זה לא מספיק לכנות את הכותל "מקום קדוש"
המושג קדושה מציין שוני, היבדלות וייעוד. התורה מייעדת לעם ישראל את מצוותיה, לא כהמלצה אלא כהוראה. אל לכם להיות ככל העמים, מבהירה התורה ומוסיפה כי החוקים ומערכת המוסר ניתנו על מנת לרומם את עם ישראל – ומכאן הפסוק: "קדושים תהיו"
אין קדושה באבן, אין קדושה בעפר, אין קדושה לא בהר הבית ולא בבית קברות. לא בישיבה, ולא בבתי כנסת בגוש קטיף, אז היו שהכריזו ש"אין קדושה באבנים". ישנה קבוצה שנקראת "נשות הכותל" שפועלת למטרה שאינה מקובלת בהלכה היהודית ב"מקום הכי מקודש לעם היהודי".עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פרשת השבוע שופכת אור על קדושה וייצוגה בין האבן המסמלת את הדומם, לבני האדם. ובניית המקדש הראשון שנקרא משכן, מייצגת את כל מה שמקשר בין קדושה לשכִינה, בין האדם, פועלו, התייחסותו אל האבן והשפעת אלו עליו.
''המושג קדושה מציין שוני, היבדלות וייעוד''. נשות הכותל
צילום: מרים אלסטר
קריאות חוזרות ונשנות של הנביאים המתריעים על החורבן הקרב - נופלות על אוזניים ערלות. העם היושב בציון אמנם אינו יכול להגן על מעשיו הרעים, אך חש עצמו בטוח מעצם היות בית המקדש. אם חטאנו – הרי שהמקדש ופעולתו יבואו ויכפרו. ריצוי האל בקורבנות ופעולות הכוהנים משמשים בעיניהם ערובה וכיסוי לדרכים נלוזות.
הנביא מלאכי עומד למולם ומכריז בשם ה' "לא תאירו מזבחי חינם, אין לי חפץ בכם". וישעיהו זועק את דברי הקב"ה "כי תבואו לראות פני, מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי". לא רק שאין כל עניין וצורך במקדש ובמשכן אם המעשים אשר מחוצה לו אינם טובים, אלא אף מבטאים את רמיסת המקום הקדוש.
המושג קדושה מציין שוני, היבדלות וייעוד. התורה מייעדת לעם ישראל את מצוותיה, לא כהמלצה אלא כהוראה. אל לכם להיות ככל העמים, מבהירה התורה ומוסיפה כי החוקים ומערכת המוסר ניתנו על מנת לרומם את עם ישראל – ומכאן הפסוק: "קדושים תהיו".
קורבנות, מזבחות ושאר דברים המובאים כמייצגים את חוקי התורה, נחשבים קדושים בהווייתם שהרי נבדלים הם משאר החפצים. אמנם אבן בית המגורים וזו של בית כנסת נחצבו באותו מחצב, אך משם נפרדו בייצוגם. זו מייצגת הגנה חומרית ופיזית מקור, מחום ומבטם של העוברים ושבים. וזו מייצגת את דרך חיי העם היהודי. המוותר על הלְבֵנה של בית מגוריו ימצא עצמו ללא הגנה על גופו, אך ויתור על לִבְנָת בית הכנסת הוא ויתור על דרך חיי היהודי.
הביטוי הנמצא בחז"ל המתאר את בית המקדש כ"עצים ואבנים" בעת שהגיעו להחריבו, מסמל יותר מכל את הדיסוננס שבין מעשים נוגדי קדושה, תוך אחיזה בקרנות המזבח. אם הבאים בתוכו אינם קדושים, מובדלים במעשיהם ומרוממים, הרי שהמקדש אינו מקדש.
המקדש מהווה מגדלור אמוני ומתווה דרך. תכליתו היא השכנת דרך ישראל ואלוהיו בתוככי כל אחד ואחד. כבר בציווי בנייתו כרוכה מטרתו "ועשו לי מקדש – ושכנתי בתוכם". בתוכו לא נאמר, כי אם בתוכם – בלב ובמעשה. משאבד הלב ובטל המעשה אין מקום למקדש, או לקדושה.
אל מקום המקדש עצמו עדיין איננו יכולים להגיע, רק מפני שעינינו נשואות אל קדושתו ויודעים את חסרוננו. זלזול בקדושת הכותל המערבי תבטא שוב את רמיסת חצרות ה'. ולמרות שהכותל אינו המקדש, כי אם הקיר החיצוני של הר הבית שסבב את המקדש, עדיין הוא המקום הכי קרוב שביכולתנו לעלות ולהגיע. לכנותו אותו מקום קדוש תוך "שחיטת" שאר קדשי היהדות שולחת אותנו חזרה לקריאת הנביאים "אין לי חפץ בכם".
הכותב הינו מרצה ופעיל במרכז משמעות רמת אביב
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם