ראשי » יהדות » מגזין

צפוף בשמיים: "יקברו גם בחצרות בתים כדי לשמר מסורת"

מצוקת שטח גוברת ומחירי הדיור המאמירים הובילו בשנים האחרונות לקידום ממשלתי של הקבורה הרוויה, אלא שההסכם הקואליציוני שנחתם עם יהדות התורה דורש לפתוח את הנושא מחדש. ח"כ מקלב: "הפקידים רואים הכול דרך החור של הגרוש"

בחניה הגדולה של הר המנוחות פונה אליי צעיר חרדי סקרן. "יש איזה אירוע מיוחד?" הוא שואל, לאחר שקלט את הצלמת שממתינה איתי לסיור. אני מספרת לו על נושא הכתבה, ומבררת האם בשטח אכן קיימת התנגדות לקבורה רוויה. "בהחלט", הוא משיב. "אצלנו מסכימים רק לקבורת שדה, בלי גג. גם לא קבורת מכפלה". ומה אתה עושה כאן? אני מסתקרנת בחזרה, האם אתה עובד של חברה קדישא? "לא לא, עדיין לא", הוא מחייך.

עוד כותרות ב-nrg:
- שומרים שבת, גרים ביו"ש ומצביעים מרצ
- קוטלר vs רגב: האם זו מחלוקת לשם שמיים?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"בואי נגיד שאני עוזר לאנשים. עדיף לא לדבר", הוא מסכם ונעלם מהמקום במהירות, מותיר אותי תוהה. האם נתקלתי באחד מן המאכערים המפורסמים, אותם מתווכים שמסייעים לקרובי נפטרים לאתר חלקת קבר שדה פנויה, תוך שהם גורפים לכיסם עמלה נאה?

אולי, אבל אין לנו זמן מיותר לתהיות. אנחנו מתקדמים לשתי מנהרות הקבורה החדשות שנבנות בימים אלו מתחת ההר. בדרך אנחנו עוברים ליד כל סוגי הקבורה הרוויה הקיימת כיום: קבורת "סנהדרין" (כוכים), שבה טומנים את הנפטר בדופן הקירות בתוך חללים ייעודיים בעזרת מיטה מיוחדת, בדומה לקבורה שהייתה נהוגה בתקופת הסנהדרין, "קבורת רמה" שבה הקבורה נעשית במבנה רב–קומות וקבורת מכפלה שבה טומנים בקבר שדה רגיל שני נפטרים, לרוב בני זוג, ע"י העמקת החפירה.

יהודה בשארי, מנהל הפרויקט מטעם חברה קדישא 'קהילת ישראל', מתאר בהתלהבות את הפרויקט הייחודי שמבצעת חברת 'רולצור', הראשון מסוגו בישראל, שמיועד לאכלס בעתיד הלא רחוק 22 אלף קברים. "מכל העולם כבר באו לצלם כאן", אומר יהודה, "אבל זו הפעם הראשונה שצוות ישראלי מורשה להיכנס כאן". המנהרות הללו, טוענים בחברה קדישא, הן חוד החנית בפתרון מצוקת הקרקע לקבורה. אם הפרויקט הראשון יצליח אפשר יהיה לכרות עוד ועוד מנהרות קבורה, והחיסכון בקרקע יהיה עצום.

קרוביו של אדם שנפטר בירושלים, בחיפה או בגוש דן יתקשו מאוד ברכישת קבר שדה מסורתי עבורו. במקרים רבים הדבר מהווה הפתעה גמורה לבני המשפחה האבלים, ויוצר סיטואציות קשות. בשנים האחרונות התקבלו כמה החלטות ממשלה שנועדו לקדם מדיניות של קבורה רוויה, שהוגדרה על פי חוק כקבורה בצפיפות של 750 קברים לדונם לפחות, זאת לעומת קבורת שדה רגילה שבה הממוצע הוא 250 קברים לדונם. מי שבכל זאת מתעקש על קבורת שדה ייאלץ לשלם על כך כסף רב.

בניגוד לקבורה רוויה המוענקת על פי חוק בחינם, המחירים לקבורת שדה באזורים העירוניים המרכזיים נעים בין כ–14 אלף ש"ח למי שרוכש את הקבר בחייו, שאז התקנות לשירותי דת מגבילות את המחיר, לבין כמה עשרות אלפי שקלים כשמדובר באדם שנפטר עתה. במקרה זה אין הגבלה על הסכום והוא משתנה בהתאם להיצע ולביקוש, בדיוק כמו בשוק הדירות.

במה מתבטא העידוד הממשלתי לקבורה הרוויה? ראשית, במסגרת הוראת שעה (שפקעה בשנת 2013) ניתנו מענקים לחברה קדישא בסכום של 2,000 ש"ח לקבר שנכרה בקבורה רוויה בצפיפות גבוהה של 1,500 קברים לדונם. בנוסף, מכיוון שלא קיימת כיום הנחיה מסודרת בתוכניות המתאר הרלוונטיות, ועדות התכנון המחוזיות מנצלות את התחום האפור וקובעות קריטריונים מחמירים במיוחד למתן היתר לבניית בתי עלמין חדשים או להרחבת הקיימים.

מדובר על דרישה לצפיפות של 1,000, 1,500, ואפילו 3,000 קברים לדונם. בחברות קדישא השונות נזעקו וטענו כי הדרישות הללו מחייבות אותן להקים מבנים כבדים ויקרים פי שלושה מהעלות הרגילה של הקבורה הרוויה. לדבריהם, אולי מלבד אזורי המרכז המובהקים (תל–אביב, ירושלים וחיפה) אין לכך הצדקה.

כדי להסדיר את המצב ולקבוע הנחיה אחידה בכל הארץ גובש תיקון 7 לתמ"א 19. לאחר שנים שבהן היה התיקון תקוע בעקבות ויכוח ממושך בין משרד הפנים למשרד לשירותי דת, הגיעו הצדדים לאחרונה לפשרה שלפיה בתי עלמין שישרתו אוכלוסייה של יותר מ–60 אלף איש יידרשו לצפיפות של 720 קברים לדונם, ואילו בתי עלמין שישרתו אוכלוסייה של יותר מ–150 אלף איש יידרשו לצפיפות של 980 קברים לדונם. התיקון ממתין לאישור בהחלטת ממשלה.

המדיניות הנוכחית, שמקודמת על ידי אגף התכנון והבנייה במשרד הפנים יחד עם משרד האוצר ומנהל מקרקעי ישראל, נועדה לחסוך קרקעות בטווח הארוך, מתוך הבנה שחלקת קבר היא קרקע שלעולם לא ניתן יהיה לבנות עליה דבר. מצוקת הדיור הנוכחית וכן החשיבה על הדורות הבאים, הובילו למסקנה שאין ברירה אלא לעבור בהדרגתיות לצורות קבורה חדישות, בייחוד באזורי הביקוש, שינצלו באופן מקסימלי את השטח.

המעבר לקבורה רוויה והבנייה המסיבית בבתי העלמין המרכזיים בתל–אביב ובירושלים, מאפשרים לחברות הקדישא לעמוד בהיקפי הקבורה הגבוהים באזורים אלו. בירושלים מובאים לקבורה כ–3,000 נפטרים מדי שנה, ובמחוז תל–אביב – כ–8,000. אחת לארבע או חמש שנים נבנה פרויקט חדש בהיקף של עשרות אלפי קברים, שנועד לספק עתודות לשנים הקרובות.

במפלגת יהדות התורה מסרבים לקבל את רוע הגזרה. אחד הסעיפים הפחות ידועים בהסכם הקואליציוני שעליו חתמה הסיעה לקראת הקמת הממשלה הנוכחית, קובע כי יש לפתוח מחדש את הנושא במטרה לאפשר לכל אדם בישראל להיקבר בקבורת שדה. על פי אותו סעיף, "נוכח הדרישה שקיימת בחלקים מן הציבור לקבורת שדה, תוקם ועדה לבחינת סוגיית קבורת השדה בישראל בראשות נציג השר לשירותי דת".

במשרדי הפנים והאוצר חוששים שהקמת הוועדה תטרפד את ההישגים בתחום, ותאט את קצב המעבר לקבורה הרוויה, החסכונית יותר. בין שני הקצוות הללו ניצב 'פורום חברות קדישא', ועמו אנשי המשרד לשירותי דת. שניהם תומכים בהמשך הקבורה הרוויה במרכזי הערים, ויחד עם זאת במתן אפשרות לכל אדם המבקש זאת להיקבר בקבורת שדה באזור פריפריאלי, במרחק של עד 50 קילומטרים מביתו.

"יש חוגים רבים שמקבלים את הקבורה הרוויה ורואים בה מעלות", אומר אברהם מנלה, יו"ר 'פורום חברות קדישא' המאגד את 14 חברות הקדישא הגדולות בישראל. "מדובר במקום מקורה שמקל את ההתמודדות עם מזג האוויר בקיץ ובחורף, יש אפשרות להתייחדות ולקיום אזכרות מכובדות יותר. אבל עם ישראל הוא עם מגוון, עם הרבה עדות ומנהגים, ואני חושב שזו לא הזירה להתעמת עם הציבור דווקא כשהאדם נמצא בשעה הקשה שלו.

"זה לא המקום להכריח אנשים לקבל מדיניות שהיא שנויה במחלוקת. להפך, אם אותם 15–20 אחוז שמתנגדים לקבורה הרוויה יקבלו את המענה המסודר והנכון במקום שהוא אולי מרוחק אבל ייתן את הפתרון, היינו גורמים לכך שהמעבר לקבורה רוויה באזורי מרכז הארץ היה מתבצע בצורה שלווה ונכונה יותר".

מנלה מבקש להדגיש שהכספים המתקבלים ממכירת קברי השדה שנותרו באזורי המרכז מועברים על פי חוק לקרן פיתוח מיוחדת לצורך המשך בניית הקבורה הרוויה, שברוב המקרים כלל אינה ממומנת על ידי המדינה אלא על ידי החברה קדישא עצמה שהיא עמותה ללא מטרות רווח. "אם מישהו חושב שחברה קדישא מרוויחה מזה משהו, הוא טועה. לנו היה הכי נוח לקבור בקבורת שדה וזהו. זה הכי נוח, הכי יעיל, והכי קל. אבל זה פשוט מבזבז קרקע".

המחסור בקברי שדה באזורים מסוימים גדול כל כך, שלעתים גם מי שמוכן לשלם במיטב כספו לא מצליח למצוא חלקה מתאימה. "בירושלים יש מחסור ענק של קברי שדה", מסביר הלל הורוביץ, יו"ר פורום בתי העלמין בירושלים. "בהר הזיתים יש כמה אלפי חלקות פנויות. אצל הפרושים אפשר לקבור רק אם יש לך קרובי משפחה שקבורים במקום. אם אתה חסיד, אז החסידים ייתנו לך קבר שדה חינם, אבל יש להם מאות בודדות של קברים והם יתמלאו במהרה. תוך שנים ספורות לא יישארו חלקות בכלל. לכן אני עמל למצוא פתרונות יצירתיים במרחב ירושלים רבתי".

לדברי הורוביץ, הקושי הזה יוצר כר פורה למאכערים למיניהם לפעול. לפני כמה חודשים הובאו להארכת מעצר בירושלים שלושה חשודים, בהם חבר מועצת העיר לשעבר שמואל יצחק, בחשד להונאת ענק. על פי החשד, השלושה מכרו חלקות קבר בהר המנוחות בשטחים שאינם מיועדים לקבורה או בשטחים המיועדים לקבורה שלא על ידם, ושלשלו לכיסם מאות אלפי שקלים.

‏"אנחנו נלחמים בזה ומקווים שגם מצליחים", אומר הורוביץ. "אנשים חושבים שקבר שדה יותר מהודר. זה לא נכון, הקבורה הרוויה היא הלכתית ומהודרת. אבל יש גם מסורת, והלב והרגש לא נותנים, ורוצים לכבד את אבא ובסוף קוברים אותו בקרקע גזולה ששילמו עליה כל כך הרבה כסף. אז מה עשיתם? איזה צער אתם גורמים לנפטר. רציתם לכבד אותו, אבל קברתם אותו בקרקע לא–חוקית. אנחנו היום במאמץ גדול, ובעזרת ה' העניין ימוגר ונסגור את הפרצות".

חמישה כדורים מטווח קצר נורו לעבר בנימין הסה ז"ל בכניסה לביתו, בתחילת ינואר 2011. הסה, שנרצח לעיני אשתו, היה מנכ"ל החברה קדישא האשכנזית בחיפה. ברצח הורשע יצחק חזן, שערעורו תלוי ועומד בימים אלו בבית המשפט העליון. על פי פסק הדין לא הוכח מניע ישיר של חזן לפגיעה בהסה, אך המשטרה מעריכה כי חזן נשלח לבצע את הרצח על ידי האחים סלמן שעמדו בראש החברה קדישא הכורדית בעיר, בעקבות סכסוך על רקע הקצאת מקומות קבורה בבית העלמין העירוני.

לאורי מקלב, חבר הכנסת מטעם יהדות התורה, אין ספק שהכול קשור במצוקת הקרקע לקבורת שדה. "לפתח חטאת רובץ. הממשלה הנחתה את ועדות התכנון לצופף בכל דונם את הקברים ולא לאפשר עם הזמן קבורת שדה בתוך בתי הקברות, אבל זה לא מונע קבורת שדה אלא מהווה פתח לפעילות של גורמים פליליים קשים". על פי מקלב, המדיניות הנוכחית גורמת לפגיעה חמורה בציבור גדול שמבקש להיקבר בקבורת שדה.

"אנשים נאלצים לשלם סכומים אסטרונומיים, וגם אז לא תמיד תימצא להם חלקה מתאימה. אדם נאלץ להיקבר שלא כפי מנהג אבותיו. יש כאן פגיעה ברגשות ובמסורת, והמצב הזה גורם נקיפות מצפון אצל קרובי המשפחה. הנושא של מחויבות לבקשותיו האחרונות של הנפטר הוא מאוד רגיש. אנחנו מבקשים שלכל אחד תהיה אפשרות להיקבר בקבורת שדה. זו דרישה אלמנטרית. לא יכול להיות שהמחירים לא יהיו בני–השגה".

אבל מה מוביל להתנגדות הגדולה לקבורה רוויה? האם מדובר בעניין הלכתי? גם אם כן, מקלב לא יודה בכך (לדיון מורחב בסוגיה ההלכתית ראו מסגרת). "מדובר בעניין הלכתי מנהגי", הוא אומר. "יש עניין שהקבורה תהיה בקרקע ופתוחה לשמיים, יש בכך עניין גדול".

לא הבנתי, האם לעמדתכם זה אסור הלכתית?
‏"יש דעות הלכתיות כאלו ויש דעות מחמירות יותר, אבל עדיין זו הזכות של אותו אדם ואי אפשר למנוע את זה ממנו. זה משהו אנושי. גם אם זה לא מעביר אותו על דתו, אבל ככה אבות אבותיו נהגו. מסורת זה שום דבר? מסורת זה דבר שככה במחי יד יבואו כמה פקידים ויגידו אי אפשר יותר? זה ניתוק וחוסר התחשבות בעניין רגשי מסורתי שהרבה דברים תלויים בו. אני לא מבין באיזו קלות עושים את זה. אנחנו מכבדים אחרים יותר ממה שאנחנו מכבדים את עצמנו".

מקלב נסער. עם השנים הוא הפך לדמות מרכזית שאנשים פונים אליה לעזרה ברגעיהם הקשים. "רק בשבוע שעבר טיפלנו בצעיר חרדי מהגבעה הצרפתית שנפטר באופן פתאומי ושהקבורה שלו התעכבה יום שלם, כי לא מצאו לו קבורת שדה עד שהצליחו לאסוף את הסכום הגבוה. בסוף אנשים יקברו בחצרות הבתים שלהם ולא יעברו על המנהגים ועל המסורת שלהם. זה יהיה במחתרת. אי אפשר למנוע דבר כזה בכוח".

ומה עם מצוקת הקרקעות? מדובר בשטחים שלעולם לא יתאפשר לפנות אותם או לבנות בהם. אולי ראוי שהמנהיגים ייתנו דוגמה אישית לטובת החיסכון בקרקע לדיור?
‏"אי אפשר להשתמש במצוקת קרקעות ולשלול את כל הזכויות האלו. זה לא הוגן. למאה השנים הקרובות יש פתרונות. השטחים הנדרשים לקבורה הם אחוז קטן מאוד מכלל השטחים לפיתוח, ויכולים לספק את צורכי הקבורה לעשרות השנים הבאות. לא ראיתי שבין גדרה לחדרה לא מאפשרים לבנות בנייה צמודת קרקע. יש מקומות שאי אפשר לבנות בהם לגובה, כמו למשל בסביבות שדה התעופה".

ובכל זאת, גם מקלב מסכים שלא ניתן להתעלם ממצוקת הדיור בערים הגדולות. "יכול להיות שהקבורה תתבצע בקרבת ירושלים, במרחק סביר. יש לנו פתיחות לכך".

מה זה מרחק סביר?
‏"בואו נראה את התוכניות, נראה מה מציעים".

במקרה כזה יש חשש שכולם יעדיפו את קבורת השדה ואז לא פתרנו שום דבר.
‏"קודם כול, טוב שברור שכולם מעדיפים קבורת שדה. דבר שני, אני מוכן לקבל את זה שהקבורה הרוויה תהיה בחינם ושקבורת שדה תהיה בסכום מסוים, שהוא לא עושק וניצול ולא ספסרות. עד כדי כך אני מוכן ללכת, יש לנו פתיחות בעניין הזה.

‏ "חייבים להודות על האמת", מוסיף מקלב, "שכל הנושא הזה אינו כדאי ואינו כלכלי. בעוד חמישים שנה תהיה במבני הקבורה עזובה ואז ישאלו מי נתן את היד לכך. מי יתחזק את זה? המדינה מדברת על כסף? אלה פקידים קטנים שרואים הכול דרך החור של הגרוש ומסתכלים רק לטווח הקצר, וככה לצערי מתקבלות החלטות".

דבריו של מקלב נשענים על דו"ח שהוכן על ידי מנכ"ל משרד האוצר לשעבר שמואל סלבין. הדו"ח הוזמן על ידי 'פורום חברות קדישא' במטרה לבחון את המדיניות הקיימת ולברר עד כמה היא באמת נחוצה. על פי הדו"ח, השנוי במחלוקת, העלות הגבוהה של הקבורה הרוויה אינה מוצדקת לאור החיסכון המצומצם יחסית בקרקע. משרדי הפנים והאוצר דחו את ההמלצות בטענה שחישובי העלות–תועלת שבדו"ח לא מדויקים, ואינם לוקחים בחשבון את כלל הרווח לציבור.

הנה כמה נתונים מדכדכים הנחוצים להבנת המחלוקת. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל נפטרים מדי שנה כ–35 אלף יהודים. עד שנת 2059 צפויים למות בין 2.3 ל–2.5 מיליון יהודים. בקבורת שדה רגילה אפשר להביא לקבורה כ–270 נפטרים בדונם. כלומר, בכל שנה יש להקצות כ–130 דונם לבתי העלמין, ובסך הכול ב–48 השנים הבאות - כ–9,200 דונם. קבורה רוויה ממוצעת, של 1,000 קברים לדונם, תדרוש הקצאה נמוכה בהרבה של 2,300 דונם, ותחסוך 6,700 דונם קרקע בטווח של עשרות שנים.

סלבין, לעומת זאת, טוען שבשיטות הקבורה החדשות ניתן להגיע לצפיפות שבין 380 ל–700 קברים לדונם בקבורת שדה, ולפיכך הפער בין הקבורה הרוויה לקבורת השדה קטן בהרבה. החיסכון על פני 48 שנים נע לדבריו בין 900 ל–3,700 דונם בלבד, והוא רלוונטי אולי רק בערים הגדולות. בנוגע לעלות טוען סלבין כי הדרישה לצפיפות גבוהה של 1,000 קברים לדונם ומעלה, מחייבת הקמת מבנים כבדים ויקרים, שתייקר את עלות הקבורה ביותר מפי שניים ביחס לקבורת השדה.

חברות הקדישא, שהן עמותות ללא מטרת רווח, מממנות כאמור את בניית הקבורה הרוויה באמצעות מכירת חלקות קבורת השדה במימון צולב, אך סלבין מזהיר מקריסה עתידית של השיטה, בייחוד לאור עלויות התחזוקה של המבנים הללו שנים ארוכות לאחר סגירתם.

המשרד לשירותי דת דחה כאמור את הממצאים העובדתיים של דו"ח סלבין. שם טוענים, ובצדק, כי שיטות הקבורה החדשות שאליהן מתייחס סלבין כוללות גם קבורה רוויה כקבורת רמה וקבורת סנהדרין בכוכים, שעלותן גבוהה יותר שכן ככל שמדובר בצפיפות גבוהה יותר כך מתייקרת הבנייה, וממילא אינן מהוות פתרון מלא לדרישה לקבורת שדה.

בנוסף, על פי בדיקה כלכלית שערכו בשיתוף משרד האוצר, למשך חמישים השנים הקרובות יוכל המימון הצולב לשאת בעלויות הבנייה הרוויה. עם זאת, רבות ממסקנות הדו"ח מקובלות על המשרד: יש לעודד קבורה רוויה בעיקר באזורי הביקוש, ולאפשר לכל אדם להיקבר בקבורת שדה באזורי הפריפריה.

ממשרד הפנים נמסר בתגובה כי "אם תוגש בקשה להקים בית עלמין בנגב המיועד לקבורת שדה בלבד הנושא ייבחן במוסדות התכנון".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...