ראשי » יהדות » מגזין

למה משקיעים מפחדים מהייטקיסטים חרדים?

משה פרידמן, אברך ויזם מבני־ברק, לקח על עצמו את משימת השידוכים בין המתכנתים והיזמים החרדים ובין עולם הטכנולוגיה הישראלי, והוא מצליח לשבור את חומות החשדנות. רק תפסיקו כבר לשאול אותו למה חרדים לא עושים צבא

משה פרידמן מסתובב במשרדי "גוגל ישראל" שבתל־אביב כמעט כבן בית. כמעט, כי בז'קט, חולצה לבנה וזקן, הוא נראה שונה מאוד בנוף המקומי. מדי פעם עובר על פניו אדם מוכר ופרידמן מחליף איתו חיוכים ולחיצות ידיים, ואם זו מישהי מוכרת הם יסתפקו בחיוכים ובמילות הערכה הדדיות. פרידמן הגיע לכאן היום כדי לחנוך את המיזם האחרון שלו: שילוב בנות חרדיות בחברות היי־טק גדולות, תוך מיתוג מחדש של האוכלוסייה הזאת.


עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"באתי לגוגל לפני כמה חודשים ואמרתי להם: אלפי בנות שלומדות בסמינרים החרדיים מקבלות הכשרה בתכנות, אבל מתייחסים אליהן ככוח עבודה זול", מסביר פרידמן, מייסד ארגון קמא־טק. "בגלל שלמוסדות שבהן למדו אין 'שם', חלק גדול מהתלמידות, בערך 5,000 מתוך 10,000, בכלל לא מועסקות. אלו שכן, מקבלות שכר נמוך מאוד, לרוב בחברות מיקור־חוץ. בכל שנה מתווספות 700 בנות חדשות לתחום.

"יש כאן פוטנציאל מטורף, וכרגע ההפסד הוא כפול: גם של הבנות שלא מועסקות, וגם של ההיי־טק הישראלי שמשווע לעובדים טובים. ההצעה שלי לגוגל הייתה לקחת נשים חרדיות ולמתג אותן מחדש על ידי קורס לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות, שהחברה תעביר להן. בגוגל הסכימו. הם ראו שיש כאן גם עניין של העצמת נשים, וגם תמיכה באוכלוסייה חרדית שמנסה להשתלב. למיזם הזה הצטרף גם 'אלוויישן אקדמי', גוף שמעביר הכשרות, וביחד בנינו קורס שמטרתו להקל על הבנות להיקלט בשוק העבודה".

לאחר שיוזמתו נענתה בחיוב, פרידמן פרסם מודעה קטנה בפייסבוק, שבה הזמין מתכנתות חרדיות לקורס של גוגל. "תוך שלושה ימים נרשמו כמעט אלף בנות", הוא אומר. "הביקוש היה מטורף, וכולם פנו אליי שאכניס לקורס קרובות משפחה שלהם. בגוגל חשבו שיירשמו 30־20 בנות, והתכוננו לקלוט 12 מתוכן. בסוף שכנעתי אותם לקבל 16. החברה עשתה את הסינונים על ידי מבחנים וראיונות אישיים ומקצועיים, והיום הקורס יוצא לדרך".

16 הבנות שנבחרו מתאספות עכשיו ברחבת "קמפוס תל־אביב" שבמשרדי גוגל ומחכות לשיחת המבוא. אחת המארגנות שואלת את פרידמן אם אפשר להזמין להן פיצות, כשרות למהדרין כמובן. פרידמן מסביר לה שה"מהדרין" צריך להיות של הרב לנדאו, כי לא כולן אוכלות "בית יוסף". היא מהנהנת, ומיד יוצאת למשימה. גם את ההבדלים הללו יצטרכו ללמוד בגוגל בזמן הקרוב.

היוזמות הייחודיות של ארגון קמא־טק, שנוסד לפני כארבע שנים במטרה לשלב חרדים בתעשיית הטכנולוגיה הישראלית, מתחדשות כל הזמן. בקיץ האחרון הוציא הארגון אוטובוס ובו חמישים יזמים חרדים למסע בן יומיים להכרת סביבת הגידול של ההיי־טק הישראלי. היזמים פגשו משקיעים, הכירו קרנות הון־סיכון, סטארט־אפים וחממות פיתוח, וחזרו מלאי התרשמות. "זה ג'ונגל שצריך לדעת בו מי נגד מי, מה מתאים למה, ולמי צריך לפנות", אומר פרידמן. "בשביל היזמים זה היה מעין קורס יזמות מזורז".

בעקבות הצלחת פרויקט האוטובוס פנו אל קמא־טק יזמים נוספים, שביקשו עזרה בתיווך מול משקיעים פוטנציאלים. בארגון חיפשו רעיון נוסף, ולפני כמה שבועות קיימו את תחרות "מעלית המשקיעים": 12 משקיעים התחלקו לשתי מעליות, ו־40 יזמים נכנסו בזה אחר זה וניסו לשכנע אותם שהמיזם שלהם הוא בעל פוטנציאל עסקי. לצורך כך היו להם ארבעים שניות בלבד - הזמן שבו עלתה המעלית את 54 הקומות במגדל משה אביב.

"לשכנע אדם להשקיע בתוך ארבעים שניות זה לא דבר פשוט, ולכן הבאנו מומחים שלימדו את היזמים איך עושים את זה", מספר פרידמן. במקום הראשון באותה תחרות זכה אודי דאובה, שהציג את ה"מג'יקל נוטס", שיטה חדשנית ללימוד נגינה בצורה קלה ופשוטה. דאובה ושני יזמים נוספים קיבלו פרסים כספיים, ומה שחשוב יותר - הזדמנות לשוב ולהיפגש עם המשקיעים, הפעם באופן מעמיק.

פרידמן, 36, צבר בשנים האחרונות קילומטרז' נאה בשדות הטכנולוגיה והעסקים. לפני כמה חודשים הוא קיבל גושפנקה מרשימה לכך, כשמגזין הטכנולוגיה המקוון "גיקטיים" בחר בו לאחד ממאה האנשים המשפיעים בהיי־טק הישראלי. אבל אם מישהו חושב שמדובר בחרדי "מודרני" או "חדש", פרידמן מבהיר שהוא נאמן לשורשיו. "גדלתי בירושלים במשפחה ליטאית, אחד משבעה אחים ואחיות", הוא מספר. "סבא של סבא שלי היה רבי יוסף חיים זוננפלד, המייסד של 'העדה החרדית'. אמא שלי באה ממשפחה של רבנים ליטאים, ואשתי היא צאצאית למשפחת החזון איש".

הוא עצמו עבר מסלול קלאסי למגזר. בנעוריו למד בישיבת עטרת ישראל בשכונת בית־וגן, ואחר כך בישיבת חברון בגבעת־מרדכי. לאחר נישואיו עבר לבני־ברק ולמד 13 שנה נוספות בכולל "חזון איש" שבעיר. לדבריו, הוא עדיין מגיע לשם בכל יום לשעה־שעתיים. "חינכו אותי להיות גדול בתורה, זו הייתה המטרה. הייתי אברך שהלך בתלם. אהבתי ללמוד, אני עדיין אוהב, ויש לי חלום לחזור לזה".

אז מאיפה קפץ עליך פתאום ההיי־טק?
"בסביבות גיל שלושים התפתחה בי סקרנות לגבי התחום הזה. לא מתוך צורך של פרנסה, אלא מניסיון להבין מה קורה בחוץ. ידעתי שהעולם החרדי נמצא בסוג של משבר התבגרות. התפתח איזה קו שהתוצאה הכי בולטת שלו הייתה שאנשים לא יצאו לעבוד. אבא שלי, הסבים והדודים שלי - כולם רבנים, לומדים תורה. חלקם בעלי תפקידים - ראשי ישיבות, דיינים. בשנים האחרונות לאט־לאט מספר העובדים גדל, ואני כחרדי התחלתי להסתכל ולשאול לאן פנינו מועדות".

היו לך חברים שבחרו לפתח קריירה?
"בהחלט. חברים טובים שלי מישיבת חברון פנו למסלולים שונים - הפכו לעורכי דין, רואי חשבון. כל זה לא נעלם מעיניי. ראיתי את הסיפור החרדי הגדול כמשהו שנמצא באיזו פרשת דרכים. עולם היזמות והסטארט־אפ מאוד משך אותי, והתחלתי ללכת לכל מיני כנסים, אירועים והרצאות. ככל שנחשפתי אליו, כך העולם הזה קסם לי יותר: האינטרנט, ההמצאות, המיזמים הענקיים שמצליחים בכל העולם".

לאחר שהשכיל מעט בתחום הטכנולוגי, החליט פרידמן לקחת צעד קדימה. "אמרתי לעצמי שאם כל ילד יכול להקים סטארט־אפ, גם אני יכול. לא צריך להיות גדול הדור בשביל זה. בחברה הישראלית מסתכלים על החרדים כחסרי השכלה, אנשים שנמצאים בפיגור מול העולם, אבל החרדים רואים את עצמם לגמרי אחרת. בישיבות נוטעים בך את התחושה שאתה הכי טוב והכי מוכשר. יש קבוצות בפריפריה שמרגישות שהן מסכנות; החרדים מרגישים ההפך - שהם יותר משכילים וחכמים, ושהאמת איתם. הייתה לי לכן תחושה מאוד טובה, אבל בשום שלב לא הרגשתי שאני חוצה את הקווים, עוזב את הלימודים והולך לעבוד".

ההתלהבות מהעולם החדש הובילה את פרידמן להקים סטארט־אפ בשם "קליפופ", שהתמקד בתחום הווידאו באינטרנט. "באותו זמן השימוש בווידאו מאוד צמח. אספתי צוות של אנשים, הצלחתי לגייס סכום כסף קטן, ובנינו תוכנה חדשנית שמאפשרת לערוך סרטונים און־ליין ובצורה פשוטה. מאוד קסם לי ליצור, לחדש, לעשות משהו בעולם. כיום יש חברות שעושות מה שאנחנו עשינו ומצליחות מאוד, אבל החברה שלי בזמנה החזיקה שנתיים".

מה קרה?
"מה שגיליתי, ושהפיל לי את האסימון, זה שחרדי בישראל הוא כאילו מוקצה מחמת מיאוס. לא רוצים לעבוד איתו. כדי להצליח כיזם, אתה חייב להיות חלק מאיזושהי אקו־סיסטם שכוללת משקיעים, עורכי דין, רואי חשבון, עובדים, שותפים, לקוחות שיאמינו בך. עולם שבו כולם משתפים אתך פעולה ברמה כזו או אחרת. אתה צריך גם להשתתף בתחרויות, בכנסים, להציג את הסטארט־אפ שלך בתקשורת. פתאום הבנתי שכחרדי אני חריג, שונה ומוזר בעולם הזה. כולם הסתכלו עליי כחייזר, וזה זעזע אותי.

"כשפניתי למשקיעים, היו שאמרו לי 'אתה החרדי הראשון אי־פעם שדורך כאן'. אף אחד לא התייחס ברצינות אל הסטארט־אפ שלי. אמרו לי, 'עזוב אותך, מה אתה בכלל מבין? אבל אם אתה כבר פה, תגיד: למה חרדים לא הולכים לצבא? למה אתם לא מלמדים את הילדים שלכם אנגלית ומתמטיקה?'"

התקופה ההיא הטביעה בו חותם עמוק. "אני זוכר את עצמי יושב מול אחד המשקיעים הגדולים בארץ, ואחרי שאני מציג לו את הטכנולוגיה שפיתחנו, התוכנית העסקית והכול, הוא אומר לי: 'מה שאתה עושה מאוד יפה ומעניין, אבל דוגרי, אין סיכוי שאני אשקיע בחרדים. לדעתי אתה מבזבז את הזמן. אני לא חושב שיש מישהו בישראל שישקיע בחרדי'.

"שאלתי אותו למה, אז הוא התחיל להתפתל. בסוף הוא אמר לי, 'כמשקיע הון־סיכון אני צריך לשקלל סיכונים ולהחליט למי הסיכוי הכי טוב להצליח, כי רוב הסטארט־אפים לא מצליחים. העובדה שאתה חרדי מוסיפה המון סיכון: ההשכלה שלך כנראה לא מספיק טובה, אתה חריג, לא יעבדו אתך, לא יקנו ממך. יכול להיות שיום אחד הרב שלך יגיד לך שהווידאו הזה לא צנוע, או שזה לא בסדר שהאתר עובד בשבת. אני אוהב להשקיע באנשים שאני יכול להבין איך הם עובדים. אתה מבחינתי קופסה שחורה. אני לא יודע מה מותר לך ומה אסור לך, מה הרב שלך מרשה ומה לא. ואם יום אחד תחליט שאתה תורם את הסטארט־אפ שלך לצדקה?'"  

לא רק גלויי ראש דחו את פניותיו של פרידמן. "אמר לי משקיע דתי מארה"ב: 'ישראל היא לא מקום מוצלח בשבילך. כאן לא אוהבים חרדים. סע לניו־יורק, ללונדון, שם עובדים עם כולם. לא אכפת להם אם אתה יהודי, ערבי, הודי או סיני. מסתכלים אם אתה מביא להם ערך. בישראל הכול אמוציונלי: יהודים מול ערבים, מזרחים מול רוסים, חילונים מול חרדים'. שמעתי את הדברים ואמרתי לעצמי: אני ישראלי כמה דורות - ואומרים לי 'לך לאמריקה'?! מה, בבית שלי אני לא יכול להצליח?

"משקיע אחר, דתי־לאומי, אמר לי: 'הסיכוי של חרדי להצלחה עסקית הוא אפסי. תסתכל מי המתחרה שלך: צעיר אמריקני, בלי מחויבויות משפחתיות, בלי חגים, בלי שבתות, בלי בעיות של כשרות. אדם שמתאבד על הסטארט־אפ שלו. לך יש משפחה, ילדים, שבת, צומות, ראש השנה, ערב יום כיפור; זה אסור, זה מותר, זה מתחתן, זה נפטר, אתה לא יכול לנסוע לפה ולשם, לאכול את האוכל הזה והזה. יש עליך כמות אדירה של מחויבויות'".

ומה אתה משיב על זה? הטענה נשמעת נכונה.
"נכונה חלקית. אין אדם שהוא חופשי ממחויבויות - תרבותיות, דתיות וכדומה. לא חסרים יזמים בעלי משפחות. גם אני מתאבד על המיזם, ויש לי יתרונות משלי: אני מביא איתי ידע, סוג של חשיבה אחרת, אמון ונאמנות. יש לי יציבות, אני לא איזה ילד שמחר יתהפך לו הראש. נכון, יש פערי השכלה ופערי ידע. חרדי פחות מכיר את העולם, אבל הוא מביא חשיבה מקורית, יכולת להתפלפל ולנתח דברים, והרבה רעב. חרדים הם מאוד יצירתיים, חושבים על הבעיה מכל מיני צדדים ואיפכא מסתברא והפוך על הפוך על הפוך. מנסים כל הזמן לתקוף בעיות".

בעקבות הכתף הקרה שקיבל, פרידמן הבין שמשהו חייב להשתנות. "פתאום קלטתי איזה פספוס הדדי יש פה. חוסר הבנה של חילונים את החרדים, ולהפך: קהילה חרדית שלמה שסגורה בעולם שלה, ואם אנשים כבר עובדים, אז בעיקר בתוך הקהילה כמורים, רבנים, דיינים, סופרי סת"ם. מעטים יחסית עובדים בחוץ - כיהלומנים, תכשיטנים ואנשי נדל"ן - אבל אין כמעט חרדים שעוסקים בכלכלה החדשה. אין משקיעים, יזמים, מהנדסים".

רגע לפני שאמר נואש, פגישה מקרית עם אחת מאגדות ההיי־טק המקומי העלתה אותו על המסלול שכה ביקש לפרוץ בו. "מישהו סיפר לי על כנס בשם (Digital Life Design) DLD וייעץ לי להציג את הסטארט־אפ שלי בתחרות שם. נרשמתי, ולהפתעתי התקבלתי. ביקשתי מגיסי שיבוא איתי, כי ממש פחדתי. הגעתי מלא בחששות מהתגובות שמצפות לי. הסתובבתי שם עם החליפה כמו יצור מעולם אחר. כולם סביבי היו חילונים, צעירים, לבושים בטי־שרטים צבעוניים מגניבים של היי־טק".

כ־5,000 איש הגיעו לכנס שהתקיים בנמל יפו. בשלב מסוים נקראו הסטארטאפיסטים להציג את מרכולתם מול פאנל שופטים. כשלושים יזמים עלו לבמה לשלוש דקות כל אחד, והשופטים אמרו את דברם. גם פרידמן הנרגש עשה כך בתורו. לאחר שירד מהבמה ראה לפתע את יו"ר הכנס, יוסי ורדי, האורים והתומים של ההיי־טק הישראלי, צועד לכיוונו.
 
"הוא אמר לי: 'נכון שאתה לא חרדי? אתה בטח חוזר בתשובה או עולה חדש'. עניתי לו שאני חרדי רגיל, מהארץ, אבל הוא סירב להאמין: 'לא יכול להיות. חרדים לא מקימים סטארט־אפים, אין חיה כזו. אני בן 70, עשרות שנים בהיי־טק, השקעתי בעשרות מיזמים, ארגנתי כנסים ואירועים - ובחיים לא ראיתי חרדי שמגיע אליהם. הרי הרבנים שלכם בכלל לא מרשים לכם לעבוד, ובשבילם אינטרנט זה טרף'. אמרתי לו: הנה, אני עושה את זה, ואני מכיר עוד חרדים שלומדים היי־טק".

פרידמן סיפר לוורדי על תחושתו שכל הדלתות סגורות בפניו; שאף אחד לא רוצה לעזור לו או להשקיע בו. ורדי, כך הוא מספר, ענה לו שהציבור החילוני כועס על החרדים משום שהם לא עובדים ולא הולכים לצבא, אבל הוסיף: "אם כבר יש חרדים שמנסים לשנות את המצב, זה לא בסדר שגם אותם אנחנו זורקים. אם באמת יש עוד אנשים כמוך שרוצים לעבוד, קורה פה דבר חשוב, ואני מוכן לעזור. בוא נעשה משהו".

בנוסף לפעילותו כשדכן עובדי היי־טק, ארגון קמא־טק מסייע כאמור גם ליזמים חרדים. "פניתי לחמי פרס, בנו של שמעון פרס, שהקים כבר קרן ענקית להשקעה ביזמים ערבים", מספר פרידמן. "שאלתי אותו למה שלא יקים גם קרן שתשקיע בחרדים, והוא ענה: 'יש בכלל יזמים חרדים? הם טובים?'. פרס הציע להכריז על תחרות שהוא יתרום את הפרס שלה, ובאמצעותה אפשר יהיה לראות בכמה יזמים מדובר".

לתחרות נרשמו כעשרים יזמים, ופרידמן התאכזב מהמספר הזה. החרדים, הוא הבין, כנראה לא מכירים מספיק את עולם היזמות. המסקנה הזאת הניעה אותו לארגן בבני־ברק סדרה של הרצאות שיעוררו את השטח. "בכל חודש הזמנתי יזם ישראלי מצליח שעשה אקזיטים במיליארדים. פרסמתי למשל מודעה: 'דב מורן, ממציא הדיסק־און־קי שמכר את החברה שלו ב־1.6 מיליארד דולר, מגיע לבני־ברק', או 'הרצאה של אורי לוין, המייסד של וייז, שמכר את החברה שלו לגוגל ב־1.3 מיליארד דולר', 'אמנון שעשוע, מייסד מובילאיי שהונפקה בנאסד"ק ב־6 מיליארד דולר, מגיע להרצאה בבני־ברק'. זה עושה רושם על אנשים".

לכל הרצאה כזו, מספר פרידמן, הגיעו 200־150 איש, "וראית שהם מקשיבים, מתעניינים ונשארים. זה נראה כמו אחרי שיעור של ראש ישיבה, שכולם נדבקים אליו, שואלים שאלות ומקשים".

ההתפעלות והעניין, מתברר, לא נשארו רק בצדו האחד של המתרס. "כל היזמים שבאו להרצות, והיו הרבה כאלה, הופתעו שחרדים בכלל רוצים לשמוע אותם. לקחנו את המרצים לסייר בבני־ברק, והתגובה שלהם תמיד הייתה 'גיליתם לנו עולם חדש'. את אבישי אברהמי, מייסד WIX, הבאנו לישיבת פוניבז'. הכנסנו אותו לרב שטיינמן לקבל ברכה, לקחנו אותו לראות גמ"חים, בתי כנסת; לחוש את העיר מבפנים. הוא מאוד התעניין ופשוט לא רצה לעזוב, נשאר עד שתיים בלילה. בסוף הוא אמר לי: 'הייתי כמעט בכל מקום בעולם, מהודו ועד כוש, אבל בבני־ברק, עשר דקות נסיעה מהבית שלי בתל־אביב, בחיים לא הייתי. לא ידעתי מה זה בני־ברק ומה זה חרדים'.

"אמנון שעשוע אמר לי: 'תדע שאני מקבל הרבה מאוד הזמנות להרצות, אבל תמיד נאלץ לסרב, כי אני עסוק מאוד. המקום היחיד שאליו הסכמתי להגיע הוא לכאן, כי חרדים מעניינים אותי. קח את האנשים שיושבים בישיבה ומתפלפלים ומנתחים, תן להם בעיה מדעית - והם יפוצצו אותה'. הוא טייל איתנו בעיר ולא ידע שובע. שבועיים אחר כך, לפי בקשתו, לקחנו אותו לסיור גם בישיבות בירושלים".

שעשוע לא הסתפק בביקורי ישיבות, והיה הראשון שהציע לתרום כסף להקמת האקסלרטור (תוכנית האצה וליווי מיזמים) של קמא־טק. לתוכנית הזו, מספר פרידמן, נרשמו בתחילה 224 מיזמים, ומתוכם שמונה נבחרו לפיתוח. "אנחנו בוחרים את הכי טובים ומציעים להם מעטפת אדירה: ליווי אישי של מנטורים, מענק כספי והיכרות עם משקיעים ושותפים". בין שמונת הנבחרים ניתן למצוא את Work Capital, אפליקציה שמסייעת לעסקים קטנים בניהול הכספים; Pojo - אתר המציע ערכות עיצוב לאתרים; EnglishOn – סטארט־אפ שמפתח תוסף ללימודי אנגלית על גבי אתרי אינטרנט; ו־Cognilyze – מנוע המלצות חדשני ומתוחכם לקניות.

השנה נרשמו 460 מיזמים נוספים לאקסלרטור של קמא־טק, שעל אף שנולד רק לפני שנה, היה בין חמשת המועמדים הבולטים לפרס "אקסלרטור השנה 2015" של מגזין גיקטיים. המודל שמוצע בו ליזמים הוא די חדשני: כל סטארט־אפ בתוכנית זוכה להתארח במשך ארבעה חודשים במשרדיהן של ענקיות כמו וייז, ויקס או טאבולה, ומנהליהן של אותן חברות ותיקות מלווים כמנטורים את היזמים החדשים. "זה כמו שעכשיו אתה תלמד חברותא עם הרב חיים קנייבסקי", מסביר פרידמן.

ידוע שרוב הסטארט־אפים לא מצליחים לשרוד. אולי טיפוח של יזמים רבים הוא טעות, שגורמת בסופו של דבר להוצאת אנרגיה מיותרת ולעוגמת נפש?
"זו לא טענה שאפשר להתעלם ממנה. אחד האנשים שפגשתי בניו־יורק, פילנתרופ חרדי שניסיתי לעניין בהשקעה אצלנו, אמר לי: 'הרוב הרי נכשלים - אז מה, תיקח חרדים כדי שיקימו סטארט־אפ וייכשלו? אני לא מאמין בזה'. אבל אנחנו עושים הכול כדי שזה לא יקרה. אנחנו בוחרים את ההצעות הטובות ביותר, ובאמת כל שמונת המיזמים שליווינו הצליחו לגייס כסף. הסכום שהם השיגו ביחד הוא 6.3 מיליוני דולרים - שזה גיוס מדהים למתחילים. חלק מהכסף הם קיבלו מהמדען הראשי וחלק ממשקיעים פרטיים. כשמישהו מסכים להשקיע בך, זו הבעת האמון הכי גדולה. הסטארט־אפים האלה כבר מעסיקים כמעט שישים עובדים, כלומר יוצרים בעצמם מקומות עבודה".

לאן לדעתך הם יגיעו?
"חלק מהם יהיו ענקיים, בסדר גודל של מיליארדים".

משה פרידמן, נשוי לשרי ואב לארבעה ילדים, לא ממש מתפרנס מהמיזם שהקים. "אני אברך, במובן שאשתי מפרנסת", הוא צוחק. "קמא־טק הוא מיזם ללא כוונת רווח, ובמשך שנתיים עשיתי את זה לגמרי בהתנדבות, ואפילו הפסדתי כסף. לאט־לאט הפכנו לארגון, התחלנו לקבל תרומות, והיום אני מקבל ממנו שכר נמוך מאוד. אני פועל בתוכו כי אני מאמין במטרה שלו. זו בעיקר תחושה של שליחות".

השליחות והאנרגיות שהניעו אותו לא נעלמו מעיניהם של אנשים בעלי השפעה, מה שגלגל לפתחו הצעה שאי אפשר לסרב לה: השתתפות בתוכנית מנהיגות של הממשל האמריקני. "הממשל מנסה לאתר בכל העולם צעירים בעלי פוטנציאל הנהגה בתחומים שונים - פוליטיקה, עסקים וכדומה. כשהקמתי את קמא־טק קיבלתי מהם מייל שמזמין אותי לתוכנית הזו, וחשבתי שזה סוג של בדיחה. אבל התברר שהם פנו קודם למישהי מקרן הון־סיכון שמכירה הרבה יזמים, והיא המליצה עליי. שאלו אותי אם ארצה להשתתף, וכמובן שקפצתי על ההזדמנות. הסתובבתי ברחבי ארה"ב כמעט חודש כאורח של הממשל, ועברתי תוכנית שכללה פגישות עם בכירים רבים בפוליטיקה ובעולם העסקים".

זה עזר לך אחר כך עם המיזם שלך?
"עזר מאוד. קודם כול, נוצרו קשרים טובים עם בכירים בעולם ההיי־טק האמריקני ובממשל האמריקני. בזכות התוכנית קיבלתי מהממשל מימון לכמה פרויקטים שעשיתי. מעבר לזה, הם שתלו בי את התחושה שאני מסוגל לשנות, לעשות דברים, להוביל תהליכים. זה נתן לי הרבה ביטחון עצמי".

איפה אתה רואה את קמא־טק בעוד עשור? מה החלום שלך?
"האמת, החלום שלי הוא שלא יהיה קמא־טק בעוד עשור. שלא יצטרכו את זה. ברגע שנשבור את המחיצות וחרדים ישתלבו בעולם ההיי־טק, יהיו חלק מגוגל, מפייסבוק, ממיקרוסופט ומסיסקו - פשוט נהיה מיותרים".

עכשיו, כשהארגון מראה סימני הצלחה ואתה עוזר לאנשים רבים, לא נפתח לך מחדש התיאבון לסטארט־אפ משלך?
"ברור שנפתח. אני לומד את העולם הזה ונהיה יותר חכם. יכול להיות שיום אחד אעזוב את הכולל ואקים סטארט־אפ, אבל עכשיו הסטארט־אפ שלי הוא הדבר הזה, והוא ממלא אותי אושר".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg