ילדים נהרגים ואנחנו אדישים, אולי די?
הסיבה שכמות ההרוגים בתאונות הדרכים עולה, היא חוסר ההערכה שלנו לחיי אדם, והסלחנות שבה אנחנו מוכנים לקבל את ההרג הבלתי נפסק הזה, שכביכול בלתי ניתן לשינוי. פרשת מסעי
מפקד משטרת התנועה פרש בתחילת השבוע מתפקידו, אולי על רקע הזינוק במספר ההרוגים בתאונות דרכים בשנה האחרונה. מאז הפרישה, הספיקו להיהרג אם, בתה בת השנתיים ואישה נוספת בתאונת דרכים מזעזעת בצומת פורדיס. לצערי ככל הנראה עד שתקראו את הטור הזה המספר עלול עוד לגדול.עוד ב-nrg יהדות:
- חזרתי בתשובה, אבל איך הפכתי לאמא לחמישה?
- "יש להכיר בטוענים רבניים כבעלי תואר ראשון"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מספר ההרוגים בתאונות דרכים מאז הקמת מדינת ישראל עומד על כ-33,000 אישה ואיש, שחייהם נגדעו ברגע אחד וללא כוונת זדון של אף אחד. סתם כך, מחוסר שימת לב, גורם אנושי, מהירות מופרזת, חציית רמזור באור אדום, או אלף סיבות אחרות שבסופן חיים נעצרו. נראה שאף אחד לא אשם, אבל האמת היא שכולנו אשמים. הסיבה שכמות ההרוגים בתאונות הדרכים רק עולה, היא חוסר ההערכה של כולנו לחיי אדם. אותה סלחנות שבה אנחנו מוכנים לקבל את ההרג הבלתי נפסק הזה, שכביכול הוא בלתי ניתן לשינוי.
''הפרימיטיביות האמיתית היא לצקצק בלשון מול כותרת על עוד ילדה בת שנתיים שלא תחזור לעולם''. זירת התאונה
צילום: דוברות מד''א
בעולם מתוקן, עם נתון מזעזע כזה, עשרות ערים במדינתנו היו מוגדרות "ערי מקלט", ומאוכלסות בנהגים שעל לא עוול בכפם דרסו למוות אנשים. הם לא חזרו הביתה להמשיך בחייהם, עבורם הכול נעצר באותו רגע. הם נאלצו לברוח באופן מיידי לעיר מקלט, שאליה לא יכול לבוא כל רגע בן משפחה "גואל דם" חמום מוח, ולהרוג אותם על מעשה השגגה.
כך מתארת פרשת השבוע, פרשת מסעי, את המסלול אותו צריך לעבור מי שהרג אדם אחר בשגגה. וְאִם בְּפֶתַע, בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה, אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת, וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה (בית הדין, י.פ) בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ.
וזה לא מסתיים בזה. האיום התמידי מחוץ לגבולות העיר כובל את הרוצח למתחם החדש שהוקצה לו בלי חופשות: וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ.
לנו זה נשמע פרימיטיבי, גואל דם שיכול להרוג בכל רגע אדם ש"רק" הסיח דעת והרג מישהו אחר. אבל הפרימיטיביות האמיתית היא לצקצק בלשון מול כותרת על עוד ילדה בת שנתיים שלא תחזור לעולם, או על ילד שנשכח ברכב לוהט רק כי מישהו "לא שם לב". בעולם מתוקן, לא היינו חיים בחרדה מתמדת שכל נסיעה או חציית כביש עלולים להסתיים במוות מיידי ומר.
אם לא היינו ממשיכים את החיים, ובמקום זאת היינו עוצרים את הכול על כל אדם שנהרג בטעות, היינו חיים בעולם עם הרבה פחות צער ושכול. ובסופו של תהליך גם ערי המקלט היו אט אט מתרוקנות מאנשים כי הנהגים פשוט היו שמים לב יותר והיו מפסיקים להרוג בשוגג.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם