לפני אורי זוהר: מי הם החוזרים הכי ותיקים?

מנהיג הכנופיה שהפך לאמורא, הגבירה העשירה בעולם שיישבה את ארץ ישראל, הפילוסוף הגרמני שחשב להתנצר והמלך שהחטיא את העם. מי היו החוזרים בתשובה המפורסמים בהיסטוריה היהודית?

הכתבות שעוסקות בחזרה בתשובה מתמקדות בדרך כלל בסיפורם של מפורסמים שלקחו חלק בעשייה חילונית, תרבותית, מערבית וביום אחד הפכו ליהודים שומרי תורה ומצוות. את אורי זוהר, אלונה איינשטיין, איקא ישראלי, נועה ירון, אביתר בנאי, לינור אברג'יל, יונתן ואהרון רזאל, שולי רנד ועוד רבים וטובים כבר ראינו באינספור כתבות. אבל מי היו החוזרים בתשובה של פעם? לפני מאות ואלפי שנים?

עוד כותרות ב-nrg:
- בהוראת המל"ג: אקדמיה חרדית? לא לחוזרים בתשובה
- הרצונות והיצרים לא נעלמים כשחוזרים בתשובה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

החלטנו לבדוק מי הם החוזרים בתשובה המפורסמים מההיסטוריה היהודית מאז התנ"ך ועד ימינו. לשם כך נעזרנו ברב פרופסור ג'פרי וולף, מהמחלקה לתלמוד ופרופסור אדם פרזיגר, מהמחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו, שניהם מאוניברסיטת בר אילן.

אורי זוהר - סם שפיגל יח''צ: לפידות

בשיחות עימם עלו דמויות מרתקות שחלקן אף תפסו מקום משמעותי מאוד בתולדות העם היהודי. ביניהן: שלמה מולכו, דונה גרציה נשיא ופרנץ רוזנצוויג. דמויות ייחודיות אלו מצטרפות אל חוזרים בתשובה קדומים יותר שמוזכרים כבר במקורות חז"ל ובהם: האמורא ריש לקיש, רבי אליעזר בן דורדיא, המלך מנשה, המלך יאשיהו, אחאב מלך ישראל ודמויות אחרות משמעותיות מההיסטוריה היהודית הרחוקה.

תקופה התנ"ך

אחאב מלך ישראל
אחד המלכים המרכזיים בממלכת ישראל הקדומה היה אחאב בן עמרי. על פי המחקר הארכאולוגי ועל פי עדות המקרא, אחאב הביא לשיא כלכלי ומדיני את ממלכת ישראל והיה אמור להיחשב כסיפור הצלחה על פי כל קנה מידה מודרני. אולם נביאי ישראל וגם חז"ל ראו במלך אחאב את מי שחטא והחטיא מאד את העם.

בהקשר לכך זכורים העימותים הקשים והחריפים של המלך החזק עם אליהו הנביא. מדובר בעימותים שגלשו להאשמות הדדיות ולניסיון מתמשך של אשת אחאב איזבל לחסל את הנביא ואף לכך שהיא רמזה לו שהוא נמצא ברשימת החיסול שלה.

אחד משיאי המאבק בין השנים היה סביב כרם נבות היזרעאלי שאז אמר אליהו לאחאב את המשפט המפורסם: "הרצחת וגם ירשת". הרקע לאירוע היה רצונו של אחאב לקנות מנבות את הכרם. נבות התנגד וכתוצאה מכך איזבל ארגנה משפט לנבות שאפשר למלך לרשת את הכרם ללא תשלום אחרי הריגת נבות. במעמד ירושת הכרם אומר אליהו הנביא למלך: "כֹּה אָמַר ה', הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה".

הגילוי המפתיע הזה מלמד כמה היתה המציאות הרוחנית ירודה. ספר תורה צילום: חמד אלמקת

התוכחה הקשה הזו שברה את המלך החזק ששינה את התנהלותו וחזר בתשובה חלקית לפחות: "ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר ה‍ראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו". תשובה זו מלמדת שאף אדם תקיף וקשה כאחאב היה מסוגל לשנות את אורחותיו ולקבל בסופו של דבר את דברי ה' הקשים ביחס אליו.

המלך יאשיהו
המלך יאשיהו עלה לשלטון בגיל צעיר כשהוא ככל הנראה מנותק לגמרי ממסורת ישראל. אביו המלך היה אדם חוטא ולכן יאשיהו לא קיבל בכלל חינוך דתי יהודי. למרות זאת הוא מעצמו חזר בתשובה ונחשב לאחד מגדולי החוזרים בתשובה במקרא. יאשהו ניסה לחולל שינוי משמעותי בעם כדי למנוע את החורבן הממשמש ובא.

אולם מותו המוקדם כתוצאה מקרב עם פרעה נכו מלך מצרים טרפד את המהלך וחתם את גלות ישראל. המקרה שחולל במלך את השינוי היה גילוי מקרי של ספר תורה בבית המקדש. ספר תורה שככל הנראה הוחבא מפני המלך אביו. הגילוי המפתיע הזה מלמד כמה הייתה המציאות הרוחנית בתקופתו ירודה עד שמבחינת יאשיהו ואנשיו היה מדובר בהפתעה ממשית.

לפי הנביא, הכהן הגדול חלקיהו בן שלום מצא בבית המקדש ספר התורה, והעבירו לשפן הסופר, שניהם אנשי שלטון בכירים שעל פי המסורת היו יראי ה'. שפן הסופר קרא את הספר לפני המלך יאשיהו שהזדעזע עד עמקי נשמתו מהעונשים המובטחים לעם כתוצאה מהליכה אחרי עבודה זרה. יאשיהו קרע את בגדיו ואמר: "לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה, כִּי גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ".

בעקבות מציאת הספר המלך יאשיהו שלח שליחים לחולדה הנביאה שהתנבאה באותה תקופה בירושלים. חולדה הנביאה בישרה למלך שגזר הדין נחתם על ירושלים וממלכת יהודה וה' יביא על העם את כל הקללות הכתובות בספר. עם זאת מאחר שהוא עצמו נכנע לפני ה', הגזירות לא יתממשו בימי חייו. למרות הדברים החריפים והקשים האלו יאשיהו לא התייאש וכינס את נציגי העם לירושלים כדי לנסות לעצור את ההידרדרות של ממלכת יהודה לקראת החורבן. במעמד הכינוס הזה הוקרא הספר ברבים, והמלך ונציגי העם כרתו מחדש ברית לפני ה'.

בהמשך פעל המלך נמרצות לבער את כל סוגי העבודה הזרה מירושלים ומשאר הממלכה וערך סדר פסח גדול בירושלים. על יאשיהו נכתב במקום: "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמהו".

מנשה המלך
דמות משמעותית ומפתיעה שמתוארת בספר דברי הימים כמי שעשתה תשובה הוא המלך מנשה. המלך מנשה הוא אחד המלכים החזקים בממלכת יהודה והוא מתואר כמי שהחטיא מאוד את הממלכה. ההתנהגות חסרת התקדים של המלך מתוארת כך: "וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

חטאיו של המלך מנשה היו רחבים בצורה חסרת תקדים. כלי פולחן מתקופת המקרא צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

חטאיו של המלך מנשה היו רחבים בצורה חסרת תקדים והנביא מתאר אותם כמתריסים ובוטים במיוחד בהם גם חטאים שנועדו ככל הנראה לשרש כל יחס חיובי של העם אל אלוקיו. החטאים כללו ביטול תיקוני הפולחן שביצע אביו חזקיה; החדרת פולחן הבעל והאשרה ליהודה והצבת פסל האשרה בין כותלי בית המקדש; הנהגת עבודת "צבא השמים" ביהודה ואף בניית מזבחות לפולחן זה בחצרות בית המקדש; פנייה לאובות וידעונים; מחיקת שם ה' מספרי התורה; בעילת אחותו; העברת בנו באש. הנביא מייחס למלך מנשה גם שפיכות דמים רבה בירושלים ומעשי רצח שכללו גם את רצח הנביא ישעיהו שהיה סבו.

עם זאת מתברר כי בסוף חייו המלך מנשה חזר בתשובה, וה' קיבל את תשובתו האישית. כפי שנכתב בספר דברי הימים: "וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתים ויוליכוהו בבלה. וכהצר לו חלה את פני ה' אלקיו, ויכנע מאד מלפני אלקי אבותיו, ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו, וידע מנשה כי ה' הוא האלקים....ויסר את אלהי הנכר ואת הסמל מבית ה' וכל המזבחות אשר בנה בהר בית ה' ובירושלים וישלך חוצה לעיר. ויבן את מזבח ה' ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה, ויאמר ליהודה לעבוד את ה' אלקי ישראל".

תקופת חז"ל

עם סיום תקופת המקרא וחתימת התנ"ך במעמד אנשי כנסת הגדולה בתחילת בית שני, מתחילה בדברי ימינו תקופת חז"ל. מדובר בתקופה רבת תהפוכות בה העם זכה לעצמאות ואיבד אותה תוך שהוא לאט לאט מתפזר במרחבי האימפריות בסביבה. ההתפשטות הזו גרמה לחלקם מעם ישראל לנהות אחרי הנהנתנות שפשתה בעולם בעקבות הפילוסופיה ההליניסטית מבית המדרש של אפיקור. על רקע זה מספרים חז"ל סיפורים שונים שמלמדים על תהליכי חזרה בתושבה שהתחוללו בעת ההיא.

רבי אלעזר בן דורדיא
דמות מוכרת שפעלה בתקופת בית שני. בן דורדיא נחשב לרשע מרושע שנהג ליהנות מהחיים בלי לתת חשבון לתורת המוסר של אבותיו עד שאנשי דורו חשבו שאין לו שום סיכוי לחזור בתשובה. למרות זאת בערוב ימיו הוא חזר בתשובה וזכה לחיי העולם הבא. סיפורו מובא בתלמוד, ומשמש לפי חז"ל כדוגמה לאדם השקוע מאד בחטא שיכול בבת אחת לחולל בחייו שינוי רגע לפני מותו, כשבכך הוא מטה את כף המאזניים מחובה לזכות. חז"ל גם השתמשו בדוגמה שלו כדי ללמד כי מקבלים בשמיים בכל מקרה ומצב את תשובתו של כל אדם אפילו רשע גמור, והוא נחשב לצדיק.
[bigpic]
הסיפור מסופר על ידי חז"ל כך: "אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה.

"הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים! אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו שנאמר‏ כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה. אמר: שמים וארץ, בקשו עלי רחמים! אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר‏ כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר‏ וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה.

"אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם. אמר אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

יוסף משיתא
חי בירושלים בזמן חורבן בית המקדש השני. היה ככל הנראה מאנשי השוליים של העיר שלא באמת חששו מבורא עולם. יש הטוענים כי תמך ברומאים ואף סייע להם בלחימה ולכן הרומאים כלל לא ראו בו אויב אלא דמות שיכולה לסייע להם לאחר כיבוש העיר בחילולו של בית המקדש. מעניין לציין בהקשר הזה את הפער בין תיאור חז"ל את התנהגות הרומאים לבית תיאורו של יוסף בן מתתיהו. בספר מלחמות היהודים ברומאים מתואר כי טיטוס ניסה למנוע את שריפת המקדש ובזיזתו אולם חז"ל מספרים לנו סיפור אחר לחלוטין שמלמד מה היה היחס האמיתי של הכובשים אל בית המקדש ומה התחולל בפועל אחרי כיבוש ההר.

בחז"ל מתואר כך "וירח את ריח בגדיו ויברכהו כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות, יוסף משיתא, בשעה שבקשו שונאים (טיטוס) להיכנס להר הבית, אמרו יכנס מהם ובהם תחלה (שפחד להיכנס ראשון ורצה לשלוח יהודי שיכנס לשם תחילה), אמרין ליה (אמרו לו ליוסף משיתא שהיה חייל בשורותיו) עול, ומה דאת מפיק דידך (כנס אתה ראשון, וכל מה שתרצה ותוציא אתך משם, יהיה שלך). נכנס, והוציא מנורה של זהב. אמרו לו אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו, אלא עול זמן תנינות ומה דאת מפיק דידך (אמרו לו היכנס פעם נוספת ומה שתוציא יהיה שלך), ולא קיבל עליו.

"אמר רבי פינחס, נתנו לו מכס ג' שנים (נתנו לו לבחור איזו עיר שירצה, ושכל המכס שגובים בה יהיה שלו במשך שלוש שנים), ולא קיבל עליו. אמר, לא די שהכעסתי לאלקי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שניה. מה עשו לו, נתנו אותו בחמור של חרשים (מכונת עינויים) והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי (גם בשעת העינויים הקשים, התעלם מכאביו הגופניים לחלוטין, שהיה כל כולו חושב ומיצר רק על מה שהכעיס את הקב"ה)".

ריש לקיש
אחת מהדמויות הפלאיות שפעלו בארץ ישראל אחרי החורבן היה האמורא ריש לקיש. ריש לקיש היה מגדולי אמוראי ישראל בדור השני לאמוראים, במחצית השנייה של המאה השלישית הוא היה מנהיג הדור יחד עם האמורא החשוב רבי יוחנן. אלא שלא תמיד ריש לקיש היה אמורא. ככל הנראה הוא היה איש זרוע ואף יתכן שגם מנהיג כנופיה אלימה בראשית חייו.

התלמוד מספר על המפגש הדרמטי שחולל שינוי בחייו של ריש לקיש את: יום אחד רחץ רבי יוחנן, שהיה מפורסם ביופיו, בירדן. ראהו ריש לקיש וקפץ מעל הירדן. אמר לו רבי יוחנן: "חילך [כוחך] לאורייתא [לתורה]", ואמר לו ריש לקיש: "יופיך לנשים!", והבטיח לו רבי יוחנן את אחותו היפה ממנו אם יחזור בתשובה. ריש לקיש קיבל את דבריו וחזר בתשובה". החזרה הזו בתשובה מתוארת בתלמוד בקצרה במקום זה אולם במקומות שונים נוספים מוזכרים ביטויים של ריש לקיש עצמו שמתארים כמה הוא היה משמעותי כשודד וכראש כנופיה ואיזה מהלך משמעותי הוא חולל בחייו בעקבות המפגש עם רבי יוחנן.

ימי הביניים

בתום תקופת הגאונים בבבל חרב המרכז המשמעותי האחרון שאיחד את כל יהודי התפוצות. בשלב הזה מצאו את עצמם היהודים מפוזרים ברחבי רוב העולם כשרבים רבים נרדפו עד צוואר ונאנסו להמיר את דתם. הרדיפות הקשות האלו ניתנו מיליונים רבים של יהודים מאמונת אבותיהם ומנהיגי ישראל לאורך הדורות עסקו בכך רבות כשהם דנים כיצד יש להתייחס ליהודים אלו וכיצד יש לקרב אותם.

המצב המבלבל הזה יצר מציאויות מדהימות כמו יהודים שהיו שודדי ים ככל הנראה בשירות בריטניה, במטרה לנקום בממלכת ספרד על גירוש ספרד, וכן יהודים אנוסים שחזרו לדת אבותיהם תוך שהחזרה בתשובה הזו וההיכרות שלהם עם העולם הגדול, יצרה תסיסה ותופעות מיוחדות בהיסטוריה של ימינו. בין החוזרים המיוחדים האלו היו לדוגמה הפילוסוף ברוך שפינוזה שלא הסתדר גם ביהדות ורבים אחרים שכן התחברו היטב למסורת עמם.

שלמה מולכו
אחת מדמויות הפלא שחוללו בעולם היהודי רעש גדול ושהשפיעו בחייהם על הכתיבה היהודית ועל הפוליטיקה העולמית כולה הוא רבי שלמה מולכו (1500 - 1532). מולכו נולד למשפחת אנוסים מהעיר ליסבון בפורטוגל. ביטוי לכישרון הגדול של האיש הפלאי הזה מתבטא בין השאר בעובדה שבימי צעירותו שימש מזכיר בתי הדין של המלך מנואל הראשון. תפקידו הרם והחזק לא הפריע לו לחזור ליהדות אחרי מפגש עם דוד הראובני. כאדם עצמאי לחלוטין שלא מתחשב בסיבה בה הוא חי עיברת שלמה מולכו את שמו באופן עצמאי ובהמשך גם מל את עצמו וכל זאת כשהוא נמצא בפורטוגל במשטר שכפוף כולו לאינקוויזיציה.

בסופו של דבר מעשיו התגלו והמלך הזדעזע מהם ולכן מחשש לחייו הוא ברח לעיר סלוניקי שם היה מרכז יהודי פעיל. בעיר הוא התקרב אל רבי יוסף טאיטאצאק, ונפגש גם עם רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך שהתפעל והתלהב מדמותו הסוערת של מולכו וראה בו איש קודש עליון. מולכו פעל בצורה נמרצת כדי לקרב את גאולת עם ישראל ועסק בצורה אינטנסיבית במציאת עשרת השבטים יחד עם דוד הראובני. במסגרת המאמצים האלו הוא נפגש עם האפיפיור קלמנס השביעי, שהתרשם ממנו וצייד אותו באישור מיוחד ונדיר לשאת דרשות, בתנאי שלא ישאו אופי אנטי-נוצרי.

למרות זאת הפעילות שלו גרמה לו להתנגש בצורה קשה עם הכנסייה ובסוף ימיו הוא נידון למוות על ידי האינקוויזיציה. בשלב הראשון הוא ניצל בהתערבות האפיפיור. אולם זמן קצר לאחר מכן הוא ודוד הראובני נתפסו על ידי מלך ספרד, שהיה מסוכסך עם האפיפיור ואף ראה בעצמו את אחד ממנהיגי העולם הנוצרי וככזה שלא יכול לעבור על חילול הנצרות בשקט. שלמה מולכו הועלה על המוקד במנטובה שבאיטליה כשבעם היהודי הוא הפך לדמות מופת שחיברה ספרים רבים והשפיעה רבות על בני דורו.

דונה גרציה נשיא
דמות פלאית נוספת שייצרו בעם ישראל ימי הביניים היא דונה גרציה נשיא. דונה גרציה היתה אשת עסקים ממולחת, נדבנית גדולה למרכזים יהודיים ברחבי המזרח התיכון כולו ומדינאית יהודייה שניסתה הרבה לפני בנימין זאב הרצל לקנות את כל ארץ ישראל ולחולל בעצמה את תהליך שיבת ציון.

ביאטריס גרציה דה לונה נשיא נולדה ב-1510 בליסבון למשפחה עשירה של יהודים אנוסים. בהמשך חייה היא נישאה ליהודי בשם פרנסיסקו מנדש בן למשפחת סוחרים יהודיים שהתעשרו ממסחר באבני חן ותבלינים. למרות עושרם הרב השניים נותרו נאמנים בחשאי לעמם ונישאו בטקס יהודי מלא שרק אחריו הם התחתנו בטקס פומבי בכנסייה.

אחרי מות בעלה המשיכה דונה גרציה לנהל בצורה מושכלת וחכמה את רכוש המשפחה כשהיא עושה בעסקייה חייל רב. בעקבות ההצלחה הנדירה שלה וחוש מופתח לעסקים היא נחשבה במאה ה-16 לגבירה העשירה בעולם. ההצלחה הרבה הזו גרמה לכנסייה בפורטוגל לחושש מדונה גרציה וזאת על רקע חשש מתמיד משאלת נוצריותה האמיתית. הלחץ הזה שהושתק בעבר על ידי שוחד רב גרם לדונה גרציה לברוח לאנטוורפן.

בהמשך עברה המשפחה לאיטליה בה כל בני המשפחה חזרו בגלוי ליהדות. בזמן שהותה במדינה זו החלה דונה גרציה לפעול באופן בוטה כנגד הכנסייה כשהיא מסייעת לקהילות היהודיות ולאנוסים שרצו לחזור לדת אבותיהם. בהמשך אחרי משא ומתן ממושך היא קבלה את הזמנת השולטן הטורקי סולימאן הראשון ועברה לקושטא. בהמשך היא ניסתה לשכנע את הסולטן לקנות ממנו ערים בארץ ישראל לטובת השבת עם ישראל לארץ השולטן התנגד למהלך אך מכר לה בסופו של יום את העיר טבריה שבה היא אכן החלה להקים יישוב יהודי.

פרנץ רוזנצוויג
אחד הפילוסופים היהודיים החושבים שפעלו במאה ה-19 וה-20 באירופה ושהתקרב בסופו של דבר אל דת אבותיו הוא פְרַנְץ רוֹזֶנצְוַויְיג. רוזנצוויג היה פילוסוף יהודי-גרמני, שעסק בין השאר בחינוך בתרגום ספרים ובפיתוחה של פילוסופיה דתית. הפילוסופיה הדתית שלו הושפעה עמוקות ממקורות עם ישראל וממחשבת חז"ל. מתחילת פעילותו ומהחיבור שהיה לו עם הנצרות והפילוסופים הגרמניים ייחס רוזנצוויג שוויון ערך ושותפות ליהדות ולנצרות.

הוא היה שותף פעיל לפילוסוף היהודי מרטין בובר ושניהם תרגמו את התנ"ך לגרמנית, ובתרגומם, התייחסו השניים למילה המנחה בסיפור המקראי. בקיץ 1913 חשב רונצווייג להתנצר כדי לקיים את מה שהוא תפס כחיים דתיים. הוא חשב להתחבר אל הנצרות האוונגלית, בעקבות קרובי משפחה שלו שהתנצרו לפניו. אולם ההחלטה הזו היתה לו קשה מאד והוא אף שקל להתאבד כדי להימנע ממה שאז היה נראה לו הכרחי מבחינה פילוסופית. ההתלבטות הארוכה שלו הוכרעה נגד ההתנצרות ובעד שיבה ליהדות אחרי חוויה שעבר בבית הנסת ביום הכיפורים.

---

"החוזרים - מחפשים תשובה" הוא תת-ערוץ מיוחד של nrg יהדות ובו יתפרסמו כתבות שיעסקו בנושאים הבוערים בחייהם של חוזרים בתשובה ומתחזקים. למרות ריבוי כלי התקשורת בישראל, נדמה שמדובר בפלח חשוב באוכלוסייה שלא מקבל מספיק ביטוי כקבוצה. כאן נעניק להם במה ונעסוק בהתמודדותם עם קשיי אמונה, בהשתלבות בחברה, בחינוך, ביחסים עם המשפחה והחברים ועוד. רוצים לכתוב או להגיב על הכתבות? פנו אלינו במייל: nrgyahadut@gmail.com .
.