מצווה שמקיימים בלי שמחה - כמו עבודת כפיה
כאשר אדם עובד בלא שמחה אלא רק מתוך הכרח, ניכר בו כי זו עבודת כפיה ושעבוד שאינה מגיעה מרצון האדם ושאיפותיו, והריהו עובד אצל האויב. לעומת זאת, כאשר האדם עושה עבודתו מתוך שמחה, סימן ברור הוא כי זו עבודת אוהב שעושה אצל אוהבו
פרשת "כי תבוא" אותה קוראים השבוע הינה מהפרשיות הקשות בתורה. אמנם תחילתה ברכות לעובדי ה', שלווה ושפע: והיה כי תבוא אל הארץ...וירישתה, וישבת בה, ולקחת מראשית כל פרי האדמה... ושמת בטנא" (כ"ו א', ב'), אך גם סדרת עונשים מפורטת לכלל ולפרט לאשר אינם הולכים בדרך המצופה מהם ''והיה אם לא תשמע בקול ה'... ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך".עוד כותרות ב-nrg:
- מחאת הדתיות נגד קסטרו: דיון אופנה הפך לשיח נגד דתיים
- חזרת בתשובה והילד לא משתלב? תן לו להתמודד
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בפירוט העונשים, אנו מוצאים גם את הפסוקים הבאים: "תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה וטוב לב מרוב כל, ועבדת את אויבך בערום ובחוסר כל''. למרות התפיסה הפשוטה שהעונשים נועדו למי שאינו עובד את ה' ואינו מקיים מצוותיו הרי שפסוקים אלו מגלים לנו שהעונש הוא גם לעובד ה', לזה אשר מקיים מצוות, אך אינו עושה זאת בשמחה.
''יהודי המקיים את מצוות ה' בלא שמחה הרי הוא מכריז שהמצוות הרי הן משא בלתי רצוי''. סידי ברסלב רוקדים ברחובות ירושלים
צילום: פלאש 90
גילוי עמוק מכוון לטבעו של האדם. כאשר אדם עובד בלא שמחה אלא רק מתוך הכרח, ניכר בו כי זו עבודת כפיה ושעבוד שאינה מגיעה מרצון האדם ושאיפותיו, והריהו עובד אצל האויב. לעומת זאת, כאשר האדם עושה עבודתו מתוך שמחה, סימן ברור הוא כי זו עבודת אוהב שעושה אצל אוהבו, עבודה רצונית ואהובה אשר מגיעה משאיפותיו של האדם להגשמה וצמיחה.
רבי יעקב קרנץ המוכר בכינויו המגיד מדובנא, התייחס לפסוקי תוכחת הנביא המתרה בעם "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל" וכדרכו הידועה של 'המגיד' להסברה על ידי משלים, תיאר זאת כאדם המצפה לקבלת משלוח, אך כאשר רואה את השליח מתאמץ וכורע תחת נטל החבילה, מבין הוא מייד שזוהי אינה תכולת המשלוח לה ציפה, שהרי הדבר לו מחכה הוא קל משקל. וכך מוכיחם הנביא: אם יגעים האנשים תחת נטל המצוות ו'כבדות' הן להם הרי שאין קיום המצוות נעשה כראוי.
יהודי המקיים את מצוות ה' בלא שמחה הרי הוא מכריז שהמצוות הרי הן משא בלתי רצוי. ועל כן העונש כדרכו של הקב"ה מגיע במידה כנגד מידה. אם "לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה", הו אז, "ועבדת את אויבך בערום ובחוסר כל''.
השמחה אינה דבר העומד בפני עצמו אלא מהותה שתהיה חלק בלתי נפרד מכל מעשי האדם, לא כמטלה להיות שמח אלא כהפנמה שעל ידי קיום מצוות ומעשים טובים אשר מתוך קיומם מגשים ומרומם האדם את עצמו, השמחה היא אך תוצאה טבעית.
אם נבדוק היכן מוזכרת השמחה בתורה, נמצא כי דווקא בנקודות בהן מוטל על האדם לעזוב את ביתו ורכושו לתקופת זמן בשלושת הרגלים או כמובא בתחילת פרשתנו במצוות הביכורים, בה האדם מוותר על פירותיו הראשונים שכה ציפה להם ונותנם לכהן, דווקא בנקודות אלו מוצא האדם את השמחה. הייעוד היהודי וההגשמה העצמית המביאה לשמחה אינה בחומריות ושאיפת צבירתה אלא בקיום המצוות וההקרבה המביאה לקרבת האל. בנקודות מרוממות אלו גואה ועולה השמחה.
נסיים בדברי חז''ל שאומרים שפרשה קשה זו נקראת לקראת סיום השנה כדי לומר 'תכלה שנה וקיללותיה, תחל שנה וברכותיה'.
הכותב הוא מרצה ופעיל במרכז משמעות רמת אביב.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם