מיוחד: החורבן שלי - שירה על הבית שחרב

הבית הפרטי והבית הלאומי, הגלות הממשית והגלות שבלב, הקינה המקראית והזעקה הפרטית. משוררים ישראלים כותבים על החורבן, בשירים המפורסמים כאן לראשונה

מקור ראשון
תמר פרלשטיין ובתאל קולמן | 13/8/2016 20:38
תגיות: תשעה באב
אחותנו - סיון הר-שפי

יְרוּשָׁלַיִם, הָאָחוֹת הַגְּדוֹלָה
נִשְׁאֲרָה אַחֲרוֹנָה.
בְּכָל חֲתֻנָּה הֵם אוֹמְרִים לָהּ,
אִם אֶשְׁכְּחֵךְ. בְּקָרוֹב אֶצְלֵךְ. מְשַׁלְּבִים אֶצְבָּעוֹת
נִרְגָּשׁוֹת כִּזְמוֹרוֹת אָבִיב
אֲפוּפִים בַּעֲנַן הַבְּרִית וּבַעֲדַת הַדְּבוֹרִים הַמְּשַׂמְּחוֹת
רוֹקְדִים אֶת דַּרְכָּם אֶל גְּאֻלָּתָם הַפְּרָטִית,
סוֹגְרִים אַחֲרֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת.
הִתְפַּזְּרוּת
וְהִתְקַהֲלֻיּוֹת קְטַנּוֹת, סְבִיב שֻׁלְחָנוֹת: אֹכֶל. שְׁתִיָּה.
סְמוֹל טוֹק: אֵיךְ הִיא גָּדְלָה, אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה
(רָאִית אֵיךְ אֲחוֹתָהּ הִזְדַּקְּנָה)? אֵיזוֹ זְכוּת
הֵם הִצְלִיחוּ לְחַתֵּן אֶת כֻּלָּם, חוּץ
חוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, חָמְקָה מִן הַצַּהֲלוּלִים
תַּחַת שְׁמֵי יָהּ הַמְּכוֹכָבִים, בְּעֵינַיִם רַכּוֹת
מְחַכָּה לְסִימָן

צילום: פלאש 90
חוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, חָמְקָה מִן הַצַּהֲלוּלִים צילום: פלאש 90

הכותבת היא ממקימי בית המדרש "זוהר חי", מרצה במכללת הרצוג ומנחת סדנאות כתיבה יוצרת. 3 ספרי שירתה ראו אור בסדרת 'ריתמוס' של הוצאת הקיבוץ המאוחד: "גלות הלויתן" (2005), "תהלים ליום רעש" (2010) ו"שמש שקהלת לא ידע" (2014).

איכה - אלנתן מיה

אִם גַם אַתְּ יוֹשֶׁבֶת בַּדָּד
אוּלַי שְׁנֵינוּ יוֹשְׁבִים יַחַד?
וְאִם אֲנִי מַלְבִּישֶךְ בִּגְדֵי בַּדָּדִים
וְאַתְּ מַפְשִׁיטָה מִמֶּנִּי עֲלוּמִים
אוּלַי אַתְּ כְּבָר אֵינֵךְ
נוֹשֵׂאת לְבַדֶּךְ
אֶת כְּאֵב הַשַּׂקִּים הַמֻּטָּלִים
עַל פֶּתַח גַּנֵּךְ הַנָּטוּשׁ.
הַבִּיטִי,
גַּם הַיָּרֵחַ אוֹסֵף נֹגַהּ,
כְּבָר לֹא קוֹדֵר
מַשְׁקִיף לְבַדּוֹ מִן הַמִּרְפֶּסֶת
עַם רַב כְּבָר יוֹשֵׁב בָּךְ
עָזוּב וְיָחֵף.

צילום: מרים צחי
גַּם הַיָּרֵחַ אוֹסֵף נֹגַהּ צילום: מרים צחי

הכותב הוא מורה בן 33, מתגורר במדרשת בן גוריון. 

עדו וקנין

א.
בַּיִת שְׁנִי תָּמִיד נִשְׁמָע
כְּמוֹ סִיקְוֶול גָּרוּעַ
לְבַיִת רִאשׁוֹן
שֶׁגַּם הוּא לֹא הָיָה
מֻצְלָח בִּמְיוּחָד
לָמָּה בִּכְלָל צָרִיך מִסְפּוּר
כְּשֶׁבַּיִת הוּא עַל אֱמֶת
יֵשׁ בּוֹ רַק
הֵ"א הַיְדִיעָה

ב
כְּשֶׁ‏הֵכַנְתִּי לָךְ תֵּה שִׁיבָּה מַר
מֵהָאֲדָנִים שֶׁלָּךְ
תָּלִיתְ אֶת גִּלּוּי הַלֵּב הַעֲדָתִי
שֶׁלִּי לְהִתְאַוְרֵר עֲלֵיהֶם
– מִתַּחַת לַמִּשְׁקָפַיִם לְבַהֶרֶת הָעוֹר
וְלַצְנִמוּת שֶׁלִּי כְּמוֹ עוּגִיָּה מָרוֹקַאִית
אֲנִי לֹא סוֹבֵל תְּפִלּוֹת אֲרֻכּוֹת
וּמַקַאמִים מִינוֹרִיִּים
אֲנִי בִּכְלָל מַעֲדִיף קַרְלִיבַּךְ –
מִי לֹא
אֲבָל עַל הַשֻּׁלְחָן אֲנִי מַעֲדִיף
אֶת בִּשּׁוּלֶיהָ שֶׁל סַבְתָּא יַמְנָה
וְלֹא אֶת הָאֹכֶל הַתָּפֵל שֶׁלָּךְ
הַמִּלְעֵלִי
אִלּוּ הָיִיתְ מַגִּיעַה שָׁעָה אַחַת קוֹדֵם
בְּעֵינַיִם בְּהִירוֹת אַךְ מְכֻסָּה בּוּרָקָה
כְּמוֹ תְּמוּנָה מִנַּשְיוֹנַאל גֵ'אוֹגְרַפִיק
הָיִיתְ מַחְרִיבָה מִמֶּנִּי אֶת כָּל
הַבָּתִּים וְעֶרְגָּתָם
אֲפִלּוּ הָיִיתִי מַתִּיר
נְדָרַי.

ג
אֲנִי מְקַלֵּל בְּמָרוֹקַאִית
יִתּחְלוּ מְגַ'אָלוֹ וְיַחְרַאבּ בֵּיתוֹ עַלַא רָאסוֹ
זֶה מַה שֶׁלָמַדְתִּי בְּעִקָּר
כָּכָה מְדַבְּרִים בַּשָּׂפָה הַזּוֹ
חוֹתֶכֶת כְּמוֹ חֲגוֹרָה
אֲנִי יוֹדֵעַ לְמַעֵט בְּסֻכָּר
וּלְהַרְבּוֹת בְּתִּבּוּל חָרִיף
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְסַפֵּר כָּמוֹךָ
בְּהִתְלַהֲבוּת
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לִגְזֹם שֵׂעָר
כָּמוֹךָ לִקְרֹא תּוֹרָה כָּמוֹךָ
לְהִתְעַקֵּשׁ עַל תְּשׁוּבָה
כָּמוֹךָ
כָּמוֹךָ לִבְנוֹת בַּית

צילום: אלי דסה
עַל הַשֻּׁלְחָן אֲנִי מַעֲדִיף אֶת בִּשּׁוּלֶיהָ שֶׁל סַבְתָּא יַמְנָה צילום: אלי דסה

הכותב הוא סטודנט למשחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים ומדריך בעיר העתיקה

כבר לא גרה כאן - נועה ברקת

דַּבְּרִי אֵלָי, וֶייז כֹּל יְכוֹלָה,
תַּגִּידִי לִי לְהַמְשִׁיךְ יָשָׁר, לְהִצָּמֵד לַנָּתִיב,
תַּזְהִירִי אוֹתִי מִמִּפְגָּע בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ
אַל תִּכְבִּי בְּאֶמְצַע כְּבִישׁ שֵׁשׁ
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
תִּשָּׁאֲרִי אִתִּי שָׁעָה וְאַרְבַּע דַּקּוֹת
בְּבַקָּשָׁה תְּאַשְּׁרִי שֶׁפָּנִיתִי נָכוֹן, שַׁבְּחִי אוֹתִי שֶׁאֲנִי מַתְמִידָה.
תַּגִּידִי לִי לָצֵאת בִּכְבִישׁ שִׁבְעִים וְאַחַר כָּךְ תִּסְפְּרִי שָׁלֹשׁ יְצִיאוֹת
תַּזְכִּירִי לִי לִנְשֹׁם עָמוֹק, לְהֵרָגַע.
בִּמְיֻחָד בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַחַד עָשָׂר בַּמְפֶּרִים וְגֶשֶׁר
אַל תִּשְׁאֲלִי אוֹתִי הַאִם הַיַּעַד הוּא עֲדַיִן הַבַּיִת.

צילום: פלאש 90
אַל תִּשְׁאֲלִי אוֹתִי הַאִם הַיַּעַד הוּא עֲדַיִן הַבַּיִת צילום: פלאש 90

הכותבת היא יועצת ביוגרפית, עורכת ספרים ומשוררת, בת 54 נשואה ואם לשלושה גדולים, בשנה וחצי האחרונות מתגוררת בירושלים לאחר 52 שנה בכפר ובקיבוץ.

בכל סרלואי - בְּעָרְפֵּךְ נְקֻדָּה וּשְׁמָהּ יְרוּשָׁלַיִם

בְּעָרְפֵּךְ נְקֻדָּה וּשְׁמָהּ יְרוּשָׁלַיִם
תְּלוּיִים עָלֶיהָ גַּעְגּוּעִים.
הַלַּיְלָה כָּבֵד וּמַשְׁאֵבָה בֶּחָזֶה
מְפַמְפֶּמֶת אֶת תְּנוּעַת הַכְּאֵב
לְהַזְכִּיר לַחַי כִּי חַי
בַּגָּלוּת הַקְּרֵבָה נְגַלֶּה כִּי קִירוֹת הַבַּיִת שְׁלֵמִים
וְכֻלּוֹ בּוֹעֵר.
אָנוּ מַגְדִּירִים אֶת קִרְבַת הַנֶּפֶשׁ
אַלְפַּיִם מִקָּצֶה עַד קָצֶה,
וְהַיְלָדִים יְשֵׁנִים בְּמִטָּתָם
אַמָּה עַל אַמָּה שֶׁל אוֹר
בְּצַלְמֵךְ בִּתִּי
אֲנִי בּוֹרֵאת לִי יְלָדִים מֵתִים
אִלְּמִים וְעִוְּרִים, בּוֹכִים בְּכָל שָׂפָה
מְעַיֶּנֶת בְּאֶפְשָׁרוּת הַחַיִּים וְהֵעָדְרָם,
אֵין רֶגַע שֶׁאֵין בִּי מֵת

צילום: אי-אפ-פי
אֵין רֶגַע שֶׁאֵין בִּי מֵת צילום: אי-אפ-פי

ספר שיריה השני של בכל סרלואי, "סכין שלופה האור", יראה אור בחודשים הקרובים בהוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס

שָׁוְא - מרים בניון–גולן

עֲמַל הַבְּנִיָּה אַרְגָּזִים רֵיחַ הַצֶּבַע
הַטָּרִי שֶׁהוּא פְּעָמִים מוֹרִיק וּפְעָמִים
כְּרֵיחַ הַדְּלֵקָה
הַמִּפְלֶצֶת הַחַיָּה בַּבַּיִת
נָעָה בַּחֲדָרִים אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ
אֵיךְ הִיא גּוֹרֶרֶת רַגְלֶיהָ
בִּשְׁעוֹת הָעֵרוּת קוֹלוֹת הַבַּיִת
מְכַסִּים הַשִּׁירָה הַגְּדוֹלָה עוֹלָה
בּוּשָׁה נוֹאֶשֶׁת גַּבְהוּת הַשֶּׁקֶר
אַךְ מִבַּעַד לְמָסַךְ הַקֹּדֶשׁ
צְרָחוֹת הַנֶּעֱקָדִים קוֹרְעוֹת אֶת הַלֵּב
כְּמוֹ בַּבְּרִית, הַמּוּסִיקָה הַלְּבָנָה
גּוֹבֶרֶת עַל הַבֶּכִי
וְהוּא אָחַז בְּיָדִי חָזָק כָּל כָּךְ
מֵעוֹלָם לֹא אָחֲזוּ כָּךְ בְּיָדִי
וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹשִׁיעַ

כְּשֶׁבְּנִי הֻנַּח לְפָנֶיךָ
לֹא הָיִיתִי
וּמִי אָחַז בְּיַד בְּנִי
יָדוֹ נִשְׁלְחָה וְשָׁבָה רֵיקָם
כְּיַד בִּתִּי בְּסוֹרְגֵי הַמִּטָּה
וְעַתָּה בְּכָל אֲשֶׁר אֲנִי
לְפִיתָתָם עַל אֶצְבָּעִי
הַאִם הָיִיתָ אַתָּה
הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ
אֶת גְּרִירַת הָרַגְלַיִם
אֶת צַעֲקוֹת הָעֲקוּדִים
אֵיפֹה אַתָּה כְּשֶׁבָּתִּים נִּשְׂרָפִים
וִילָדִים אֲבוּדִים בּוֹרְחִים הַחוּצָה
מְכַבִּים עַצְמָם בְּנַדְנֵדוֹת וּבְחוֹל
אֵיפֹה אַתָּה

צילום: פלאש 90
צְרָחוֹת הַנֶּעֱקָדִים קוֹרְעוֹת אֶת הַלֵּב צילום: פלאש 90

הכותבת היא משוררת ירושלמית בגלות מודיעין, ספרה "ללה מרי" ראה אור השנה וזיכה אותה בפרסים, ביניהם פרס טבע לשירה.

המילה 'בַּיִת' - אפרת ביגמן

בָּאָרֶץ הַזּו אִי אֶפְֹשָר לְהַגִּיד 'בַּיִת'
בְּלִי לַחְפוֹן נְיָר מְקֻמָּט, לָחוֹּש בְּבִעוּתֵי דְּלָתוֹת וְרֵיח אֵֹש.
כְֹּשאוֹמְרִים בְּעִבְרִית 'בַּיִת' ֹשוֹמְעִים כְּהֵד: חַלּוֹן, חָלָל
חָלוּל, חִלּוּל, תַּשְׁלִיל שֶׁל בַּיִת, מַפַּת הָאַיִן.
בַּגְּבָהִים הַמִּשְׁתַּנִּים ֹשֶל חַיַּי נִסִּיתִי לְהִתְאַמֵּן
מְמֹֻשְמַעַת לְדַקְלֵם קֹדֶם 'א – אֹהֶל', רֵיחַ מִדְבָּר וּקְטֹרֶת
אַחַר כָּךְ 'ב – זֶה בַּיִת', חָצֵר, תַּרְנְגֹלֶת, שִֹמְלַת לָבָן וְכַפְכַּף אֶצְבַּע.
בְּכָל פַּעַם ֹשֶהֻנְּחָה הָאֶבֶן הָאַחֲרוֹנָה,
הִתְגַּנְּבָה גָּזִית, וְחֶרֶב שִׁסְּפָה קֻבִּיּוֹת בֵּיתִי.
עַתָּה, שֶׁבּוֹנָה אֲנִי אוֹתוֹ מִבּוֹץ, מֵחֹמֶר וּמִקַּשׁ
יוֹדַעַת בּוֹא יָבוֹא הַזְּאֵב, יִֹשְאַף וְיִנְֹשֹף
וְרוּחוֹ תָּעִיר הַגֶּחָלִים, תִּלְחַשׁ אֶל הַסִּירִים וּתְחַמֵּם הַמָּרָק.

הכותבת היא משוררת, מטפלת בביבליותרפיה, מדריכת מטפלים בהבעה ויצירה בחינוך המיוחד, 
גרה במעלה גלבוע.

הכתבה פורסמה במגזין מוצש



מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

פייסבוק