ראשי » יהדות » מגזין

מה עושים חנונים דתיים במקום החילוני בעולם?

שמיניסטים ממגמת פיזיקה בישיבת בני עקיבא נסעו לשבוע לימודי במרכז המחקר המתקדם והחשוב בעולם לפיזיקה בשווייץ. הם מעריצים חוקרים בולטים בתחום, עוסקים בשאלות על תורה ומדע וחולמים למצוא את "החלקיק האלוהי" הבא

בגרות במגמה גיאוגרפית, שלוש יחידות במתמטיקה, ציון סופי 74. מצויד בנתוני פתיחה בעייתיים–משהו אלה התייצבתי בשבוע שעבר בשערי CERN, מרכז המחקר המתקדם והחשוב בעולם לפיזיקה מודרנית שנמצא ליד ז'נבה שבשווייץ. למזלי, הייתי מוקף בקבוצה של 17 נערים חכמים על גבול הגאונים, כך שאיכשהו הצלחתי להערים על מגנומטר המאותגרים–מספרית שמחזיקים בידיהם השומרים בכניסה, והצלחתי להשתחל פנימה. כך החלה לה הרפתקה בת ארבעה ימים עם תלמידי י"ב במגמת הפיזיקה בישיבת בני עקיבא נתניה.


עוד כותרות ב-nrg:
- יש פתרון לטרנספר החתולים: סירוס באמצעות גוי
- גם יהדות הומניסטית צריכה לתת מקום לאלוהים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הם דוברי מתמטיקה, לחצי מהם יש משקפיים, ולפחות אחד זקוק ל–15 שניות בלבד — בלי מחשבון, תאריכון או גוגל — כדי להמיר את תאריך הלידה העברי שלך לתאריך הלועזי, ולהפך. ולציין לקינוח באיזה יום בשבוע בדיוק כל זה קרה. כן, מדובר בחנונים. אבל שימו לב, בני דמותי הצעירים וההומניים להפליא — נקמת החנונים מגיעה מוקדם מאי פעם. עובדה, החנונים היו השבוע בשווייץ, בעוד החבר'ה המגניבים מגיאוגרפיה כנראה בדקו באותן שעות ממש את תכונותיה של אדמת הלס ליד יישוב בדואי מקסים בנגב.
 
עיקר פרסומו של CERN הגיע בשנים האחרונות ממאיץ החלקיקים הגדול הנמצא בתחומו. מדובר במנהרה עגולה הנמצאת כ–100 מטרים מתחת לפני הקרקע, שהיקפה 27 קילומטר. בתוכה מריצים החוקרים אלה מול אלה, בכיוונים מנוגדים ובמהירות הולכת וגוברת, חלקיקים פיזיקליים שונים ומשונים במטרה אחת — לראות מה קורה בזמן ההתנגשות.

לפני כשלוש שנים סער העולם המדעי והעולם בכלל מגילוי חלקיק ה"היגס", הידוע יותר בשמו העממי "החלקיק האלוהי". עכשיו יהיו שתי שורות של פיזיקה, תתגברו: בגדול, זהו החלקיק שמעניק את המסה לחלקיקים האחרים בטבע, וגילויו אישש חלק חשוב בתיאוריה מדעית מרכזית שנקראת "המודל הסטנדרטי". דרך הניסויים במאיץ הגדול, מנסים החוקרים להתחקות אחר התנאים ששררו בזמן המפץ הגדול ולהבין קצת יותר כיצד נוצר היקום וכיצד התפתח כל כך יפה והביאנו עד הלום.

את הסוד השמור ביותר של המשלחת שאליה התלוויתי, אפרוק ברשותכם כבר כעת: לא היינו במאיץ החלקיקים הגדול. כלומר, ירדנו במעלית משא 100 מטר מתחת לפני האדמה והגענו לדלת שממש מאחוריה הבטיחו לנו שהנה שלושה מטרים מאיתנו נמצא המאיץ. אבל רמות הקרינה הרדיואקטיבית השוררות בתעלה בזמן שהניסויים מתקיימים לא מאפשרות כניסה, לפחות לא לאנשים שפחות מעוניינים כרגע באוזן שלישית או בבוהן נוספת.

כדי לנסות לעמעם את האכזבה הציבו אנשי המכון תמונה בגודל אמיתי של חלק מהמאיץ, וכולנו כמובן הצטלמנו ושלחנו בקבוצות הווטסאפ המשפחתיות. זה הרגיש קצת כמו להצטלם עם בובת קרטון של מסי, אבל זה מה יש ועם זה נפצח את סודות היקום. בשלב מוקדם מאוד התברר לנו ש–CERN הוא הרבה יותר מאשר המאיץ הגדול. מדובר במכון מחקר עצום בגודלו, שבכל רגע נתון נמצאים בו כ–3,000 חוקרים — בחישוב מהיר, מי שיפתח שם חנות משקפיים יהיה מיליונר מהר מאוד — וכולם רכונים על מחשבים, סיסמאות מסובכות ודיאגרמות. או, כמו ש–17 תלמידי המגמה לפיזיקה ביב"ע נתניה קוראים לזה בעיניים נוצצות — מקום העבודה הבא שלנו.

מעט מאוד תלמידי תיכון זוכים להגיע ל–CERN. מדובר במיזם חדש יחסית, שמטרתו להעניק טעימה ממה שקורה כאן למצטיינים צעירים בתחומי הפיזיקה בעולם. משלחות מישראל החלו להגיע לפני שנתיים, והקבוצה שאליה הצטרפתי הינה הראשונה ממוסד דתי. הישיבה שייכת למרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, ששלח אותנו למסע. העניין הדתי רלוונטי מכיוון שמדובר כנראה במקום החילוני ביותר בעולם. האמונה כאן אמנם חזקה מאוד, אבל לא באלוהים.

אף אחד ב–CERN לא ממש מכיר בקיומו או לפחות בתרומתו הצנועה ליקום שאת סודותיו משתוקקים לגלות כאן. האמונה ב–CERN היא בחוקי הטבע, בממצאים, בניסויים ובמסקנות שאפשר לכמת ולמדוד. הצוות החינוכי שהגיע עם הקבוצה, בראשות מנהל התיכון בישיבה הרב איתמר רוזנפלד, דאג שלא להתעלם מההתנגשות האפשרית הזו בין קבוצת נערים דתיים למקדש האמונה החילונית–מדעית. הדברים דוסקסו ובוררו בשיחות ודיונים מרתקים שנערכו לאחר שעות הסיור הרשמיות, באופן שהפך את הדיון החבוט של "תורה ומדע" לאקטואלי מתמיד.

ימי הסיור מחולקים לשיעורים תיאורטיים בנושאים שונים ולפעילות חווייתית — חוויה שקשורה לפיזיקה, בואו רק נתאם ציפיות. השיעורים מתקיימים באנגלית, אבל בזכות נוכחותה המרשימה של ישראל במכון, כמה הרצאות מתקיימות בעברית. ובכלל, להיות ישראלי ב–CERN זו גאווה לא קטנה. לכמה מהשיעורים הצטרפה לקבוצה מישראל קבוצת נערים מהודו. מיק, עובד המכון שאחראי על קבוצות התיכוניסטים, החליט לעשות היכרות קצרה בין הקבוצות.

הוא שאל את ההודים מהיכן הגיעו, והם ענו "דלהי". "כמה אנשים גרים בדלהי?" הוא שאל, והם ענו "כ–15 מיליון כולל הפרברים". "אוקיי, אז שימו לב, הקבוצה הזו הגיעה מישראל, ובכל המדינה הזו גרים כשמונה מיליון תושבים. חצי מאשר עיר אחת בהודו". הודו, על מיליארד ומשהו תושביה, נמצאת רק במעמד של משקיפה ב–CERN. ישראל, לעומת זאת, היא המדינה ה–21 והיחידה מחוץ לאירופה שחברה באופן מלא במכון.

אחד מהחוקרים הבכירים ב–CERN הוא פרופ' גיורא מיקנברג ממכון ויצמן. הוא גם אחד מהאנשים החשובים ביותר בניסוי "אטלס", מגולות הכותרת של CERN כיום. לרובנו השם הזה לא אומר הרבה, אבל תלמידי הפיזיקה הולכים להצטלם איתו בסוף ההרצאה כאילו היה כוכב רוק. והם יודעים למה. מיקנברג מאיץ בהם ללמוד היטב, ולהגיע להישגים שישאירו את ישראל על המפה. מאוחר יותר, יסביר לי ד"ר אמנון יוסף, שנמצא איתנו בסיור ואחראי עליו מטעם "מרכז אילן רמון" ו"בית יציב", מה עומד מאחורי דבריו של מיקנברג, ובעצם מאחורי כל המאמץ להביא תלמידי תיכון ל–CERN.

"ירידה מדאיגה נרשמת בשנים האחרונות במספר התלמידים שממשיכים ללימודים גבוהים בתחומי הפיזיקה", הוא אומר, "ישנו מסר בעייתי שמחלחל אצלנו מלמעלה ועד למטה. כשדוגמנים ודוגמניות הם הסלבס שמהווים מושא להערצה, זה מרחיק אנשים מעבודה קשה שהיא הכרח כדי להגיע למשהו בתחום המחקר. כאן הם רואים ששווה להתאמץ. הם רואים שפיזיקה היא לא רק נוסחאות מסובכות ותיאוריות מורכבות. הם חשים את הכיף שבלהיות פיזיקאי. רואים את התנאים, את המשכורות, אפילו את מכוניות היוקרה שבהן נוסעים בכירי הפיזיקאים — ומבינים ששווה להיות פיזיקאי מצליח. כל זה כמובן מעבר לעניין הסקרנות המדעית והרצון לגלות, שמובנה בהם כתלמידים מצטיינים".

מדובר בבעיה ייחודית לישראל או בתופעה עולמית?
"הירידה בלימודי המדעים המדויקים קיימת בכל העולם המערבי. אלא שמדינות אירופה או ארצות הברית יכולות להרשות לעצמן למשוך אליהן חוקרים ותלמידים צעירים ממדינות שעולות בתחומים הללו כמו סין או הודו. אם תסתובב במחלקות לפיזיקה בארצות הברית תראה שחלק גדל והולך מהמרצים והסגל הוא סיני. לנו בישראל אין את היכולת הפיננסית הזו. לנו יש רק ההון האנושי. לכן חשוב מאוד לעשות הכול כדי שלפחות חלק מהתלמידים שמגיעים לכאן ימשיכו ללמוד פיזיקה בהמשך".

יש לך כבר ניסיון של כמה שנים בהבאת תלמידים לכאן. אתה רואה פירות למאמציך?
"בהחלט. אנחנו עושים סקרים בקרב התלמידים שהיו כאן ורואים שזה מעלה את המוטיבציה להמשיך ללמוד תחומים שונים בפיזיקה. יש כאן גם אלמנט הכפלה — 17 התלמידים שנמצאים איתנו בסיור יחזרו עם עיניים בורקות הביתה ויספרו חוויות לפחות לעשרה חברים. הם יעבירו שיעורים ויספרו לתלמידי השכבות הנמוכות בבית ספרם מה בדיוק עשו, ויש סיכוי טוב שלפחות חלק מהתלמידים יחליטו בגלל זה ללמוד במגמת פיזיקה. זה חשוב מאוד כי זהו גיל שבו ניתן לקלוט דברים בקלות, ותפקידנו לתת להם את כל התנאים כדי לעשות זאת".

בהחלט יכול להיות ש–17 התיכוניסטים שאיתם הסתובבתי בשבוע שעבר אינם מדגם מייצג של נוער 2015. הם לומדים בישיבת בני עקיבא בנתניה וכאמור, הם גם חנונים שיודעים לחשב יותר מדי מהר שברי אחוזים, ובכלל יודעים המון על הרבה דברים. מה שאני זוכר מכיתה י"ב, לעומתם, הוא בעיקר את הדרך הכי קצרה לחוף הצוק.

אבל בד בבד עם חנוניותם, הם גם סופר מעודכנים בעולם הרשתות החברתיות, מעורים לגמרי חברתית ולא מזכירים בשום צורה את ילדי הכאפות שאולי הייתם מציירים בדמיונכם. בשיחות פתוחות הם מודים בהיותם שונים במקצת מחבריהם, אך מתעקשים שלא מדובר בהבדל שגורם להם להיות מובדלים משאר בני המחזור. מכיוון שאין סיבה לא להאמין להם, הרי שבסך הכול יש לנו נוער נהדר.

יואל סנדרס, שמיניסט ופיזיקאי מתחיל, מודה כי הגיע לסיור קודם כול בגלל החוויה להיות עם חברים בחו"ל: "ידעתי שיש כאן מכון פיזיקה חשוב, אבל האמת היא שזה לא מה שעמד בראש מעייניי. רציתי גם להיות עם החבר'ה, ואיפה תהיה עוד הזדמנות לטייל עם חברים מהכיתה בשווייץ. אבל מרגע שהגעתי לכאן הכול התהפך. פתאום ראיתי בעיניים מה שבאמת קורה כאן. אנחנו יושבים בכיתה ולומדים על דברים שגילו לפני 150 או 300 שנה, ופה ממש עושים את הגילויים שעשרות דורות אחרינו ילמדו. אתה פוגש כאן את האנשים שממש עושים היסטוריה, וזה מלהיב. התחברתי למה שנעשה כאן, ואני מרגיש שזה בהחלט פתח לי אופקים".

בן מורוביץ, תלמיד נוסף במגמה: "עבדנו קשה כדי להגיע לכאן. הלכנו ללמוד בחופשים, למדנו דברים שבדרך כלל לא לומדים לבגרות, וידענו שאנחנו מגיעים למקום שהטובים ביותר מגיעים אליו. ברור שהיה גם את העניין החברתי, אבל בשורה התחתונה אני מרגיש שקיבלנו פה המון ידע ואנחנו יכולים להסתכל עכשיו אחרת על הדברים, באופן שלא יכולנו לפני הסיור הזה".

לאורך כל השיעורים, ובעיקר בסיורים החווייתיים ברחבי CERN שעליהם מנצח מיק הזכור לטוב, חוזרים ומדגישים בפני התלמידים כי לא בשמיים היא. מול החלון הענק שמשקיף לחדר הבקרה של ניסוי ה"אטלס", אומר המדריך באנגלית עם מבטא בריטי מודגש: "הסתכלו על האנשים שיושבים מול המסכים. הם בני 26, 28 — לא פרופסורים ולא אנשים שיקח לכם עשרות שנים להגיע לרמתם. אתם יכולים לשבת כאן ממש בעוד כמה שנים, אם רק תשקיעו".

ביום הראשון המסר הזה מעורר יותר פרצי צחוק מאשר הנהוני הסכמה, אבל מיק לא מדריך כאן בפעם הראשונה, והוא קורץ לי בסוף אחד הסיורים ואומר בלחש: "אתה תראה, עד סוף הסיור יהיו כאן כמה שיבקשו לברר איך מגיעים לכאן". הוא צדק, כמובן. ביום האחרון כמה תלמידים עסקו בעיקר בשאלות פרקטיות שנגעו לדרך ולאופן שבהם יוכלו לעבוד כאן, אם בתור סטודנטים ואם בתור עוזרי מחקר.

מי שסייע להמחיש את היכולת של פיזיקאים צעירים מישראל להגיע לכאן הם איתן גוזני, פוסט–דוקטורנט בן 28 מהטכניון, שנתן הרצאה מאלפת ונגישה בעברית על תחום חדש יחסית בפיזיקה שנקרא "סופר סימטריה", ועשה זאת כך שאפילו אני הצלחתי להבין, ולירון ברק, מדענית צעירה ואפילו דתייה, שותפה במחקר החשוב ביותר המתבצע כיום ב–CERN ועוסק באותו חלקיק היגס "אלוהי" מפורסם.

לפחות מהאופן שבו מתייחסים למשלחת ל–CERN גורמי חינוך בכירים בישראל, נראה שזו ממש לא המשלחת האחרונה שתצא לשם. מנכ"ל מרכז רשת ישיבות בני עקיבא, אלחנן גלט, מסביר: "סיפור בריאת העולם בספר בראשית מעניק לנו כבר בתחילת התורה את האתגר לפצח את סוד קיום הבריאה ומצווה אותנו להבין את חוקיה תוך כדי שאיפה לתרום תרומה נוספת לקידום העולם בכל תחום ותחום, זאת על ידי לימוד נושאים טכנולוגיים ומדעיים.

"בישיבות בני עקיבא ניתן למצוא עשרות כיתות מדעים מהמתקדמות בעולם, כמו גם כיתות מחשבים, שהרי מחובתנו להעניק ידע להצלחה לתלמידים ולתלמידות. המורים בתחומים הללו נבחרים בקפידה כדי להעניק את הידע הרחב ביותר בתחומי המדעים השונים. אני מצדיע לישיבת בנ"ע נתניה על ההישג המרשים שזוכים לו רק בודדים — לקחת חלק בניסויים המתקדמים בעולם ב–CERN, ובטוח כי יום יבוא ונשמע שמהסיור הזה צמחו המדענים המובילים בישראל".

ביום האחרון למסע המשלחתי, ישבתי לשיחה עם הרב רוזנפלד, כאמור הדמות החינוכית שליוותה את המשלחת. כשניים היחידים בסביבה שלא מבינים כלום בפיזיקה, מצאנו שפה משותפת די מהר. שאלתי אותו אם במבט לאחור היה נכון לקחת למסע את כל תלמידי המגמה, בעיקר כאשר כל המשלחות מישראל עד כה היו אזוריות, כלומר מורכבות משניים–שלושה נציגים מצטיינים מכל תיכון באזור מסוים בארץ.

"חד משמעית אנחנו, ראש הישיבה הרב אלי פרידמן ואנוכי, חושבים שנכון לקחת את כל המגמה", אומר רוזנפלד. "נכון שזה מאתגר כי אתה לוקח קבוצה הטרוגנית, אבל אם רוצים לחנך למצוינות, אתה לא יכול כל הזמן להתבדל ולקחת את המצוין שבמצוין שבמצוין. זה לא חינוך בעיניי. אני טוען שכל תלמידי פיזיקה שהגיעו לי"ב הם מצוינים ויכולים. יחד עם זאת, כבר הפקנו לקחים לשנה הבאה. למשל, להכפיל את זמן ההכנה, לתת יותר שיעורי אנגלית, לפתוח כל יום ב–CERN בהרצאה בעברית. אבל בגדול, המסע הוכתר בהצלחה היסטרית".

איך בכלל נולד הרעיון?
"ההקשר אידיאולוגי ורחב יותר. תפקידנו בישיבה הוא להכין את התלמידים לחיים ולחשוף אותם למגוון רחב של תחומים ומצוינות. אנחנו מחפשים כל הזמן להראות להם לא רק את מה שיש סביבם, אלא מה יש בעולם. לשם מכוון גם הרב פרידמן, ראש הישיבה, שדוחף את כולנו קדימה. זה נכון לכל מגמה. ברגע שלמדנו שיש אפשרות ריאלית להגיע ל–CERN — בעיקר בזכות המורה הבלתי נדלה שלהם, ד"ר מרק גלר שמלמד אצלנו פיזיקה מאז 1993 והוא פשוט מדהים — הדבר השתלב בתפיסה אידיאולוגית שלמה, להראות להם איך נראה הטופ של הפיזיקה ברמה הבינלאומית. אנחנו מאמינים שכשתלמיד נמצא בפסגה הזו הוא רואה לאן יוכל להגיע. ההבנה שלהם היום, אחרי שראו חבר'ה בני 26 שחוקרים כאן, תגרום לכל אחד מהם לכוון גבוה יותר".

הציבור הדתי–לאומי נחשב חלש יחסית במדעים המדויקים. זהו סוג של גזירת גורל?
"ממש לא. אנחנו יכולים וצריכים להוביל את החינוך המדעי, ואנשינו מצליחים גם בעולם האקדמי. נכון שיש על התלמידים שלנו עומס לימודי כבד. הצדדים ההומניים והרוחניים הם שיא החינוך ואנחנו מחנכים קודם כול לאורם, אבל אני מסרב להאמין שזה צריך לבוא על חשבון המצוינות במדעים. 25% מתלמידי י"ב לומדים אצלנו במגמת פיזיקה, כשהממוצע בארץ הוא כעשרה אחוזים. 5% מתלמידי י"א לומדים חמש יחידות מתמטיקה. זו החלטה אסטרטגית עקרונית שלנו, ובמקביל העברנו את הישיבה למסלול חמש יחידות תנ"ך, שפעם היה רק אופציונלי".
 
כבוגר מגמת גיאוגרפיה, מן המפורסמות הוא שתלמידי הפיזיקה נחשבים לגאונים שמצליחים גם בתחומי הלימודים האחרים. האם מסע שכזה לשווייץ לא יוצר תרעומת וטענות על אפליה וטיפוח מצטיינים בלבד?
"צריך להתמודד עם הטענות הללו. ברור לי שמתפקידנו לייצר תוכניות כאלה לכל מגמה. אנחנו כבר עובדים על זה. בכל אחת מהמגמות האחרות — תקשוב, תקשורת וביולוגיה — יושבים אנשים וחושבים מה יהיה השפיץ של המגמה, גולת הכותרת של הפעילות שעליה יהיה הזרקור. רק במקרה התחלנו עם פיזיקה, כי הייתה תוכנית ריאלית שהיה אפשר להגשים בזמן מהיר. התפקיד שלי הוא לדאוג שלכולם יהיה משהו. ואגב, זה לא חייב להיות בחו"ל. אני לא מקדש את הנסיעה לחו"ל".

ובכל זאת, שמעת כבר תלונות?
"האמת היא שציפיתי לשמוע תלונות, ולא שמעתי. כרגע כולם מפרגנים. ברור לי שאחרי שנחזור השאלה תישאל. אני כאמור מתכנן שכבר תהיה לי תשובה".

יכול להיות שאתם, כמו ישיבות ואולפנות ברחבי הארץ, מציעים יותר מדי מגמות?
"כל נושא המגמות מוגבל בסופו של דבר למספר שעות שבועיות. זה לא שכל הלימודים סובבים סביבן. אצל רוב הילדים המגמה היא דווקא הנישה שנותנת להם לפרוח במה שמעניין אותם. מהבחינה הזו, המגמות תפקידן לפתור את הבעיה ולא ליצור אותה".

האם יש קשר בין התחרות ההולכת וגוברת בין המוסדות על תלמידים חדשים לעודף היצע המגמות?
"אני מאמין בתחרות. תחרות היא דבר טוב. אם תחרות גורמת לבית ספר לשדרג את עצמו, זה לא רע. בסך הכול קנאת סופרים תרבה חוכמה, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון חינוך ועקרונות. בתי ספר שימתגו את עצמם על חשבון החינוך שלהם לא יחזיקו מעמד. זה המקור לחוסר היציבות שיש בחלק מהמוסדות בציבור הדתי–לאומי. האמירה שאנחנו רוצים לשדר לתלמידים עם מגמות כאלה ומסעות כאלה היא לא 'בואו לעשות עשר יחידות בפיזיקה', אלא לומר להם שתי מילים פשוטות שבעצם מסכמות את כל החינוך שלנו: 'אתם יכולים'".

הכתבה פורסמה במגזין 'מוצש'

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...