ראשי » יהדות » תרבות

מפיקת שטיסל: קשה להיות אמא ודתייה בתעשייה

עימותים אידיאולוגיים על הסט, סוגיות יומיומיות של כשרות וסצנות שמאתגרות את ערכי הצניעות, אלו הם חייה של יסכה גור–לוזון, מהמפיקות הנחשבות והעסוקות בישראל. אז איך מתמודדים בתוך עולם קשוח וחילוני? מפיקים את "שטיסל 2"

"הטובים לתקשורת", אותה סיסמה מפורסמת שטבע אורי אורבך ז"ל, נקשרת בדרך כלל לשמות מוכרים וידועים שהצליחו לפרוץ ולככב בעולם התקשורת הישראלי, סרוגים וסרוגות שהעם היושב בציון קורא את מאמריהם בעיתון, רואה את פרצופם על מסך הטלוויזיה ושומע את קולם ברדיו מדי יום.

עוד כותרות ב-nrg:
- למה שחילונים יתפללו בימים הנוראים?
- המצעד בבני ברק: הצדעה לחקלאים ששמרו שמיטה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אבל האמת היא שאורבך התכוון לא פחות מכך לאנשים הפחות מוכרים, אלה שמניעים את גלגלי התעשייה ונמצאים בתפקידי מפתח מאחורי הקלעים. הוא, למשל, נהג לומר שאם אנשים היו יודעים איזה כוח יש למפיק טלוויזיה, אנשים היו מפסיקים לנסות להיות שדרנים כל היום ומתחילים להפיק.

יסכה גור–לוזון היא אחת ממגשימי חזונו של אורבך. בשקט–בשקט, עם קרדיט ציבורי שנמשך לאורך שניות בודדות בסוף כל פרק בסדרה "שטיסל" לצד התואר "מפיקה בפועל", היא מייצגת דור חדש של דתיים ודתיות שפועלים לאורכו ולרוחבו של עולם התקשורת הישראלי ונוטעים בו מאחזים לרוב. בלי סיסמאות מפוצצות ובלי הצהרות גדולות, אבל עם הרבה נחישות וכוח רצון. ובתחום הזה, יתברר בהמשך, להיות אישה דתייה זו משימה לא פשוטה בעליל. אנחנו נפגשים עם גור–לוזון לרגל פרוץ העונה השנייה של "שטיסל", הדרמה המצליחה על קורותיה של משפחה חרדית במאה שערים, שתעלה מיד עם תום החגים ב–yes.

השינוי המשמעותי הראשון בעונה זו הוא חסרונה של איילת זורר, שגילמה את אלישבע, אהובתו של הגיבור הראשי עקיבא שטיסל ואחת מהכוכבות הבולטות בעונה הראשונה. "היה באיילת משהו באמת מיוחד. היא הגיעה אלינו מהוליווד אחרי הרבה זמן שלא עשתה טלוויזיה בארץ, ובהחלט יכולת לראות את זה כשהמצלמה נדלקה. היא שחקנית מצוינת. אבל יש במקומה שחקנים אחרים ומצוינים כמו ששון גבאי וחנה לסלאו.

"נכון שהיא הייתה הכוכבת, אבל כזכור, בסוף העונה הראשונה היא — כלומר הדמות שגילמה — טסה ללונדון, אז לא היינו צריכים לעשות שמיניות באוויר כדי להסביר לצופים למה היא נעלמה".מהרגע שהיא לא ממשיכה גם אנחנו המשכנו הלאה ולא התעסקנו בכך יותר מדי. יש בעונה החדשה תסריט מעולה ושחקנים נהדרים, ומי שיצפה לא ירגיש בחסרונה".

מעניין. גם עקיבא לא ירגיש בחסרונה?
"יש לו מערכות יחסים אחרות בעונה הזו", מגלה גור–לוזון, "אחת מהן משמעותית ביותר".

נהיה פולנים לרגע ונשאל — הוא מתחתן בסוף העונה?
"לא", עונה המפיקה בפועל, ומיד מסתייגת, "הסוף של העונה הזו פתוח, וצופים שונים יוכלו לקחת את מה שקורה לכיוונים שונים".

כשננסה לסחוט ממנה ספוילרים נוספים, תטען גור–לוזון שהיא אמנם קראה את התסריטים של כל פרקי העונה, אבל ראתה ממש רק את הפרק הראשון. אנחנו עושים את עצמנו מאמינים לה ומפסיקים ללחוץ.

מה עוד היא יכולה לספר כרגע על העונה החדשה של "שטיסל"? ששון גבאי מצטרף לקאסט ויגלם את אח של שולם, אביו של עקיבא (מיכאל אלוני) שמגלם דובל'ה גליקמן. "הוא הרי לא אשכנזי בכלל", מספרת גור–לוזון, "ובכל זאת הוא מדבר ביידיש כאחרון האידישאים. השפה שגורה בפיו, הוא למד אותה פשוט נפלא".

שולם הוא ממש "משפחה בהפתעה". באמצע העונה הקודמת נכנסה לחייו לפתע בת, ועכשיו הוא זוכה לאח.
"כן", היא מחייכת, "וגם זוכה לאחיינית, כי הדס ירון מגלמת את בתו של האח. שניהם מגיעים מברוקלין בעקבות פציעתה של הסבתא, 'הבובע', שכזכור בסוף הפרק האחרון בעונה נופלת מהמדרגות. חנה לסלאו משחקת את אשתו של השדכן מהעונה הראשונה. השחקן שגילם את הדמות נפטר, ואשתו תופסת בעונה הזו את מקומו ומפתחת סוג של קשר עם שולם".

הוא לא היחיד שנפטר בין העונות.
"נכון, גם חנה ריבר, השחקנית שגילמה את ה'בובע' נפטרה, וזכינו שליא קניג תחליף אותה. מדובר במהלך מאוד חריג, להחליף שחקן שישחק את אותה הדמות, אבל כאן לא הייתה הרבה ברירה מכיוון שהיא נפטרה אחרי שהתסריטים היו כתובים, ולהעלים אותה מהסדרה היה טירוף שדרש כתיבה של הכול מחדש. ליא מצוינת כמובן, ואני בכלל לא בטוחה שישימו לב להבדל".

ועוד מילה אחת על הגיבור הראשי, עקיבא. ממש רציתי שהוא יתחתן עם אסתי מהעונה הקודמת. יותר התאימה לו בעיניי מאיילת זורר.
"אז לצערי הוא לא יחזור אליה, אבל כאמור יש לו מערכות יחסים חדשות. אה, והוא ממשיך לצייר. זו אחת ההתפתחויות המרכזיות בדמות שלו העונה. הוא נהיה צייר ממש מוכשר, למרות ההתנגדות מצד המשפחה שחושבת שיש בעיסוק הזה שלו משהו שתוקע אותו".

קורות חייה המוקדמים של יסכה גור–לוזון לא בישרו בשום צורה על התברגות בתחום הטלוויזיה. היא נולדה במושב אבנ"י אית"ן ברמת הגולן, שאביה היה אחד ממייסדיו, ובגיל שלוש עברה עם הוריה וששת אחיה ואחיותיה לכוכב השחר שבבנימין. כיום, בת 35, היא גרה בניצן ואם לשני ילדים.

"הכול התחיל כשלמדתי באולפנה בעפרה במגמת תקשורת. הכיוון בבית ממש לא משך לשם, זה פשוט היה נראה לי נחמד ומגניב, בלי הרבה מחשבה מאחורי זה. אחרי השירות הלאומי אמרתי לעצמי 'בואי נמשיך את המגמה הזו ונלמד במעלה'. ואכן למדתי שם ארבע שנים ארוכות ולא קלות. אז כבר נדבקתי בחיידק, והוא מראש לא היה בכיוון של בימוי או צילום אלא יותר ענייני הפקה. הפקתי סרטי סטודנטים, אבל הכניסה לתחום האמיתי קשה מאוד.

"גרתי שנתיים בירושלים ("לא בביצה אלא בשכונת גילה", היא מדגישה), ורק אז הצלחתי להידחף דרך מוש דנון, שהיה אחד המורים שלי, לתפקיד עוזרת של עוזרת מפיקה בסרט 'עג'מי'. כשנכנסתי לעבוד שם עוד לא קראו לו בכלל כך, וכמובן שאף אחד לא צפה את ההצלחה הגדולה שלו, אבל בכל מקרה שם התחלתי. זה היה בשכר רעב, והעבודה הייתה בתל אביב. הייתי כבר בת 27 וחייתי על קו ירושלים–ת"א בשעות עבודה מטורפות. הייתי מה שהחבר'ה מכנים ובצדק סנג'רית. עושה שליחויות, עבודות משרדיות, העיקר לשים רגל בתחום. ואכן, אחרי שהעבודה על 'עג'מי' נגמרה, עשיתי את אותו תפקיד בסרט 'איים אבודים' של רשף לוי".

העבודה הסיזיפית השתלמה די מהר, כשהיא החלה לעבוד בתפקיד בכיר יותר בהפקת העונה השנייה של "סרוגים". "היה לי מזל", היא אומרת, "אין ספק שהרקע של הלימודים במעלה סייע לי להתברג שם. בכלל, היה שם כיף", היא משחזרת, "הכרתי את הנושאים ואת האנשים והיה לי קל להתחבר לסיפור. בתעשייה הזו בדרך כלל אין חברים כי כולם נודדים מהפקה להפקה, וב'סרוגים' כן התפתחו קשרי חברות. וכמובן היה עניין ההתנהלות היומיומית שהיה בשבילי שינוי מאוד גדול לטובה. בהפקות מהסוג הזה עובדים גם בסופי שבוע, וכבר קרה לא פעם שבצאת השבת היו לי בטלפון עשרות הודעות ששאלו איפה אני. אנשים פשוט לא הבינו למה לא הייתי זמינה ביממה האחרונה".

אי אפשר להאשים, את לא מהאלה ש"נראות דתיות".
"נכון, אבל מצד שני השם שלי מסגיר אותי מיד. עם שם כמו יסכה תמיד שואלים אותי אם חזרתי בשאלה או משהו כזה. בכל מקרה, האמת היא שרוב האנשים כבר כן מכירים אותי ויודעים שאני לא עובדת בשבת, וגם כשמזמינים קייטרינג מנסים להתחשב בי. אבל כשלא זוכרים, לא נעים לי ואני לא רוצה להיות מחרבת מסיבות. אז אני מסתדרת. זה יותר קשה כשיש 60 ימי צילום רצופים עם אותו קייטרינג לא כשר, אבל זה מה יש. ב'סרוגים', כמובן, זה היה הרבה יותר קל ולכן כיף".

העונה השנייה של "סרוגים" לא נחשבה להצלחה, ודאי לא כמו עונת הבכורה. את חוששת שאותו הדבר יקרה גם ל"שטיסל", סוג של "משבר העונה השנייה"?
"אומרים שיש משבר כזה. ב'סרוגים', העונה השנייה הייתה באמת פחות טובה. לגבי 'שטיסל', כאמור קראתי כמובן את התסריטים וראיתי רק את הפרק הראשון, אבל עד כמה שהבנתי ממי שראה את כולם, התחושה היא שהעונה השנייה טובה יותר מהראשונה. אבל כן, החשש קיים, בעיקר אם העונה הראשונה הייתה מוצלחת מאוד. יש רף ציפיות שקל מאוד לרדת ממנו".

בתום צילומי העונה השנייה של "סרוגים" היא התחתנה. כמה חודשים מאוחר יותר כבר הייתה בהריון, וגור–לוזון הייתה בטוחה שבכך הקיץ הקץ על עבודתה בתחום התקשורת, בטח בתחום הטלוויזיה. "אין הרבה נשים עם ילדים קטנים בתעשייה הזו", היא מודה, "גם אני, בתור מפיקה בפועל, חייבת להיות כנה ולומר שלא בכל מחיר הייתי לוקחת מישהי כמוני עם ילדים קטנים לעבודה בתחום. יש בי משהו שמבין את חוסר הרצון להעסיק אמא בתפקיד כל כך תובעני. אבל הכירו אותי מ'סרוגים 2' והגענו להסדר שאפשר לי לעבוד וגם קצת להיות עם הילד, עידו. גם העובדה שלבעלי היה מאוד חשוב שלא אזנח את החלום שלי, היה חלק בהצלחה של המהלך הלא פשוט הזה".

כבר תוך כדי צילומי העונה האחרונה של "סרוגים" החלה "שטיסל" לקרום עור ותסריטים. גור–לוזון עברה כמעט בטבעיות להפקת הסדרה, למרות שבעבורה לא היה מדובר במעבר פשוט: "העונה הראשונה הייתה הרבה יותר קשה מ'סרוגים'. זה עולם אחר, תנאים אחרים. ללמוד שפה חדשה שכולנו פשוט לא מכירים. יחד עם זאת, ברמה הטכנית הרבה דברים נשארו אותו דבר. חלק מהאנשים, חלק מהצוותים. גם כאן רוב הצילומים נעשו בתל אביב, כלומר סצנות הפנים, וסצנות החוץ שהן כמובן מעטות יותר, בירושלים".

למה בעצם לא לצלם בירושלים סדרות שמתרחשות בירושלים?
"שיקול כלכלי נטו. הצוותים הטכניים והשחקנים מגיעים מתל אביב. צילומים בירושלים מייקרים את כל העניין, כולל נסיעות ושעות נוספות שמתבזבזות בדרכים".

זו גם הסיבה שבגללה עונות של סדרות בארץ קצרות בחצי לעומת סדרות אמריקאיות?
"בהחלט. למרות שכמי שאחראית על התקציב אני יכולה לומר בוודאות שאם היו מאשרים לנו לכתוב ולצלם מראש שתי עונות — שזה בעצם עונה אמריקאית אחת של 24 פרקים — זה היה יוצא בסופו של דבר זול יותר. אבל כאן זה לא אמריקה. אנחנו תלויים בגוף המשדר, והגופים הללו מאשרים תחילת עבודה על עונה חדשה רק אחרי שהם רואים שהעונה הקודמת מצליחה ותופסת.

"יותר מזה, סדרות שמופקות בארץ מצולמות לרוחב. כלומר, כל הסצנות מלוקיישן מסוים, לא משנה מאיזה פרק, מצולמות באותו היום או באותם יומיים. זה הרבה יותר קשה לכל מערך ההפקה מאשר השיטה האמריקאית שבה מצלמים פרק–פרק, בדרך כלל תוך כדי שידור העונה. יש סדרות אמריקאיות שסוף העונה שלהן נכתב תוך כדי שידורי הפרקים, בהתאמה להלך הרוחות ברשתות החברתיות. אנחנו לא שם וככל הנראה גם לא נהיה בקרוב".

בסוף שנת 2012, אחרי שנגמרו צילומי העונה הראשונה של "שטיסל", שוב מצאה את עצמה גור–לוזון באי ודאות תעסוקתית. "הייתי בהריון שני, ואם אחרי ההריון הראשון חשבתי שלא אמצא יותר עבודה, עכשיו כבר הייתי די בטוחה. נולדה רוני, וארבעה חודשים אחר כך התקשרו וביקשו שאבוא לעבוד בהפקת תוכנית דרמה של איתן פוקס בשם 'משפחה טובה' לערוץ 1".

כיאה לסדרה של איתן פוקס, נגיד בעדינות שהיא לא הייתה נקיה מעירום ושאר מרעין בישין כמו התוכניות שהפקת בשנים האחרונות.
"נכון, אבל מבחינתי זה לא היה אישיו. קודם כול אני צריכה ניסיון ופרנסה, וקשה להפחיד אותי. אני יודעת איפה אני חיה. מה שכן, קצת חששתי מההורים שלי בכוכב השחר שיצפו בתוכנית רק כדי לראות מה הבת שלהם עושה בחיים. אמרתי לאבא שלי שהוא לא חייב לראות יותר מהפרק הראשון, ושאני מבטיחה שאמשיך לקבל קרדיט בסוף גם אם לא יצפה. האמת היא שאני לא יודעת אם הוא צפה בכל הסדרה, אבל גם אם לא, יכול להיות שזה קשור לעובדה שזו הייתה קצת סדרת בנות. גם בעלי לא התחבר אליה".

בחודש אוגוסט שעבר, אחרי שבמהלך מבצע צוק איתן עבדה על סרט הילדים "גויאבות", נשאבה גור–לוזון מחדש לעולם של מאה שערים והחלה להפיק בפועל את "שטיסל 2"."היה קל יותר הפעם", היא אומרת, "כי השחקנים רובם מוכרים, ואת התחקיר על העולם שאנחנו לא מכירים כבר עשינו. ידענו את אינטונציות השפה, איך להדביק זקנים כמו שצריך, ולא פחות חשוב — איפה אפשר לצלם בירושלים והיכן לא".

לא סתם היא שמה דגש על אפשרויות צילומי החוץ בירושלים. במסגרת צילומי העונה הראשונה נקלע צוות צילום של שטיסל למהומה וגורש בסופו של דבר מהמקום על ידי חרדים.

גור–לוזון משחזרת: "צילמנו ברחוב נבון, ממש מול שוק מחנה יהודה. זה לא היה בשכונה חרדית קלאסית, בטח לא במאה שערים. נוצרה התקהלות, שתחילתה בחרדי אחד שהיה לו מאוד חשוב להפריע לנו. איכשהו גדלה המהומה ואז התקפלנו, הלכנו לצלם במקום אחר וזה נגמר בשלום. אבל כן, היה מפחיד. עשרות חרדים מסביב לצוות מעורב וקטן ופשוט לא נתנו לנו לצלם. עשינו הפסקת צהריים והלכנו, הפעם בצוות מצומצם יותר וגברי כמעט לחלוטין, לרחוב אחר בצד השני של השוק, יותר לכיוון נחלאות".

ואיך שיוויתם למקום תחושה של מאה שערים?
"זייפנו את הלוקיישן כמובן", היא אומרת בחיוך, "שמנו פשקווילים על הקירות, תלינו הרבה כביסה, מילאנו את הרחוב בעגלות תינוקות ובקופות צדקה שמשתלשלות מהקירות. בודדים לדעתי יבחינו שזה לא צולם בכלל בשכונה חרדית".

זאת אומרת שאין בכלל צילום בשכונה חרדית אמיתית במהלך הסדרה?
"גם בעונה הראשונה וגם בשנייה עשינו יום צילום דוקו אחד שבמסגרתו ארבעה אנשי צוות נוסעים במאה שערים במכונית מסחרית עם חלונות שחורים. מבחוץ לא רואים את המצלמות, ואנחנו שולחים את השחקנים לסצנות של הליכה או דיבור בטלפון ברחוב. זה מסוג הצילומים שמוסיפים צבע, אבל לא נורא אם הם יתפקששו מסיבות כלשהן. זה לא שהעונה תיפול בלעדיהם".

כחלק מרכבת ההרים שנקראת גם עבודה כמפיקה של סדרות טלוויזיה, יסכה גור–לוזון חזרה לאחרונה מחמישה שבועות של הפקת תוכנית הריאליטי "אמזונס", שאמורה להתחרות ב"הישרדות". "קודם כול זו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי ריאליטי", היא מספרת, "ולכן זה כבר חוויה. בהפקה הזו עשיתי בעיקר בקרת תקציב, כלומר ניהלתי את התקציב מול חברות הפקה מקומיות. בנוסף, כמובן, היו את החוויות הפרטיות שלי בנוגע להיותי דתייה. אכלתי כמעט רק אורז אחרי התייעצות עם בית חב"ד בקיטו הבירה, ושוב נתקלתי באנשים שלא הבינו למה אני לא זמינה 24 שעות. והיה לי את שבועות באמצע, אז היו יומיים שלא הייתי זמינה. אנשים לא ידעו איך לאכול אותי".

והצילומים עצמם? כל בגדי הים והלבוש הלא מאוד צנוע שמתלווה לסדרה כזאת?
"זה לא 'הישרדות', אנשים לא הולכים בביקיני. זה מצולם בג'ונגל, יש יתושים וכל מיני כאלה. דווקא מהבחינה הזו היה בסדר גמור, וחוץ מזה כאמור אני לא נבהלת כל כך מהר".

את מרגישה לפעמים מייצגת של המגזר? מנסה לעשות אפליה מתקנת בקבלה לעבודה?
"אני מנסה לעזור לאנשים בוגרי 'מעלה', למשל. זה לא תמיד הולך כי רבים מהם ממשיכים להתגורר בירושלים. רוב העבודות בתחום הן בתל אביב, והנסיעות קשות ומייאשות. מה שכן, בעוד עבור רוב המקבילים אליי מה שחשוב הוא הניסיון, לי הרבה פעמים יותר חשובה מוטיבציה והתאמה לתפקיד".

מסר לצעירות דתיות שחולמות להשתלב בתחום?
"ככל שמדובר בניסיון שלי, לא יפסלו אותך בגלל היותך דתייה, כן יפסלו בגלל היותך אמא. זו אמת עצובה שכאמור קשה לי לומר, אבל אני אפילו קצת מבינה אותה. חוץ מפעם אחת בערוץ 24 שבה עזבתי עבודה לאחר שהתברר לאחראים שאני לא עובדת בשבת, מעולם לא נתקלתי בבעיה על רקע דתי. אני לא אומרת שזה פשוט, אבל בהחלט אפשרי".

הכתבה פורסמה במגזין מוצש

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...