ראשי » יהדות » בית מדרש

קובי אוז: לומד גמרא כל יום, אבל עדיין חילוני

יום אחד החלטתי שאני רוצה להקיף את הגמרא בעצמי. החלטתי שאני רוצה לצלוח את כולה. אבל לא כמו תייר בנֵכר אלא כמו נוף מולדת - לטייל בה, להכיר אותה, להרגיש בה בבית

לימוד תורה חילוני מועיל לאחדות ישראל בעיקר בכך שהוא מעמיק את השפה המשותפת בין דתיים, מסורתיים וחילונים. בלימוד התורה שאותו אני מתאר נוצר דיבור אינטימי יותר, תוך משפחתי כזה, וכשיש מחלוקת השפה המשותפת עוזרת לנו לגלות את הדמיון ולפעמים גם לחדד את ההבדלים תוך כדי כבוד הדדי. תדמיינו איך היה נשמע הדיון על דמותה של השבת הישראלית אם היינו כולנו משכילים לשוחח על רקע עמוק ומשותף, כזה שהוא הרבה מעבר לשיח נביחת הסיסמאות הרדוד והאוטומטי שאליו התרגלנו.


עוד כותרות ב-nrg:
- לא רוצה שבתי תתבייש: תנו ללמוד גמרא בשקט
- לאחר 23 שנות עגינות: עבריין נאלץ לתת גט לרעייתו
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לימוד הגמרא שלי הוביל אותי לשיחות פרקטיות עם שכנים דתיים בבניין שלי לגבי "דרך שכבשוה רבים" – ועם מנהלת הבנק הדתייה שלי לגבי דיני שור ובור. הוא גם הביא אותי לאינטראקציה חזקה עם הקהל המסורתי/דתי שהגיע ליהנות מהמחזמר פרי עטי "פרח השכונות" והבין הרבה יותר בדיחות מהחילונים בגלל שאנו מעורים יחדיו בשיח היהודי, וגם עם המון אנשי יום יום שגיליתי שבשקט בשקט הם תלמידי חכמים וכיף לשוחח איתם על בסיס המורשת. הוא אפילו הביא אותי להבנה עמוקה יותר של ספרים עם רקע תלמודי.

הלימוד החילוני הוא הזמנה לעלות לרמת אינטימיות גבוהה יותר בדיבור הפנים־יהודי. הזמנה להקשיב באמת לאחר, אם הוא חרדי או חילוני.

איך נקלעתי לכל זה? יום אחד החלטתי שאני רוצה להקיף את הגמרא בעצמי, לא להסתפק בכמה דוגמאות תלושות שמוכיחות שהגמרא היא "פלורליסטית" או "חברתית" או "אדוקה" בכפוף לאינטרס הפרשני של בית המדרש המסוים. החלטתי שאני רוצה לצלוח את כולה בעצמי. אבל לא כמו תייר בנֵכר אלא כמו נוף מולדת - לטייל בה, להכיר אותה, להרגיש בה בבית.

קצת לפני שנולדו בנותיי הראשונות פרסמתי מודעה בפייסבוק והזמנתי את הציבור הרחב להשתתף בחברותא יומית, דף יומי תל אביבי נינוח שבו נלמד את כל התלמוד הבבלי מתחילתו ועד סופו. ככה - כל בוקר חול מתשע עד עשר במכללת עלמא (שד"ל 6 – תחילת רוטשילד), הכי מרכז תל אביב שאפשר. בעולם הדתי פשוט קוראים לזה "דף יומי".

הדתיים מספיקים לעבור על הכול בשבע שנים, אבל אצלנו לומדים רק שישה ימים בשבוע. אנחנו החילונים דווקא נחים מהדף בשבת. אנו גם מרשים לעצמנו להתעכב אם לא הבנו את הדף - שטיינזלצים, מכונת צילום ורבי גוגל בסמארטפונים. אף אחד לא מחזיק לנו סטופר, אז בטח ייקח לנו כעשור וחצי. את הרעיון הגדירה יפה ד"ר רות קלדרון, היא קוראת לו "קריאה יחפה" –  לפגוש את הטקסט בלי הגנות, לפגוש אותו כמו שאנחנו פוגשים סבא מבוגר, בלי פחד, אבל עם הרבה סקרנות ואהבה.

אני אוהב את חז"לינו – שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. הם מעוררים בי מנעד רגשות שבין היקסמות להתנערות והם חלק מהלב שלי ומהמשפחה המאוד מורחבת שלי. אני לא קורא אותם כ"כזה ראה וקדש", אלא קורא עם כל מה שיש לי, כולל ספקנות.

אני אוהב את הדרך המתוקה מדבש שבה מסודרת הגמרא. דרך אנושית, דברנית, עסיסית, תובענית וכיפית. סדר של אסוציאציות. יש מסגרת אבל אין לחז"לינו בעיה לצאת החוצה – לעשן סיגריה וירטואלית ולדבר פתאום על משהו אחר. אין להם בעיה להיזכר במשהו – או לספר איזו בדיחה או גוזמה ואחר כך לחזור לנושא.

כשאתה לומד גמרא בחברותא, אתה לא רק לומד את יפי הטקסט – אתה לומד את האנשים שלומדים איתך. כל אחד מהם מנסר בעדשתו את אור המילים ומאיר ממנו צבע מיוחד ואחר, ופתאום קשת של צבעים מופיעה מעל ספר הגמרא, וככל שתלמד עם אנשים אחרים ממך כך תראה עוד מהיופי הרבגוני הזה.

הלימוד בחברותא משיב לאדם את אהבת האדם. רצוי ללמוד עם אנשים שונים ממך לגמרי: כשיש דתי בחדר אתה מקבל תשוקה ועוצמה, כשיש אתאיסט אתה מקבל צבע ריאלי, נשים קוראות את זה בדרך מופלאה, וכל מיני בעלי מקצוע נותנים פתאום פרשנות בהירה במיוחד. אין מדריך, אין רב, אין מרצה, אין דוקטור – אנחנו אנשים בכל מיני גילים ורצוננו להבין. 

הדף היומי שלנו פתוח לכל מי שרוצה לבוא – וזה מדהים אילו אנשים נשלחים להבהיר לנו את המילים, להבהיר לנו את עצמם – צביר של אנשים שלא היו נפגשים בשום דרך אחרת. לפעמים אנו עשרה ולפעמים שלושה, אבל תמיד הדף מתקיים – איתי או בלעדיי. אני יכול לספר שהלימוד הזה מקומם, מצחיק, משעמם, מרתק, "של עורכי דין", מטורף, מלא דמיון, יובשני, קסום ויום יומי.

אנחנו משתדלים לגשת לדף היומי בלי הצורך הצרכני "לצאת עם משהו ביד". שאלות כמו "מה אתה לוקח איתך מהדף?" הן שאלות שאנחנו לא נשאל. לפעמים אנחנו הולכים הביתה מהורהרים והסוגיה מחלחלת חזק לשורשי הנשמה, ולפעמים אנחנו יוצאים כמו שבאנו. הגמרא היא לא סופרמרקט, והחיים הם לא פלטת נקניקים. לפעמים יש גם דברים שעוברים לידינו בלי לשנות אותנו. הדרך היחידה לפגוש את הענקיוּת של זה היא פשוט לפגוש את הטוב, המזעזע והמשעמם. אין לנו אג'נדה. אנחנו מתרגזים וגם נהנים מזה ומחבקים את זה.

בינתיים מתוך הדפים מתגלה ציביליזציה עשירה ביותר, נהנתנית, חסכנית, וכחנית, תחמנית, מלאה חסד ומה לעשות, כמו בכל מקום גם אגו. זו ציביליזציה שמכבדת מאוד את העבר אבל נטועה בעתיד, ציביליזציה שמנסה לשחזר ציביליזציה עתיקה ממנה. וגם אנחנו מנסים להבין את הציביליזציה שלהם במין נואשוּת של שחזור על גבי שחזור של תיקיות ישנות מתוך הארד דיסק שרוט. והדיסק הזה הוא אלבום אהוב בלבי ואני רוצה לשמוע ולשמוע אותו שוב ושוב.

בינתיים, ביותר מחמש שנים סיימנו את מסכתות בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, ברכות, שבת, פאה (בתלמוד הירושלמי), עירובין, פסחים, יומא ועכשיו אנחנו במסכת סוכה. וכל הלימוד הזה לא הפך אותי להיות מה שקוראים דתי. שולחן המצוות בחיי אינו ערוך בדיוק על פי השולחן ערוך. העניין ההלכתי עובר לידי בערך כמו שטבעונים עוברים לידי, כל אלה שאומרים לאכול אורז מלא מסויה, תודה רבה ושייהנו. הם לא משנים את דרכי, אולי כמה מתכונים נכנסים ויוצאים מהתפריט.

האם אני חילוני? לדעתי עדיין כן, למרות שבתוך הספקנות הכללית שלי תמיד היו כמה זמנים חשובים בשבוע ובשנה שבהם אני מסורתי וחייכן כאבי, דתי וסבלן כסבי, ורגעים למכביר שבהם אני חילוני ממש, אבל ממש, אמוני.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg