ראשי » יהדות » מגזין

באים לקטיף הדסים בגולן, יוצאים עם שידוך

מדי שנה מגיעים צעירים רבים מכל קצות הארץ לקטיף ההדסים האיכותיים שמגדלים במושב נוב. אולם מתחת לפני השטח מתברר: בין ענפי ההדסים מתחולל מסע שידוכים פורה ומסקרן

לרוב בני האדם התאריך א' באלול הזה לא אומר שום דבר. אצל היהודים המצב קצת יותר טוב. החרדים חוזרים לישיבות, מצביעי נפתלי ואיילת שמחים שפינו להם את הזוויתן, ותושבי נוב מתחילים את עונת ההדסים. כבר יותר משלושים שנה שחברי המושב מספקים לשוק את הדסי נוב הידועים.

עוד כותרות ב-nrg:
- בני עקיבא בונים סוכות בפרויקט חברתי מיוחד
- ויראלי: 6 יהודים מנסים לשמור כשרות‎, ונכשלים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו


אי שם בסוף שנות ה–70 התחילו לגדל שם הדסים בצורה מסחרית שלא הייתה מוכרת עד אז בארץ, ויש מצב שבתבל כולה. זה לא היה קל, אבל עיקשותם של המושבניקים צרובי השמש והרוח עמדה להם ועם השנים, הידע והניסיון, הצליחו המגדלים להביא הדסים משולשים בסטנדרט שכנראה לא נראה פה מעולם.

הם לא עשו את זה לבד. חוץ מהקב"ה סייעו להם מדי שנה מיטב הנוער שבא מכל רחבי הארץ, ליהנות מהשקט הגולני, לתפוס קצת ראש ועל הדרך להרוויח כמה שקלים. ואולי, רק אולי, גם למצוא את המיועד או המיועדת.

כדי להבין מה בדיוק קורה שם בימים האלו, צריך לחזור אחורה, אל שנות ה–80, אז היה הגולן מקום די אפרורי. יישובים קטנים ומבודדים, כבישים משובשים ותחבורה ציבורית נדירה עד נדירה ביותר. האמת שעבורנו, בני המקום, זה לא היה כל כך נורא, כי לא ידענו שיש עוד צורות חיים תבוניות בעולם. ככה זה כשיש רק טלוויזיה צבעונית אחת בכל המושב.

אבל למשך חודש בשנה — כל הסיפור הזה היה מתהפך. מתישהו בתחילת אלול הייתה נפתחת עונת ההדסים, ופתאום נוב נהפכה לעיר האורות. הסככות הוארו עד אמצע הלילה והחברים הסתובבו בתחושת דחיפות שדבקה גם בילדים. אפופים בריח ההדסים היו כולם מתיישבים במעגלים ומקנבים הדסים (מה זה לקנב? ראו בסוף הכתבה) בתחושת שליחות וגאווה לאומית. 

כמה שנים קודם לכן כמעט לא היו בשוק הדסים משולשים מהודרים. המצווה הזו הייתה מוזנחת ובלתי מעשית. ההדסים הגיעו לשוק מהנחלים וממורדות ההרים, והציבור הרחב — שלא הבין מה בדיוק צריך — הסתפק בשילוש כלשהו בראש ההדס, אם בכלל. אחד, חי באב"ד, במקור חיפאי, בן לרואה חשבון נודע, החליט להפוך את הגידול הזה למסחרי. הוא הביא ייחורים מנחלי הסביבה, גידל אותם בחלקה מאחורי ביתו והצליח לייצר הדסים משולשים ברמה אחרת. כשהבין שיש לו ביד משהו חדש, הוא שכנע עוד כמה חברים לגדל הדסים, ויחד הם יצרו את "הדסי נוב". השמועה עשתה לה כנפיים והסחורה החדשנית הפכה למבוקשת.

עבורנו, הילדים, כל הסיפור הזה היה זניח. אנחנו התרכזנו ביתרונות שיצאו לנו מהמצב. עם העלייה בנפח הגידול, הפך מושב נוב לאבן שואבת לבחורים ובחורות שבאו לעבוד בהדסים. בבחורים פחות היה מקובל להתעניין באותם ימים, אז התמקדנו בבחורות. הן היו מבוגרות מאיתנו ולא ממש שמו עלינו, דבר שלא הפריע לנו ליהנות מהאורחות החדשות שצבעו פתאום את המושב בצבעי פסטל והשיבו על פנינו רוח רעננה מעורבת בניחוחות דאודורנט ועיר. הבחורות התחלפו, אנחנו גדלנו וגם המותג "הדסי נוב" כבר איננו. ההדסים, לעומת זאת, כאן בשביל להישאר וכמותם גם אווירת החגים שמתחילה במושב כבר בא' אלול, והתקווה המפעפעת בלבם של בחורי המושב למצוא בהדסים את בת זוגם הנצחית. יש כמה שאפילו הצליחו.

בחצר של הרב חי באב"ד הכול קורה. קולות הצחוק ותקתוק המזמרות נשמעים מרחוק ועושים חשק לחזור לגיל הנכון. "במשך חודשיים", מסביר ידידיה באב"ד, "אנחנו מעסיקים כ–40 עובדים. הבנים קוטפים את ההדסים במהלך היום והבנות יושבות פה בסככה ומקנבות עד שנגמרת הכמות שנקטפה או עד שהן נרדמות, מה שבא קודם".

ידידיה הוא בנו של הרב חי ומייצג את הדור השני שנכנס לעסק. "אני אחראי על הגידול ומתעסק בו במשך כל השנה. במהלך העונה הבוערת כל המשפחה מתגייסת. יש לי שני אחים ובן דוד שאחראים על השיווק, ופה בסככה עוד שתי אחיות שעובדות איתי. משפחת באב"ד, בתוך שאר המשקים בנוב, תשווק השנה כ–500 אלף ענפים".

ידידיה הוא אחד מאלה שהצליח להם: את רינתיה אשתו הוא פגש בסככה הזאת ממש. "היא הגיעה כמו שאר הבנות, אבל כבר מהרגע הראשון שמתי עליה עין. היא עבדה טוב והתקדמה מהר מאוד לעמדת המיון. חיכיתי עד אחרי סוכות ואז שלחתי אליה את אחותי. השאר היסטוריה. אבל שלא תטעה, בזמן העבודה אין פה עניינים. עובדים. נקודה". ידידיה נשמע נחוש בסיפא של דבריו, אבל העובדה שגם אחיו הכיר פה את אשתו לעתיד קצת מקשה להאמין לו עד הסוף.

מאחורי סככת הבנות אני קולט צלילי גיטרה וריח של בצל מטוגן. שבעה בחורים עליזים נערכים שם לארוחת ערב מאוחרת. שניים מתעסקים עם האוכל והשאר מנגנים, מקשקשים ונראים כמו בכפר נופש בסיני. הם מקבלים אותי בשמחה לחיקם. "אנחנו קוטפים שבע שעות ביום עם שעתיים הפסקה בצהריים. זה לא קל, אולי אפילו קשה, אבל יש שקט בראש. השלווה הגולנית מכשפת".

קוראים לו שימי, ירושלמי אחרי צבא ומכון מאיר והוא נואם לי בלהט על האוניברסליות שבעבר הירדן המזרחי. "תבין", הוא מצטט את הרב שרקי תוך כדי חיתוך עגבנייה, "הגולן הוא עבר הירדן המזרחי היחיד שיש לנו. שניים וחצי השבטים שבחרו לגור פה רצו לצאת מגבולות הארץ ולפרוץ החוצה אל היותר כללי, להביא את בשורת התורה אל העולם כולו בבחינת וכל בני בשר יקראו בשמך".

אני לא בטוח אם הוא מסתלבט עליי אז אני מחליט לשים את הדברים על השולחן ולשאול אותו על מי מהבנות בסככה הוא שם עין. "אין מצב, אחי", עונה ידידיה, בוגר עתניאל, שהחבר'ה קוראים לו ידידיה פסטה כי זה הדבר היחיד שהוא יודע להכין. "כבר בשיחת הפתיחה הרב חי הודיע לנו ש'פה לא עושים בני עקיבא', וגם האמת שאנחנו לא בעניין. באנו להתכנס קצת פנימה, לחזור אל היושר והפשטות של מישורי הגולן, קצת Being בתוך כל ה–Doing של העולם הבלתי אפשרי שלנו".

בצר לי אני מדלג לבנות, אולי משם תבוא הישועה. עשר בנות לבושות בחולצות סניף או סוף מסלול אופנתיות יושבות באור הניאון הבוהק, מחזיקות הדס ביד אחת ומזמרה קטנה בשנייה, מקנבות וכמובן מדברות. אני מתיישב בקצה החבורה, ליד שתיים מנוף איילון ואחת מקריית ארבע. אני מוותר על הפתיחה וניגש ישר לעניין. "אתן דווקא נראות נחמדות, יש מצב לסשן מדורה וגיטרה עם הבנים מאוחר יותר?". שלושתן צוחקות. "קודם כול תדרכו אותנו וביקשו שנשמור על רצינות בעבודה, אבל גם אם לא היו מדברים איתנו אנחנו לא בקטע. אחרי 12 שעות על הכיסא הזה כל מה שאנחנו רוצות זה להתקלח ולישון. לא בנים ולא נעליים".

לעזאזל, אני ממלמל לעצמי, הכתבה הזאת לא מתקדמת לשום מקום, והולך לנסות את מזלי עם חסיה, בעלת הבית ואשתו של הרב חי באב"ד. חסיה חיתנה שני בנים ושני אחיינים עם בנות שבאו להדסים, אז כנראה היא מבינה דבר או שניים בעניין. לשאלתי היא פורצת בצחוק. "האמת היא שכמעט בכל שנה אני מצליחה לשדך פה זוג או שניים, הם פשוט עוד לא יודעים את זה. לנו חשוב שסביבת העבודה תהיה נקייה בכל המובנים. תראה, אנחנו מתעסקים פה בדקדוקי מצווה. לא יכול להיות שבחורה תשב בחוסר צניעות ותקנב הדס שבעוד שבועיים מישהו ייטול בבית הכנסת. זה לא שייך.

"מאותה סיבה חשובה לנו האווירה המכובדת בהקשר של בנים– בנות. מצד שני, יש כאן מצב שמאפשר לבחון אחד את השני לאורך זמן ובצורה טבעית. אתה יכול להסתכל על הבנות ממרחק בטוח, יש תאורה מלאה ותמיד יש עוד אנשים מסביב. אפשר להתרשם מהבת, כיצד היא מתנהגת עם חברותיה, האם סביבת העבודה שלה נקייה ומסודרת וכך הלאה. בדרך כלל אחרי סוכות מתקשרים אליי ומבקשים שאצור קשר עם הבחור הזה או הבחורה ההיא או שמוצאים קשר לבד. אם הקב"ה רוצה — ברור שנצטרף ונסייע לעניין בכל כוחנו".

אני מתקשה להבין איך יודעים מה הקב"ה רוצה, וחסיה ממהרת להסביר. "אספר לך סיפור שקרה באמת כמובן. יש לנו אח, אמיתַי, שגם הוא גר פה בנוב, ממש שני בתים מאיתנו, וגם לו יש חלקת הדסים. לפני כמה שנים התקשרה חברה של הבת שלי וביקשה לבוא לעבוד בהדסים. היא נשמעה נחמד וקבענו. עברו כמה ימים והבחורה לא הופיעה. התקשרתי אליה רק כדי לשאול אם הכול בסדר. 'הכול מצוין', היא ענתה לי, 'אני פה'. מה זאת אומרת את פה? 'אני פה ואת לא'. ושוב היא עונה 'אני פה, עובדת אצל משפחת באב"ד'. אתה מבין? היא הלכה בשביל, ראתה שלט 'משפחת באב"ד', נכנסה והתחילה לעבוד. רק שזה היה הבית של אמיתי ולא שלנו. היא פגשה שם את הבן שלו וחצי שנה אחר כך הם כבר היו נשואים. עכשיו אני שואלת אותך, יש יותר השגחה פרטית מזה?"

עם התובנות החדשות של חסיה אני חוזר לשימי וידידיה רק כדי לרמוז להם שיתנהגו יפה, מפני שהבנות כנראה מודדות אותם מרחוק. השניים כבר במנה האחרונה, רכונים על פחית שימורי אפרסקים ומסרבים להתרגש מהרמזים שלי. "שמע, אנחנו מתחברים לגמרי לקטע של ההשגחה הפרטית, מה שצריך לקרות יקרה. בוא נסכם שלא נתנגד אם מישהי תבקש מאיתנו עזרה או מנה של פסטה, אם אתה מבין למה אנחנו מתכוונים. בינתיים אתה יכול לתת לכתבה שלך את הכותרת 'הסדרניקים מחפשים משמעות'. על זה אנחנו חותמים"..

רגע של עברית (שגויה, אבל אל תהיו קטנוניים)

עברית היא שפה חקלאית. כמו שלאסקימוסים יש 50 מילים לשלג, לנו יש מילה כמעט לכל פעולה חקלאית. לא דומה מסיק לבציר, ואין קשר בין גדיד לאסיף. באנגלית לעומת זאת כל המילים הללו נכנסות תחת מילה אחת, to pick. השורש ק.נ.ב מתייחס לחיתוך ענפים בצורה גסה וגם לסילוק עודפי טיח ובטון מבניין. בתחילת גידול ההדסים בנוב חיפשו המגדלים מילה להסרת הענפים הצדדיים בהדס, עבודה שמשאירה אותו רק עם ענפי השילוש, ובחרו בטעות במילה קינוב. ניקוי ההדס הוא עבודה מעודנת ומדויקת, והמילה המתאימה היא כנראה זירוד. אבל הטעות השתרשה וחוץ משניים–שלושה שמקנאים לעברית ומזרדים, כולם בנוב עדיין מקנבים. 

שו"ת סמס 
אז מהו האורך התקני של ענף הדס כשר?
הדס כשר הוא הדס באורך שלושה טפחים, ששלושה עלים יוצאים בו מכל קן, וראש העלים מגיע לתחילת הקן הבא. כלומר, שהעלים מכסים את הענף. אבל בלי מחלוקת אי אפשר, ואכן ניטש ויכוח מר על אורכו של הטפח.
החזון איש קבע את אורך הטפח על 9.6 ס"מ ומולו הגר"ח נאה פסק 8 ס"מ. מכאן בעצם מתחיל הדקדוק במצוות ההדס. הוא נגמר בשוק ארבעת המינים, כשאדם יכול לשבת על דלי הדסים מהודרים במשך ארבע שעות ולא למצוא ענף אחד שישביע את רצונו. אבל אנחנו לא מתלוננים, ובנוב ידועה האמרה "החומרות שלכם — הפרנסה שלנו".

הכתבה פורסמה במגזין 'מוצש'

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...