למה חגגתם את חג ההתקוממות נגד תרבות המערב?
מדוע חברות הכנסת החילוניות נאבקו על הדלקת נרות חנוכה ברחבת הכותל? יש יופי בעימות של תומכי ההתמערבות, דווקא במגרש הביתי של היהדות. זעקתם הפנימית אינה פרובוקציה, כי אם דווקא זעקתה של הנשמה היהודית שמחפשת קשר לחיי הרוח
השנה: 167 לפנה"ס. הלוקיישן: יהודה. השחקנים: הציביליזציה המערבית שמיוצגת ע"י יוון (מקור האקדמיה. עד היום, כל מתודה שנלמדת באקדמיה מתחילה ביוון של אותה תקופה: מתמטיקה, גיאומטריה, אדריכלות, פילוסופיה, מדעי המדינה וכו') ובתפקיד הנודניק קשה העורף (שאף פעם לא מתחלף): העם היהודי.עוד כותרות ב-nrg:
- הדתיים באים: מי מפחד מרוני אלשיך ויוסי כהן?
- הרב אליהו נגד הרב כהן: הוציא שם רע ולא התנצל
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רקע היסטורי: התרבות המערבית שנוסדה באותה תקופה אימצה בחום, כבר אז, את הנרטיב הליברלי-פלורליסטי. היוונים המדוברים, ברובם, מעולם לא ראו את יוון מבפנים. השלטון היווני ביהודה היה סלווקי. כלומר כזה שבסיסו היה בסוריה, פקידי השלטון היו סורים, לעיתים כמה דורות. היווניות שלהם התבטאה רק באופן תרבותי: המורשת הליברלית, הפלורליסטית וההלניסטית.
'' היהדות לא מוכנה לקבל את שלטון הגשמיות, אפילו לא את התזה המדעית כשולטת''. נשות הכותל
צילום: נעם ריבקין פנטון
לכל מקום שאליו הגיעו היוונים הם החלו בהנחלת מורשת יוון. הפרקטיקה התנהלה כך שבכל מקום הציעו את מרכולתם הפילוסופית, לעיתים תוך הכלת האחר, כך שגם אימצו לחיקם חלק מתרבות המקום (חלק מהמיתולוגיה היוונית נוצר בהשראה מצרית). אך מוטיב אחד נשמר. כיאות לתרבות שמקדשת פלורליזם ונאורות, לעולם לא כפו היוונים את תרבותם ומעולם לא גזרו גזרות או חוקים שאופיים דתי.
מה גרם ליוונים להשתגע ולהחיל גזירות דת, דווקא ביהודה?
הסיבה כנראה, שהיהודים והיהדות היו (ונשארו) יחידים ומיוחדים במרחב. היהודים לא קיבלו את ההגדרה המערבית או היוונית לפלורליזם, שעיקרו מטריאליזם טהור. גם העיסוק בחיי הרוח הינו עיסוק מדעי בשיטתו. פועל יוצא הוא, קבלת כל דת, תרבות וכל אמירה כשווים. משהו בסגנון תגובה שוודית מצויה, אחרי כל פיגוע טרור: אנו מגנים את שני הצדדים ה"אלימים" בשווה: המתקיף, והמותקף שניסה להגן על עצמו וקוראים לשניהם לרסן את עצמם.
היהדות רואה את עצמה תמיד כמובילה, כטובה יותר. לא כראויה ליותר זכויות בחינם, אלא כ"אור לגויים" כדוגמא, כמופת להתנהגות מוסרית, לכל העולם. מנחילת חזון הנביאים ותורת הרוח המונותיאיסטית. אנו לא יורדים לרמתם של תוקפינו ומפעילים נגדם טרור, לא כי זה תואם לערכי מוסר מצועצעים של מערב צדקן שלא מבדיל בין טוב לרע (שהרי כולם שווים), אלא כי אנו טובים יותר ודורשים מעצמינו יותר.
הגורם לתפיסה זו, עומד בבסיס תפיסת היהדות כמכירה בקיומו של מימד נוסף על המימדים הפיזיים המוכרים לנו - המימד הרוחני. הרוח, אינה עוד פקולטה באקדמיה בה דנים ב"מדעי הרוח" בכלים סטטיסטיים ובגרפים צבעוניים, אלא פלנטה אחרת בעלת חוקיות ושפה משלה.
היהדות, חשוב להדגיש, לא נלחמת באקדמיה או במדע, בדמוקרטיה או בפלורליזם. היא כן מביעה את דעתה על כפיפותם המוחלטת לערכי הרוח, שגוברים עליהם בעדיפותם ובערכם המוסרי. ממש כמו השמן שתמיד צף על פני המים, יצופו ערכי הרוח על פני שיקולים מדעיים וצרכניים מערביים אחרים.
בעוד המערב מזמן השתעבד לצרכיו הפיזיים, והתמכר לצרכנות כפייתית של מוצרים שאינו זקוק להם, בכסף שעדיין לא הרוויח. היהדות לא מוכנה לקבל את שלטון הגשמיות, אפילו לא את התזה המדעית כשולטת. המדע והאקדמיה צריכים להישאר במקומם הטבעי כמשרתי המין האנושי. לא מעבר.
בהרצאה שהעברתי השבוע, גיחך אחד הסטודנטים על תופעת הח"כים המזהים את עצמם זיהוי מוחלט עם ערכי המערב הפלורליסטיים ומנסים בכוח להידחף לאירוע שמבחינתם הוא אנטי תזה לכל משנתם. מה הרציונאל שבחגיגת חג שכל כולו התקוממות יהודית כנגד פטרונותה של תרבות המערב? מה העיקשות להיצמד למנהג מסורתי (הדלקת נרות) במיקום מסורתי (הכותל המערבי)? הכוונה היא כמובן למאבקן (והצלחתו) של חברות הכנסת על זכותן להדליק נרות חנוכה ברחבת הכותל.
חלקתי מיידית על גישתו הציניקנית שראתה בהתנהגות זו ניסיון ילדותי לתפוס במה ולהיחלץ ממסתרי האנונימיות. בעיניי, יש יופי בעימות של תומכי ההתמערבות, דווקא במגרש הביתי של היהדות. זעקתם הפנימית אינה פרובוקציה, כי אם דווקא זעקתה של הנשמה היהודית שמחפשת קשר לחיי הרוח (חשוב לציין שמבחינת ההלכה נשים חייבות להדליק נרות בחנוכה. במקרים מסוימים האישה חייבת להדליק עבורה ועבור הגבר. לכן, ברור שהמאבק כולו הוא במישור הפוליטי-פרובוקטיבי, אליו אינני מוכן להתייחס).
באמת הפנימית, במעמקי הנשמה, חשים גם מושפעי תרבות המערב את הנעלות של חיי הרוח היהודית על ערכי הוליווד המצועצעים, שבשמם הם פועלים. ערכים אלו, מאז ועד היום, מדברים על שוויון אזרחי כפועל יוצא של מטריאליזם מוחלט. על כבוד לזולת שנובע מחוסר הערכה עצמית. דווקא תחושה זו ועימות זה מוכיחים את סופו הקרב של העימות, בניצחון הרוח על החומר, בניצחון האור על החושך. ניצחון היהדות.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם