ראשי » יהדות » מגזין

הרב דרוקמן: "להתנגד לרבנות הראשית? מסוכן"

הרב חיים דרוקמן, זקן רבני הציונות הדתית, משוכנע שאת סמכויות הגיור יש להשאיר בידי הגורמים הרשמיים של המדינה, ולא לחפש אלטרנטיבות. הציבור הדתי-לאומי, לטענתו, צריך לעשות הכול כדי לעזור למתגיירים

היו אולי מי שציפו שהרב חיים דרוקמן יהיה מראשוני התומכים במערך הגיור האלטרנטיבי שהוקם בשנה האחרונה. כמי שגיוריו נפסלו – ולו זמנית – על ידי בית דין של מדינת ישראל, ועד היום ישנן רבנויות שמקשות על מי שקיבלו ממנו אישור גיור, אפשר היה לחשוב שאמונו במערכת יתערער. גם רוחו של בית הדין החדש לגיורים, אמורה לעלות בקנה אחד עם תפיסותיו של הרב דרוקמן.

עוד כותרות ב-nrg:
- המחבלים - בני דודים מהכפר יטא באזור חברון
- חקירת הפיגוע נמשכת: בוטלו ההקלות לחודש הרמדאן
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

"בתי הדין שלנו מאופיינים ברגישות למציאות הישראלית ודוגלים בגישה קשובה, אישית ומכבדת", נאמר באתר של "גיור כהלכה" - מה שיותר מאשר מרמז כי לדעתם של המייסדים, בתי הדין הממלכתיים אינם מאירים פנים למתגיירים. בראשותו של המערך האלטרנטיבי עומד הרב נחום רבינוביץ' ממעלה-אדומים, ופעילים בו ראשי ישיבות של הזרם הסרוג, כמו הרב רא"ם הכהן מעתניאל, שאף היה בעבר ר"מ בישיבת "אור עציון" של הרב דרוקמן.

אבל את הגישה הממלכתית של הרב דרוקמן, מתברר, קשה לערער. "אין לי חלילה אף מילה לא טובה לומר על הרבנים שהזכרת", הוא אומר בנוגע לבית הדין של "גיור כהלכה". "הם גדולים בתורה וכוונתם לשם שמיים. אני רק חושב שהעובדה שזה נעשה באופן פרטי, ומי שהם מגיירים לא מוכרים כגרים במדינת ישראל, זה לכשעצמו בעיה. כי נכון לרגע זה אנשים מתגיירים אצלם וחושבים שהם גרים, אבל מחר כשהם יבואו להתחתן יתברר להם שחוקית הם לא נחשבים יהודים, וממילא הם יהיו ממורמים, כאילו הונו אותם".

לצד העניין הטכני של היעדר הכרה מצד המדינה, לרב דרוקמן יש גם בעיה עקרונית עם בתי הדין החדשים: "אני חושב שדברים כמו גיור אסור להפריט. ההפרטה היא מסוכנת, כי יכולים לבוא כל מיני אנשים פרטיים שירצו לגייר. במקרה הזה אמנם מדובר באנשים ראויים, אבל מי מבטיח לנו שמחר לא יקומו גם מי שאינם ראויים ויתחילו לגייר? ואחרי שהם יקומו, מי יגיד שהגיורים של אלה כן תקפים ושל אחרים לא? הרי גם אם מישהו במדינה ינסה לקבוע מה תקף ומה לא, בוודאי יבוא בג"ץ ויגיד שלא יכולה להיות אפליה כזו.

"ברוך השם יש לנו במדינת ישראל רבנות ראשית שהכול נתון בסמכותה, וזה מבטיח לנו שהכול יתנהל כמו שצריך. אני חושב שבתחום הזה, בדיוק כמו בנושא הכשרות, לעשות צעד שלא ביחד עם הרבנות הראשית זה דבר מסוכן. אני לא רוצה לפסול את מה שאותם רבנים חושבים, אבל עצם העובדה שזה לא עם הרבנות הראשית, יש בזה בעיה".
 
אתה לא חושב שבתי הדין מחמירים מדי עם מי שבאים בשעריהם?
"בתי הדין הממלכתיים בוודאי רוצים שאלו שיופיעו בפניהם יתקבלו ליהדות. בשביל זה הדיינים נמצאים שם. אבל הם לא יכולים לקבל כל אחד, זה לא דבר שהוא אוטומטי. לפעמים אנשים תולים יותר מדי בכל מיני סיפורים שהם שמעו או במה שעושה פלוני או אלמוני. התפיסה שלי היא שאני רוצה לכבד את הדיינים".

אתה תומך בהמשך השליטה של הרבנות על נושא הגיורים למרות שבעבר ביטלו גיורים של בית הדין שלך?
"הרבנות הראשית לא ביטלה שום גיורים", מרים הרב דרוקמן את קולו בפעם היחידה בשיחה. "מי שביטל גיורים זה חבר בית הדין העליון. הרבנות הראשית אישרה את הגיורים".

ואין כיום גרים שסובלים מיחס לא ראוי ברבנות, למשל כשהם באים להירשם לנישואין?
"נכון שגם כיום יש לצערנו רבנויות או מקומות מעטים שכנראה אין אצלם בשולחן ערוך הלכות גרות. הם לא מתייחסים אל הגר, גם אם הוא הביא תעודת גיור מוסמכת של הרבנות הראשית לישראל. אבל ברוך השם, היום יש לגרים עוד אפשרויות. מערך הגיור מאפשר להם להירשם דרכו לנישואין, יש לו רשמים מוכרים, ובכלל אפשר להירשם בכל רבנות שהיא, אם רבנות מסוימת שעושה בעיות".

אולי אותם רבנים צודקים כשהם מפקפקים בגיור? הרי רבים מהמתגיירים לא ממשיכים לשמור תורה ומצוות.
"מה שקובע בגיור זה מה חושב האדם בשעת הטבילה. ברגע ששואלים אותו אם הוא מקבל על עצמו לקיים מצוות, והוא עונה שכן ומיד טובל - ממילא הגרות חלה, גם אם אחר כך לצערנו הוא לא שומר תורה ומצוות.
 

"מדי פעם מתקיימות שבתות של אולפני הגיור, ואני נפגש שם עם המתגיירים וגם מסביר להם למה יהודי הוא תמיד יהודי, אפילו אם הוא לא חי כפי שיהודי צריך לחיות - ולעומת זאת מי שבא להצטרף לעם היהודי, יכול לעשות את זה רק אם הוא באמת רוצה לחיות כמו יהודי.

"אנשים שמבררים להם את זה ומלמדים אותם, מבינים את זה. אין פה עניין של אפליה. לא יכול אדם להגיד 'אני רוצה להתגייר כדי להיות חילוני'. גם בלי שהתגיירת אתה אדם, ואתה יכול להמשיך להיות כמו היום. אבל אם אתה רוצה להיות יהודי, אתה צריך להבין מה המשמעות".

83 שנותיו של הרב חיים דרוקמן לא ממש ניכרות עליו. רגע לפני הריאיון, כשהוא יושב עם העוזר שלו כדי לתכנן את יום המחרת, אפשר לשמוע שלוח הזמנים שלו עמוס וגדוש בעשייה. רשימת התפקידים והתארים שהוא נושא בהם היא ארוכה - ראש ישיבת ההסדר אור עציון והפנימייה הצבאית במקום, יו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא, חבר ההנהלה הארצית של תנועת הנוער בני עקיבא, חבר בוועדת הרבנים המייעצת לבית היהודי ועוד.

רק כשהוא מבקש לסיים את הריאיון, עוד לפני שהספקנו להגיע לכמה מהנושאים שעל הפרק, ניתן לחוש מעט עייפות מצדו של מי שזכה בפרס ישראל על מפעל חייו למען העם, התורה והארץ.
 

מה שבוודאי לא השתנה אצל הרב דרוקמן לאורך השנים זו הגישה החיובית שלו כמעט לכל נושא. כשאני שואל אותו על החלטות של בכירים בצה"ל שעוררו סערה בציבור הדתי, כמו סוגיית גילוח הזקנים או הוצאת הענף לתודעה יהודית מידי הרבנות הצבאית, הוא מסרב להתרגש. "אלו דברים שאני מצר עליהם, אבל ככה זה - יש לפעמים דברים חורקים, ואנחנו נתגבר עליהם בעזרת השם".

גם כשהוא מדבר על בני פלוגתא, על מי שפעלו בניגוד לדעתו, ואפילו על אלו שפסלו את גיורי בית הדין שלו - לא תשמעו אותו נוקט בלשון קשה. המילים הן חד-משמעיות, אבל הטון נשאר נינוח והגישה היא סלחנית.
מבין תפקידיו הרבים, מה שמביא אותנו לשוחח איתו ערב חג מתן תורה הוא פועלו כראש רשת מכוני הגיור "עמי".

כמי שמכין מתגיירים ושולח אותם לבית בתום מסלול הלימודים הנדרש, הרב דרוקמן לא מתכחש לכך שקיימות לא מעט בעיות בסוגיית הגיור בישראל, אך מסרב להצביע על אשמים כאלה ואחרים. "גיור הוא מעצם טבעו תהליך לא פשוט, אז אחר כך מחפשים במי לתלות את האשמה. אני מציע לפעול במקום זאת בכיוון החיובי".
 
על פי הסטטיסטיקה, רק חצי ממי שנכנסים ליום הלימודים הראשון בכיתת הגיור, מסיימים בסופו של דבר את התהליך. זה לא בעייתי?
"אני לא יודע מה אחוזי ההצלחה, אבל אני יכול להגיד שזה בוודאי תלוי מאוד ברצון של האדם. זה לא דבר פשוט. צריך להשקיע עשרה חודשים של לימוד, ולכן חשובה השאלה עד כמה אותו אדם רוצה להתגייר. אילו לפני עשרים שנה, כשהתחיל גל העלייה, היו יוצרים מצב שכל מי שבא לכאן כזכאי חוק השבות הולך לאולפן גיור, זה היה נעשה מובן מאליו. כיום, כשגם בלי גיור מקבלים את כל ההטבות שמדינת ישראל נותנת לעולים, והחברה בישראל לא מעודדת דווקא גיור, אפשר לחיות כאן עד 120 כמו כולם בלי לעבור את התהליך. מצד שני זה גם אומר שמי שבא להתגייר, באמת רוצה להיות יהודי".

איך זה שלמרות כל הדיבורים על חשיבות העניין ולמרות ההשקעה מצד מדינת ישראל, בפועל מספר המתגיירים נשאר לעמוד על 4,000-5,000 בשנה, וכמעט אינו עולה?
"אני לא יודע אם מה שאתה אומר על המספרים הוא נכון. אני חושב שבסך הכול יש עלייה במספר המתגיירים. דבר אחד ברור לי - ככל שיתרבו האולפנים שמכינים לגיור, כך יגדל מספר המתגיירים, כי כדי לעבור את התהליך צריך הכנה. 

"היום מדובר בגרים שלא היו כמותם בכל תולדות ישראל, ויש צורך לסייע לאלו שראויים וזקוקים לעבור תהליך של גיור. ככלל, גרים זה לא דבר חדש. כבר אנשי כנסת הגדולה הכניסו בתפילה ברכה 'על גרי הצדק ועלינו', ואנחנו אומרים אותה שלוש פעמים ביום.

"במשך הדורות עם ישראל הכיר בעיקר גרוּת של גויים שהגיעו לידי אכזבה מעבודת האלילים ומהאמונות הטפלות שלהם, ומצאו את האמונה האמיתית ביהדות. סוג שני של גרים התגבר בעיקר במאתיים השנים האחרונות, מאז שנפתחו שערי הגטו: לצערנו התחילו נישואי תערובת, ומשם הגיעה תופעה של ילדי מתבוללים שרצו להתגייר.

"הגרים שאנחנו מדברים עליהם כיום זה סוג גרות שלישי, שלא היה כמותו. גם היום יש גרי צדק, אבל המספרים הגדולים מגיעים מקרב יהודים שהיו נתונים תחת שלטון אכזרי, שעשה הכול כדי לעקור מהם בברוטליות כל זיק וכל נימה של יהדות. אם בעבר היוונים גזרו על ברית המילה, אזי הרוסים גזרו על מילה בעברית.

"כתוצאה מהמציאות הלא נורמלית והקשה הזאת היו נישואי תערובת - וזו מציאות אחרת לגמרי מההתבוללות במה שמכונה 'ארצות החופש', ששם זה נעשה מרצון. והנה היום, בניהם ונכדיהם של אותם יהודים מגיעים אלינו כזכאי חוק השבות, ואת אלה מצווה לקרב ולהחזיר הביתה.

"מדובר באנשים שכדי להיות יהודים צריכים ללמוד הרבה מאוד, ומעבר לזה צריך להביא אותם להזדהות עם מה שהם לומדים, להפנים. לכן יש צורך באולפנים שמשקיעים ומלמדים יהדות, וזו גם הסיבה שלשמה הוקמה רשת אולפני 'עמי'. הלוואי שירבו אנשים שילמדו את אלו שזקוקים לכך, ויכינו אותם להיות יהודים טובים.

"כל אולפן חדש שנוסף מסייע לכך, וכל מי שמוסיף אולפנים כדי ללמד ולקרב – יבורך. הגמרא אומרת שנשמות ישראל שבכל הדורות היו במעמד הר סיני, ולגבי הגרים היא מסבירה שנשמותיהם אמנם לא היו שם, אבל שורשי נשמותיהם היו. ואת זה חשוב לדעת".
 

רשת עמי, מספר הרב דרוקמן, מתכננת בשלב הבא גם פעילות-המשך עם מי שכבר סיימו את תהליך הגיור. "יצרנו קשר טלפוני עם כל מי שלמדו אצלנו, ואנשים הביעו רצון להמשיך בקשר. אני מקווה שאפשר יהיה לקבוע מסגרות מסודרות של לימוד, הדרכה וליווי אחרי הגיור. זה מהלך שהוא בוודאי נחוץ, כי גם מי שלומד יהדות במשך עשרה חודשים, ברור שיש לו עוד הרבה מה ללמוד. אם זה ייעשה בצורה מאורגנת ומסודרת, זה ודאי יוסיף לאורח חייהם היהודי".

גורם נוסף שיש לו השפעה רבה על חייהם העתידיים של המתגיירים, הן "המשפחות המלוות" – משפחות דתיות שהגרים מגיעים אליהן ללימוד משותף וגם סתם לאירוח. בנושא הזה יש לרב דרוקמן ביקורת: "אני יכול לומר בפירוש שבציבור הדתי-לאומי לא נרתמים מספיק לעניין המשפחות המלוות, אולי מתוך מחשבה ש'מי יודע מה יהיה אורח החיים של אותם גרים לאחר התהליך'. מן הראוי שיותר משפחות מהציבור הזה יתנדבו ללוות, כי זה מוסיף הרבה בתהליך. מעבר למה שלומדים באולפן, כשהגרים נמצאים אצל המשפחה המלווה הם לומדים מאורח החיים החי שהם רואים שם".
   
הציבור הסרוג, כך טוענים, לא ממש פתח את שעריו לגרים.
"אני לא בטוח אם זה נכון. אני חושב שלעתים גם לגרים אין עניין להתבלט כגרים. דוגמה אחת שהיא מקרית, אבל מלמדת משהו: הוזמנתי להתארח בקהילה מסוימת לשבת, קהילה גדולה מאוד. הם ארגנו הכול, ואמרו לי מראש שיש איזו משפחה שמאוד ביקשה שבליל שבת אני אוכל אצלם. אני מגיע לשם ומגלה שזו משפחה שהתגיירה בבית הדין פה אצלנו. הילדים שלהם לומדים בחינוך ממלכתי-דתי, ולדעתי בקהילה בכלל לא יודעים שהם גרים. אין איזה סימן על אדם שהוא גר, אז קשה לדעת איפה השתלבו הגרים ואיפה לא".

כשעוסקים בסוגיית צביונה של מדינת ישראל, עולה מדי פעם לדיון האפשרות לשנות את חוק השבות באופן שימנע עלייה ארצה של מי שאינם יהודים. הרב דרוקמן מתנגד לאפשרות הזאת נחרצות. "קודם כול, מבחינה מעשית אני לא חושב שיכולה להיות איזו שהיא מחשבה לנגוע ולשנות ולו בפסיק קטן את חוק השבות. החוק הזה הוא מאותם החוקים שבזמנו היה ויכוח עליהם, אבל אחרי שנחקקו הם נכס צאן ברזל במדינת ישראל, ואף אחד לא ישנה אותם.

"מעבר לכך, גם אילו זה היה אפשרי, רעיונית זה לא נכון. דמיין מצב שבו יהודי פלוני נשלח לסיביר או לכלא הסובייטי, והוא כיום בעולם האמת. הרי אם יש צאצאים ממנו, הוא מצפה לכך שהם יגיעו ויחזרו להיות חלק מהעם היהודי. עולה בדעתך שלא צריך לעזור לזה לקרות? זו הרי מצווה.

"נכון, הם לא יהודים לפי ההלכה, אבל יש תשובה של הרב צבי קלישר ז"ל שנכתבה לפני 170 שנה ליהודים באמריקה לגבי מי שנולדו כתוצאה מהתבוללות, והרב קלישר אומר שמצווה להחזיר אותם לצור מחצבתם. וזה עוד נכתב לגבי ילד שנולד מנישואי תערובת של התבוללות מרצון.
 

"אנחנו חיים בדור מיוחד, דור גדול מאוד, על אורותיו הגדולים ועל סיבוכיו הקשים. וזה עוד נושא שמצד אחד יש בו אור גדול ומצד שני יש בו סיבוכים, ואנחנו צריכים לפעול בתוך זה. כל המציאות שלנו היא מורכבת, ואנחנו צריכים לדעת איך להתהלך בה. תמיד הכי קל לתפוס צד קיצוני - או לגייר את כולם או לצמצם כמה שיותר - אבל זה לא נכון. צריך להשתדל לעזור עד כמה שאפשר להחזיר אותם הביתה, אבל להחזיר אותם בדרך אמיתית".

קבוצה נוספת שמדי פעם שבה ועולה שאלת הבאתה ארצה היא הפלשמורה. אחת לכמה שנים מכריזה הממשלה על מבצע אחרון להעלאת שארית בני הפלשמורה, ופעם אחר פעם המחנות באתיופיה מתמלאים מחדש. הרב דרוקמן מודה שהוא לא בקיא בסוגיה, אבל באופן כללי מדובר מבחינתו בגלות שהגיע הזמן לסיים אותה.
 
"הרבנות הראשית הכירה בכך שהפלשמורה הם יהודים ביסודם. נכון שהם צריכים להתגייר, כי במשך השנים היו שם הרבה נישואי תערובת, אבל הם יהודים. צריך להשלים את הדבר הזה, וכמה שיותר מהר. ככל שזה נמשך, מי יודע אם לא מצטרפים גם אנשים אחרים. ברור שאם אלה סתם אתיופים אין טעם להעלות אותם לישראל, אבל אני שומע על מציאות של בן פה בארץ והאבא שלו שם, או שאח אחד כאן ואחד באתיופיה. אם מדינת ישראל העלתה מישהו, היא צריכה להעלות גם את בני משפחתו. אחת ולתמיד להשלים גם את הגלות הזאת בין יתר הגלויות שנסתיימו, ונקווה שגם גלות אמריקה תיגמר".

כראש ישיבת ההסדר אור עציון במרכז-שפירא – ישיבה הפועלת זה כארבעים שנה ומושכת אליה מאות תלמידים - הרב דרוקמן הוא אחת הדמויות המזוהות ביותר עם מסלול ההסדר, המשלב שירות צבאי עם לימוד ישיבתי. אני שואל אותו אם על רקע הצמיחה הגדולה של המכינות הקדם-צבאיות בשנים האחרונות, צודקים אלה שטוענים כי ישיבות ההסדר סיימו את תפקידן.

"ישיבות ההסדר לא רק שלא סיימו את תפקידן, אלא שהן ודאי שייכות לאלה שתפקידים מרכזיים מוטלים היום על כתפיהם", משיב הרב דרוקמן. "השילוב הזה, של לגדול כתלמיד חכם עם תורה שאיננה מחוץ לחיים אלא היא תורת חיים, ובמקביל להיות שותף לדבר היסודי ביותר של שמירת ביטחונו של עם ישראל - זה שייך גם היום לא פחות מאשר היה שייך בעבר.

"העניין הוא שבעבר הצורך בגידול תלמידי חכמים כאלה היה הרבה יותר מובן, כי הרבנים והמחנכים בכל הישיבות התיכוניות הגיעו מישיבות שבהן לא מזדהים עם המדינה ועם הצבא, ישיבות שקרויות חרדיות. זו הייתה המציאות, כי לא היו בנמצא אנשים אחרים שיבואו ללמד תורה.

"כיום זה נתפס כמובן מאליו שכל המחנכים בישיבות התיכוניות, וכל ראשי הישיבות והר"מים בישיבות ההסדר, הם חובשי כיפה סרוגה, והם פרי הגידול של הישיבות שלנו. אבל האמת היא שזה לא מובן מאליו. צריך להמשיך לדאוג להנהגה התורנית של הדור הבא בציונות הדתית, ובלי ישיבות הסדר זה לא יתקיים".

מתוך תפיסה דומה של דאגה לדור ההמשך, הרב דרוקמן מצר על ההחלטה לסגור את הפנימיות הצבאיות – ובהן גם הפנימייה הצבאית באור עציון. "חבל שעשו את זה. שר הביטחון הסביר לי שהפנימיות הצבאיות נועדו לגידול קצינים בשביל צה"ל, והיות שיש היום מספיק קצינים כבר אין צורך בזה. אני חושב שזו טעות, ושהפנימיות הצבאיות עשו שירות גדול לצה"ל. הנה, אני יכול להגיד שבמבצע 'צוק איתן' לא פחות משבעה מח"טים היו בוגרי הפנימייה הצבאית שלנו. אבל בצה"ל החליטו מה שהחליטו".
 

מה חשבת כששמעת את הדברים של סגן הרמטכ"ל, שהשווה בין ישראל של היום לתהליכים שהתחוללו בגרמניה לפני שבעים ושמונים שנה?
"ההשוואה הזאת היא נוראה. אם אנשים חושבים בכיוון הזה, זו פגיעה קשה בצבא, במדינה ובעם ישראל".
אתה רואה קשר בין הדברים האלה להתנהלות של הצבא כלפי אלאור עזריה, החייל שירה במחבל בחברון?
"אני לא חושב שזה קשור לעניין. זו פרשה שמצד עצמה חבל שהתרחשה, אבל בלי להיכנס לשאלה האם החייל נהג כשורה או לא, אפשר היה לטפל בה בצורה אחרת".

אנחנו עומדים ערב חג השבועות, שמתאפיין בשנים האחרונות בתופעה מעניינת: "תיקוני ליל שבועות" שמתקיימים גם בקרב ציבורים שאינם שומרי מצוות. זה תהליך חיובי?
"המציאות הכללית שקיימת היום אצל מה שקרוי אחינו החילונים היא ממש בורות, ובורות זה לא מילה. יש סיפור ידוע על הרב יצחק הלוי הרצוג, שאחרי השואה נסע להציל ילדים יהודים שנמסרו על ידי הוריהם למנזרים. כשהוא היה בא למנזר ואומר שהוא רוצה לראות את הילדים היהודים, הכמרים היו עונים שאין אצלם שום ילדים כאלה.

"הרב הרצוג בתגובה היה מבקש לראות את ילדי המנזר, ומבטיח שהוא יאמר רק שתי מילים. הכניסו אותו למקום שבו הילדים היו, והרב הרצוג היה שם את יד ימין על העיניים ואומר 'שמע ישראל' - והילדים שמו יד על העיניים והמשיכו 'השם אלוקינו השם אחד'. נזכרתי בזה כי אני חושש - אולי אני מגזים - שהיום תגיד לילדים 'שמע ישראל' ולא כולם יידעו מה זה, לא יידעו ששמים את היד על העיניים, לא יידעו כלום. זו בורות. לא רשעות, אלא בורות. לכן חשוב ללמד אנשים על האור שבתורה, בלי להיכנס לשאלה מה זה יביא ומה זה יגרום, רק שיידעו".
 

מפריע לך שהרבה מהתיקונים הם של בתי מדרש חילוניים או של "יהדות מתקדמת"?
"יש כיום צימאון גדול ליהדות, ובוודאי טוב שירוו את הצימאון במים אמיתיים ולא בסילופים, אבל קודם כול צריך להבין שכל בתי המדרש החדשים שקמים - נובעים מהצימאון הזה. והם מתרבים, כי יותר ויותר אנשים רוצים. ברור שיש שאלה מה מלמדים שם, או יותר נכון איך מלמדים שם. אני לא מדבר על תוצאה מעשית שמתבטאת באורח חיים, אלא על ידיעה אמיתית, וידיעה אמיתית זה לא שיש כל מיני זרמים ביהדות.

"אם מלמדים שיש כל מיני גישות ליהדות, מה מקבל זה ששומע? אני כמובן לא מונע מהם ללמד, אלא רק אומר שיש בעייתיות בדבר. ראוי ללמד דברים אמיתיים, גם אם אנשים לא יאמצו אותם באורח חייהם. ככה הם לפחות יידעו משהו".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg