ראשי » יהדות » מגזין

עשור ל"עולם קטן": העורך מתפלל על כל גיליון

אחרי עשר שנים, שינויים תוך כדי תנועה ושו"ת סמס פעיל ביותר, מתכנסים לראשונה אנשי עלון השבת "עולם קטן" לשיחת יום הולדת על חרד"לות, עיתונות ומלחמת עלוני השבת. אם תשאלו את עורך העיתון, יוסף רוסו איך הגיע לכאן, הוא יסביר שהכול קרה במקרה

האנשים שהגיעו השבוע לאירוע העשור של עלון בתי הכנסת "עולם קטן" היו נרגשים מאוד. בכל זאת, לא בכל יום חוגגים יום הולדת עגול לעלון שבת, ועוד כזה שהביא לעולם את שו"ת הסמס. "עולם קטן" עבר כמה גלגולים עד שהגיע למקומו הנוכחי: עלון שבת בעל גוון חרד"לי שכותב על ענייני הלכה, אך גם על ענייני השעה.

עוד כותרות ב-nrg:
- צפו: רקד עם טלית ושופר והדהים את השופטים
- חברה קדישא על האב שביקש לקבור את בנו: פרובוקטור
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מרבה להביע דעה נחרצת, גם אם לא תמיד אהודה על כולם ולצד זה לספק גם כתבות מגזין ותרבות. לא מתנצלים? הם טוענים שהמציאו את הסלוגן עוד לפני בנט, אבל העובדה הזאת לא מפריעה להם לתמוך בו ובבית היהודי באופן מופגן.

אנחנו נפגשים לשיחה נדירה עם השותפים שהקימו את העלון ועורכים אותו עד היום. המפגש אינו מובן מאליו. גם כי החבר'ה לא ממש מתלהבים מראיונות עיתונאיים, ובעיקר בגלל שמוצש חטף מהם לא פעם ביקורת קטלנית. 

עורך הגיליון, יוסף רוסו (אוטוטו 40), אב לשישה המתגורר במושב טפחות שבגליל, הוא דמות מיוחדת בנוף העיתונאי המקומי. משדר למרחוק חרד"לות אורגינל אבל בפגישה פנים אל פנים הוא בעיקר נראה כמו חקלאי. והאמת היא שהוא גם כזה. "גדלתי בקריית אתא אבל למדתי בתיכון יבנה בחיפה. לאחר מכן למדתי במכינת קשת", הוא מספר.

זו דרכו המנומסת להסביר שלא הגיע מהעולם הציוני–דתי הקלאסי. "לא ידעתי בכלל מה זה בני עקיבא. שלחו אותי לישיבה תיכונית בחיפה רק כדי להציל אותי מהשכונות", הוא אומר בסוף. נרי לוי, במקור מנווה שאנן, למד אף הוא בתיכון יבנה בחיפה. "שנה מעל רוסו", הוא צוחק. בוגר "בצלאל", גר בטירת צבי עם אשתו וארבעת ילדיהם.

איתן אורבך (39) מבית שאן, נשוי פלוס חמישה "בלי עין הרע", במקור מגוש עציון. למד בעלי וסיים תואר במנהל עסקים. אשתו הייתה בשבט של נרי והיא זו שחיברה אותו לקבוצה החיפאית.  מאיר שוורץ הוא השותף הרביעי שלא הגיע לראיון. השקיע בעלון כלכלית, אך אינו עוסק בהפעלתו.

למה הקמתם את עולם קטן?
אורבך: "מצד אחד רצינו להשפיע על הנוער ומצד שני רצינו לייצר תקשורת גבוהה. מכיוון שקשה להחזיק כלי תקשורת בישראל, הפשרה של המציאות הייתה לייסד עלון שבת. לא פעם עלה המושג להקים 'תחליף למעריב לנוער'. אז מדובר היה בעניין משמעותי. לא הייתה לצעירים הדתיים במה מתאימה באותם ימים". 

"הרעיון היה להביא קול שלא היה קיים. עד אז היו בשוק עלונים כמו 'מעייני הישועה' ושבת בשבתו'. הם היו יותר מבוגרים ותורניים. נראה היה לנו שלנוער יש קצת ריק". מהר מאוד הבינו הארבעה שיש להם ביד משהו שיכול לגדול ולהתפתח. "דווקא ההתנתקות נתנה לנו לצערנו כוח", אומר רוסו. "גיליון 14–15 יצא בגירוש עצמו. השבר נולד איתנו ונתן את התעצומות למה שקרה בהמשך".

הסתכלתם על עולם קטן מלכתחילה ככלי תקשורת?
לוי: "התשובה היא כן ולא. היינו שבועון, אבל להגיד את המילים האלה בכלל לא ידענו באותם הימים. היינו צעירים, טיפשים, פוחזים ותמימים ועוד מילים טובות ומטופשות. היינו עיוורים".

בהתחלה היה מדובר בגיליון כמעט בלתי נסבל מבחינת המראה. עמוד A3 שקופל לשלושה, בכתב קטן וצפוף, שלא אפשר פתיחה נוחה בבתי הכנסת או בבתים. "הקונספט העיצובי היה בהתחלה צעיר ולא מתחשב", מודה לוי. "הרבה שנים עברו, ומזמן הגדלנו גופנים וריווחנו. הרעיון בגודל הזה היה שאנשים לא יפתחו אותו בזמן התפילה כי העיתון כל כך גדול. אגב, בשבועות הקרובים נצא בקמפיין שיבקש מהגבאים לחלק את עולם קטן רק אחרי התפילה".

יש רב שעומד מאחוריכם?
רוסו: "אין רב כזה, ממש לא. אני יכול לספר לך מי הרב שלי אישית, הרב יעקב פייגנבוים (ראש המכינה הקדם צבאית קשת, צ.ק), אבל זה לא רלוונטי ואני אסביר לך למה. כשאתה במרחב ציבורי, אתה צריך להיות נאמן לערכים שאתה מביא מהבית, מעולם התורה ומעולם הקודש. אנחנו לא נמצאים בעולם של קודש".

הרבה יגידו שאתם שליחיו של הרב טאו.
הם צוחקים. רוסו: "תבין, עפר אנחנו לרגליו, זכינו להגיד בכמה מערכות ציבוריות מה אנחנו חושבים עליו. 'לא מתנצל' הופיע אצלנו כמה פעמים לפני בנט. לא המצאנו את זה וגם בנט לא".

יש מי שיגידו שאתם סוג של "בנטון".
רוסו: "אני מכיר גם את הטיעון הזה. תראה, אנחנו לא מסתירים את התמיכה וההזדהות שלנו עם הערכים שהמפלגה הדתית–לאומית — כרגע קוראים לה הבית היהודי — מייצגת. היום אנחנו מרגישים שהמפלגה מביאה סוף–סוף לידי ביטוי את העולם הגדול והענק של הציונות הדתית".

המפד"ל של פעם?
רוסו: "ממש לא. גם אז, במאבקים על האחדות והאיחוד הלאומי, אני אישית ושלושתנו יחד, הזדהינו עם האידיאולוגיה שהאיחוד הלאומי ייצג. ובכל זאת, במערכה הקשה, הכואבת והמעצבנת שבסופה המפלגות נפרדו, תמכנו בבית היהודי. אני חתמתי על מאמר הדעה בנושא בשם שלי. לא בגלל עולם הערכים, דווקא ממש לא הזדהיתי איתם. הסיבה הייתה שהאמנו כי מתוך התשתית הפוליטית הזאת יכול לצמוח משהו גדול ורחב יותר, והאמת היא שחזינו נכון".

אבל אחרי הכול, הנושא שמזוהה יותר מכל עם "עולם קטן" הוא השו"תים הסלולריים, שהפכו כבר מזמן לשיר ולתופעה. בדיוק כמו השאלות האינטרנטיות, מספרים אנשי העלון, אין סינון מכוון מלמעלה לשאלות שמגיעות וגם לשאלות מצחיקות ניתן מקום.

אני מקריא להם למשל שאלה שפורסמה בגיליון האחרון. "השבט שלי מהסניף מלפני 50 שנה מארגן שבת נוסטלגיה מעורבת, כל אחד עם בן זוגו הנוכחי. אין זה לבילוי אלא להעלאת זיכרונות. כולם יראי שמיים. מותר? והרב אבינר עונה: חלילה. זו מכבסת מילים לפעילות מעורבת. זה איסור חמור גם אם אלו יראי שמיים. ולצערנו יש פעמים רבות פעילות המשך".

"אני לא אתפלא אם הוא ישלח בקרוב הבהרה", מגיב מיד רוסו. "לדעתי מדובר באי הבנה".

אתה עובר על השאלות לפני הפרסום?
"ברור".

ואתה גאה בשאלות מהסוג הזה?
רוסו: "אני אגיד לך מה אני חושב באופן כללי על השו"ת הסלולרי. המציאות תוכיח שהיה פה שלב באבולוציה או בהתפתחות של המציאות ההלכתית. הרבנים אבינר ואליהו מראים כאן מסירות נפש גדולה. הרי הם מקבלים כמויות גדולות של הודעות ועונים לכולם. הם שולחים לנו רק מקבץ, ואנחנו בוחרים מתוכו מה לפרסם. אני מתייחס לזה כטור של הרבנים. כמו שבטור שלי אני כותב את האני מאמין שלי, כך גם הם.

"ניסינו לעבוד על הטור הזה עם הרבה מאוד רבנים בעלי דעות שונות. זה לא עבד. יש לנו הערכה אל הרבנים האלו, שיכולים להחזיק טור כזה לאורך שנים. כמה שמסתלבטים עליו, הטור הצליח. הוא חידש הלכות בישראל. לפעמים הילד, גם אם הוא שואל שאלות מצחיקות, רוצה שהרב יגיד לו לא. יש בני נוער שאין להם רב לדבר איתו. מי שמצקצק על הטורים האלה הם בדרך כלל אנשים שמבינים את העוצמה שלהם. תמיד כשאתה פותח את הספסלים של בית המדרש לקהל, אנשים אומרים שזה יפגע בעולם ההלכה. לדעתי זה לא פוגע בכהוא זה באלה שמעמיקים".

מי שרוצה להבין את האידיאולוגיה הסדורה של עולם קטן, ימצא אותה כצפוי במאמר המערכת. אין בהכרח קרדיט לשם כותב המאמר, אך הוא תמיד יהיה עמוס באג'נדה, לעתים חרד"לית, תמיד חברתית. במהלך השנים האחרונות לקחו שם צד בכל מיני סכסוכים, כגון בחירת הרב הראשי, הפריימריז של הציונות הדתית והבחירות הכלליות. הם לא מתביישים להגיד את דעתם.

יש הרבה ביקורת על מאמרי המערכת שלכם.
רוסו: "אתה מתכוון לביקורת שנמתחה עלינו בעניין בחירת הרב דוד סתיו לרבנות הראשית?"

גם. במקרה של הרב סתיו, לא ממש אהבתם את הקמפיין שלו, ואף עודדתם לבחור ברב יעקב אריאל.
רוסו: "באופן כללי, נהיה זהירים כי אנחנו עכשיו אחרי התנצלות (בגיליון 500 כתבו חברי המערכת התנצלות פומבית אל הרב סתיו בגין צורת הסיקור שלו בעלון, צ.ק). הייתה פגיעה ישירה שהיינו יכולים לוותר עליה. סוגיית המאבק על הרבנות הראשית הייתה מאבק שסוקר בצורה מרושלת בכל התקשורת המגזרית, ואני לא רוצה להזכיר שמות.

"הייתה תמיכה מצד מיעוט רבנים במינויו של הרב סתיו. מדובר בסוגיה רבנית במהותה ולא ציבורית. העולם הרבני היה נגד המינוי של הרב סתיו, והעולם התקשורתי לא נתן ביטוי קטן כהוא זה לעניין, חוץ מהטור של עמנואל שילה בנושא. אנחנו היחידים שנתנו לנושא במה".

לוי: "נתנו במה לקול ששואל שאלות על הקמפיין, בייחוד כשלא הסכימו להגיד מי התורמים ומי עומד מאחוריו. האמירה שלנו הייתה שאם אתה רץ למשרה ממשלתית, אתה חייב לדווח ולהראות שקיפות".

רוסו: "האם יכולנו לעשות את זה בצורה נקייה יותר ולא לפגוע ברב סתיו? כן. בפירוש. עברנו את הגבולות של הפגיעה האישית בו. היינו צריכים לכבד את תורתו כפי שמגיע לו".

ואולי זאת הבעיה שלכם. מצד אחד אתם כלי תקשורת אבל מצד שני בעלי אג'נדה מובהקת, לא בהכרח כזאת שנסמכת על הקודים הקיימים בעיתונות הממוסדת.
רוסו: "זו לא הייתה עבורנו תקופה קלה. אחרי כל פרסום כזה, כתבו לי תגובות אישיות בסגנון 'יוסף רוסו לא ראוי'. אנשים אמרו לי: מה אתה, מפגר? פסיכופט? מה יש לך? למה אתה מפרסם את הדברים האלה. כתבו לנו מכתבים, שצריך לסגור את עולם קטן".

אורבך: "היו שאמרו שברור שעולם קטן מקבל תקציב לכתוב את הדברים האלה".

הייתם חוזרים על המאמרים האלה?
רוסו: "היינו חוזרים על אותה המערכה בדיוק ונוקטים באותן עמדות. רק היינו עושים זאת ביותר רגישות".

רוסו, רוב הציבור הדתי בכלל לא מכיר אותך. אתה מתרחק מהברנז'ה המגזרית. ייתכן שאתה בעצמך לא חושב שאתה עיתונאי?
רוסו: "זה קטע, כי אני באמת נמצא פה בטעות. כל הכניסה שלי לעולם העיתונות התרחשה במקרה. עד עכשיו אני לא שלם עם המקום הזה. אבל מהרגע שלקחתי את זה על עצמי, אני מתפלל בכל יום  בתפילת שמונה–עשרה על הילדים שלי, על פרנסה ועל עולם קטן שייצא טוב בעיני אלוקים ואדם. זה הסוד. שהעורך מתפלל על העיתון בכל תפילה".

אין לך את החיידק הזה, את הסיפוק מסקופ מטורף?
רוסו: "זה קרה דה–פקטו, אבל לא משהו ששאפתי אליו. הרבה עיתונאים אומרים לי 'איך פספסת את הסיפור הזה'. הם לא מבינים שלא תמיד זהו התפקיד של עולם קטן. כשכותבים נגטיב זה לא כיף. עושים את העבודה הזאת רק כי צריך".

מה ההישג הכי גדול שלכם?
לוי: "ללא ספק המגזין לנוער, שהקמנו לפני שלוש שנים. חזרנו לנקודת ההתחלה, בניגוד לגיליון שהפך להיות פוליטי וחברתי, כאן יש רק התעסקות בנוער". 

ומה אתם מאחלים לעצמכם בעשור הבא?
"אנחנו רוצים לצאת מבית הכנסת, להגיע לקהלים חדשים. עובדים על זה הרבה ומתפללים", אומר רוסו. "ויש גם בשורה: בקרוב מאוד עולם קטן עולה סוף–סוף לרשת עם תכנים מיוחדים. לאט–לאט אנחנו מקווים שהאתר הזה יתפתח ונראה לאן נגיע".

מתרגשים?
"מאוד. ברור. לא בכל יום חוגגים עשר שנים".
  
הכתבה פורסמה במגזין מוצש

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...