ראשי » יהדות » מגזין

הצצה: מסלול גיור חדש למתנדבי השירות הלאומי

ליזה לא הכירה את היהדות עד שעלתה לארץ, וקלרה למדה באולפנה אך הסתירה את העובדה שאיננה יהודייה. השירות הלאומי משיק מסלול מיוחד לגיור עבור המתנדבים שאינם יהודים על פי ההלכה

במשך שנים הסתירה קלרה (שם בדוי), בת 19 מהדרום, את זהותה. שנות הנעורים וההתבגרות, לצד החברות והחברים בבני עקיבא ובאולפנה, עברו עליה מתוך חשש שהסוד שהיא מסתירה ייחשף. היא עלתה לארץ מארגנטינה בגיל שש, וידעה שאביה יהודי ואמה נוצרייה. למרות הידיעה הזו היא בחרה ללמוד בבית ספר דתי.

עוד כותרות ב-nrg:
- למה לא פרסמנו את הסרטון? כי זה סנאף
- ליברמן בשרונה: "אין לי כוונה להסתפק בדיבורים"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

השנה, בדומה לחברותיה לשכבה, היא החלה את שירותה בשירות הלאומי, והשתלבה במסלול מהפכני שלראשונה מאפשר למשרתי השירות האזרחי-לאומי שאינם יהודים לעבור מסלולי גיור, בדומה לאפשרויות העומדות בפני חיילים וחיילות בצה"ל.

 

"לא ראיתי את עצמי חיה כאן כלא יהודייה או כחילונית", אומרת קלרה. "כשהלכתי לשירות הלאומי כמו כל החברות שלי, התאכזבתי שלא אוכל להשתתף בקורס גיור מסודר בדומה לקורסים שמעבירים לצעירים כמוני בצה"ל.

"זה לא היה קל להסתיר את בעיית היהדות שלי במשך כל השנים מהחברות בבית הספר, בתנועת הנוער והאולפנה, במיוחד בשבתות הרבות והמהנות שעשינו יחד. רק השנה, בזכות תהליך הגיור, הצלחתי לספר לראשונה לחברה הכי טובה שלי שאני לא יהודייה. תמיד ידעתי שזה משהו שאסור לאף אחד לדעת עליו, ועדיין במקום השירות שלי אף אחד חוץ מהמנהלת לא יודע על זה".

מפעל השירות הלאומי נוסד בסוף שנות השישים עבור בנות דתיות שביקשו לתרום למדינה כמו בני נוער שמתגייסים לצבא. המסלול שהוקם מלכתחילה לבנות דתיות פרץ דרך למגזרים אחרים ואף לאוכלוסייה לא יהודית, וכיום משרתים בו כ-17 אלף צעירים.

"לא חשבתי שהבנות בשירות הלאומי המסורתי זקוקות למסלול גיור", אומר שר שלום ג'רבי, ראש רשות השירות הלאומי-אזרחי. "אבל יום אחד, במהלך סיור שגרתי, פגשתי בת שירות לאומי שנראתה דתייה וביקשה לדבר איתי בפרטיות. היא סיפרה לי שאיננה יהודייה ודרשה שנאפשר גם לבנות השירות לעבור גיור באמצעות 'נתיב', בדומה לזכות שנהנים ממנה חיילים בצבא".

ג'רבי, שלא הכיר את התחום, את מסלולי הגיור השונים ואת דרך החתחתים שעוברים המתגיירים, ביקש ללמוד את הנושא. "עשינו בדיקה וגילינו שבשירות הלאומי נמצאים למעלה ממאה צעירות וצעירים שאינם יהודים, שחלקם אפילו לא ידעו את זה. מיד קיבלתי החלטה שאנחנו יוצאים לדרך עם קורסי 'נתיב', בדיוק כמו לחיילים.
 
יחד עם אנשי 'נתיב' גיבשנו תוכנית פעולה, פנינו בצורה דיסקרטית למתנדבים והצענו להם להצטרף. הסברנו ברגישות שאנחנו לא מחייבים אותם לעבור את הקורס השנתי, אלא רק מאפשרים להם לעשות זאת ומתירים להם לצאת ללימודים על חשבון ימי השירות. ידעתי שאנחנו חייבים לאפשר להם להתגייר ולהשתלב בחברה הישראלית, תוך ויתור מסוים מצדנו על יום שירות בשבוע ועל סמינריון של מספר שבועות בקיץ.
  
חששתי מהיום שאחרי השירות, כשהם יכירו בן זוג ויינשאו בחתונה אזרחית, והילדים שייוולדו להם לא יהיו יהודים. רציתי לעצור את זה". אנשי 'נתיב - המרכז הלאומי לזהות וגיור' המפעילים את הקורס, התגייסו למשימה והצטרפו לפרויקט הייחודי.

לאחר איתור המועמדים לגיור הם מוזמנים לכנס היכרות במטרה לעבור את התהליך ב'נתיב'. 
הבנות, שהן הרוב המוחלט של מבקשי הגיור, לומדות מדי יום ראשון במשך חצי שנה. התוכנית כוללת סיורים ושבתות חווייתיות ומפגישה את המתגיירות עם ההיסטוריה של עם ישראל, הציונות ומדינת ישראל, תנ”ך ומחשבת ישראל, עולם המעשה ביהדות, מעגל השנה ועוד.

כל מתנדבת מלווה על ידי משפחה דתית בימי השגרה ובחגים. בתום שנת השירות הן מגיעות לסמינר מרוכז של שלושה שבועות, שבמהלכו הן משלימות את תכני הלימוד הנדרשים לסיום התהליך בבתי הדין לגיור.

ליזה ביסטריצקיה (22) מחיפה מתנדבת בשנת שירות ראשונה במועצה לשימור מורשת ואתרים. היא מדריכה במחנה המעפילים עתלית ובמוזיאון העלייה בזכרון-יעקב. בשנת 2010 עלתה לארץ מסיביר בידיעה שאביה יהודי אך היא איננה יהודייה. בשל בעיות רפואיות קיבלה פטור משירות צבאי, אך החליטה לתרום באמצעות השירות הלאומי.

 "עד גיל 15 לא ידעתי שאני יהודייה או שיש לי קשר עם היהדות", היא מספרת. "עד שההורים שלי אמרו לי שהם רוצים שאלך ללמוד בחו"ל בתוכנית נעל"ה (נוער עולה ללא הורים, י"ק). כשהגעתי לכאן והתחלנו ללמוד היסטוריה הבנתי שלא סתם באתי ללמוד בחו"ל, אלא במקום מיוחד מאוד. עבדתי בסוכנות היהודית ונשלחתי למדינות ברית המועצות לשעבר לעשות קייטנות קיץ לילדים יהודים, ושם החל המסע שלי בחיפוש אחר היהדות.
 

 
"אני עדיין בתהליך של לימוד, ואני לא עושה את זה מתוך רצון לקבל זכויות או יחס אחר, אלא מרגישה שאני רוצה להתקרב לזה. אני מאוד אוהבת את המסורת, את השבתות, את אורח החיים המיוחד ואת כל הערכים היהודיים. זה אמנם מאוד קשה לשנות את כל החיים ולהתלבש ולהתנהג אחרת, אבל זה תהליך ואני עושה אותו לאט לאט".

נלי קורוטון (21) מכרמיאל מתנדבת בשנת שירות שנייה במכללת 'אורט בראודה' בעיר מגוריה. בשנה שעברה התנדבה במעון ילדים, והייתה בין הבנות שנאבקו להתגייר במסלול דומה לחיילים. "מבחינתי אני יהודייה לכל דבר, ואם זה אומר שאני צריכה ללמוד אז אני אעשה את זה", היא אומרת.

"אין לי דת אחרת ולא א-לוהים אחר. אני אוהבת מאוד את שבועות ואת הסיפור של רות ובועז. לכל חג יש משמעות מיוחדת במינה, וזו הנאה ואושר של משהו שמייחד אותנו. אני לא יודעת איך להסביר את זה, זה פאזל גדול שמרכיב את היהדות וכל חלק ממנו הוא מעניין ומיוחד. נלחמתי כדי שיפתחו קורס נתיב, ואני מאושרת שהצלחנו להביא לפתיחת המסלול הזה. המצב הקודם לא היה הוגן.

"אני מרגישה שאני עושה הרבה מאוד למען המדינה, אפילו יותר מאנשים שמשרתים בתפקידים מסוימים בצבא", אומרת נלי, ומבטאת את תחושתם של רבים ממשרתי השירות הלאומי-אזרחי, שתורמים שנה או שנתיים מחייהם ולא זוכים להכרה ולהוקרה בדומה לחיילות וחיילים.
 
"תרמתי מהאהבה ומהעשייה שלי למשהו שאני לא מחויבת אליו. קיבלתי כבר פטור משירות בצבא, אבל החלטתי ללכת על זה ולעשות שירות לאומי. יש הרבה אנשים כמוני שקיבלו פטור מהצבא מסיבות רפואיות או שלא התגייסו מסיבות דתיות, ובחרו לשרת ולהתנדב בתחומים חשובים ומשמעותיים, ולא ייתכן שלא ייהנו מאותן זכויות שמקבלים החיילים".

ביסטריצקיה מצטרפת לטענות: "אני חושבת שבחברה הישראלית פחות מודעים למה שעושים בשירות הלאומי. אני לא מסתובבת ברחוב 'על מדים', ואנשים יכולים לדעת שאני משרתת. להיות במדים זה הרבה יותר קל, כך כולם יודעים שאתה משרת את המדינה ועושה משהו. פשוט לא מכירים את העבודה שלנו.

"במועצה לשימור אתרים היו לי כמה אופציות, כמו לעבוד עם נוער בסיכון או אנשים בעלי מוגבלויות, וזה נראה לי מצווה לעשות את זה יום-יום ובהתנדבות מלאה. אנשים עושים את זה במשך שנתיים, וזו תרומה מאוד משמעותית לחברה ולמדינה".

בסיורי השטח שהוא מקיים נפגש שר שלום ג'רבי עם מתנדבות ומתנדבים רבים שמספרים לו על תחושת הקיפוח מול המשרתים בצבא, חלקם בתפקידים פחות חשובים לכאורה ושאינם תומכי לחימה, אך בכל זאת נחשבים למועדפים יותר.

"מפעל השירות הלאומי קיים כבר למעלה מארבעים שנה, והגיע הזמן שמתנדבי השירות יקבלו את אותן הטבות וזכויות כמו החיילים. הצבתי את הנושא הזה כאחד היעדים החשובים ביותר בתפקיד. יחד עם שר החקלאות אורי אריאל, עובדי הרשות והגופים המפעילים את הבנות, הצלחנו לבצע מהפכים ולהשוות את הזכויות בין חיילים לשירות לאומי בתחומים רבים".

בין הפעולות שהשניים מקדמים ישנו נושא שעשוי לעורר תרעומת וכעס בקרב כמה ממתנדבי השירות הלאומי, אבל ג'רבי מאמין כי הוא ירים את קרן המתנדבים וייצור גאוות יחידה ונראות ציבורית: "כבר לפני שנה התחלנו ביוזמה של התאמת מדים למשרתים בשירות הלאומי, בדומה לחיילים. מדובר בעלות תקציבית גבוהה, אבל אנחנו מקדמים את הנושא מול השר אריאל וגם נצליח להביא לכך.

"אין ספק שתהיה בזה עוצמה, כשבימי חמישי ושישי נראה אלפי בנות עם מדי השירות הלאומי עולות לאוטובוסים ומסתובבות ברחבי הארץ בדרך לביתן. זה יחזק את השירות הלאומי. במשך כל השבוע הבנות לא יהיו חייבות ללכת עם מדים אלא כשיסעו לביתן, וזה יהיה תנאי לנסיעה חינם בתחבורה ציבורית בין-עירונית".

לא כולם יאהבו את זה.
"אנחנו רואים את טובת הבנות והעניין, וזה חלק מהעלאת המודעות וגאוות היחידה. אולי בהתחלה זה יהיה קשה, אבל הבנות יראו את ההערכה וזה יהיה שווה עשרת מונים".

נחזור לקלרה. סיפור חייה בזהות כפולה כבת לא יהודייה בחברה הדתית הלך והעמיק לפני כשנה, כשפגשה בחור דתי, התיידדה איתו והפכה לחברתו. "בהתחלה הוא לא ידע שאני לא יהודייה", היא מספרת. "יום אחד אמרתי לו שאני צריכה להגיד לו משהו חשוב, וסיפרתי לו על זה. הוא היה ממש בהלם ולקח לו כמה דקות להתאושש, אבל הוא לא חשב לרגע להפסיק את הקשר. להפך, הוא ממש עוזר לי.
 
"אין לי משפחה כאן בארץ חוץ מאמא ואחות קטנה, והיום המשפחה שלו היא המשפחה המלווה שלי בהליך הגיור. גם את החג הקרוב אעשה אצלם בבית. זה הדבר הכי נכון לי ולמי שמשרת בשירות הלאומי, לעבור את תהליך הגיור יחד עם אנשים שדומים לך ובאותה שכבת הגיל, בטח כשהמערכת עוזרת ורוצה כל כך בהצלחתי. אם זה לא היה קיים, הייתי מאוד מתקשה להתמודד עם הגיור במסגרת אזרחית רגילה".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg