ראשי » יהדות » מגזין

"הטובים לתקשורת" בגרסה חרדית: רוצים להשפיע

תלונתו של אריה דרעי על הדרת חרדים בתקשורת מבטאת שיח חדש: לא רק דיבור על השתלבות בשוק התעסוקה, אלא רצון להשמיע קול ולהשפיע על התודעה הישראלית. מה חושבים על כך הרבנים והעיתונאים החרדים?

"הציבור שאני מייצג לא נמצא בכלל בתקשורת הכללית, מודר משם לחלוטין", את המילים הללו אמר יו"ר ש"ס, השר אריה דרעי, בישיבת הממשלה השבוע. ההקשר הספציפי היה תאגיד השידור הציבורי, אולם ההתבטאות של דרעי לא נולדה בחלל ריק.


עוד ב-nrg יהדות:
- חזרתי בתשובה, אבל איך הפכתי לאמא לחמישה?
- אני חרדי ואין לי בגרות, אבל אני ממש לא בור
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

שיח חדש הגיע לאחרונה לשכונה החרדית, והוא עוסק בצורך להשתלב בכלי תקשורת כלליים ולהשפיע על התודעה הישראלית, לצד תהיות על האתגרים והבעיות שינבעו מכך. השיח הזה איננו מתנהל בראש חוצות והוא מתקיים בעיקר בקרב שכבת העיתונאים החרדים, אולם הרעיונות האלו החלו לתפוס תאוצה, ששיאה עד כה היה בחותמת שהעניק דרעי השבוע.

אולי מוקדם עדיין להכביר בניתוחים, אבל נראה שהשיח על השתלבות בתקשורת מבטא שלב חדש במגמת ההתקרבות שבין החרדים לחברה הישראלית. בשנים האחרונות מדברים ברחוב החרדי, או לפחות בחלקים ממנו, על השתלבות בשוק התעסוקה.

לקח זמן עד שגם הפוליטיקאים החרדים החלו לדבר בגלוי על הצורך לסייע לחרדים עובדים, אבל עדיין מדובר היה בדרישה שהיא בתחום חיי המעשה, תוך דגש שמדובר במשהו שנעשה ל"צורכי פרנסה בלבד". התביעה לשילוב בתקשורת מבטאת כבר רצון בהשתלבות תרבותית, ושאיפה שגם הקול החרדי יישמע במסגרת ברכת הקולות הישראלית. אפקט ליצמן יש אומרים, ומתכוונים לרף שהצליח שר הבריאות להציב כדמות חרדית שזוכה לפופולריות בעקבות עיסוק בעניינים כלל־ישראליים.

עיתונאי חרדי מוכר נפגש לאחרונה עם שר הבריאות יעקב ליצמן, וניסה לגייס אותו לקמפיין בעד שילוב חרדים בתאגיד. ליצמן הגיב בפיהוק, וטען כי הנושא לא עומד בראש סדר העדיפויות שלו. "אתה לא מבין שזה שווה כסף, הרבה כסף", ניסה העיתונאי לשכנע את ליצמן, "הגזרות שהוטלו עלינו בימי לפיד נבעו מאקלים ציבורי שאִפשר זאת. אם יהיו חרדים בכלי התקשורת, השיח ישתנה והתקציבים יזרמו יותר בקלות".

האמירה הזאת אולי לא מבטאת את הרוח הכללית של הקולות החרדיים, אבל היא בהחלט זווית מרכזית בה. איש לא יאמר זאת במפורש, אבל החרדים הבינו שהתקשורת היא שדה השפעה נוסף, כמו הפוליטיקה, והם מעוניינים לתקוע בו יתד.

מבחינה זו, השיח הציבורי סביב הגיוסים לתאגיד היה רק הטריגר. כבר לפני כחודשיים כתב שמעון ברייטקופף, פרשן פוליטי וסגן עורך בעיתון החרדי 'משפחה', כי "חברי הכנסת החרדים צועקים מבוקר עד ליל על התקשורת העוינת, אך ברגע האמת ההיסטורי, כשמדינת ישראל מקימה גוף תקשורתי על חשבונה, הם שותקים ולא דורשים להכניס רוחות חדשות לשידור הציבורי".

הכפפה הורמה, ועיתונאים חרדים פצחו בקמפיין טוויטר לשילוב חרדים בתאגיד החדש. בשלב הבא, הנושא יצא מגבולות הרשת החברתית ומההתמקדות בתאגיד הציבורי. בני רבינוביץ', למשל, איש 'יתד נאמן', דיבר לאחרונה בפאנל שהתקיים בירושלים והתלונן על היעדרם של החרדים מהתקשורת הכללית כולה, גם זו המסחרית.

בקבוצות הוואטסאפ התוססות של העיתונאים החרדים, הנושא עורר השבוע שיח ער ותגובות רבות - מדיונים בנוגע לרמת אנשי התקשורת החרדים והאם הם עומדים ברף המקצועי הדרוש לתקשורת הכללית, ועד שיחות על השאלות ההלכתיות הכרוכות בהשתלבות בתחום.

אבי מימרן, מגיש המהדורה המרכזית ברדיו 'קול חי' ביקש מעוקביו בטוויטר להשיב לסקר הבא: "האם עיתונאי חרדי יכול להשתלב בשידורי התאגיד ועדיין לשמור על עקרונותיו והשקפת עולמו הדתית, גם כשיידרש לדווח על כל דבר?" לא מדובר כמובן במדד מדויק, אבל מרבית המשיבים סברו שניתן לשמור על העקרונות, "בתנאי שיש שליטה על התוכן".

אליעזר שולמן, מוותיקי העיתונות החרדית, תוהה על דבריו של יו"ר ש"ס. "דרעי נגע כאן בשאלה המהותית שמעסיקה את הציבור החרדי מאז ייסוד מדינת ישראל", הוא אומר. "האם אנחנו מעורבים במוסדות המדינה, או מתבדלים ממנה? האם אנחנו נמצאים בכנסת כי אנחנו חלק מהמדינה ומזדהים איתה, או כי אנחנו משלמים מסים ככל אזרח וצריכים לדאוג לצורכי האזרח החרדי? האם דרעי מתכוון שהציבור החרדי יהיה משולב בכל תחום, כלומר גם שופט עליון חרדי?"

"איך עיתונאי חרדי שעובד בעיתון חילוני יסביר לילדיו שהוא אמנם עובד שם, אבל אסור לקרוא את העיתון החילוני שמדווח על נושאים שבבית חרדי לא עולים בכלל? ואיך שדר חרדי ברדיו ידווח על נושאים שהם מחוץ לתחום בבית חרדי? והאם מותר להאזין לרדיו חילוני כי יש שם כתבים או מגישים חרדיים? הרבה שאלות, התשובות אצל אריה דרעי", מסיים שולמן באירוניה.

בני רבינוביץ', המרבה לעסוק בנושא, מתעקש שאין כאן שום שינוי מהותי. "הגישה הליטאית הקלאסית תמיד דאגה לא רק למה שקורה בציבור החרדי, אלא גם לדמותה היהודית של המדינה כולה", הוא מבהיר. "הרב שך רצה להשפיע על אלנבי ודיזנגוף, וזו גם הייתה הסיבה לכך שהוא העדיף את החבירה לימין אף שדעותיו המדיניות היו שונות, כיוון שהוא רצה את החיבור עם אנשי המסורת. מהמקום הזה, אנחנו מעוניינים להיות גם בתקשורת".

"אחרי הרבה שנים של בכי ונהי שנועדו בעיקר לצרכים פנימיים, החרדים מנסים גישה אחרת", סבור שמעון ברייטקופף מ'משפחה'. "רואים את זה אצל ליצמן והפופולריות שהוא לא מפסיק לצבור, רואים את ההערכה שמשה גפני זוכה לה, ובכלל רואים שינוי מערכתי אצל הנציגות החרדית שהבינה שצינור הדמעות אולי מביא פופולריות במגזר, אבל יש צינורות שמביאים יותר תוצאות".

אולם ברייטקופף עצמו, שהיה הראשון לכתוב בנושא הדרת החרדים מהתאגיד, ממעיט במשמעות השיח החדש ורואה בו דינמיקה פשוטה שאין להעמיס עליה פרשנויות סוציולוגיות יתר על המידה: "התאגיד הוא מאגר הגז של התקשורת. לא היה ולא יהיה בור שומן גדול כל כך בעשורים הקרובים. יש כאן כמה מאות מיליוני שקלים שמחולקים מחדש, ויש לאנשים הזדמנות לעשות קפיצה. בסוף המלחמה היא על משכורות, לא על אידיאולוגיות. אין סיבה שחובשי כיפות שחורות לא ימלאו את מסדרונות התאגיד ביחס לחלקם באוכלוסייה, וזה מאבק נכון וצודק גם בלי המאבק ההו־כה־פופולרי על השתלבות חרדים בחברה הישראלית".

אבי מימרן, מאנשי הרדיו הנחשבים בתקשורת החרדית, מפריד בין מגמת השילוב בשוק התעסוקה לדרישה לשלב חרדים בתקשורת. "זה לא אותו תהליך", הוא מסביר. "זו לא קריאה לשלב חרדים כפקידים, אלא לשלב אותם בתפקידים שישפיעו על השיח הישראלי. זה לא להשתלב, להפך".

בנוגע לשאלה מדוע הדרישה הזאת צצה דווקא כעת, הוא מספק תשובה מורכבת. "כל עולם התקשורת השתנה, גם בעולם וגם בחברה החרדית. ההצפה של ערוצי תקשורת, יחד עם הרשתות החברתיות הסוערות, יצרו מצב שבו אתה חייב להשמיע את הקול שלך. השיח מהיר מאוד, וחייבים להיות שם. זה יצר את הביקוש אבל זה יצר גם את המענה, כי התהליך הזה התחולל גם בתקשורת החרדית. פעם המסה הייתה קטנה יותר, היום יש כמות של כישרונות צעירים והם יכולים להשתלב ולעשות עבודה. אין שום סיבה שזה לא יקרה. בסיבוב הקודם של דרעי, כמה תקשורת הייתה? מעט מאוד. היום פתאום הכול גועש, והוא רואה את ההבדל".

אתם לא חוששים שאם טאלנטים חרדים יגישו תוכניות בכלי תקשורת כלליים, זה ימשוך חרדים לצרוך אותם?
מימרן: "זו שאלה קשה, ולכן לכל איש תקשורת יש רב, והוא ייגש לשאול אותו אם תוגש לו הצעה ראויה. אבל באופן כללי אנחנו רואים שלגדולי ישראל כן חשוב להשפיע על התודעה הישראלית. לא לחינם חברי הכנסת החרדים מתראיינים רבות ומבטאים את העמדה החרדית. אני לא אומר שאין דילמות, אבל אפשר למצוא פתרונות".

רבינוביץ': "מי שהולך לצרוך כלי תקשורת חילוני, לא עושה זאת כדי לשמוע טאלנטים חרדים ולא הם שימשכו אותו לשם. רוב ציבור בני התורה לא מאזינים לרדיו כללי. מאזינים ציבור העובדים יותר. אני לא מדבר לעיתונאי חרדי שמבקשים ממנו להתראיין בכלי תקשורת כללי והוא מסרב, אלא לאלה שכן הולכים ומביעים את העמדה החרדית, אז למה רק כמרואיינים? למה לא כמגישים או עורכים שקובעים את סדר היום?" לרבינוביץ' חשוב להבהיר שהקריאה שלו לא מופנית לצעירים חרדים: "אי אפשר לשלוח צעירים שהעורך שלהם יצליח לשנות את דמותם. צריכים לגשת לתפקידים אנשים בוגרים, עם ניסיון חיים, מיושבים בדעותיהם".

הדרישה לשלב חרדים בתקשורת מהדהדת את קריאתו המיתולוגית של אורי אורבך לנוער הדתי־לאומי, "הטובים לתקשורת". בברנז'ה החרדית מודעים לדמיון. "הדתיים־לאומיים משתלבים יפה בתקשורת והופכים לאליטה, גם אנחנו יכולים", אומרים רבים. שרת המשפטים איילת שקד הקריאה השבוע במליאת הכנסת את טורו של אורבך, ובפתח דבריה הקדישה אותו לציבור החרדי.

העיתונאים הסרוגים מיודדים עם אנשי התקשורת החרדים, גם בזכות הכיפה המשותפת וגם בשל העובדה שחלק גדול מהכתבים לענייני חרדים באים ממשפחות ציוניות־דתיות. הקרבה הזו יוצרת מעין מודל לחיקוי, אבל לא נעדרת ממנה גם היריבות הישנה בין חרדים לדתיים־לאומיים.

באותה ישיבת ממשלה אמר דרעי כי "העיתונאים לענייני חרדים הם כולם עיתונאים עם כיפות סרוגות, ורובים עוינים את הציבור החרדי ובעיקר את ש"ס". יש לציין שההתבטאות הזו לא בהכרח מקובלת על הפוליטיקאים החרדים. תא כתבי הדתות (גילוי נאות: כותב השורות חבר בו) הגיב בחריפות ופרסם הודעה כי "קצנו בתגובות הפבלוביות של דרעי. כל בדל ביקורת היא רדיפה, כל כותרת לגיטימית היא הסתה". למחרת, בריאיון לגלי צה"ל, המשיך דרעי באותו קו ואמר כי "אלו שמתגוננים כעת עשו יד אחת בבחירות נגד ש"ס והלכו עם תנועת 'יחד'".

האמירה של דרעי שנויה במחלוקת בקרב העיתונאים החרדים. רבינוביץ', למשל, מסכים איתה: "העיתונאים החילונים שסיקרו את החרדים היו הגונים. מבחינתי, קו השבר היה כשסרוגים נכנסו לעמדה של כתבים לענייני חרדים, ואז אמרתי עד כאן. הציבור החרדי נהיה למרמס".

אחרים, לעומת זאת, סבורים שהשנים האחרונות עשו טוב לתחום סיקור החרדים. שלמה קוק, סופר ועיתונאי ברשת 'קו עיתונות דתית' ששימש בעבר גם דוברו של המנהיג הליטאי המנוח הרב יוסף שלום אלישיב, אומר כי "יש היום הרבה יותר היכרות עם הציבור החרדי. אני רואה שינוי גדול לטובה. פעם כל הכותרות בתחום היו צהובות, היום אנחנו רואים הרבה יותר סקירה מעמיקה של תהליכים ומגמות בקרב החברה החרדית. בעבר המתקפות היו מחוסר היכרות. לא היה עומק אז חיפשו את הצהוב. ברגע שהתחילו להעמיק, זה החליף את הצורך בסנסציות".

קוק עצמו קיבל בעבר הצעת עבודה ככתב ברשת המקומונים של 'מעריב', ושאל את הרב אלישיב אם להיענות לה. להפתעתו הרב לא אסר עליו לעשות זאת, אך הציב תנאי: שלא יעבוד ככתב לענייני חרדים, אלא יסקר תחום אחר. "אני לא מבין את הבכייה הזאת", הגיב קוק לתלונתו של דרעי. "חרדים משתלבים היום יפה מאוד בכל תחום. שילכו לתקשורת, שיפרצו, אף אחד לא יעצור אותם. רק אין צורך שיהיו כתבים לענייני חרדים, הם יכולים לעשות עוד דברים. שיסקרו בריאות, רווחה, כלכלה. יש לנו חבר'ה מוכשרים והם יכולים להצליח".

ומה בנוגע לעיתונאים החרדים עצמם, האם הם ממהרים לפנות לתקשורת הכללית? ניסים פרץ, מעורכי אתר 'כיכר השבת', אומר שהצעירים החרדים בתעשייה מעדיפים לנסות להשפיע פנימה. "אני מסתכל על עצמי ועל צעירים נוספים ואנחנו חדורי להט לשנות את התקשורת החרדית, להפוך אותה לאיכותית יותר, להוביל שיח בקרב הציבור החרדי. אנחנו צעירים שאוהבים את העבודה שלנו, את הסביבה הטבעית שלנו. הרבה יותר מרגש אותנו לשנות משהו בבית שלנו מלדבר לאנשים שאנחנו לא חיים אותם".

פרץ לא סבור שקיימת תקרת זכוכית המונעת מהעיתונאים החרדים לעבור לתקשורת הכללית. "מי שרוצה יכול להתקבל, ויש כאלה שעשו זאת", הוא אומר, ומסביר שיש עוד עבודה רבה בתקשורת החרדית לפני שפונים לזו הכללית. "יש עיתונאים חרדים מאוד מוכשרים, אבל באופן כללי תחום התקשורת בחברה החרדית נחשב פחות יוקרתי מבחברה הכללית. יש מוחות, עילויים, שמעדיפים תחומים אחרים כמו משפטים, עסקים או לימוד תורה כמובן. זה משתנה, ואנחנו רואים היום צעירים מעמיקים שיודעים לתת סקירה מקיפה ולספר סיפור, ולא רק להביא את ה'נייעס' הבא (חדשות ביידיש, מ"ג). אם נייצר מסה מקצועית מספיק גדולה, יהיו כבר כאלה שימשיכו הלאה".

"בין הצעירים החרדים שעוסקים בעיתונות, יש היום הרבה יותר כאלה שרוצים תפקיד בכלי תקשורת כללי, רק השבוע פגשתי שניים כאלה", אומר מנגד איתי גדסי, הכתב הפוליטי של רדיו 'קול חי'. "אחת הסיבות לכך היא סצנת הטוויטר הלוהטת, שהפכה לבועה ברנז'אית המפגישה בין אנשי תקשורת חרדים לכלליים. תמיד היו קשרים, אבל עכשיו יש הרבה יותר היכרות. העיתונאים החרדים פעילים מאוד בטוויטר, יש משהו באופי החרדי שקל לו להשתלב בפלטפורמה שדורשת שנינות וחדות. ככה עוקבים אחד אחרי הפעילות המקצועית של השני, וזה יוצר רצון אצל חלק לקבל תפקיד בכלי תקשורת שהוא לא מגזרי. יש בזה משהו יוקרתי יותר".

גדסי עצמו שירת ביחידת דובר צה"ל, ובסיום השירות קיבל הצעה להשתלב בכלי תקשורת כללי וסירב. "אני מעדיף לא להיכנס לקונפליקטים שייווצרו כתוצאה מעבודה תקשורתית בחוץ", הוא אומר, אך סבור שישנה חשיבות גדולה בכך שצעירים חרדים ישתלבו בתחום. "גם מי שהוא לא חרדי מיינסטרים, שהוא מודרני ולא הכי מייצג, עדיין כתב שבא מרקע חרדי יביא גישה אחרת. אני רואה את זה כל הזמן".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg