ראשי » יהדות » מגזין

מרגש: החנוכייה המיניאטורית שהודלקה בגטו

בקופסה קטנה מכסף הוסתרו 8 קנים, בקבוק לשמן ובסיסי פתיליות שהודלקו ממרגרינה. היוצר, אומן יהודי שרצה להדליק נרות חנוכה גם בגטו לודג' בנה את ה"חנוכייה של מסירות נפש", שנחשפה בתיעוד מרגש ברשת. ושתי חנוכיות נוספות הגיעו מאירופה הבוערת

גבורה וניצחון רוח הם המסרים הגדולים של חג החנוכה. כנראה שבגלל רוח החג יהודים הקפידו על קיום מצוותיו גם בתקופות בלתי אפשריות. בסרטון שהופץ ברשת, מוצגת חנוכייה מיניאטורית של "סבא יהודה אריה", שהיה אומן יהודי שחי בפולין של שנות מלחמת העולם השנייה. הוא הועבר יחד עם משפחתו לגטו לודג' ונאלץ לחיות תחת הצורר הנאצי. כיהודי שומר מצוות, השתדל לקיים אותן גם בזמנים קשים, מסירות הנפש שהפגין לצורך הדלקת נרות חנוכה מרטיטה את הלב.


עוד כותרות ב-nrg:
- בנט נגד הרב לאו: "אמר דברים שאסור שייאמרו"
- 100 שנות סערה: כך נשים חרדיות הגיעו לאקדמיה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

החנוכייה, שנחשפה בסרטון שהופץ ברשת, גודלה קטן מכף יד ממוצעת, והיא נראית כמו ספרון קטן עשוי כסף. אולם, כשפותחים אותו מגלים 8 תאים להכלת השמן ובסיסי פתיליות בצורת פרחים בכל תא. מצד החנוכייה נשלפת פינצטה קטנה שמאפשרת להרים את בסיסי הפתיליות ולהזין את הקנים בחומר בעירה.



במקום פתיליות מוכנות השתמש בסיבי בד מבגדיו הדלים, והשמן נאסף ממעט המזון שקיבל מדי יום. השמן אוכסן בבקבוקון שהוחבא גם הוא בצד החנוכייה. יהודה אריה עבר את השואה, עלה לארץ, עבר להתגורר בחיפה והביא לעולם שני ילדים. החנוכייה נמצאת כיום ברשות נכדתו, והמציג את החנוכייה בסרטון, הנשוי לנכדתו של הסב, סיפר כי הפעם האחרונה שבה הדליק את החנוכייה הייתה באונייה בדרך לארץ.

והנה סיפורן של שתי חנוכיות נוספות שהובאו מאירופה הבוערת. הראשונה, עשויה מתרמילים של כדורי רובה ששימשו במלחמת העולם הראשונה. אביו של יוסף שיבק, יחיאל עסק בפחחות ובגיל 18 הרכיב את החנוכייה וחרט על הבסיס שלה את הכיתוב "מזכרת ממלחמת העולם הראשונה".

"חנוכה שלפני המלחמה היה שמח" נזכר יוסף שיבק, "אני זוכר שהדלקנו חנוכייה וחגגנו בכל ערב עם המשפחה". לאחר שאיבד את כל בני משפחתו בשואה שהה במחנה עלייה לארץ, שם גם חגג את חג החנוכה הראשון אחרי הזוועות במחנות. החנוכייה עצמה הובאה לארץ לפני השואה על ידי דודתו של יוסף. כשעלה לישראל קיבל את החנוכייה בחזרה מדודתו.

בחנוכה מרבים לדבר על ניסים, מה הנס שלך?
"את הנס שקרה לי הבנתי רק הרבה אחרי שהוא התרחש. כשהגעתי לבירקנאו הייתי ילד צעיר ובסלקציה נשלחתי לקבוצה של הזקניפ והילדים. המזאיות שהיו אמורות לקחת אותנו לקרמטוריום התעכבו, כמובן שלא ידענו שלשם הן אמורות לקחת אותו. בזמן שחיכינו על הרציף עמדו לידינו קבוצות של צעירים שנבחרו לעבודה, בין הנבחרים היו גם דודים ובני דודים שלי. לאט לאט, ובעזרתו של בן דודי, עזבתי את הקבוצה שלי ונדחפתי אל תוך השורות של הקבוצה השנייה. אחרי כמה דקות הגיעו המשאיות ולקחו את כולם לקרמטוריום. רק אחר כך הבנתי איזה נס קרה. מאז קרו עוד ניסים רבים".

גם לילי שפירא בת ה-80 מחזיקה בחנוכייה מיוחדת מתקופת המלחמה. היא יוצרה בפולין בסוף המאה ה-19. שפירא הייתה בת 4 בפרוץ המלחמה והצליחה להינצל בעזרת חסידי אומות עולם שהחביאו אותה. החנוכייה של לילי הייתה שייכת לקרובת משפחתה ששרדה את אושוויץ והובאה על ידה לארץ. שפירא איננה זוכרת את חג החנוכה בבית הוריה, אבל היא נזכרת בחנוכה הראשון של אחרי המלחמה: "זה היה בכפר הנוער בן שמן, הייתי בת 10 והאווירה הייתה מאוד מיוחדת. לילי ויוסף מתגוררים שניהם בבית עד 120 בהוד השרון.


מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg