ראשי » יהדות » תרבות

שטיסל: העונה לא אמינה, הצופים החרדים יברחו

מפרק לפרק הולכות הסצנות ונעשות הזויות יותר מבחינה חרדית. אין זוג אחד תקני ואף לא דמות סבירה אחת שתהווה עוגן של מציאות. כל האהבות החוקיות - מתפרקות, ורק אהבות אסורות נרקמות. קלאסיקה קולנועית, מודבקת לחיי החרדים

הקרנת העונה השניה של שטיסל, היא התרחשות חברתית בפני עצמה. יש לה קהל צופים מושבע, ברובו דתי-חרדי בהווה או בעבר סביר להניח. החיפוש באינטרנט אחר פרק חדש מפציץ את גוגל מידי יום. אם ארבעת הראשונים שוחררו לאויר איכשהו בסמיכות זמן ועוררו תיאבון ושיח, מן הפרק החמישי ואילך נראה שההנפקה המתוזמנת קשוחה ומוקפדת יותר. יצירת הציפייה היא הדו-שיח שמנהלים בעלי הסדרה עם קהל צופיהם, וזה הזמן לעצור רגע ולשוחח.

עוד כותרות ב-nrg:
- "ליצן": חסידי אמנון יצחק תקפו את הרב זמיר כהן
- בין לונדון לחברון: אודי דוידי מחבר בין עולמות
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

כבר נכתבו כמה ביקורות על עונה זו עם ראשיתה, ששימשו כפרומו לכל דבר. בביקורות הודגש שמדובר בדרמה משפחתית מחיי החרדים, ללא כל יומרות דוקומנטריות. אולם נראה שבעונה השנייה החליטו היוצרים ללכת רחוק יותר, ובמדה מופרזת לטעמי נטלו חופש מן החרדיות, והותירו אותה רק כלוקיישן סתמי.

מפרק לפרק הולכות הסצנות ונעשות הזויות יותר מבחינה חרדית, והתסריט מאתגר בכל רגע אפילו את הלבוש החרדי של הדמויות. אין זוג אחד תקני ואף לא דמות סבירה אחת שתהווה עוגן של מציאות. כל האהבות החוקיות - מתפרקות, ורק אהבות אסורות נרקמות. ואם זה לא הולך אז יאללה, שוקלים התאבדות. קלאסיקה קולנועית, מודבקת לחיי החרדים.

עם החלטות אמנותיות קשה להתווכח, אבל את הצופה החרדי והדתי היוצרים הולכים ומאבדים עם כל פרק. אם בעונה הראשונה הוא נהנה לראות העתק נאמן למקור, בעונה השניה הוא מקבל רק העתק נאמן לדמויות העונה הראשונה. אז נכון שהיוצר עושה כרצונו ואינו מחויב לדוקומנטציה, אבל לאותנטיות הוא מחויב לדעתי. אפשר להבין את הצופה החרדי הנרתע ממה שראה עד כה על המסך.

זכורני ערב העונה הראשונה, הופיעה לפתע בפורומים החרדיים באינטרנט תמונה של ארבעה גברים חרדיים נושאים על כפיהם כלה חרדית. כולם הרימו גבה, וכמובן התחילו לנתח האם זה סביר או שמדובר בסוג חדש של חרדים חדשים. לא חלף זמן רב עד שזוהו השחקנים החילוניים שתחת התחפושת החרדית המוצלחת. הגימיק הפרסומי עבד. כך רצינו אתכם, משפחת שטיסל, נוגעים לנו בריאליה החרדית ומציבים מראה מדויקת לדילמות שתחתיה.

לא כן בעונה הזו. קשה לחרדים להזדהות עם רומן לוהט בין בני דודים, ועוד בעידודו של אבא, ועם 'מתמיד - צולניק' המקדש בחורת סמינר בת שש עשרה בנוכחות יושבי קרנות בגאולה. ככל שמתקדמים הפרקים מתקשה הצופה החרדי יותר ויותר לזהות את עצמו בסוריאליזם המוזר המתנהל על המסך. רוחמי וחנינה באים במפתיע הביתה ומודיעים לאבא על נישואיהם החפוזים. תגובתו של ליפא, כמו הסצנה כולה, הוליוודית גמורה, הדבקה מתרבות אחת לאחרת. לא כך עושים סדרה על חרדים.

אצל משפחת ליפא וגיטי אין רגע משפחתי אמין אחד. משהו בשיח ובדינמיקה החרדית הפנים משפחתית שם אינו משכנע. גם היידיש שבפי נוחעם ושולעם מאולצת וחסרת חן לחלוטין. כמי שגדל בירושלים של דוברי היידיש הזו ומכיר מקרוב את האבטיפוס שמייצג שולעם שטיסל, אני נע באי נוחות בכסא בכל פעם שהם פותחים את הפה. מורגש שיועצי היידיש של הסדרה לא נמנו על השכבה החברתית הזו.

ומכאן לעיקר: ההוויה החרדית היא קודם כל חווית ההשתייכות לקבוצה. שיחת חרדים פנימית משקפת מיידית את השיוך של היחיד לקבוצה, לבית הכנסת שלו, לחסידות שלו, אומרים משהו בשם הרעבע, הרב, מדווחים על אירוע חברתי כלשהו בו פגשתי את פלוני ופלוני. שיחת נשים חרדית תכיל לרוב משפט כמו: "באסיפת הורים של רוחמי פגשתי את אמא של... נו, ההיא שאחותה התגרשה.. והיא סיפרה לי ש..."

מדובר לדעתי בחברה הדוקה שנוהגת להעביר מידע רכילותי ומתייג על בני משפחה וחברים לעבודה ולקבוצה. כל זה נעדר מן המסך בעונה זו. העלילה, הדיאלוגים, הסצינות והדילמות, מתרחשים כאילו בוואקום סוציולוגי, כאשר הסביבה החרדית משמשת תפאורה סטטית חפה מכל זיקה לעלילה. מה הפלא שהצופה החרדי מתקשה להזדהות עם חרדיותן של הדמויות, שדומה שאינן מצליחות לצלוח את משוכת האינדיבידואליזם החילוני.

אז עם כל הכבוד ליוצרים שבקשו להראות הפעם את היחיד המתמודד עם הצימאון לאהבה, הם שכחו כי אצל החרדים האישי מתמודד באמצעות הקולקטיבי, תמיד יש משהו גדול ממנו שעומד בדרכו: חברה, מסורת, הלכה, סמכויות. רק מתוך נקודה זו הוא משקף את המאבק האישי, למי שמיטיב להתבונן, וכפי שעשה זאת אחד מן היוצרים בסרטו המצוין 'זמן פוניבז'.

אך טבעי הוא שהחרדים צופים ב'שטיסל' בחדווה מהולה בסקרנות, מנהלים איתה דיאלוג ערני ובודק. אם יש מקום בו נותר על כנו המונח המיושן 'שיחת היום', זה הציבור החרדי וסביב הסדרה הזו. קשה להעריך את מספר הצופים בכלל, והצופים הסמויים בפרט, אלה אשר בעלי האינטרנט מספקים עבורם את הפרקים. כיוון שבתוך עמי אנוכי יושב, אני מתרשם שהחדירה של שטיסל אל תוככי החרדים היא מעבר למה שחושבים.

לפיכך, נכון שלאמנות אין ייעוד ואין תפקיד, אבל שטיסל אינה ככל הסדרות. מבלי שהתכוונה לכך היא נוטלת בעל כורחה חלק בתהליך כללי עכשווי של פתיחת שערי החרדיות, חיפוש עצמי, חשיפה לאינטרנט כשקיפות וכמראה, בדיקת גבולות ושאלות זהות. 'שטיסל' על צופיה, אינם מתקיימים בחלל ריק, והשאלות הנשאלות בימים אלה סביב הסדרה יתנו את תוצאותיהן בעתיד.


מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח