ראשי » יהדות » חדשות

ליצמן צריך להודות ליאיר לפיד על מינויו לשר

ליצמן לא היסס להיפטר מהתואר "סגן שר" המיותר שמלווה אותו ולהתיישב סביב שולחן הממשלה. מדובר בשני נצחונות: גם לחרדים וגם ללפיד

יום למחרת פסיקת בג"ץ שקבעה שסגן השר יעקב ליצמן ייאלץ להכריע האם יהפוך לשר או יוותר על משרד הבריאות, נפגש ח"כ יאיר לפיד עם דמות חרדית מוכרת. "נו, ליצמן כבר שלח לך פרחים?", שאל את לפיד. זה רק חייך ואמר: "עדיין לא, אבל הוא באמת צריך".

עוד כותרות ב-nrg:
- ההורים שלנו גילו את האור, אנחנו שילמנו מחיר
- חילונים שנאלצים לעבוד בשבת: "הורס את החיים"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לפיד יודע היטב שהעתירה של מפלגתו, "יש עתיד", עשתה לליצמן את העבודה. לבדו לא היה יכול לחרוג מהנוהג החרדי אשכנזי שלא להתמנות לשרים, אבל כשבג"ץ מחייב ל"גדויילים" לא ממש תהיה ברירה אלא להעניק את האישור. ה"גדויילים", כמובן, הם גדולי ישראל, ובמקרה של ליצמן מדובר בפטרונו הרוחני הרב יעקב אלתר, האדמו"ר מגור ושאר חברי מועצת גדולי התורה החסידית שהתכנסו ביום חמישי שעבר בירושלים.

גורם בסביבתו של ליצמן העריך טרם המינוי שהאדמו"ר מגור נותן אמון מלא בנציגו בכנסת ולכאורה ייתן לו את אפשרות ההחלטה בעניין. זה לא יהסס להיפטר מהתואר "סגן" המיותר שמלווה אותו ולהתיישב סביב שולחנה של ממשלת ישראל. מדובר בניצחון בטוח לכל הצדדים: סגן השר ליצמן ישמח להפוך לשר, ולפיד יסמן וי נוסף בניסיון העיקש שלו להבהיר לחרדים שאין אפשרות לרקוד על שתי החתונות. השניים, אגב, לא משוחחים זה עם זה, גם לא שיחת מסדרון אקראית.

קצת רקע: בממשלת בן גוריון הראשונה "אגודת ישראל" לא סירבה למינוי שרים מטעמה. אבל הרומן בין המפלגה החרדית לבן גוריון היה קצר מועד. בעיצומה של ממשלת הבכורה פרשו האגודאים ונותרו מחוץ לקואליציה עד למהפך בשנת 1977. אז שבו החרדים לממשלתו של בגין, ומועצת גדולי התורה הכריעה כי נציגיה ימונו לכל היותר לסגני שרים, גם אם בפועל ישמשו כשרים.

ההבדל בין שתי ההכרעות הסותרות מובן. אין כל דרך להשוות בין יחסי החרדים והמדינה ב-1948 לבין אלו ששררו כמעט שלושים שנה לאחר מכן. שני הצדדים השתנו. בקום המדינה אדמו"רים חסידיים התגוררו בתל אביב לצד אנשי בוהמה. עם השנים, הציבור החרדי הלך והתכנס בריכוזי מגורים משלו. תל-אביב החרדית עברה לעיר השכנה, בני-ברק. השינוי הגיאוגרפי ביטא שינוי מהותי הרבה יותר, שינוי שיצר את תמונת העולם המוכרת לנו כיום.

גורם דומיננטי שהשפיע על ההחלטה להימנע מקבלת תפקידי שרים היה הרב אלעזר מנחם שך, ממעצבי החרדיות הארץ-ישראלית. הוא כיהן כראש מועצת גדולי התורה בעת הכניסה של החרדים לממשלת בגין, לצד האדמו"ר מגור דאז. באופן רשמי מקובל להעניק להחלטה ההיסטורית ההיא נימוק הלכתי: נשיאה בתפקיד מינסטריאלי מקנה אחריות לכלל פעולות הממשלה, גם אלו המנוגדות להלכה.

אבל הלוא מנהיג ש"ס המנוח הרב עובדיה יוסף התיר לנציגיו להתמנות לשרים ולא נראה כי מחלוקת פורמלית-הלכתית הייתה בינו לבין הרב שך. סביר יותר שמדובר בהבדלי גישות. המנהיג הליטאי החזיק במשנה ברורה באשר ליחסים הרצויים בין העולם החרדי למדינת ישראל, או יותר נכון: חוסר היחסים. מיסודות משנתו הם הגבהת החומות המפרידות בין העולמות והפיכתה של החברה החרדית ל"חברת לומדים" בה האידאל המנחה הוא להימנע מעבודה ולהתמסר לשנים של למידה בכולל. גישה זו היא שעמדה מאחורי ההחלטה לשים חיץ סמלי בין הפוליטיקאים החרדים לבין הממשלה הציונית.

השאלה המעניינת היא מה היה מתרחש אילו יו"ר הסיעה הליטאית, ח"כ משה גפני, היה עומד בפני הדילמה שהציב בג"ץ? אין לדעת כיצד היה מכריע, אבל בבירור ניתן לשער שהספיקות שלו ושל מנהיגיו היו קשים יותר. עיצוב ההשקפה החרדית בדור האחרון נתון בידי המנהיגים הרוחניים הליטאים, מקביליהם החסידיים בעיקר נגררו אחריהם.

בעיני הליטאים, ביניהם לבין המדינה מתקיים מאבק תמידי בו לסמנטיקה ולסמלים יש משמעות רבה. החסידים יותר פרקטיים בהקשר הזה, לא בשל פתיחות יתר אלא דווקא מן הסיבה ההפוכה. הם רואים במדינה מעין פריץ תורן איתו יש להסתדר. אם הוא דורש בתוקף שיתמנו לשרים בממשלתו, יהיו לו שרים.

לכן ליצמן ואדמו"רו לא היססו יותר מדי לפני שביטלו את ההחלטה ההיא. "נפלה האבן האחרונה בחומה שבנה לנו הרב שך", אמר לי השבוע בכאב אברך ליטאי. הוא מעט נסחף. אבן סמלית אחת בהחלט נפלה ולחלוטין יש לכך משמעות, אבל החומה עדיין קיימת.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

מנדי גרוזמן

כתב לענייני חרדים ב-nrg ובמקור ראשון

לכל הטורים של מנדי גרוזמן