לא רק קרח: יהודי תימן מככבים במוזיאון באלסקה

מה הקשר בין אסקימואים, תימן וישראל? את התשובות ניתן למצוא במוזיאון ייחודי המתעד את סיפור העלאת יהודי תימן עם קום המדינה, והפועל במקום ייחודי לא פחות – בעיר אנקורג' שבאלסקה

כשמזל שמיר הגיעה לאנקורג' במסגרת טיול באלסקה, היא לא הייתה מוכנה לחוויה המטלטלת שנכונה לה. זו הייתה חוויה שלקחה אותה כל כך לאחור - עד לרחם אמה. מתברר שלמדינה שבה מספר הדובים גדול ממספר בני האדם, וששמה מעורר אסוציאציות על ערבות קרח, אסקימואים, דובים לבנים ואיילים, יש גם היבט יהודי לא שגרתי ואף מפתיע.

עוד כותרות ב-nrg:
- כך מסרה ארה"ב את המזרח התיכון לידי רוסיה
- חמאס וג'יהאד חשפו את התרמית מאחורי נאום אבו מאזן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מזל וחבריה הגיעו למוזיאון היהודי בעיר הגדולה באלסקהֿ, ושם התברר לה כי אין זה מוזיאון יהודי ככל המוזיאונים בעולם. לא תמצאו בו תערוכה על מאה שנות ההתיישבות היהודית באלסקה (תערוכה כזו תיפתח רק בשנה הבאה), ואין בו גם אוסף של תשמישי קדושה, מגילות קלף וצילומים של היהודים הראשונים באזור. תערוכת הקבע המוצגת במוזיאון עוסקת, ובכן, ביהודי תימן. ליתר דיוק: במבצע 'על כנפי נשרים', שבמסגרתו הועלו בשנותיה הראשונות של המדינה עשרות אלפי יהודים מתימן לישראל.

''דווקא חברה מאלסקה הרחוקה היא זו שהטיסה את העולים''. המוזיאון באנקורג' צילום: מיכאל טוכפלד

שמיר, בת לעדה התימנית בעצמה, התקשתה להאמין למראה עיניה כשעצרה נרעדת ליד אחת התמונות שעל הקיר. "אני לא מאמינה", קראה. "הנה הדוד של אמי, חיים נגר, והנה הבנות שלו!". בתמונה נראו בני משפחתה של מזל דחוסים וצפופים במטוס שהביאם ארצה. היא החלה לבכות. "בעצם גם אני הייתי באותה טיסה. אמי הייתה בהיריון איתי כשהטיסו אותה ארצה. כמעט נולדתי במטוס". כל הסיפורים ששמעה במשך השנים מהוריה צפו ועלו מחדש. "הרי גדלתי על סיפורי התלאות שעברו עד שהגיעו לעַדן ועל ההמתנה לטיסות במחנה", סיפרה לאחר מכן.

מזל וחבריה תהו מדוע מבצע להעלאת היהודים מתימן לישראל מוצג במקום רחוק כמו אנקורג'. את התשובה נתן להם מייסד המוזיאון ומנהל בית חב"ד בעיר, הרב יוסי גרינברג. הכול החל ביום בהיר אחר, כשהרב גרינברג טס מעירו לניו־יורק בטיסה של חברת התעופה 'אלסקה איירליינס'.

"מאז שבאנו לכאן ניסינו למצוא דרך להביא את סיפורה של ישראל לתושבי אלסקה", הוא מספר. "הסנטורים מאלסקה תמיד תמכו במדינת ישראל, וכך פועלים גם נציגי המדינה בסנאט היום, ליסה מקאוסקי ודן סליבן. רצינו שגם התושבים הפשוטים, ובמיוחד בני הנוער, יחושו קשר לישראל. באותה טיסה עלעלתי בחוברת חגיגית של חברת התעופה 'אלסקה איירליינס' שציינה 75 שנה להיווסדה, והחוברת פירטה את הישגיה הגדולים לאורך השנים. לפתע צדה את עיניי שורה אחת שאמרה שהחברה היא זו שהטיסה את יהודי תימן לישראל בין השנים 1948 ל־1950, במסגרת מבצע 'על כנפי נשרים'.

"נדהמתי. גדלתי בישראל וידעתי על המבצע, אבל לא שיערתי שדווקא חברה מאלסקה הרחוקה היא זו שהטיסה את העולים. מיד הבנתי שמדובר בסיפור גדול, והחלטתי שחשוב שאנשי אלסקה ידעו על הקשר בן 67 השנים של מדינתם לישראל".

אלסקה רחוקה מתימן עשרות אלפי מילין. שטחה העצום, מיליון ו־700 אלף קמ"ר - פי שניים מטקסס הגדולה וכמחצית שטחה של מערב אירופה - מציב אותה במקום הראשון בארה"ב. לא בכדי מכנים תושבי אלסקה את יתר מדינות ארה"ב בלעג־מה בשם "48 התחתונות". מנגד, מספר תושביה אינו עולה על 750 אלף.

בשנת 1741 שיגר הצאר הרוסי פטר הגדול משלחות מחקר בראשות ויטוס ברינג, כדי לגלות אם יש קשר יבשתי בין רוסיה לאלסקה. כך החלה שם ההתיישבות הראשונה של ציידים וסוחרי פרוות. מאה שנה מאוחר יותר, כששקעה רוסיה בחובות עתק, החליט הצאר אלכסנדר למכור אותה לאמריקנים במחיר מציאה: 7.2 מיליון דולר בלבד. על ההסכם שנחתם ב־1867 ניצח מזכיר המדינה דאז, ויליאם סיוארד, שספג קיתונות של בוז על הבזבוז העצום של כספי משלם המסים האמריקני.

סיוארד לא זכה לראות כיצד הפכה אלסקה מנטל למכרה זהב, פשוטו כמשמעו, כאשר התגלו בה מרבצי זהב, פחם, גז טבעי ונפט, שהפכו את העסקה למוצלחת ביותר בתולדות ארה"ב. בינואר 1959 הצטרפה אלסקה לארה"ב כמדינה ה־49. עד היום פטורים תושביה מלשלם מס הכנסה, ומדי שנה מקבל כל תושב קבע בונוס על מגוריו במקום ותרומתו לכלכלת ארה"ב.

לוחות הברית מדלתות מטוס

הרב יוסי גרינברג הגיע לאלסקה ב־1991 במצוות הרבי מלובביץ'. הוא נולד במוסקבה למשפחה בת 19 נפשות, כולם קשורים לחב"ד ורובם משמשים כשליחי התנועה ברחבי העולם. אביו, שהיה רב ומלמד תורה, נשלח על ידי השלטונות הסובייטיים לסיביר. הוא כתב שם מהזיכרון מחזור לימים הנוראים כדי לאפשר לו ולחבריו להתפלל. ב־1967 הורשתה המשפחה לעזוב לישראל.

"לפני שבאנו לכאן ביקשנו מהרבי ברכה. הוא אמר שאף שאלסקה היא ארץ קרה, אתם צריכים לחממה ביהדות. אני חושב שזו הסיבה לשינויי האקלים כאן", צוחק הרב. בהגיעם גילו כי אמנם במקום יש כבר קהילה רפורמית, שבית הכנסת שלה נבנה ב־1958, אבל בשטח התנהלה פעילות קהילתית יהודית דלה. תוך זמן קצר פתחו הגרינברגים במעונם בית חב"ד, גן ילדים ובית כנסת, והפעילות הראשונה שארגנו הייתה מסיבת חנוכה. מאז התרחבה הפעילות ולמסיבות חנוכה השנתיות מגיעים כאלף איש, בהם לא־יהודים רבים ופוליטיקאים מקומיים.

"עם הזמן התברר כי בקרב הלא־יהודים יש רצון עז ללמוד ולהכיר את ההיסטוריה ואת התרבות היהודית, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות מוזיאון. אז יש מוזיאוני שואה, אבל אין מוזיאונים שמביאים את הסיפור של התרומה היהודית. מה יהודים תרמו לאמריקנים ולחברה בכללהֿ, ומה אמריקה בכלל ואלסקה בפרט תרמו לישראל וליהודים. המוזרות בהימצאות מוזיאון יהודי באנקורג' תהווה בעצמה מוקד משיכה לתיירים, גם כאלה שזקוקים להצתה מחדש של אש היהדותֿ".

במוזיאון פגשנו את לזלי פריד, אוצרת המוזיאון, אמנית ומעצבת פנים שעזבה קריירה מוצלחת בסיאטל ובאה לאנקורג' בעקבות קריאתו של הרב גרינברג. לזלי נולדה בישראל אך גדלה בלונג־איילנד, ניו־יורק. אביה היה טייס שהתנדב לחיל האוויר הישראלי ב־1948 במסגרת 'מתנדבי חוץ לארץ' (מח"ל). רק כשהחלה באיסוף החומרים לתערוכת 'על כנפי נשרים', גילתה שהוא היה בין הטייסים שפעלו במבצע.

ארכיון הג'וינט בניו־יורק היה מקור ראשון. פריד צילום: מיכאל טוכפלד

הקמת המוזיאון לא הייתה קלה. מבצע איסוף הכספים נמשך כתשע שנים מתישות. הנושא קיבל דחיפה באמצעות תרומה נכבדה של הרב מוריס אספורמס משיקגו, שהקמפוס כולו, הכולל בית חב"ד מפואר ומוזיאון בבניין הסמוך, נקראים על שמו. מדינת אלסקה אישרה מתן מענק לארגון שבין מטרותיו "יצירת גשר תרבותי וקידום סובלנות וגיוון חברתי באלסקה". הסיור במוזיאון מדבר ללבו של כל מבקר, שלומד באמצעות התמונות ומהממצאים על המשימה ההומניטרית הגדולה של אותם ימים.

פריד החלה באיסוף החומרים. ארכיון הג'וינט בניו־יורק היה מקור ראשון. חלק מהחומרים הגיעו מחברת 'אלסקה איירליינס' שתיעדה את המבצע ומארכיון המדינה בירושלים, וכמה מוצגים הגיעו ממשפחות העולים. משימתה הראשונה הייתה להפוך בניין משעמם למשכן תערוכות מושך. במקביל היא נדרשה להתחיל תחקיר בנושא שכלל לא הכירה, ולעצב את התערוכה לקראת הפתיחה החגיגית של המוזיאון ביולי 2013.

התצוגה פותחת בתולדותיה של הקהילה היהודית בתימן, שלפי האגדה החלו עוד בימי שלמה המלך ומלכת שבא. מימי הביניים ואילך הטיל השלטון המוסלמי על היהודים הגבלות משפילות ומסים כבדים, שכן הם נחשבו 'כופרים'. אחרי החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 הורע מצבם. בפוגרום בעדן נרצחו 82 יהודים, ובתים רבים נהרסו. בתערוכה מוצגים בגדים ותכשיטים מקוריים של בני העדה. באמצעות לחיצה על מפה אינטראקטיבית יכולים המבקרים לקבל את מסלול הטיסה, לשבת מול לוח הבקרה ולסובב את ההגאים המקוריים של אחד המטוסים. משתי דלתות שהובאו ממטוס אחר עיצבה פריד מיצג דמוי לוחות הברית. אמנים מקומיים תרמו את חלקם לקשר היהודי־אלסקאי, כשעיצבו מיצג המורכב מחלקי מטוסים.

הרב גרינברג מצביע על תעודת עלייה של משפחה המציינת כי הגיעה לארץ דרך אלסקה. "הם בוודאי התפלאו איך מגיעים מתימן לישראל דרך אלסקה, ולא ידעו שבעצם מדובר ב'אלסקה איירליינס'. בניגוד למוזיאוני שואה שבהם מציגים כיצד הגויים הרגו יהודים, כאן מראים כיצד גויים הצילו יהודים".

נחיתת ביניים מסוכנת

ישראלים המגיעים לאנקורג' אינם פוסחים על המוזיאון. באחד הימים הגיע לכאן אדם בשם יפת עוזרי, שהציג עצמו כנציג אוניברסיטת חיפה בניו־יורק. הוא סיפר כי הוריו התגוררו בכפר קטן בתימן, ויום אחד כשרכב אביו על הגמל עצר אותו צעיר בלתי מוכר ושאל לאן מועדות פניו. "לשוק", ענה. אמר לו הצעיר: "אינך הולך לשוק. חזור הביתה והבא את כל משפחתך ואת כל מי שאתה יכול למצוא מחברי הקהילה, כי אתם נוסעים עכשיו לארץ ישראל".

עוזרי הקשיש שאל את הצעיר מיהו. הלה השיב "יהודי כמוך", וכדי לשכנע אותו הוסיף את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". השכנים הערבים ניסו להניא את אביו של יפת מלעלות בנימוק שבישראל יש מלחמה, אך למזלו הוא לא השתכנע. "היום דבר כזה לא יכול לקרות", אומר הרב גרינברג.

לזלי מספרת כי ב־1948 הייתה 'אלסקה איירליינס' המוביל הגדול בעולם, הודות לשימוש שעשתה במטוסים מעודפי חיל האוויר האמריקני אחרי מלחמת העולם השנייה. החברה בנתה מערך טיסות שכר ומטען גדול בהיקפו, וחיפשה אפיקים להגדיל את הכנסותיה. נשיא החברה, ג'יימס ווטן, נפגש עם מנהלי הג'וינט. בתחילה הוא התייחס לרעיון העלאת יהודי תימן בבוטות, ואת השיחה המוקלטת אפשר לשמוע בתערוכה. לבסוף הוא הסכים רק בשל ההכנסה הצפויה מכך. ואולם לאחר שביקר במחנה הפליטים בעדן והזדעזע ממראה עיניו, הפך להיות הכוח המניע מאחורי מעורבותה של 'אלסקה איירליינס' במבצע 'על כנפי נשרים'.

''יציאת תימן מופלאה, משיחית''. מתוך המוזיאון צילום: מיכאלד טוכפלד

היהודים הראשונים מתימן עלו לארץ כבר ב־1862. ב־1881 (תרמ"ב) הגיעו בדרך לא דרך בעליית 'אעלה בתמ"ר', שקדמה לעלייה הראשונה. שליחים מארץ ישראל הפיחו ביהודי תימן רוח משיחית ועודדו עלייה. האימאם בתימן אסר על עזיבת היהודים, ובמשך שנים רבות התנהלה העלייה דרך עדן שהייתה מושבה בריטית.

עם החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל התחוללו בתימן פרעות, ובמקביל התחדשו המאמצים להעלות את יהודי המדינה ארצה. הג'וינט חיפש חברת תעופה להטיס את היהודים, ו'אלסקה איירליינס' הסכימה להעמיד לרשותו את צי מטוסיה. מדצמבר 1948 ועד מרץ 1949 עלו לישראל 5,560 עולים ב־56 טיסות.

הרב גרינברג מצביע על תמונה של אחד המטוסים. "המטוס הזה יכול לטוס תשע שעות רצופות ללא תדלוק. משך הטיסה מעדן לישראל הוא 10 שעות. מה עושים? החברה מצאה כמה פתרונות. תדלוק תוך כדי טיסה, או נחיתה במדבר לצורכי תדלוק. הטייס הזה נאלץ לנחות נחיתת חירום במצרים. כשהגיעו כוחות הביטחון המצריים וביקשו לבדוק מי הנוסעים, יצא אליהם הטייס ואמר: אתם יכולים להיכנס למטוס אך דעו לכם שאני מוביל חולים באבעבועות רוח. המצרים ויתרו על הבדיקה".

בינתיים בישראל החל פולמוס סביב העלאת שארית הפליטה מתימן. המחלוקת בהנהגה הציונית, בסוכנות היהודית ובממשלה חשפה טיעונים שונים ומשונים נגד העלאתם, כמו מצבם הרפואי ויכולת הקליטה המוגבלת של המדינה שזה עתה יצאה ממצב מלחמה. גזבר הסוכנות, יצחק גרינבוים, שאל בישיבת ההנהלה הציונית ביוני 1949: "מדוע לחסל את הגלות בתימן ולהעלות אנשים שמזיקים לנו יותר מאשר מועילים? על ידי כך שנעלה מתימן שבעים אחוז חולים, נזיק לנו ונזיק להם ולאף אחד לא תהיה תועלת. אנו מזיקים להם מפני שמביאים אותם לתוך סביבה זרה והם יתנוונו כאן. כלום נוכל לשאת בעלייה זו של שבעים אחוז חולים?"

בן־גוריון כתב אז ביומנו: "ילדים מתים כזבובים... עלינו להציל אותם. אמנם גם פה התמותה רבה, אבל פה יש טיפול יותר יעיל ויותר נאמן". מאוחר יותר אמר בנאום בכנסת: "קיבלתי דו"ח מלא ומפורט על מה שמתהווה ברחבי תימן. שמעתי על יציאת תימן מופלאה, משיחית. יציאת היהודים מכל קצווי תימן, ברגל וברכב, בנעריהם ובזקניהם, מתוך הפקרת רכושם, בריאותם, חייהם – ופני כולם לעדן, שמשם אפשר להגיע למדינת ישראל המאירה ממרחקים וקוראה ממעמקים".

הטייסים באו לבקר

בפברואר 1948 נרצח האימאם יחיא, והחלה הפיכה במדינה. היהודים שהיו בני חסותו החלו לסבול שבעתיים מפרעות והתנכלויות, שנוספו על הרעב הקשה שפקד את המדינה. יורשו הגיע למסקנה כי עזיבתם של היהודים רק תקל על המחסור במזון, ואף ראה בכך הזדמנות להשתלט על רכושם. אחרי חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים בינואר 1949 ניתן האישור המיוחל, והאימאם אחמד בן יחיא הצהיר כי לכל יהודי ניתנת הרשות לצאת לצמיתות בתנאי שימכור את רכושו.

בני הקהילה יצאו לדרך עם מעט מיטלטלים. רובם עשו את דרכם ברגל, תוך התמודדות עם שודדים ושבטים מקומיים שאף הרגו בהם. הרעב, השמש היוקדת והמחלות גרמו למותם של רבים. בספטמבר היו במחנה המעבר בעדן 13 אלף איש. המצב הסניטרי היה ירוד ביותר. מחסור במים זורמים, בתרופות ובמזון, הביא לתמותה רבה.
בתחילה חשבו להביא את העולים בדרך הים לנמל אילת, אך החשש שהמצרים או הסעודים יחסמו את האניות הביא להחלטה להטיסם. ביוני 1949 חודשו הטיסות בקצב של כמה טיסות ליום.

בכל מטוס הצטופפו יותר מ־150 איש שחיכו בשקט ובסדר להגעתם לישראל. במהלך הטיסות הללו נולדו 12 תינוקות. על פי נתוני הג'וינט, בשלב זה עלו 41,092 יהודים, ביניהם 1,500 מעדן ועוד 500 מאריתריאה ומג'יבוטי. בשלב שלישי, מאוקטובר 1950 עד 1956 עלו עוד 1,700 עולים. לאחר המבצעים נותרו בתימן כ־300 יהודים. בגל העלייה האחרון בשנות התשעים עלו רוב הנותרים לארץ ובתימן נותר קומץ – שריד לקהילת תימן המפוארת.

לזלי מובילה אותנו למוצג מעניין: כמה חלקים אותנטיים ממטוס C-46 שהוביל את העולים. “לוח הבקרה של המטוס הזה הגיע מ‘באפאלו איירווייס‘, שמתברר כי הם עדיין מטיסים את המטוסים הישנים הללו.

“הגיעו אלינו תיירים מישראל שגרמו לנו התרגשות רבה", מספרת לזלי. "אחד המבקרים, איש מבוגר, כמעט התעלף כשזיהה את אחותו בתמונה. אורח אחר זיהה בן משפחה ואמר לי שהשם המופיע בתערוכה שגוי. החלפתי את התווית ושלחתי לו את התמונה. מתברר שהגיע לכאן אחד מנכדיו או ניניו. הבטתי בפניו והבטתי בתמונה - בדיוק אותו דבר. שמו יוסף צדוק. היום הוא כמעט בן מאה“.

“הוריי ואני לא ידענו עד היום על המעורבות של ‘אלסקה איירליינס‘ בעלייתנו“, אומרת מזל שמיר. “זה היה חידוש גדול עבורנו. צילמתי את התמונה בתערוכה ושלחתי מיד לכל המשפחה. ההתרגשות הייתה גדולה. כולם זיהו את הדוד בבירור. זה מדהים, לא הפסקתי לבכות. להגיע עד סוף העולם, לאנקורג‘, כדי לגלות את הדוד?“

לא מכבר אירח המוזיאון כמה טייסים שהשתתפו במבצע. הם באו כל הדרך לאנקורג‘ רק כדי לגלות שאפילו עיניהם של הקשוחים שבהם מתלחלחות כשהם רואים את תמונת הקשישה הנתמכת בעלייה למטוס, או את הילד שחור העיניים המביטות במטוס הלבן שאמור לקחתו לארץ אבות. הם הבינו שההיסטוריה הפרטית שלהם קשורה בקשר בל יינתק להיסטוריה של עם שלם.