מדוע משה רבנו זקוק ל"מטה קסמים"?
כל המכות הגיעו על ידי משה ואהרן בשליחות הקב"ה. שניהם נצטוו להתחיל כל מכה על ידי נטיית המטה של משה. מעמדו של המטה וביצועיו לא נעשו מפני הצורך "להפעיל" את המכות. סוד השימוש במטה הוא מעצם היותו "מָטֶה"
מאתיים ועשר שנות שיעבוד עומדות לפני סיום. לא רק עבדות הייתה מנת חלקו של עם ישראל במצרים, אלא מעשי התעללות פיזית ונפשית. המעיין במדרשי חז"ל ימצא תיאורים המוכרים לנו רק מזוועות השואה. על כל כוס של סבל שהשקו המצרים את עם ישראל, נענשו בעשרת המכות במידה כנגד מידה.עוד כותרות ב-nrg:
- דתיים, חוק השבת רע ליהודים וליהדות
- תופעת הבאבות צריכה להיכנס לכלא יחד עם פינטו
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כלומר; בכל מכה היה העונש מסר למצרים על אשר הרעו לעם ישראל. מכת דם - על ששפכו את דמם של בני ישראל. מכת צפרדע - משום גרמו לעם ישראל לזעקות ובכי מרובה על ילדיהם המושלכים ליאור. כך, עלו מן היאור קרקורי הצפרדעים שלא נתנו למצרים מנוח. וכך בכל מכה ומכה.
''עלו מן היאור קרקורי הצפרדעים שלא נתנו למצרים מנוח''
צילום: אי.פי.איי
כל המכות הגיעו על ידי משה ואהרן בשליחות הקב"ה, אך לא בדיבור פה בלבד הגיעו המכות אלא במעשה. שניהם נצטוו להתחיל כל מכה על ידי נטיית המטה שנצטווה משה ליטול עימו ממדיין ביציאתו למצרים. מעמדו של המטה וביצועיו לא נעשו מפני הצורך "להפעיל" את המכות, שהרי אין במטה זה ובכלל בדבר מן הדברים הטבעיים כוח קסם מיוחד. סוד השימוש במטה הוא מעצם היותו "מָטֶה".
לאורכו של התנ"ך כולו, מתואר עם ישראל כקבוצות. קבוצות אלו נקראות לעיתים 'שבטים' ולעיתים 'מטות', כאשר יש שוני בין המקרים: כאשר מוזכר הכינוי 'שבט', ההתייחסות היא של הקבוצה ביחס לכלל העם. לעומת הכינוי 'מטה', המופיע כאשר היחס הוא לעניין של הקבוצה בפני עצמה כגון נשיא הקבוצה או מניינה.
מקורו של השינוי הוא במובן המילים 'שבט' ו'מטה'. ה'שבט' מוכר לנו מדבריו של שלמה המלך "חוסך שבטו שונא בנו" שפירושו שמי שאינו מעניש את בנו על מעשה רע מראה על חוסר אכפתיות לגידולו, כאשר השבט המדובר הינו הענף בו היו מענישים את הבן. אם כן גם המטה וגם השבט, שניהם, עץ הם. אך פירושו של השבט הוא ענף ושמו של המטה נלקח משימושו ותפקידו, חפץ שעליו מטה האדם את גופו כדי להישען ולסמוך את עצמו.
עתה מובן הדבר. כאשר היחס הוא לכלל העם, הרי הקבוצה היא שבט - ענף מכלל העץ אולם כאשר ההתייחסות היא פנימית, הדבר עליו נסמך קיום הקבוצה אם זה מניינה ואם זה ראשה מכונה היא מָטֶה.
כאשר משה שואל את הקב"ה מכוח מה יסמכו העם ופרעה על דבריו ששליח האלוהים הוא, עונה לו הקב"ה: "מה זה בידך? – ויאמר, מטה. ויאמר השליכהו ארצה וכו" וכאן הופך המטה לנחש. ברור שהקב"ה לא צריך לברר מה נמצא ביד משה אלא מפנה אותו להתבונן בדבר שיש בו את מהות הרעיון של מה שנסמכים עליו. בו – במטה יהיו האותות והסימנים כדי שיאמינו בה' ובמשה שליחו.
אם מטה אהרן נקרא כך בתורה, הרי שמטהו של משה מכונה "מטה האלוהים". זאת כדי שבשעה זו של הטמעת האמונה בעם, לא יטעו לומר שכוח המכות הניתכות על מצרים מכוחו של בשר ודם הוא, אלא ידעו שהוא כוח האלוקים הפועל בעולם שמטה ומשה שניהם שליחיו הם ואין לאדם על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים.
הכותב הינו מרצה ופעיל במרכז משמעות רמת אביב
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם