ראשי » יהדות » מגזין

למה כובע: תופעה - דתיות מורידות כיסוי ראש

הסתכלו סביבכם. אם אתם גרים בעיר ואפילו בכפר בטח שמתם לב שלאחרונה נשים נשואות מורידות את כיסוי הראש או הופכות אותו למינימלי במיוחד. למה זה קורה, והאם מדובר בתופעה שתשנה את פני המגזר?

מ', בת 48, הורידה את כיסוי הראש לפני חצי שנה, לאחר כ–27 שנות נישואין. "הרבה זמן לא הייתי מרוצה", היא מסבירה מה גרם לה לעשות את הצעד החריג. "מבחינה פיזית, כיסוי ראש הוא דבר לא נוח בעליל. מגרד, כבד ומעיק, וזה עוד לפני שדיברנו על התאמת צבעים. עברתי במהלך השנים את כל האופנות — המטפחת של נשות גוש אמונים, הברטים, הפאות של נשות המרכז, הבנדנות ואז הסרטים. באיזשהו שלב הרגשתי רע ומאוד לא אמיתי עם זה. אני בוגרת אולפנת חורב ותנועת הנוער עזרא, ומתוך 12 חברות שלי רק ארבע נשארו עם כיסוי ראש".


עוד כותרות ב-nrg:
- היפ הופ חרדי: מותחים את גבולות המגזר
- התנועה הרפורמית: יש להכיר בטרנסג'נדרים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

איך קיבלת את ההחלטה?
"היה איזה דיון בפייסבוק על חיג'אב. מישהי כתבה עד כמה לדעתה זה מזעזע שרואים רק את העיניים, ופתאום הבנתי שהעיקרון הוא אותו עיקרון — להצניע או לכסות בפני משיכות וצרכים של גברים. אין שום הבדל".

הסביבה קיבלה את הצעד בהבנה?
"חששתי מכך, אבל סביבי הגיבו בשוויון נפש יחסי. אמנם להורים שלי לא היה נוח, אבל הם מאוד משחררים. תבין, אמא שלי הולכת כל השנים עם כיסוי ראש, וחושבת שזה שטותי. הסיבה היחידה לכך שהיא עוד ממשיכה זה בשביל בעלה. והדבר הכי מדהים שגיליתי הוא שאחרי שעוברים את גיל 45-40, לא באמת אכפת לך מה חושבים עלייך. זה נפלא. הדור הזה מתחיל להבין שדברים חיצוניים שפעם נחשבו כקובעים, מקבלים היום פחות משמעות. מדובר לדעתי בתופעה מרעננת ובריאה, שנותנת מקום לאדם שמולך בלי הסממנים החיצוניים. אני מרגישה עכשיו מושלמת".

מ', שמבקשת להישאר בשם בדוי כדי שלא לפגוע בהוריה ובבעלה, היא רק דוגמה. אם אתם גרים באחת הערים הבורגניות בארץ והסתכלתם לאחרונה סביבכם בתור לסופר או לגן הילדים, בטח גיליתם כמה נשים שבעבר נהגו לכסות את ראשן אך החליטו להסיר את כיסוי הראש לאחר מספר שנות נישואין. האיסור ההלכתי נותר בתוקף, וגם כיום אין אף רב שמתיר הליכה בשיער חשוף, אך בכל זאת ניכר שינוי בשטח.

אביטל אריכא, תושבת גני תקווה בת 40, בעלת חברת "הלל הפקות", הורידה את כיסוי הראש לאחר הלידה השלישית ומאז הוא לא חזר. "הלכתי עם כיסוי ראש במשך שבע שנים", היא מספרת. "הרגשתי שכיסוי הראש הפך מבחינתי למשהו אחר ממה שהוא אמור להיות", היא מסבירה. "הכובע או המטפחת מתייגים אותי עוד לפני שפתחתי את הפה. הבנתי את זה כשעקצו אותי פעמיים גורמים דתיים — כאלו שאת מסתכלת עליהם עם הכיפה והזקן, החצאית והשביס, ולא מאמינה שדווקא הם ירמו אותך. אחרי שזה קרה, החלטתי שאני מעוניינת שיתייגו ויעריכו אותי לפי הלבן שבעיניים ולא לפי מה שאני לובשת או לא חובשת".

ההחלטה להוריד לוותה בלבטים רבים. "הסתובבתי חצי שנה בזנב של עצמי. איך יאכלו את זה הלקוחות שלי, הקהילה שלי, המשפחה. חששתי איך הלקוחות הדתיים — ביניהם רבני ערים — יתחברו למישהי שנראית לא דתית כמו בהגדרה המקובלת. בסוף התבדיתי מכל הכיוונים. קיבלו אותי בלי שום ביקורת. אפילו להפך — באותה תקופה הורדתי חוץ מכיסוי הראש גם 18 ק"ג, וכולם דיברו בעיקר על הגזרה החדשה".

אריכא, בעלת תואר ראשון בתקשורת ותואר שני בתלמוד, עובדת וכותבת בעיקר לציבור הדתי.

הורדת כיסוי הראש לא הרחיקה ממך אנשים דתיים?
"הדתיים לא התרחקו, כי אדם דתי מזהה דתי אחר בשנייה. דווקא החילונים התקרבו. ללא כיסוי ראש אני מצליחה להתחבר אליהם מהמקום הלא מתויג כאישה דוסית שהולכת להחזיר להם את הילד בתשובה".

היא נזכרת באירוע שגרם לה להבין עד כמה העניין של התיוג הסוציולוגי הוא משמעותי לחייה. "ישבתי בשיעור על תקשורת חזותית, והמרצה הסתכל עליי ואמר שעוד לפני שהייתי נכנסת לראיון עבודה אצלו הוא כבר היה פוסל אותי. בשבילו בחורה שמגיעה עם כיסוי ראש משדרת אוטומטית שהיא מגיעה גם עם ילדים והריונות".

אבל הבעיה היא שנתת לאחרים להגדיר מי את.

"שלא תבין לא נכון. אני מגזרית לחלוטין. שומרת מצוות, שולחת את הילדים למסגרות דתיות–לאומיות, קוראת מוצש אדוקה ומתה על כל השטיקים המגזריים. אבל כלפי עצמי פנימה, אני לא רוצה להיות מתויגת".

גם תמר רבין לאופר, בת 28 מפתח תקווה, נשואה שמונה שנים, מדברת על הפן התרבותי–חברתי שגרם לה לעשות את השינוי. היא התחתנה תוך כדי שירותה הצבאי, "שני מעשים שלא היו נהוגים אז", לדבריה, ולכן ההחלטה ללכת עם כיסוי ראש הייתה לה טבעית. "רציתי להדגיש את המקום שלי כאישה נשואה ודתייה דווקא במסגרת חילונית ואינטנסיבית כמו הצבא", היא מסבירה. כשהשתחררה בדרגת סרן, פנתה ללימודי תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב.

"הגעתי לשבוע הראשון של הלימודים עם כיסוי ראש. אחרי שבוע של מפגש אזרחי ראשון בלתי אמצעי, הרגשתי שאני צריכה להיפרד מכמה סטריאוטיפים ששירתו אותי בזמן הצבא. במובן הכי בסיסי, הרגשתי שבשביל להתחבר לאנשים ולא להרגיש — בחוג הכי פוליטי — כנציגה של מחנה פוליטי מסוים, דרוש שינוי. הגעתי בשבוע השני ללא כיסוי ראש, ומשהו אצלי השתחרר. שיחות ושאלות לא הגיעו מנקודת מבט סטריאוטיפית אלא מנקודת בירור אמיתית. טיול השחרור שלי מעצמי לא היה בהודו אלא בתל אביב".

בעלה תמך במהלך. "לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלי התמיכה שלו. בעיניי הורדת כיסוי ראש היא מעשה שמגיע ממניעים אישיים, שלא נועדו לייצג פדלחושיות או תופעות פמיניסטיות אחרות של המגזר, אבל אני נמצאת בדיאלוג עם עצמי כל הזמן, ואולי בעתיד, כשאחוש צורך בכך — אחזיר אותו".

לאחר הורדת המטפחת, היא גילתה את התופעות השליליות שמתלוות לכך. "נכנסתי לאנטי בנוגע לכל עניין כיסוי הראש וההתמסחרות שלו. למה זה עבר להיות שוק קפיטליסטי? אם אין לך מספיק נפח בשיער, אז את קונה בובו (כובע ספוג למטפחת להגדלת נפח השיער, י.ד). על מנת לעמוד בצו האופנה, בנוסף לכיסוי הראש, ב–200 שקל. כשאני התחתנתי זה היה מטפחות פשוטות עם חוטי כסף. בלי לפגוע בפרנסה של אף אחת, כשיש תופעה שמסתובבת סביב רווח והפסד ולא סביב המהות, אז אני מעדיפה להתרחק ממנה".

פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה בבר–אילן, ממש לא מתרגש. "האמהות שלנו הלכו בלי כיסוי ראש, אבל ההורים שלהן והדור שלנו הולך עם. הצעירים מרגישים פחות צורך לכסות את הראש", הוא מסביר. "אני רואה בזה סוג של גלים, אבל יותר מכך — גיוון בציבור. זה חלק מהפוסט מודרניזם שהחברה הדתית הגיעה אליו. יש נשים שלא מוכנות שיתייגו או יכניסו אותן לתבניות, ואם פעם האפשרויות היו ללכת עם כיסוי ראש מלא או בכלל לא, היום אפשר לראות את כל המגוון — הסרט הצר, הרחב, המטפחת וכו'. זה יותר סוג של אמירה".

דובר לדעתך בתופעה רחבת היקף?
"אין עדיין מחקרים מבוססים ולכן איני יכול להגדיר זאת כתופעה, אבל אני בהחלט רואה את המצב בבר– אילן. הספקטרום התרחב — מנשים שהולכות עם חצאית, שרוולים וכיסוי ראש מלא, דרך כאלו עם ג'ינסים צמודים וסרט אופנתי, ועד לאלו שהולכות ללא כיסוי ראש אבל אתה לא יכול לטעות באפיון הדתי שלהן. ככלל, נראה לי שנשים שפעם הלכו עם כיסוי ראש ועכשיו מורידות הן בעיקרן כאלו שאם היו מתחתנות היום, פשוט לא היו שמות אותו מראש".

חיזוק לדברי כהן אפשר למצוא בקרב נשים שמקפידות על מטפחת ביום–יום אך לא מפסיקות להרהר באפשרות של הסרתה. "ברור שמחשבות על הורדת כיסוי הראש עוברות במוחי מפעם לפעם", אומרת א', "במיוחד בגלל שאני חיה בחברה שבה פחות נשים מכסות ובגלל שאני עובדת בעיקר עם חילונים. כרגע אני מחזיקה מעמד ברוך ה', אבל הוצאתי פוני לפני שלוש שנים, אחרי הרבה שנים שאף שערה לא יצאה החוצה. זה חלק משינוי כולל בתפיסה, שחלקו קשור בהתרחקות שלי מההלכה על פי קבלה, והתחזקות של תודעה פמיניסטית".

חיוב כיסוי ראש לאישה נשואה מתחיל מפרשת סוטה בחומש במדבר, שם פורע הכהן את שער האישה. רש"י מסביר שהכהן סותר את קליעת שערה על מנת לבזותה, ומכאן לומדים כי נשים נשואות היו הולכות עם שיער קלוע. מפה הספרי כבר דרש ש"בנות ישראל שהן מכסות ראשן", דהיינו שלא רק קלעו צמותיהן אלא גם כיסו את ראשן לשמור על כבודן. בשולחן ערוך נפסק להלכה כי בת ישראל, פנויה כנשואה, אסורה לצאת מפתח ביתה בגילוי ראש.

הפובליציסטית והעורכת הדתייה במבי שלג, פרסמה ב–1999 מאמר נוקב שכותרתו "נשות התורה החדשות". בין היתר כתבה שם: "אני סבורה שיש סוגיות רבות הדורשות דיון הלכתי מחודש, כדי לבדוק האם הן עומדות במבחן המציאות הישראלית והיהודית המודרנית. למשל, האם כיסוי ראש לנשים נשואות מעיד בהכרח על צניעות (לפי הכלל 'שיער באשה ערווה')? אני עצמי הולכת בכיסוי ראש, ובכל זאת אינני בטוחה בתשובה. זו שאלה גדולה ומעניינת... ברור לי שכל סוגיית הצניעות, בקול, בלבוש ובתנועה, צריכה לעלות מחדש לדיון תורני. והפעם, שלא כבעבר, הנשים צריכות להיות שותפות מלאות בקביעת ההלכות שמעצבות את נורמות החיים הללו".

אשת התקשורת אפרת שפירא–רוזנברג, נשואה ואם לחמישה, שהסירה לפני כמה שנים את כיסוי הראש, מסכימה עם במבי שלג. "אני נמצאת כבר שנים בתוך התהליך", היא אומרת. "בעיניי הוא גם סוציולוגי, גם דתי וגם פמיניסטי. במובן הדתי, כבר הרבה שנים אני מרגישה שכיסוי הראש פוגע בי, מרחיק אותי מעבודת ה' ויוצר מרירות ותסכול דתיים. הורדתו הייתה בשבילי מעין 'חזרה בתשובה', ממש באותו מובן של הרב קוק — התשובה הפנימית שישוב האדם אל עצמו. מהרגע שהורדתי את כיסוי הראש, השתחררתי כאישה דתייה, הרגשתי איך זה חולל אצלי רוחניות וקרבה לקב"ה. כיסוי הראש מטרתו להקטין אותי, ובוודאי שאין לו שום קשר לצניעות — במיוחד בעידן שלנו עם כל הפאות והסרטים, שרחוקים מהכוונה המקורית".

שפירא–רוזנברג מתפללת כבר תקופה ארוכה במניין המשותף במזכרת בתיה, והיא פעילה פמיניסטית מוכרת. "אני לוקחת אחריות על החיים הרוחניים שלי ומשקיעה בהם. ההלכה צריכה לעבור שינויים, והיא יודעת לעשות את זה טוב מאוד כשמדובר במוטיבציה כלכלית כמו פרוזבול, מכירת חמץ או שמיטה. רק כשמדובר בנשים פתאום מופיעה רוח ישראל סבא ואוסרת על שינויים. בסוף היום, אנחנו מקיימות את מה שהגברים אומרים לנו לעשות, ואני לא מוכנה לקבל את זה יותר. בסוציולוגיה הלכתית, השינויים קורים מלמטה. אז או שהפוסקים מיישרים קו, או שלא".

הפמיניזם הדתי, מסבירה רוזנברג–שפירא, השפיע עליה רבות בסוגיה, יחד עם התיוג הדתי האוטומטי. "אני עובדת המון מול ארגונים חילוניים במטרה לייצר תוכן בעולם הזהות היהודי–חילוני. בכל מקום שאליו הגעתי הייתה מיד חשדנות, תחושה של 'עוד אחת מהדוסיות שבאה להטיף לנו מוסר'. הרבה מפחדות לעשות שינויים, וגם לי זה לא היה פשוט. הייתי צריכה להסביר לבנות הגדולות שזה לא כמו להוריד את הכיפה, אלא להפך — לקחת אחריות על החיים שלי. זה העביר שיעור חינוכי מעולה לבנות".

את אומרת בעצם שהפמיניזם הדתי לא בכיוון? כל הפדלחושיות יעופו עלייך.
"המצב בהתקדמות, אבל אנחנו רחוקים מלהגיע למטרה שהיא לשבור את הפרדיגמה של מגזר שמחליט ומגזר שמבצע. אנחנו כפמיניזם אורתודוקסי מבצעות, ומקסימום מחפשות בנרות דעת מיעוט שתתיר. בסופו של דבר הגברים מחליטים עבורנו מה מותר ומה אסור. תראה איך מתייחסים לריקוד עם ספר התורה או לעלייה לתורה. הם אפילו קובעים עבורנו איך להתלבש. זה לא עולם שוויוני. נשים וגברים הם ציבור אחד, לכולם יש צרכים בעבודת ה'. אנחנו אמנם לא דומים אבל שווי ערך. ישעיהו ליבוביץ' אמר שהפמיניזם הוא האתגר היהודי הגדול ביותר בדורנו".

שפירא–רוזנברג גם חולקת על ההגדרה "דתי". "אני לא יודעת מה זה דתי", היא מסבירה. "רוב הנשים המאמינות בעולם הולכות ללא כיסוי ראש. אצלי במשפחה 90% הולכות בלי כובע או מטפחת. הדתומטר המעוות שלנו קובע מי דתי ומי לא. הרי אשתו של הרב סולובייצ'יק גם הלכה בלי כיסוי ראש. הדבר הזה קיבל ממדים סוציולוגיים מפחידים, כמו 'קול באישה ערווה', שיצא מכל פרופורציה. אני בעד הגדרה פנימית ולא חיצונית".

אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי לא מתחברת לגל החדשני. "בעיניי זהו חלק ממגמה כוללת של ניסיון לערעור על אמיתות יסוד", היא אומרת למוצש. "בחלקו הוא ניסיון מבורך של חשיבה מחודשת, וחלקו נובע מדברים שלא מוצאים חן בעיניי כמו אי מחויבות. אין מה לעשות, יהודי שומר מצוות במהותו כפוף ומחויב לעתים, גם לדברים שהוא לא מבין עד הסוף את ההיגיון שלהם, או שאינו מבין עד הסוף את השתלשלות הפסיקה. המחשבה המחודשת באשר למהותן של מצוות מסוימות היא תמיד מבורכת.

"נכון להתחקות אחר ההשתלשלות של פסיקת ההלכה, ולנסות להבין למה בדור מסוים נפסקה הלכה באופן מסוים ובדור אחר השתנו פניה. צריך להתחיל לדרוש בתקופתנו מחשבה מחודשת אודות ההבדלים בקיום מצוות בין גברים ונשים, אבל את כל התהליך הזה צריך לעשות מתוך אמונה. משמע, מתוך הבנה שכשאני באופן אישי מחליט להסיר מעל עצמי מחויבות מסוימת, יש לכך סיכונים של התפרקות מעצם המחויבות. ואז הרבה פעמים אין דרך חזרה, וחבל".

זה מעניין. כי עם רוב הנשים שדיברתי, גם המרואיינות בכתבה וגם כאלו שדיברו איתי בשיחת רקע בלבד לא לציטוט, לא הורידו את כיסוי הראש מסיבה דתית–פנימית אלא בדרך כלל משיקולים סוציולוגיים–חיצוניים.
"השאלה היא למה הן חוששות להיות מתויגות, וכל אחת צריכה לשאול את עצמה האם זו באמת סיבה רצינית לפריקה של מחויבות דתית. אני אתן לך דוגמה כואבת — כיסוי ראש בבית הכנסת מתוך כבוד למקום. נקבע בעבר מתוך כבוד שכל מי שנכנס יכסה את ראשו, כולל רווקות וגברים. אבל מסיבות שונות זה לא נקבע ככה בימינו, ונהיה נוהג (לא הלכה, י.ד) שאישה נשואה נכנסת לבית הכנסת עם כיסוי ראש. אני זוכרת בילדותי שגם נשים לא דתיות לא באו בלי כיסוי ראש. זה אפילו עוד לא העניין של ההקפדה ההלכתית. פשוט כואב לי התהליך הזה של קודם כול מורידים, בלי קשר למחויבות".

היום נפוץ מאוד ללכת עם כיסוי ראש חלקי. זה בסדר לדעתך?
"אני לא מבינה איזה פוסק ייצר את הסרטים האלה. את רוצה ללכת עם כיסוי ראש? יש לו גדרים הלכתיים. את רוצה לענוד את הסרט מסיבה אחרת? בשמחה, זה רק לא קשור לחובה ההלכתית של כיסוי הראש".

את רואה מקום בהלכה שיכול להתיר הורדת כיסוי ראש?
"יש פסק הלכה של הרב משאש, שאולי אפשר ממנו להסיק את זה. אפשר לבנות מבנה הלכתי שיתיר היום הסרת כיסוי ראש בגלל שאנו מדברים על גדרי צניעות שנקבעים בהתאם לזמן ומקום. אבל כל עוד זה לא נעשה על ידי כללי הפסיקה האורתודוקסיים, אז הוא לא קיים מבחינתי. אולי פעם אשב ועל פי הכללים אבחן האם זה ראוי ונכון בדורנו. עד אז אני אמשיך להסתובב עם כיסוי ראש מלא".

צילום: אריק סולטן | סטיילינג: עדי בורג
איפור: רויטל הר כסף ׀ דוגמנית: כריסטינה לאלינור שחר ׀ סטיילינג בכיסוי ראש: ד"ר מטפחת - חגית רז בן ישי ׀ שמלה: תמר לנדאו ׀ תכשיטים: עדיים מכל הלב

הכתבה פורסמה במגזין 'מוצש'

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...