ראשי » יהדות » מגזין

מלחמות הליבה: איך עושים בגרות בישיבה חרדית?

מאות צעירים חרדים לומדים בישיבות שמלמדות לבגרות ופועלות כבר שנים רבות בהסכמת הממסד החרדי. לאחרונה נעשים ניסיונות להקים מוסדות משלבים נוספים, בגלל רצון הולך וגובר של הורים, אולם הם נתקלים בקשיים. תולדות הסכסוך שמתסיס את הציבור החרדי

ביום ראשון השבוע התכנסו שורה של רבנים ועסקנים חרדים בביתו של הרב ברוך מרדכי אזרחי, מגדולי ראשי הישיבות הליטאים. בתום הפגישה פרסמו הנוכחים הודעה משותפת, לפיה לא יסכימו להקצות שטח בשכונת בית וגן עבור הישיבה התיכונית חרדית "חכמי לב", בראשה עומד הרב בצלאל כהן.


עוד כותרות ב-nrg:
- ארגון רבנים אמריקאי חובר ל"שוברים שתיקה"
- בית הדין הגדול: אביו של הסרבן יישלח למאסר
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הכינוס האחרון היה רק שלב נוסף בסערה שהתפתחה סביב הישיבה החרדית, שמשלבת לימודי קודש ולימודי חול לשם קבלת תעודת בגרות. זו השנה השנייה שהישיבה מתקשה למצוא מקום בירושלים שבו היא תוכל להשתכן, זאת בשל מכשולים שמערימים עליה נציגים חרדיים בעיר.

למרות שלא מדובר בישיבה החרדית הראשונה שמשלבת לימודי בגרות, ברצונו או שלא ברצונו, ראש הישיבה כהן הפך לסמל "החרדים החדשים", ולעומד בחזית המאבק בממסד של "דגל התורה". הסיבות לכך הן מגוונות, ובראשן הבדלים מובהקים בין חכמי לב לבין הישיבות החרדיות התיכוניות הוותיקות.

הסערה סביב חכמי לב היא חלק מתהליך שמתרחש בחברה החרדית ויוצר ביקוש הולך וגובר לישיבות מסוג זה. קבוצות של חרדים בפייסבוק קוראים להקמת מוסדות חרדיים המשלבים ליבה. ההאשטג "ליבה בעי", פרפרזה על הביטוי הקבלי "ליבא בעי" (רוצה את הלב, מ"ג), כבר הפך פופולרי ומוכר ברשת. גם עצומה של הורים חרדים שדורשים משר החינוך נפתלי בנט הקמת מנהלת שתדאג להקמת מוסדות חרדיים ייחודיים, זכתה למאות חתימות.

אבל עוד לפני ההתמקדות ברוחות החדשות שנושבות ראוי להבהיר מה היה עד כה בתחום לימודי הליבה במוסדות החינוך החרדיים. באופן רשמי פועלות כיום כ-16 ישיבות תיכוניות שמוגדרות חרדיות, אולם חלקן הן ישיבות שמיועדות לתלמידים שאינם באים ממשפחות חרדיות, ומוחזקות על ידי תנועות שדוגלות בפנייה לקהל הרחב כמו חב"ד.

בישיבות שמיועדות לתלמידים חרדים לומדים מאות תלמידים והן מחולקות לשני סוגים כלליים: הישיבות הוותיקות, לעומת הישיבות החדשות. הוותיקות כבר לא סופגות חיצים. ביניהן ניתן למנות את ישיבת "היישוב החדש", שקיימת כבר 80 שנה, וישיבות "מערבא", "נהורא", "נהרדעא", "מאורות" ועוד. רובן אינן ממוקמות באזורי מגורים חרדיים, והן פונות לתתי-קהילות חרדיות מוגדרות, שבמשך שנים התנהלו בעצמאות בתוך החברה החרדית וינקו גם ממקורות השפעה אחרים.

שכר הלימוד בישיבות אלה גבוה בדרך כלל באופן משמעותי לעומת ישיבות חרדיות רגילות. כמובן שעובדה זו מנעה מהן לפלוש אל המרחב הכללי של החרדיות. האוכלוסייה ששולחת את בניה אל אותן ישיבות מורכבת בין היתר מקהילות של חרדים שעלו מחו"ל ומשפחות מבוססות כלכלית, אבל לא רק. מאז ומתמיד היו בחברה החרדית משפחות שביקשו להקנות לילדיהן גם לימודים כלליים, כמו חוגי "פועלי אגודת ישראל", בזמנו.

נגד חלק מישיבות אלו התעוררה בעבר התנגדות, של מנהיג הציבור החרדי בראשית ימי המדינה החזון איש (הרב אברהם ישעיהו קרליץ) ושל ממשיכו, הרב אליעזר מנחם שך. אולם המאבקים הללו תמו. כבר שנים שנשמר סטטוס קוו בין הישיבות המשלבות לבין הממסד החרדי, שלא חש שהן מאיימות עליו.

אולם הישיבות החדשות הן סיפור אחר לגמרי. מלבד חכמי לב הוקמו בשנים האחרונות גם ישיבות "חדוות התורה" ו"המדרשה החסידית לצעירים". אלה קמו כחלק מהגל הנוכחי של החרדיות החדשה, ועל כן, הן מחדשות את המאבק. הישיבות מבקשות לפנות לקהל חרדי מהזרם המרכזי, או לפחות לקהלים נוספים שעד עתה לא שלחו את בניהם לישיבות התיכוניות הוותיקות.

אם לישיבות הוותיקות, הגיעו קהלים של חרדים עובדים מהזן הישן ועולים מארצות הברית, לישיבות החדשות מגיעים תלמידים שהוריהם סברו שישיבה קלאסית לא תתאים להם, או שהם עצמם חפצו בכך. גם בני תתי קהילות חדשות, כמו קהילת בעלי התשובה, שרבים מבניהן לא מוצאים את עצמם בחינוך החרדי הרגיל, מתעניינים בחידוש.

השינוי המהותי החל כשבשלב הראשון, יותר בוגרים של החינוך החרדי החלו לפנות לאקדמיה. השלב השני הגיע לאחר שחלקם נתקלו במהלך לימודיהם בקשיים שנבעו מכך שלא למדו לימודי ליבה בצעירותם. כשאלו הפכו להורים, הם החלו לתהות בדבר החינוך אותו יעניקו לילדיהם.

למרות זאת, הרב בצלאל כהן, סבור כי המניע העיקרי של הורים לשלוח את ילדיהם לישיבתו אינו נובע מחשיבה על העתיד, אלא על ההווה. "ישנם תלמידים מוכשרים מאוד, אבל הם לא מסוגלים ללמוד כל היום את אותו תחום, גמרא. אני מאוד אוהב את הביטוי 'לשחות בים התלמוד', כי ללמוד כל היום גמרא זה לא רק לימוד, זה צריך להיות תחביב, אמנות. כמו אנשים שכל היום מנגנים או מציירים. לא כל התלמידים נמצאים שם. יש גם סקרנים שרוצים כמה תחומים, והם נשלחים אליי", הוא אומר.

עם זאת, מציין כהן כי דווקא התלמידים עצמם תולים את רצונם במחשבה על העתיד. "אני שואל לפעמים תלמיד למה הוא בא לכאן, וחלקם משיבים לי שהם לא רוצים להיות אברכי כולל בעוד כמה שנים". התרחבות המגמה הזו הביאה להקמת ישיבות באזורים חרדיים עם שכר לימוד שווה לכל נפש, פחות אליטיסטיות ויותר נגישות. המיקום הגיאוגרפי בו בחרו, המדיניות, והשכר, עוררו התנגדות של הממסד.

כמו הרבה מלחמות בחברה החרדית, גם כאן מדובר במאבק על הגדרות. "העמדה החרדית היא שמקום שלא לומדים בו רק תורה הוא לא ישיבה", אומר יצחק פינדרוס, סגן ראש עיריית ירושלים וממובילי המאבק ב"חכמי לב". "ברור שיש תלמידים שצריכים את זה, כמו שיש סטודנטים שצריכים ללכת ללמוד במכללה, לכן נגדיר אותה כאוניברסיטה? אנחנו לא מתנגדים לעצם קיומה של הישיבה. אנחנו לא מדינת הלכה, ובכלל, החרדים לא מסתכלים לכל אחד מה הוא עושה. אבל זו לא ישיבה. וישנן שכונות חרדיות שלא מעוניינות שמקום כזה יהיה בתחומן, כי הוא הפך לסמל".

לצד הישיבות התיכוניות החרדיות החדשות, שמוקמות על ידי בוגרי החינוך הליטאי, ישנו גם את המודל החסידי. "המדרשה החסידית" בביתר עילית, הוקמה בגיבוי של האדמו"ר מקרלין - סטולין, הרב ברוך מאיר שוחט. דווקא בסוגיית החינוך, בהנהגה החסידית ניתן למצוא גישות פתוחות יותר, גיבוי שלא יינתן ממנהיג ליטאי.

"יש רבנים שתמכו בי בסתר", אומר כהן, "אבל חוששים לומר זאת בפומבי". מכלל הישיבות החדשות, "המדרשה החסידית" מרשימה בהצלחתה למשוך קהל חרדי מיינסטרימי. היא גם בחרה שלא לקרוא לעצמה ישיבה, מהלך מרכך התנגדות. מעבר ללימודי בגרות, היא מדגישה את הצדדים האמנותיים והנפשיים של התלמידים, ומקיימת שיעורי ציור, פיסול ומוזיקה, והחוויה הלימודית בה בולטת.

מוטה ברים, אמן חרדי שיצירותיו נחשבות גם בעולם האמנות הכללי, לימד בעבר במדרשה. "יש תלמידים מאוד מוכשרים", הוא מבקש להזים את ההנחה כי אל ישיבות לא קלאסיות פונים בהכרח תלמידים שאינם בעלי יכולות שכליות גבוהות. "חלקם יצירתיים מאוד. הם כן תלמידים שלא תמיד בנויים לשבת כל היום וללמוד רק גמרא".

כהן עצמו מודע למלחמת ההגדרות, והוא מציע אחת משלו: "איבדנו את מודל השבטים. יש ראובן, יש שמעון, ויש לוי. להיות ראובן זה לא רק מהלך של בדיעבד. יש ראובנים. הישיבה החרדית השגרתית נבנתה בהתאם ללוי, וגם אנחנו מסכימים שלימוד תורה הוא החשוב ביותר, ולכן ללוי יש את התפקיד הכי חשוב. משום מה לאנשים קשה להבין את זה, שמצד אחד ללוי יש את התפקיד החשוב ביותר, אבל להיות ראובן זה לא בדיעבד".

הדרך אליה ילכו בוגרי הישיבות התיכוניות החדשות מהווה את המבחן המרכזי שלהן. "חכמי לב" תעמוד בפני המבחן הזה החל מסוף שנת הלימודים הבאה, השנה בה הכיתה הראשונה תסיים את הלימודים. הם יידרשו להתקבל לישיבות חרדיות גבוהות, והשאלה היא האם אלו יפתחו בפניהם את השערים.

גם הבחירות של התלמידים עצמם ייבחנו: האם יפנו למסלול ישיבתי, למסלול אקדמאי, או למסלול צבאי. "זה באמת אתגר", אומר כהן, ומודע לכך שבוגריו הראשונים עשויים להשפיע על הצלחת מפעלו המהפכני. "אנחנו בכיוון חיובי. אנחנו רוצים שהם יבחרו נכון, ובכל מה שיבחרו, שיישארו יראי שמיים".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg