שסע חברתי בעם: האם יש לנו סיכוי להסתדר?

ההחלטה לגרש את ישמעאל והגר מבית אברהם איננה הדרך האופטימלית לטפל באדם שסטה מדרך הישר. במקרה של ישמעאל לא הייתה ברירה, אבל במקרה של עם ישראל אנו מצווים להישאר מחובקים ומאוחדים

השבוע ציינו את יום הזיכרון ליצחק רבין, המייצג את השסע החברתי בעם. בימים האחרונים האזנו להגיגיהם של דוברים מכל קצוות הקשת הפוליטית המעלים על נס את משנתם, אך עם זאת קולם של האזרחים עצמם לא נשמע. למעשה, אם ננהל שיח בין אנשי המגדרים והמגזרים השונים ולא בין ה"דוברים" וה"נציגים", נגלה מציאות שונה. לאדם הבודד אין אינטרס לצייר מציאות קוטבית וגם לא רצון להתעמת או אפילו לדבר. "חיה ותן לחיות".

עוד כותרות ב-nrg:
- טינדר כשר למהדרין: חלומה של כל אמא יהודייה
- פנייה בערבית בעיתון חרדי: 'הפסיקו לרצוח אותנו'
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

פרשתנו מפגישה אותנו עם דילמת עימות בין שני אחים, שונים בדרכם, שונים במהותם - יצחק וישמעאל. אחים המתגוררים תחת אותה קורת גג, בנים לאב אחד, ששאיפותיו לאהבת אחים מתנגשות עם אופיים השונה ודרכם החלוקה.

''אל לנו להתייאש ולהחשיב אחד את השני כבני עם אחר שעליהם להישאר מופרדים''. הפגנה של הימין הקיצוני צילום: אבי אוחיון/לע''מ

מי ששמה לב לעימות הבלתי פוסק הייתה אם הבית, שרה. וכבר עמדו חז"ל על כך לנשים יש בינה יתרה. בינה, היא יכולת התבוננות, שימת לב לפרטים שהגבר אינו מייחס להם חשיבות ולרוב כלל אינו מבחין בהם. מדובר באותן דקויות שיש לטפל בהן בטרם יתפרצו להר געש הסוחף והורס את כל סביבותיו.

התורה כותבת על ויכוח עמוק בדרך החינוך שנידון בין אברהם לשרה בדרך הטיפול בשסע שבין האחים. מצד אחד, עומדת שרה ונלחמת על הפרדה מוחלטת ושילוחו של ישמעאל מביתם ומחברתו של יצחק. מצד שני - נלחם אברהם בכאב על בנו שסר מהדרך מתוך תקווה שדווקא השארתו במחיצתם והיותו בחברה טובה ובדוגמה חיובית של אביו ואחיו – תחזיר אותו לדרך הישר.

התלבטות זו היא התלבטותה של כל חברה מתוקנת הנתקלת בשוליה. האם לדחותם מעליה או דווקא לחבק ולהידבר מתוך תקווה שההשפעה החיובית תשנה את הטעון שיפור? האם החיבוק לא ישפיע דווקא לרעה על כל החברה? האם דיבור רע משפיע לרעה על השומע יותר מאשר הדיבור הטוב משפר, ויצא שכרנו בהפסדנו?

אם נראה לנו הדבר כהכרעה פשוטה הרי שהויכוח בין אבות האומה מעיד שהנושא כה מורכב עד שרק דיבורו של הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא שהכריע את הכף: יש לשלח את ישמעאל ולהוציאו מהבית.

מהכרעת הסוגייה בעניינו של ישמעאל אין להשליך לכל ויכוח חברתי אלא עלינו להתבונן בנימוקים להפרדה והם אלו היכולים להוות מודל. מהמילים המתארות את הוויכוח ניתן לראות כי התנהגותו של ישמעאל אינה רק ירידה מן הדרך מתוך משגה או משובה. כי אם זה היה המקרה, הרי שקירוב והכוונה נכונה ביכולתם להשיב את מי שסטה בחזרה אל דרך הישר.

אך כאן, בין יצחק וישמעאל - מדגיש הבורא – ההבדל הוא במהות. "ביצחק יקרא לך זרע" לעומת "בן האמה לגוי (עַם) אשימנו". דרכיהם אינן מצטלבות. אין כל מכנה משותף שסביבו יוכלו להתחבר ולהשפיע. האחד יישא בגאון את היותו זרע אברהם המתהדרים בהיותם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, ואילו השני נושא את היותו עם גדול וחזק.

אנו, עם ישראל, עם אחד. אמנם לעיתים, חלוק בדעותיו, בהשקפותיו ובהליכותיו, אך עדיין מושתת על אותו בסיס ערכי איתן של בני אברהם וכל עוד נחפש ביחד את הדרך להתקרב ולהשפיע לטובה האחד על השני - נוכל למצוא אותה. אל לנו להתייאש ולהחשיב אחד את השני כבני עם אחר שעליהם להישאר מופרדים. אבות האומה היו מאוחדים כאן באומרם: אל תִיקְרעו ואל תִיקָרעו. הישארו מאוחדים ומחובקים, שבו יחד, התקרבו והשאירו את לבכם פתוח להיות מושפע ולקבל את הטוב האחד מהשני.

הכותב הוא מרצה ופעיל במרכז משמעות רמת אביב

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg