קבלו אותה: מפת ביצות הרווקות המעודכנת
הביצה הירושלמית התפצלה, בגבעת שמואל מתרכזים הבורגנים ותל אביב הפכה לאופציה מועדפת. קבלו את מפת ביצות הרווקים המעודכנת
מאז ימי נתי, יפעת והודיה, לא מעט צפרדעים עברו בביצה הירושלמית שהלכה והתרחבה וכיום חולשת על מספר מוקדים מרכזיים — קטמון הישנה, קטמונים, רחביה, נחלאות, מרכז העיר ואפילו קריית משה. "אתה עושה אפצ'י ויכולים להגיע 300 חבר'ה לאירוע", מספר אחד מהרווקים הבולטים בהוויה המקומית.
עוד כותרות ב-nrg:
- "אל תשלחו את הילדים לבית ספר יסודי מופרד"
- הרב ליאור בהר הבית: "יבוא זמן שדברים ישתנו כאן"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל כשהביצה גדלה לכאלו ממדים, באופן טבעי דרכי ההתקשרות משתנים. "כל הסצנה מתרחשת היום בווטסאפ, והחוכמה היא להיות חבר בקבוצות הנכונות. ההתארגנויות הן מאוד ספונטניות, לאנשים נמאס מאירועים המוניים, לא הולכים כבר לדברים הרשמיים. ככל שהאירוע יותר מחתרתי ויותר קטן ככה הוא יותר מגניב". את זוהרה של הביצה בקטמון החליפה המקבילה הנחלאותית. ביצה צעירה יותר, פחות בורגנית והרבה יותר צפופה.
איפה מתפללים? בבתי הכנסת כורזין, המחתרות ואוהבי ציון, המכונה "הבנאים".
לאן יוצאים: הסצנה העיקרית מתרחשת בימי חמישי בערב בשוק, שהפך למוקד הבילוי העיקרי. תמצאו אותם ב"תחריר", ב"שכנה", ב"פסטה בסטה" ובברים קטנים נוספים.
עוד מקום שתפס תאוצה הוא הבית של איציק ורוית, שעליו כתבנו לפני כמה חודשים במוצש. הבית ברחוב בן מימון פונה לאחרונה בשל שיפוצים וכעת מחפשים בני הזוג משכן חדש. המקום מארח הופעות, ומתקיימות בו גם ארוחות שבת גדולות (25 חבר'ה ואף יותר).
הביצה בקטמון, אם תהיתם, הפכה לרגועה ובורגנית יותר. בית הכנסת אוהל נחמה התרוקן כמעט לחלוטין מרווקיו ("הסדרה הרגה אותו") ואת הבכורה תפסו בית כנסת רמב"ן, יקר, ו"הכללי". אירועים ממוסדים שעדיין מושכים אליהם רווקים הן המסיבות של "הכובע ההפוך" (עמותה שהכנסותיה מוקדשים לצדקה) ו"בוגי" (מוסד ירושלמי שמארגן ערבי ריקוד חופשי). מקום טרנדי נוסף הוא "הברדק" בקרן היסוד, שמציע פיצה בטעמים ובירה ומושך אליו לא מעט מרווקי העיר. שלוחה נוספת שלו עתידה להיפתח בקרוב בשוק מחנה יהודה.
עוד ביצה מעניינת שתופסת תאוצה היא זו שמתפתחת בקריית משה סביב רחוב המאירי. ביצה צעירה של בנים ובעיקר בנות עד גיל 27-28, שבה מתקיימות ארוחות נפרדות לבנים ולבנות. "רוב הבנות גרות שם כדי 'לא להתקלקל', אבל הן יגיעו לפעמים לאירועים כמו השיעור של סיון רהב–מאיר".
בכל מה שנוגע לביצתיות, נדמה שבאר שבע מדשדשת אי שם מאחור. קהילה אמיתית לא תמצאו פה, יותר קרוב להתארגנויות קטנות של סטודנטים מהאזור, בטח לא ביצה במובן הטובעני של המילה. אפילו לקבוצת הפייסבוק שלהם קוראים "כן, גם בבן–גוריון יש דתיים". חברים בה כ–1,500 אנשים שלמדו בעיר ב–15 השנים האחרונות ולא בהכרח ממשיכים להתגורר בה. "נתחיל מזה שאין סצנה אמיתית בבאר שבע", מגלה אחד הרווקים בעיר, "היא מאוד סטודנטיאלית ומאוד עין פרת. דתיים–חילונים–דתל"שים כזה, הרבה על הרצף. קשה להיות פה רווק דתי באמת".
איפה מתפללים? בבית פרת, בבית הכנסת קדושי אוושוויץ או בבתי כנסת שכונתיים קטנים.
לאן יוצאים? ישנם ארבעה מקומות מרכזיים שאליהם מגיעים דתיים, חילונים ומה שביניהם. בית פרת — השלוחה הדרומית של בוגרי מדרשת עין פרת, שבו מתקיימים שיעורים ופעילויות סביב חגים, החלוץ 33 — חצר תרבות שהשתייכה בעבר לעמותת איילים וממשיכה לפעול באופן פרטי. בית מדרש דרומה ותא נטע באוניברסיטה, שפועל מטעם תנועת נאמני תורה ועבודה ומארגן מדי פעם פעילויות לסטודנטים דתיים.
הסטודנטים הדתיים מתגוררים במעונות, בשכונה ד' או בעיר העתיקה, וחלקם מתמקמים בכפרי הסטודנטים באשלים, דימונה וירוחם. לאחרונה הוקם כפר סטודנטים חדש ביישוב שמעה שבדרום הר חברון, שבו מתגוררים סטודנטים דתיים בסגנון יותר ירושלמי.
הביצה בתל אביב התחילה להתפתח לפני שש שנים, כאשר כמה מהרווקים הירושלמים מיצו את הסצנה בעיר הקודש וחיפשו מקום קצת יותר אינטימי ומאפשר, והיא החלה לתפוס תאוצה לפני שלוש שנים. מדובר בדור שני למייסדי הביצות, בדרך כלל מבוגר יותר, שאליו הצטרפו כמה מצעירי המרכז שהבינו שאין טעם להרחיק לכת לירושלים. כיום גרים בה צעירים ומבוגרים, מגיל 26 עד 40, רובם מצטופפים בטווח שבין אבן גבירול לדיזנגוף.
איפה מתפללים? בערב בבית הכנסת יקר תל אביב ברחוב יריחו, וביום בבית הכנסת 126 בבן יהודה, שם מתקיים גם קידוש לאחר התפילה.
לאן יוצאים? בעיקר לפאבים של אבן גבירול ודיזנגוף. "כל הקטע בתל אביב הוא שאין התקבצויות", מסביר אחד הפעילים, "אין מקום מרכזי שאליו כולם הולכים, וכל אחד יכול למצוא כאן את השקט שלו ואת הקפה השכונתי שהוא אוהב. זה לא כמו ירושלים שאתה בא לשוק ויודע שכל העולם יהיה שם".
גם הגרסה התל אביבית מעט יותר בורגנית. "יש פה בעיקר עורכי דין והייטקיסטים", אבל מבחינה דתית הרבה פחות שמרנית. "פה אנשים יכולים לסיים את התפילה ושעה אחר כך ללכת לים ביחד. זה משהו שלא עובר בירושלים".
בשקט–בשקט, בלי ששמתם לב, מתגבשת קהילה מחתרתית בדרום תל אביב, והיא כנראה הדבר החם ביותר כרגע בסצנת הרווקים. מדובר בקהילה של כ–200-300 חברים החולשת על אזור שכונת נגה, צפון יפו, פלורנטין, שוק הפשפשים ונווה צדק. לא בקלות הצלחנו להוציא פרטים עליה. "זו קהילה של אנשים שלא אוהבים קהילות", מסבירה בצחוק אחת הפעילות, "כשיש אירועים גדולים, הקבועים תמיד יוצאים החוצה לנשום אוויר".
הקהילה נוצרה סביב בית כנסת זכרון ברוך ששייך לחסידות קומרנא וממוקם בשכונת נגה. במשך שנים עמד המבנה סגור, עד שאדם ברוך ז"ל פתח אותו מחדש, ומאז הוא שוב נסגר. לפני שנתיים וחצי החליטו מספר צעירים להחיות אותו מחדש. "התקבלה החלטה שלא משנה אם יש מניין או לא — פשוט באים", מספרת אחת מחברות הקהילה, "וכמו בסיפורי החסידים, בסוף הגיעו כולם".
רוב החברים בקהילה הם בני 25-35, חלקם הגדול אמנים ואנשי רוח. מבחינה דתית מדובר בקהילה מאוד ססגונית, ("הרבה אנשים על הרצף") וכן, הבנתם נכון, לא כולם שם רווקים. "יש כאן מודל קהילתי חדש של רווקים ונשואים שגרים יחד ואין ספק שזה נדיר בנוף", מספרת אחת החברות, "ברוב המקומות, הרווקים צריכים להקים התארגנויות אלטרנטיביות כי הם מרגישים שאין להם מקום בתוך הסצנה של הנשואים. פה זה לא ככה. הרבה מתחתנים ונשארים באזור. אין דבר כזה שלמישהו לא תהיה ארוחה בשבת".
את חלק מחברי הקהילה תוכלו למצוא בקפה ברברה בשדרות ירושלים, יושבים על בירה בשוק הפשפשים או בקפליקס — מקום כשר ללא תעודה המופעל על ידי זוג מהקהילה. אבל כאמור, בית הכנסת הוא מוקד המפגש המרכזי והאירועים שמתקיימים בו מתפרסמים בדף הפייסבוק של "זכרון ברוך", שכיום חברים בו למעלה מ–400 חברים. "יש למקום היסטוריה, ואנחנו מקפידים לשמר אותה. כבר קיימנו פה שני ערבים לזכרו של אדם ברוך. אלו אנשים שלא מוצאים את עצמם בקהילות מרובעות. מה שמוביל פה זה הנשמה".
הביצה בגבעת שמואל התחילה לצבור תאוצה לפני עשר שנים בערך. "זו ביצה שקטה ורגועה", מספר אחד הרווקים, "אין כאן סצנה מטורפת, בעיקר אירועים פרטיים בתוך הדירות. רוב האנשים שגרים פה עובדים עד מאוחר ויש להם פחות זמן ליציאות". מדובר בביצה מאוד בורגנית "בעיקר עורכי דין, רואי חשבון ואנשי עסקים", אבל יש בה גם לא מעט סטודנטים.
איפה מתפללים? בערב באים למניין קרליבך בבית הכנסת "לכו נרננה". המפגש העיקרי מתקיים בחוץ, על הברזלים, ובעבר נרשמו מעט חיכוכים עם גבאי בית הכנסת שלא כל כך אהבו את מה שהתרחש שם.
לאן יוצאים? לתרל"ח או לג'מס בפתח תקווה, ל"ארץעיר" ברמת החייל או לפאבים בתל אביב. לפעמים בחגים מתארגנים אירועים במסגרת פרויקט "סרוגים בגבעה" שיוזם המפיק שמוליק מאירוביץ', הכוללים מפגשי קונספט והרצאות.
כמו גבעת שמואל במרכז, גם המקבילה החיפאית רגועה יחסית ומתגוררים בה כמה מאות רווקים. רובם סטודנטים מהטכניון בגילאי 20-30 או כאלה שסיימו ללמוד ומצאו עבודה באזור והחליטו להישאר. הם מתגוררים במעונות או בשכונת נווה שאנן. "יש הרבה שלא נולדו בחיפה וגרים כאן", מספרת אחת הפעילות, "אבל בסוף זו ביצת אד–הוק. כל עוד יש לך פה עבודה או לימודים אתה נשאר, ברגע שזה נגמר חוזרים הביתה".
איפה מתפללים? בבית הכנסת של הטכניון או במתחם רמב"ם בנווה שאנן, שמכיל מספר מניינים קטנים של צעירים.
לאן יוצאים? "חיפה היא מקום נוראי לדתיים מבחינת אוכל כשר", מספרים בנווה שאנן, "ולכן נפגשים בעיקר בבתים. הטכניון מארגן לעתים אירועים דרך ארגון 'ביחד', שמציע פעילויות ברוח יהודית, ערב מרקים, הרצאות וכד'. אם יוצאים אז לביגה בחורב, קפה שני, חיפושית בקפה או לסינמה קפה עממי — קולנוע מקומי הממוקם בשכונה".
קשה לומר שמדובר בביצה משום שהיא לא מתנהלת באזור גיאוגרפי מסוים, אלא יותר כקבוצה הולכת וגדלה של אנשים שמחפשים פרק ב' ולאט–לאט מתוודעים זה לזה. חלק גדול מהם מעורה גם בביצות הרווקים למיניהן, ולא מחויב המציאות שגרוש ייצא בהכרח עם גרושה ולהפך. הקשר הביצתי הוא בעיקר חברי ונועד למתן תמיכה ועידוד בהתמודדות עם המציאות הייחודית של הגרושים.
בעבר הקבוצה התרכזה בפורום "הזדמנות שנייה" באתר כיפה, שעבר מספר גלגולים וממשיך לפעול גם היום במתכונת מצומצמת יחסית. את זירת ההתרחשויות מחליפות היום קבוצות ווטסאפ של גרושים וגרושות שמנהלים קשרים דרך הסלולרי ולפעמים נפגשים באזור המרכז, בטרבין בהרצליה או בעל האש בפארק הלאומי. אחד מהפעילים בסצנת הגרושים הוא בחור דתי בשם דניאל מינס, שהקים לפני 20 שנה ארגון בשם "הללויה".
בתחילה פנה הארגון לרווקים ורווקות אך עם הזמן הצטרפו אליו גרושים וגרושות שמחולקים לשתי קבוצות גיל. 30-45 ו–42-58. מינס מדווח שמעל 66 זוגות הכירו והתחתנו דרך הארגון, בליווי ובסיוע שלו, ולא מדובר במשימה פשוטה.
"ביצת הגרושים מורכבת", הוא מסביר, "ולכן לא תמיד הקשרים בביצה הזו הם בהכרח רומנטיים, לפעמים היא משמשת יותר כביצת תמיכה והדייטים מתנהלים בזירה אחרת לגמרי".
כבר כתבנו בעבר על ביצת הרווקות בארצות הברית. מה שהתחדש בשנים האחרונות הוא הצטרפותם של לא מעט רווקים ישראלים–דתיים לסצנה.
"יש מין גלגול כזה של רווק דתי", מוסר א', שמתגורר כבר מספר שנים באזור. "מתחילים מירושלים, אם לא מוצאים שם עוברים לתל אביב, אם מיצית את השוק גם שם, התחנה הבאה היא מנהטן". לדבריו, "רוב הרווקים לא יודו שהם באים לכאן כדי לחפש כלה או חתן, בדרך כלל הם יתרצו את המעבר לצורך ענייני עבודה. אבל העובדה היא שהם באים ומתערבבים ומנסים גם כאן לפגוש קצת פנים חדשות".
כיאה לביצה אמריקאית, הכול מתנהל אותו הדבר רק עם קצת יותר סטייל. את חולצת השאנטי והדגמ"ח מחליפה החליפה ("אחרת אף אמריקאית לא תסתכל לכיוון שלהם"), והשתתפות בארוחה יכולה לעלות בין 40 ל–50 דולר. הביצה המרכזית ממוקמת באפר ווסט סייד, מאזור רחוב 66 ועד 110. צפונית לשם, בוושינגטון הייטס, נוצרה ביצה מעט יותר דוסית סביב רחוב 184. לשדרה העיקרית שבה הם התמקמו קוראים, כמה אירוני, "שדרת בנט".
איפה מתפללים? בערב הולכים ל"אוזי", ובשבת בבוקר מגיעים ל"מרכז היהודי", בית כנסת בן עשר קומות שמתקיים בו מדי שבוע קידוש עם הרבה רווקים מהעיר.
לאן יוצאים? ישנן לא מעט התארגנויות שיוזמות אירועים בעיר. לפני עידן הפייסבוק האתר המרכזי שעדכן עליהן היה bangitout.com, שהיום בעיקר מקשר בין שותפים לדירות, וכיום מככב אתר MJE. יש גם לא מעט התארגנויות בפייסבוק, כמו למשל "קידוש קלאב" שמארגן בחור ישראלי בשם אריאל שגר באזור.
הכתבה פורסמה במגזין 'מוצש'
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם