ראשי » יהדות » דעות

נחמה ליבוביץ' סללה את דרכנו חזרה אל התנ"ך

לאחר מאות שנים של העדפה ברורה של התורה שבעל פה, שבה היהדות המסורתית ללימוד המקרא. מיזמי לימוד רבים נוסדו ובתי מדרש חילוניים הוקמו. שלושה מהפכנים בדור האחרון אחראים למפנה

בשנת תשכ"ב נתבקשתי להרצות במסגרת סמינריון למדריכים של בני עקיבא על "הכנת שיעורים בפרשת השבוע". הגעתי להרצאה עם הספר "בינה במקרא" של הרב יששכר יעקובסון ועם אוגדן הגיליונות של נחמה לייבוביץ'. המלצתי לחניכי להשתמש בשני המקורות, שבאותה עת היו יחידאיים. אילו הייתי מתבקש היום להעביר הרצאה דומה, הבחירה בין עשרות ואולי מאות הספרים והשיעורים בפרשת השבוע הייתה כלל לא פשוטה.


עוד ב-nrg יהדות:
- אין דתיים באולימפיאדה? זו אשמתנו
- הרב הראשי למגזר החרדי: אל תתעלמו מתקיפות מיניות
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ביובל השנים האחרונות אנו עדים להתפתחות עצומה בכל הקשור לגישות חדשות ללימוד התורה. מדובר בתופעה המצויה עדיין בהתפתחותה, אך נראה שכבר ניתן לנתחה ולהסבירה. בנוסף לפריחתה של הפרשנות, עדים אנו בשנים האחרונות לנהירה ציבורית ללימוד התנ"ך, שביטוייה המובהקים הוא מיזם 929, המושך אליו רבבות לומדים מכל שכבות הציבור, ופריחת ימי העיון בתנ"ך הנערכים בכל קיץ במכללת הרצוג שבגוש עציון ובמקומות נוספים.

מה הם הגורמים להתפתחות זו, ומי הם מובילי השינוי? ננסה להתייחס לשאלות אלה, כפי שהן התפתחו כאן בארץ. ההתפתחות המקבילה בחו"ל תחייב כנראה דיון נפרד.

ההוראה הידועה "לעולם ישלש אדם שנותיו - שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד" (בבלי עבודה זרה יט, א), בפועל לא יושמה. הציבור משך דורות הגלות מיעט לעסוק בתנ"ך והעדיף את התורה שבעל פה - המשנה והגמרא. העדפה זו נובעת בין השאר מכך שאת הליכות חייו יכול היה היהודי ללמוד רק מהתורה שבעל פה, ולא מהתורה שבכתב.

הגושפנקא ההלכתית להעדפה זו ניתנה כבר על ידי רבנו תם (סנהדרין כד, א; ד"ה בבל): "פירש רבינו תם - בתלמוד שלנו אנו פוטרין עצמנו ממה שאמרו חכמים לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד". על פי פסקו של רבנו תם נהגו בכל קהילות ישראל לקרוא את פרשת השבוע, לעתים יחד עם פירוש רש"י, וללמוד את המדרש ואת הגמרא. בשגרת הלימוד התעלמו כמעט לחלוטין מהלימוד הישיר והפשטני של התנ"ך. זו כנראה הסיבה לכך שבין המאה הי"ד למאה הי"ט נכתבו יחסית מעט פירושים לתורה ולתנ"ך.

לעומת שגרת הלימוד בדרך "לא־תנ"כית" זו, חווים אנו מאז המאה הי"ט התפתחות אדירה של הפרשנות לתנ"ך, הממשיכה ביתר שאת גם בתקופתנו. נמנה מספר סיבות לכך:

1. ההשכלה וביקורת המקרא - הנאורות המחשבתית שכבשה את החברה המערבית באירופה החל מהמאה הי"ח לא פסחה על לימוד המקרא. המקרא הפך מטקסט מקודש לטקסט שראוי להחיל עליו את עקרונות המחקר הספרותי־מדעי. תגובת חכמי התקופה הניבה במאה הי"ט כתריסר פירושים חדשים למקרא (כמו "הביאור" של מנדלסון, שד"ל, רש"ר הירש, ה"משך חכמה" ואחרים).

2. תחיית הלשון העברית - החל משלהי המאה הי"ט שבה הלשון העברית למרכז השיח. נראה שמאז ימי האמוראים לא הייתה תקופה שבה מחסום השפה נותץ לחלוטין, כמו בתקופתנו. חידוש עצום זה גרם לכך שהתנ"ך הונגש להמוני העם, ונוצר צורך מחודש לפרש את המקרא בדרכים המתאימות לרבים.

3. הציונות והשיבה לארץ ישראל - התנועה הציונית הביאה עמה את התחייה הלאומית, כשלצידה טיפוח הכמיהה ליישובה של הארץ. שני הרעיונות המרכזיים האלה שאבו את עוצמתם מהתנ"ך. באמצעות מדרש מודרני ועדכני הפכה התנועה הציונית את התנ"ך לספר היסוד של התנועה. היהדות המסורתית הסתייגה ממדרש חדש זה. תגובתה נעה מהסתגרות ראשונית לעימות ענייני עם המדרש החדש. העימות התבטא בהעמקת לימוד המקרא, ובחתירה ללימוד מחודש אך מסורתי.

4. מדענים שומרי תורה - גורם נוסף שסייע לחידוש המדרש המסורתי הוא הריבוי והביסוס של מדענים שומרי תורה. מדענים אלה טיפחו את שיטות הניתוח המדעיות, וראו כהליך טבעי את החלתן של השיטות גם על הלימוד והעיון במקרא. תוצר חשוב של מגמה זו הוא פירוש "דעת מקרא" בהוצאת מוסד הרב קוק. זהו ללא ספק מפעל ייחודי ומקיף, המאפשר ללומד המסורתי לרדת לעומק פשוטו של מקרא בהתבסס על המסורת ועל הפרשנים המסורתיים.

5. מהפכת התקשוב (המִחשוב והתקשורת) - התפתחות עולם התקשוב הביאה עמה את נגישות המידע. הפרשן המודרני יכול בהבזק מסך ומקלדת לעיין בעשרות כתבי יד ופירושים רלוונטיים. התפתחות עולם התקשוב הביאה עמה גם את קלות ההדפסה והפרסום. המעבר מהכתיבה להפצה מיידי, והפרשן המודרני יכול להפיץ את פירושיו ורעיונותיו במהירות וללא כל קושי. כך נחשף הציבור בכל יום באמצעות האינטרנט לעשרות פירושים, למאמרים ולשיעורים מוקלטים.

הרקע המתואר לעיל הנביט מתוכו עשרות פרשנים, שרבים מהם הציגו שיטות עצמאיות, המאירות את הפסוק ואת הפרשה באור ייחודי. כרגיל בהתפתחותה של מהפכה ניתן לאתר ולתאר את מנהיגיה. נראה שכאלה ישנם שלושה אשר השפעתם הייתה הבולטת מכולם. בזכותם קמו עשרות יוצרים בעולם הפרשנות שמתורתם אנו שותים היום.

הראשונה שיש להזכיר היא נחמה לייבוביץ'. נחמה ראתה בהוראת התנ"ך את ייעוד חייה. היא הייתה משוכנעת שגם ציבור בעלי הבתים העובד לפרנסתו יוכל, עם הדרכה טובה ועם שליטה טובה בשפה העברית, להגיע להישגים לא מבוטלים בלימוד פרשת השבוע.

בתחילת שנות הארבעים החלה נחמה לשלוח לכל דורש את גיליונות השאלות וההדרכה בפרשת השבוע. היא אספה את גיליונות התשובות לשאלותיה וטרחה לבדוק, להעיר ולהשיב את הערותיה. מפעל יחיד ענק זה שלה יכול בהחלט להיחשב כמיזם הראשון של הלימוד המסודר לציבור הרחב בארץ. שאלותיה והערותיה שהופצו בקרב תלמידיה הניבו עם השנים את פרסום הגיליונות לפרשת השבוע שכללו את תשובותיה, וכן את סדרת ספרי העיונים המפורסמת שלה.

מעבר להפצת התורה במשמעותה הפשוטה ביותר, הצטיינה נחמה בפיתוח שיטה ייחודית בלימוד התנ"ך. מתוך שהוקירה ביותר את פרשני המקרא לדורותיהם, היא טרחה להשוות את שיטותיהם השונות. היא השכילה להושיב את כל הפרשנים סביב שולחן וירטואלי בבית מדרשה, כשהיא מעמתת את האחד עם רעהו, ומשתתפת בעצמה בעימות זה. גם מתלמידיה דרשה לבחור ולהעדיף את העמדה הפרשנית הנראית להם. מכאן שהלימוד על פי נחמה הפך מעיון בתורותיהם של אחרים ללימוד עצמי מעורב ומשתתף.

בלימודה נעזרה נחמה במדרשים רבים, שאותם ראתה כמקור פרשני חשוב ביותר. היא הסתייגה מהגישה הרואה במדרש חיבור חינוכי נפרד שהקשר בינו לפסוק רופף.

נחמה הגדירה עצמה כמורה, אך כל שומעיה ראו בה גם את המחנכת הדגולה. מחד גיסא תרמה גישתה החינוכית הרבה לעיצוב פרשנותה, ומאידך סוכמו רבים משיעוריה בניסוח של מסרים חינוכיים רלוונטיים, העולים מתוך הלימוד עצמו.

ולא נוכל לסיים בלי להזכיר את השפעת נחמה על לימודי הנשים. הוראתה של נחמה כמעט בכל מסגרת אפשרית סללה למעשה את הדרך בפני תלמידות ונשים המוכנות ללמוד ובעיקר ללמד. הזרעים שנטעה בעצם הופעתה הביאו לביסוס מעמדן הבלתי מעורער של הנשים בבתי המדרש ובאוניברסיטאות של היום.

הדמות הבולטת השנייה היא הרב מרדכי ברויאר. הרב ברויאר עלה ארצה מגרמניה כנער צעיר לאחר עלות הנאצים לשלטון. לאחר לימוד מקיף בכמה ישיבות בירושלים, החל ללמד בישיבת הדרום בראשותו של הרב יהודה מלצר. לימים, באירוע לרגל יום הולדתו השבעים, סיפר ברויאר שהחל לעסוק בפרשנות המקרא בצורה אינטנסיבית לאחר שהרב מלצר ביקשו להעביר בישיבה שיעור בפרשת השבוע בכל מוצאי שבת.

בעת הכנת השעורים החל הרב ברויאר לעיין גם בספרי מבקרי המקרא. לשיטתו, דברי המדרש שלפיהם "ניתנה תורה לבני אדם" מחייבים אותנו להשתמש בכל הכלים המדעיים העומדים לרשות הלומד, גם אלה המתחדשים מעת לעת. עם מחויבות זו ניגש לכלי הניתוח הספרותיים שבהם השתמשו מבקרי המקרא. "מתשובותיהם אני מסתייג לגמרי", אמר, "אך מה לעשות עם השאלות המצוינות המוצגות על ידם?".

את התמודדותו עם המבקרים הגדיר כשיטה גלובלית (בשונה מהגישה הלוקאלית של הרד"צ הופמן). שיטתו מכירה בקיומם של ה"מקורות" או הסגנונות השונים בתורה. ה"מקורות" השונים מבטאים בחינות שונות של התגלות שבהן הקב"ה נתן את התורה המלאה לישראל. הדוגמה היותר מוכרת לכך היא ההתגלות בשם הוי"ה, המבטא את מידת הרחמים, לעומת ההתגלות בשם אלוהים המבטא את מידת הדין. לפי גישתו החדשנית של ברויאר, בחר הקב"ה בדרך דיאלקטית שכזו מאחר שרק כך ניתן להעביר מסרים מסובכים ומורכבים.

גישתו המהפכנית של הרב ברויאר זכתה לעידודו המתמשך של רעו הקרוב הרב יהודה עמיטל, חתנו של הרב מלצר. הרב עמיטל עודדו לפרסם את שיטתו כבר בשנת תש"ך (בתקופון "דעות" של ארגון הסטודנטים הדתיים יבנה). הרב עמיטל אף הזמינו ללמד תנ"ך במכללת הרצוג, שהוקמה על יד ישיבתו שבאלון שבות, ובה זכה הרב ברויאר להפיץ את תורתו בקרב עשרות ומאות מתלמידיו.

תרומתו של הרב ברויאר לפריחת הלימוד אינה מתבטאת רק בפירושים החדשים שנבעו משיטתו. תרומתו הגדולה הייתה בכך שהביא את הפתיחות המלאה לבית המדרש. הוא נתן לגיטימציה ואולי אף הכרח לעסוק בדרך של לכתחילה בכל שאלה ובכל גישה מדעית מתחדשת.

הדמות הבולטת השלישית שיש להזכיר היא הרב יואל בן־נון. בשונה משני מובילי המהפכה הקודמים, הרב יואל נולד בארץ, בבית שטיפח ביותר את לימוד התנ"ך והשפה העברית. הרב יואל היה בין מקימי ישיבת "הר עציון" באלון שבות, לאחר השיבה לכפר עציון בעקבות מלחמת ששת הימים. כבר כר"מ צעיר בישיבה טיפח את לימוד התנ"ך בשטח. גישתו שהושפעה מפרופ' יהודה אליצור קראה "לטייל עם התנ"ך". כך היה בין מקימי בית ספר שדה כפר עציון, וכך טיפח את הוראת התנ"ך במכללת הרצוג, שהוקמה לאחר זמן במסגרת הישיבה.

הרב יואל קורא להעמקה ולהרחבה בלימוד התנ"ך, על ידי השקת הלימוד לכל המדעים הרלוונטיים. המדע אינו סותר את המקרא, אלא מעמיד בפני הלומד אתגר שמטרתו היא הבנה רחבה ומעמיקה של המקרא. ההשתלמות במדעים המשיקים כמו לשון, ארכיאולוגיה, גיאוגרפיה והיסטוריה חיונית להבנה הנכונה והאמיתית של הכתובים. מתוך חקר הריאליה התנ"כית מעלה הרב יואל תובנות פרשניות חדשות הן ברמת פרשנות המילה והקטע, והן ברמת הפרשנות הכוללת.

מבחינה מעשית היה זה הרב יואל שטיפח את לימוד התנ"ך במכללת הרצוג, ואת עריכת ימי העיון בתנ"ך הנערכים במכללה שבאלון שבות כבר למעלה מעשרים שנה, לרווחתם של אלפי הלומדים.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg