רב הנסתר: הקיצוניות החבויה בקהילת שובו בנים
בקהילתו של הרב אליעזר ברלנד, מייסד הנסיעות לאומן וההסתננות לקבר יוסף, מנסים להסביר מדוע בלעדיו חייהם אינם חיים, ומודים: "הרב מניח טלית על ראש של נשים ומנשק, אבל אין בזה שמץ תאווה, רק השפעת שפע של צדיק"
"ראיתי את האורות בעיניים ועדיין לא התמסרתי. ראיתי את הקדושה, אבל היו לי מניעות. לא מיד קלטתי שכל ביאתי לעולם היא רק על מנת לעבוד את השם. שהמתיקות של החיים איננה בתאוות ובעברות ובכל מה שנראה נוצץ. רק בגיל 44 אני ואשתי חזרנו בתשובה, וכל מה שקרה לנו מאז היה אך ורק בזכות הרב. הסיפור שלנו איתו הוא סיפור של אהבה. הרב אוהב אותנו כמו שאף אחד אחר בעולם לא מסוגל לאהוב אותנו".
עוד כותרות ב-nrg:
- "התנהלות בזיונית, לעצור את מינויו של ד"ר שחאדה"
- היימן: חתן פרס ישראל וסמל לזלזול באמניה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ביתם של מנחם וטובה אזולאי, מחסידיו הקרובים ביותר של הרב אליעזר ברלנד, שוכן בסמטה קטנה בשכונה החרדית בית-ישראל בירושלים. הדירה הצנועה מרוהטת באופן מינימלי, אפוף סוד, אבל הקירות מסגירים הכול. מכל פינה כמעט ניבטים פניו של הרב ברלנד. מתמונת הענק שמול הכניסה הוא שולח מבט נוקב, בזו שלצדה הוא שקוע בשרעפיו, השלישית כוללת קולאז' של תמונות שבהן הוא מנופף בידיו באקסטזה, ברביעית הוא עוטה שטריימל וחלוק פסים ירושלמי ומקרין סמכותיות.
קשה לקשר בין דמות הרב הניבטת מהתמונות לבין התלונות שהוגשו נגדו בשנים האחרונות. במארס 2013 התייצב מול מצלמות ערוץ 10 איתי שלום נחמן, מתלמידיו של ברלנד, וסיפר כי באישון ליל ראה את רבו בקיום יחסים עם צעירה שבאה אליו לקבל ברכה. בעקבות עדותו טענו שתי נשים שהרב ביצע בהן מעשים מגונים.
ברלנד נמלט למרוקו, שם אירח אותו העבריין גבי בן-הרוש - מי שלדברי המשטרה היה דמות מרכזית בפרשת אתי אלון והמעילה בבנק למסחר. בהמשך נדד הרב לזימבבואה, משם לדרום-אפריקה, להולנד ושוב לדרום-אפריקה, תוך שהוא מערים על השלטונות בתחבולות שונות ומשונות. מאות תלמידים יצאו מהארץ כדי לשהות לצדו במדינות שבהן מצא מחסה. לאחרונה הוסגר ברלנד לישראל, ופרקליטות מחוז ירושלים הגישה נגדו כתב אישום בגין מעשים מגונים.
מנחם אזולאי (65) מציע לי כוס סודה, ואז מתיישב מולי כדי ללמד סנגוריה על מורו ורבו. עיני התכלת הבוערות שלו תלויות באופק רחוק. "אני זוכר איך ראיתי בפעם הראשונה את הגוש השחור של התלמידים ברחבת הכותל. הם התחילו לצעוק ולרקוד במעגל ענק. הקדושה פשוט התפרצה שם. עמדתי והנשמה נעצרה לי. אתה רוצה להבין מה זה הרב, אבל אני לא בטוח שאפשר בכלל להסביר דבר כזה. הרב רחוק מאיתנו, הוא קדוש לגמרי. אתה יכול לדמיין אדם שלא אוכל, לא שותה ולא ישן? שאלתי פעם את הרב - כמה צריך לישון, כמה צריך לאכול. הוא אמר לי הכי פשוט: לא צריך.
"יש רופא אלטרנטיבי אחד שהרבה מהקהילה ("שובו בנים") הולכים אליו. הוא רב איתם שיישנו מספיק בלילה ויקפידו על תזונה, אמר להם 'אתם תצטערו על ההנהגות שלכם'. אז הם הלכו לרב, והוא אמר: 'אל תיבהלו מהדברים שלו, יהודי לא צריך שום דבר מהעולם הזה'".
גם אתה נמנע ממזון ושינה?
"אני היום אחרי שנים של עבודה, ועדיין לא הגעתי למדרגה הזו. תשמע, אני אוכל, אני שותה, אני עובד. הרב אומר שצריך ללמוד גמרא עשרים שעות ביום, ואני לא שם. אבל אני קיבלתי מתנה: לשאוף תמיד ליותר, ולא להתבלבל ממדרגות גבוהות משלי. אני כותב עלון שבועי כבר עשר שנים.
"בעבודה שלי, באגף החינוך המיוחד בעיריית ירושלים, יודעים שבכל שנייה פנויה אני פותח ספר ולומד. בעוונותיי אני ישן שלוש שעות ביממה, אבל אחר כך, בחצות, אני קם בשמחה עצומה להתבודד ביערות. כל לילה ארבע-חמש שעות, ולאחריהן מקווה ותפילה בישיבה. אני הולך דרך שער שכם, לפעמים לבד לגמרי, ואני פחדן גדול. לא הייתי מאלה שמטיילים ברחובות העיר שכם בדרך ליוסף. מאיפה האומץ, אתה חושב? זה הכול מהדבקות של הרב.
"היינו בקברי צדיקים בחלחול. באו ערבים עם גרזנים ואבנים, והבחור שנהג באוטו התחיל לצעוק 'שמע ישראל', אבל אני ידעתי שאין מה לדאוג כי אנחנו קשורים לרב, ומי שדבוק כל כך בהשם - אין לו פחדים בכלל. הרב הוא לא בעולם הזה. אין לו ריח של העולם הזה. כשהוא הולך לישיבה בעיר העתיקה, כל הדרך זה מסע של נשיקות. הוא מנשק את הגדר והאבן והעץ, כי הוא דבוק לגמרי בהשם. כשאשתי קוראת את הספרים של רבנו (רבי נחמן מברסלב), היא אומרת: אני רואה את הרב מול העיניים".
בתור תלמיד קרוב, אילו הדרכות אתה מקבל מרבך?
"הדרישות אצלנו הן מאוד גבוהות, קדושה וטהרה בלי פשרות בכלל. איפה תמצא חסידים שכולם הולכים ברחוב עם העיניים למטה? איפה תמצא הפרדה כזו מוחלטת בין גברים לנשים בכל האירועים? מדברים הרבה על קדושת הברית, אבל באיזו חסידות נוהגים בקדושת ברית מוחלטת גם בתוך הבית?"
למה הכוונה? להקפדה על הלכות צניעות וטהרה כפי שנפסקו בשולחן ערוך, או לפרישות בין בני זוג נשואים גם כשהם מותרים זה לזו?
"חד-משמעית הרב מדבר על כך שבשלב מסוים בחיים, החסיד צריך להגיע לפרישות. בכל חודשי ההריון וההנקה בוודאי שאין כלום בין האיש והאישה, אבל צריך לשאוף ליותר מזה".
הדרכה לפרישות מוחלטת לא עלולה להוביל לחורבן של בתים, כשהבעל מודיע לרעייתו שמהיום הוא שומר נגיעה כל השנה?
"ממש לא. כל הנושא הזה הוא בדחילו ורחימו ובשיא הזהירות. הרב מדגיש שהשמחה של האישה לפני הכול, ושחס וחלילה לא תכפה על זוגתך הנהגה גבוהה שקיבלת על עצמך אם היא לא שם. הוא כן זורק את זה לתלמידים וקורא להם להגיע לשם, אבל מול זה תעמיד את החשיבות העצומה שהרב נותן לאישה. ביהדות יש הרי בעיה עם מעמד האישה. מברכים 'ברוך שלא עשני אישה', כשנולד בן כולם שמחים וכשנולדת בת אומרים - לא נורא, בפעם הבאה יהיה בן.
"בהרבה קהילות הנשים לא מתעסקות בכלל בעבודת השם, אלא רק בגשמיות. הרב ממש לא שם. כשהוא מדבר על הבינה של האישה ועל יראת השמיים שלה, הוא מתפעל ממש. איך זה שהאישה לא זזה מילימטר ממה שקיבלה בבית אביה, איך היא זו ששומרת בבית על כל ההלכות.
"אחד הדברים החשובים שבשבילם הרב בא לעולם זה ללמד אותנו שלום בית. פעם הוא לקח קרקרים, לבנים להחלפה ומים, ועזב את הבית ליערות. הלך להתבודד ולעבוד את השם. עבר שבוע והוא לא בא. הרבנית נלחצה והטורים בבית של הרב עלו. רק בסוף השבוע השלישי הוא הגיע, חצי שעה לפני שבת, ישר רץ למקווה ואז הלך לרבנית. ציפינו לשמוע צעקות מעבר לדלת, אבל שמענו רק דיבורים שקטים. כי גם במצבים הכי מתוחים, האור של הרב חודר ללב".
הרב אליעזר ברלנד נולד בכ"ג בטבת תרצ"ח (דצמבר 1937) למשפחה דתית-לאומית מחיפה. הוא למד אצל הרב משה צבי נריה בישיבת כפר-הרא"ה, אך בגיל 17 החליט לעבור לישיבה חרדית-ליטאית בכפר-חסידים. הדפוסים הקיצוניים ניכרו אצלו כבר אז, כשמתח את סדר היום הלימודי שלו עד שרבני הישיבה חששו לבריאותו. מאוחר יותר העיד על עצמו שסיים את הש"ס ואת ה"משנה ברורה" לא פחות משש פעמים באותה התקופה.
בגיל 21 נשא ברלנד לאישה את תהילה שאקי, שגדלה גם היא בבית דתי-לאומי: אביה, שלום אברהם שאקי ז"ל, כיהן בשנות השישים כח"כ מטעם סיעת המפד"ל, והיא עצמה הייתה בנעוריה קומונרית בבני עקיבא. בני הזוג עברו לבני-ברק וברלנד החל ללמוד בכולל בריסק היוקרתי, שאליו התקבל בעקבות המלצתו של מי שהיה אז עילוי צעיר - הרב חיים קנייבסקי. לדברי הרב ברלנד, באותה תקופה הוא למד בחברותא עם "הסטייפלר" – הרב יעקב ישראל קנייבסקי, מגדולי הדור דאז.
המפגש הראשון שלו עם חסידות ברסלב היה בליל פורים תשכ"ג. הוא הגיע אל משכנה של ישיבת ברסלב בבני-ברק, ובמקום למצוא שם מסיבה סוערת, גילה שהמקום ריק. כשתהה לפשר הדבר, סיפרו לו שכל התלמידים הלכו לישון כדי לקום בחצות ולצאת להתבודדות. ברלנד החל לקרוא בספרי ברסלב, ובשלב מסוים החליט לקבל על עצמו את הנהגות החסידות ואת הדרכותיו של רבי נחמן. השינוי באורחות חייו היה כה חריף, שבבני-ברק פשטה שמועה על "העילוי שהשתגע".
באותם ימים החלו להתגבש אצלו המנהגים הקיצוניים שמלווים אותו עד היום: התבודדות בקולות ובצעקות על גג הישיבה בעפעפי שחר, תפילות שחרית של יום חול שאורכות חמש שעות ויותר, ולפעמים מתחברות אל מנחה וערבית; היעדרויות למשך ימים ושבועות לצורך התבודדות במדבריות או בחורשות קק"ל, צומות ממושכים, והנהגות פרישות חריפות.
מעבר לכל אלה, מה שלוכד את עין המתבונן הוא מצב ה"דבקות" של ברלנד – האקסטזה הקבועה שבה הוא שרוי. הדרשות שלו ניתנות מתוך התפוצצות רגשית: הוא יכול להביא איתו לשיעור חמישים ספרים, ותוך כדי דיבורו להחליף ביניהם במהירות. קולו עולה ויורד, ידיו מתעופפות בכוריאוגרפיה כאוטית, דיבורו אסוציאטיבי, מהיר מאוד, טעון וגדוש. האווירה שהוא משרה מחשמלת, מתח חריף מורגש באוויר, כאילו אירוע מיסטי-דרמטי מכונן ממתין על הסף.
הסובבים אותו לא נשארים אדישים. או שהם רואים בו את צדיק הדור, או שרואים בו משוגע - אלא שבניגוד למשוגע החי בתוך עצמו, העולם הפנימי האינטנסיבי של הרב ברלנד יוצר שדות מגנטיים חזקים המשפיעים על סביבתו. אלמנטים של התנהלות אקסטטית נטבעים אצל חסידיו ומקורביו, והם נדבקים ב"צדיק", מבקשים "צדיק", צועקים "צדיק".
קשה להמחיש את עוצמת החוויה של הסתחררות בתוך מעגל ענק של אנשים שצועקים כך באקסטזה, מוצפים בדמעות פורקן רגשי, נמסים אל התכללות בגוש אנרגיה גדול, שלם שהוא הרבה יותר מסך חלקיו. החסידים מוכנים לוותר על הכול, להפקיר הכול, לאבד הכול, בשביל לזכות בהכול. המאבק המיתי שבין הרוח לחומר מגיע מבחינתם להכרעה היסטורית: הגוף מובס, הנפש מנצחת, החומר נדחה מפני הרוח.
לתפיסה הטוטלית הזו של "הצדיק" יש רקע תיאולוגי רחב במשנת ברסלב. "הצדיק הוא יסוד עולם, וכל הדברים עומדים עליו, ויש לו כוח המושך, להמשיך כל הדברים אליו. וזה הצדיק, ממשיך כל ההשפעות לעולם", כותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, תורה נ'). מייסד חסידות ברסלב ראה את עצמו כממשיך ההתגלות של נשמת משה רבנו, שתתגלה גם במשיח. הוא מבדיל בין הצדיקים ה"רגילים" לבין נשמת "הצדיק האמת" הגדול, שהוא חוט השדרה של ההתפתחות הרוחנית של עם ישראל בדרכו אל הגאולה.
אישיותו של הצדיק היא המדיום שדרכו זורמת ההדרכה האלוקית. לאור זאת, מעבר ליסוד היהודי המוכר של "אמונת חכמים" ואתוס "עשה לך רב", נותן רבי נחמן דגש מיוחד על היסוד המיסטי של התקשרות הנשמה לצדיק. הצדיק לשיטתו הוא "שורש כלליות נשמות ישראל, והם הענפים שלו המקבלים ממנו", ולכן אין ליהודי שום דרך להשלים את תיקון נפשו ולמלא את ייעודו בעולם אם לא יהיה קשור לצדיק הדור.
סביב זהותו של הצדיק נתגלעה בחסידות ברסלב מחלוקת גדולה. הקו המסורתי גורס כי "צדיק הדור" הוא אך ורק רבי נחמן בעצמו, רוחו ממשיכה להנהיג את עם ישראל גם לאחר מותו, ולכן "תיקון הנפש" של כל יהודי צריך להיעשות באמצעות התקשרות לתורותיו והדרכותיו, וגם כמובן בנסיעה לאומן בראש השנה. לעומתם, תלמידי הרב ברלנד טוענים שבכל דור ודור ישנו אדם אחד חי אשר בו התגלגלה נשמת צדיק הדור, ובדור הנוכחי זהו רבם. הקביעה הזו מרוממת את ברלנד ממדרגת רב – גדול ככל שיהיה – לכדי דמות מיתולוגית בסדר גודל היסטורי, על-אנושי כמעט. החיבור הטוטלי אליו וההתבטלות מולו נתפסים אצלם ככורח קיומי.
מנקודת המבט הזו, הנהגותיו של הצדיק נובעות ממקור אלוהי, ולכן אינן חייבות לעמוד באמות מידה רציונליות. כל ביקורת עליו נתפסת כחלק ממאבק קוסמי של "הקליפה", כוחות הטומאה, כנגד "הקדושה". אם ביקורת כזו מגיעה מרבנים, הרי שהם "מפורסמים של שקר" – נראים כתלמידי חכמים יראי שמיים, אולם לאמיתו של דבר מונעים מאינטרסים צרים. אלא שההיסטוריה היהודית מלמדת שהפוטנציאל העצום של "הצדיק" כולל גם סיכון ענק: הצדיק עלול לעבור בעצמו אינפלציה נפשית, לאבד את בוחן המציאות ואת הגבולות, ובמקום להעלות את חסידיו במסילה העולה בית אל, לפגוע בהם אנושות ולהורידם ביגון שאולה.
אחת התחנות בדרכו של הרב ברלנד למעמד-העל של צדיק הדור, הייתה מסע חוצה ישראל שאליו יצא בסוף שנות השבעים, יחד עם הרב יצחק דוד גרוסמן. השניים הפכו לשחקנים מרכזיים בגל החזרה בתשובה ששטף אז את המדינה. ישיבת "שובו בנים", שהקים ברלנד בשנת 1978, הייתה לבית היוצר של חוזרים בתשובה שהפכו בעצמם לרבנים משפיעים. הרבנים שלום ארוש, ראובן אלבז, אמנון יצחק ואחרים, החלו את דרכם כתלמידי הרב ברלנד.
בני ברק השמרנית התקשתה להכיל את הישיבה החדשה. השילוב של בעלי תשובה טריים, ששיערם ארוך ובאוזניהם עגילים, יחד עם חסידים אנרכיסטים בלבוש חרדי מוזנח, לא תאם את אורחותיה של העיר. אחרי שהתעוררו לא מעט מהומות, החלה "שובו בנים" בחיפושים אחר מקום חלופי.
שמעון (שם בדוי) היה בשנת 1982 תלמיד בישיבת "תורת כהנים", שהפכה בהמשך ל"עטרת כהנים". הפנימייה של הישיבה שכנה אז במבנה שנקרא "חיי עולם" בעיר העתיקה בירושלים - בניין שנגאל בסיועו של תורם יהודי-אמריקאי ממוצא חלבי. "אותו יהודי התחבר לרעיון של גאולת קרקעות בירושלים ונרתם למאמץ", מספר שמעון. "כדי להיכנס אל הבניין היינו צריכים לעבור בחצרות של משפחות ערביות, אבל זו הייתה תקופה מופלאה".
בשלב מסוים החליטו אנשי ישיבת שובו בנים שהנכס שייך להם. נחום (שם בדוי), שהיה אז פעיל מרכזי ברכישה ועוסק עד היום בגאולת נכסים באזור, מבקש ללמד עליהם זכות: "התלמידים של עטרת כהנים כבר אכלסו את המקום, אבל אני חושב שהחבר'ה של ברלנד האמינו שהתורם נתן להם את הנכס. האם התורם העניק את אותה מתנה פעמיים? אין לי מושג. הוא היה בחור בן 45, לא נשוי, עם נטייה מיסטית. היה שם ויכוח".
שמעון מגלה כיצד הוכרע הוויכוח: "יום אחד הגענו לפנימיות וגילינו שכל הציוד שלנו – ארונות, מיטות, ספרים, ריהוט - הכול הושלך החוצה מהחלונות. הם הגיעו בערב הקודם בהסעה מרוכזת, הסתערו על הבניין ופשוט השתלטו עליו וזרקו הכול החוצה. יצאה משלחת לרב אביגדר נבנצל, רב הרובע היהודי, ושאלנו אותו אם להזמין משטרה. הוא אמר 'אנחנו לא עובדים במידת סדום'. המילים הללו קיבעו את המצב עד היום. אבל אני חייב להוסיף שבפרספקטיבה לאחור, לנוכחות שלהם הייתה השפעה ברוכה על היחסים שבין יהודים לערבים בשכונה. הם היו תקיפים והשליטו סדר, לא נחנחים כמונו".
במהלך שנות השמונים פצח הרב ברלנד במיזם ייחודי: ארגון נסיעות לקברו של רבי נחמן בעיר אומן. אוקראינה שכנה באותם ימים מעבר למסך הברזל, ולישראלים לא הייתה אפשרות חוקית להיכנס אליה. כדי לעקוף זאת הוביל הרב ברלנד מפעל ענק של זיוף דרכונים זרים. עשרות פעמים הוא נעצר על ידי סוכני קג"ב בדרכו לאומן, תמונתו בסגנונות לבוש שונים הייתה תלויה בכל מעברי הגבול של הגוש הסובייטי, אך ברלנד התעלם מהסכנות והמשיך להוביל חסידים אל הקבר. את הטרנד ההמוני של העלייה לאומן הוא זה שחולל.
עם השנים הלכה השפעתו והתעצמה, אך אז החלו הזעזועים. בדצמבר 2010 נמלט הרב מביתו למושב אמירים שבצפון. משם הוא ניהל שיחת ועידה עם מקורביו. לדבריהם הוא העיד באוזניהם כי "עשר שנים הייתי כלוא בבית. ראיתי כל הזמן מסביבי איך נותנים מכות רצח לאנשים, אבל לא נתנו לי לדבר. כלאו אותי, הייתי תחת מנעולים, עם שומרים, ולא הסכמתי לזה".
הדברים עוררו סערה עצומה בקהילה, ובעקבות הלחץ הכבד נאלצו כמה מבני משפחתו של הרב ברלנד, בהם בנו נחמן, לעקור מירושלים לביתר. לימים הוקלט נחמן אומר כי "אבא שלי מתחזה לצדיק הדור, אם (הבד"ץ) יידעו את הפשעים שאבא שלי חי, יגידו שאסור להתקרב אליו. או שהוא מנותק או שהוא חולה נפש. כשתפסתי את המעשים שלו סגרתי אותו. אבא שלי הוא שמש והוא שורף".
בחלוף הזמן נפגש הרב ברלנד עם בני המשפחה לשיחת פיוס, אך הפיצוץ הגדול הגיע כעבור זמן לא רב. שורת התלונות על עברות מין שביצע לכאורה בנשות הקהילה, הביאה אותו להימלט מהארץ ולנדוד ממדינה למדינה עד שהוסגר. כעת הוא נמצא במעצר, ומולו תלוי ועומד כתב אישום בגין מעשים מגונים בארבע נשים, בהן גם קטינה. כמו כן הוא מואשם בשידול לאלימות בגין שליחת תלמידים לפגוע באיתי שלום נחמן, שהוכה בידי חסידיו של ברלנד לאחר שסיפר על מה שראו עיניו.
הרב אליעזר ברלנד לתלמידיו "אני אשסע אתכם לגזרים"
פרקליטתו של ברלנד, רחל תורן, הצהירה כי "זהו תיק קליל, אלו עבירות ברף התחתון וגם לגביהן יש הכחשה". אלא שגורמים המקורבים לתיק מספרים כי צביקה צוקר, חתנו של ברלנד, תיאר באוזני החוקרים את התודעה העצמית שפיתח חמיו, הוא תופס את עצמו כמשיח בן דוד, וכמו מלכי ישראל גם לו מותר, לשיטתו, לשאת 18 נשים.
לפני שבועות אחדים אף פורסמו הקלטות שבהן לכאורה נשמע הרב מודה באונס אחת המתלוננות, אישה נשואה: "אני אנסתי אותה והיא מותרת לבעלה בלי שום ספק. היא לא הבינה מה קורה... אף פעם היא לא עושה את זה מרצונה הפרטי שלה, היא מבינה את זה כשליחות אלוקית, להיות אשתו של הרב". עדות אחרת לאובדן הפרופורציות ניתן למצוא בהקלטת שיעור שהועלתה לאתר יוטיוב, שם ניתן לשמוע את ברלנד קובע: "הצדיק זה לא אדם, הצדיק זה הקב"ה בכבודו ובעצמו בדמות אדם. הקב"ה יכול לרדת בדמות הצדיק ולכן הוא יכול לכפר על כל העוונות".
כדי לברר מה בדיוק עבר על חצרו של הרב ברלנד בשנים האחרונות, אני מתאם פגישה עם אהרן שוורץ, הקמב"ץ של "שובו בנים". שוורץ הוא האיש שאחראי לכל ההפגנות ופעולות המחאה של התלמידים אל מול כלא באר-שבע ובתי המשפט מאז מעצרו של ברלנד. כשאנחנו נפגשים בחמ"ל של החסידות, אני מנסה להיזכר מהיכן אני מכיר את האיש הזה. לאחר הצלבת פרטים קצרה מתברר להפתעתי שהאיש שיושב מולי הוא אורן עמית מהיישוב דולב, שלמד איתי בחטיבת הביניים בבית-אל.
עמית, היום בן 40, הספיק בשנות התיכון לעבור בין כמה מוסדות חינוך. לאחר שנפלט מהצבא מסיבות בריאותיות, הוא הסתובב בחופי הכנרת, הצטרף לגרעין חמדת, למד בישיבת שבי חברון, ומצא את עצמו בגבעה 777 באיתמר, שם עבר תהליך פנימי והתקרב לעולם החרדי. "אצלם נפגשתי עם יהדות חיה, יידישקייט עסיסי, אנשים שמרכז החיים שלהם הוא הקודש. אנחנו גדלנו אמנם על תורה ומצוות, אבל בלי רגש ובלי נשמה", אומר עמית.
הוא הלך לישיבת אור שמח, הבקו"ם של החוזרים בתשובה, ומשם הגיע לישיבה בקריית-מלאכי. "שם מטפלים בבוגרי ישיבות תיכוניות, הופכים אותם ללמדנים ליטאיים ומוציאים מהם את הג'וק הציוני. למדתי שם, התחתנתי כאברך ליטאי, ועברתי לקריית-ספר".
בהמשך פגש חבר ששכנע אותו לנסוע לאומן. "אשתי התפוצצה, היו הרבה מריבות, אבל בסוף היא אמרה לי – אני מרשה לך פעם אחת בלבד. אחרי ששוטרים אוקראינים עצרו אותי בשדה בגלל שחילקתי 'משקה', הגעתי לאומן מתוך חוויה מאוד חזקה של שפלות. שם נפל לי האסימון, הבנתי שהחיים שלי הובילו אותי לרגע הזה, ושרבנו יהיה הרב שלי לתמיד.
"חזרתי לארץ והתחלתי להתבודד ביער בן-שמן. גיליתי אור נפלא, נהרות של דמעות לבורא עולם. רציתי שוב לנסוע לאומן, אבל אשתי התנגדה בחריפות. החבר אמר לי: יש צדיק בירושלים, בוא נתן לו פדיון נפש (סכום כסף הניתן כצדקה בתמורה ל"תיקון" שעושה הצדיק לנפש הנותן) ואולי יתגלגל פתרון. הגענו לבית של הרב ברלנד והוא היה נעול. הוצאתי את הצ'ק האחרון שקיבלתי מהכולל, 1,200 שקל, ושמתי בקופה. אחרי שבועיים אשתי באה אליי ואמרה: אני רוצה שתיסע לאומן".
שיעור של הרב ברלנד
בנסיעה הזו הוא פגש לראשונה את הרב ברלנד. "כששמעתי אותו בשיעור חשבתי שמדובר בזקן משוגע, אבל אז אירע משהו: הוא עמד על במה מאולתרת, ובגלל הצפיפות היא נפלה. הרב התייצב על הרגליים והמשיך את השיעור כאילו לא קרה כלום.
"רציתי לפגוש אותו בארץ, ודרשו ממני לשלם אלף דולר. אמרתי לעצמי, אם הוא צדיק - זה יוצא לי זול. נפגשנו והוא אמר לי דברים על עצמי שרק אני יודע, סיפר לי על הגלגולים שלי ועל התיקון שלי בעולם. הרגשתי שהוא נגע בנקודה. ואז הוא אמר לי: בשבוע הבא אתה צריך לעבור לירושלים. בדיוק עברנו לדירה חדשה בקריית-ספר, ולא ידעתי מה לומר לאשתי. בסוף באתי ואמרתי לה 'אנחנו עוברים לירושלים', ובמפתיע היא הסכימה. הלכתי למוסררה, ובהשגחה פרטית מצאתי דירה באותו היום.
"שאלתי את הרב ממה אתפרנס, והוא אמר לי 'תהיה שד"ר (שלוחא דרבנן). תעסוק בהפצות ותתרים לישיבה'. היו לנו נסים מטורפים. הייתה תקופה שהרב צעק שלא נפקיר את יוסף, ושלח אותנו לשכם. ניסינו להיכנס, אבל החיילים עצרו אותנו. החנינו את הרכב במעיין הר-ברכה ונכנסנו ברגל דרך מחנה בלטה. אחרי חצי שעה של הליכה שמענו צעקות 'איטבח אל-יהוד'.
"רצנו לתוך שכם, וכעבור כמה דקות התקדמה לעברנו מונית כשמתוכה יורים עלינו. היינו שישה, ארבעה קפצו למטע הזיתים משמאל ואני ועוד חבר זינקנו לתעלה מימין. המונית נעצרה, מחבל ירד ממנה ואני שומע אותו מחפש אותנו. אמרתי 'שמע ישראל' והתכוננתי לקבל צרור בגב. אחרי כמה דקות הוא התייאש, עלה למונית ונסע.
"הלכתי לאסוף את החבר'ה מהזיתים, אבל היה שם אחד בהלם קרב, שלא היה מסוגל לזוז. חבר שלי דיבר עם הסמח"ט בטלפון ושלחו אלינו נגמ"ש עם חיפוי של מסוק. החיילים פתחו את הכבש של הנגמ"ש ואמרו – בואו אלינו, אנחנו לא יוצאים מהכלי. בזכות הרב ניצלנו".
המסע ההוא לקבר יוסף חשף לנגד עיניו את הקרע הקיים ב"שובו בנים". "ההנהלה העיפה אותי לשנה וחודש בגלל שהלכתי ליוסף, למרות שפעלתי בהנחיית הרב. הבנתי שהעסקנים רוצים להילחם בהנהגות של הרב. בתקופה הזו הוא חיזק אותי מאוד והתחברתי לתלמידים נוספים שגורשו. כשחזרתי התחלתי לעבוד כרכז צוות של שד"רים, ובמקביל התחלתי ללמוד הלכה בכולל. ראינו ישועות, אנשים בכל רחבי הארץ עפו עלינו, המון חזרו בתשובה מההפצות הללו".
איך אתה מגדיר את החיבור שלך לרב ברלנד?
"אצל הרב קלטתי את נקודת הביטול. רבי נחמן מדבר על אמונת חכמים, 'איפה שנגמר השכל, מתחילה האמונה'. אם אתה מבין את הרב שלך ואת הצדיק שלך, איפה אתה מקיים אמונת חכמים? איפה אתה הולך אחריהם אפילו יגידו לך על ימין שהוא שמאל? בנקודה הזו שבה ההנהגות סותרות את השכל, שם אני מקיים אמונת חכמים".
אני שואל את שוורץ על המשבר הראשון של הישיבה, על התקופה שבה הרב נכלא ואחר כך ברח מהבית. "הבן נחמן נכנס לניהול אחרי שהחתן של הרב, צביקה צוקר, עזב את הישיבה בטריקת דלת", הוא מסביר. "נחמן רצה לעצב קהילה חרדית נורמלית, להכניס את האנשים למסלול מסודר כמו בעלז, ויז'ניץוגור. לשם כך הוא התחיל בטיהור של גורמים שלא מתאימים למהלך, מה שיצר מרמור גדול. השיא היה בהפרדת הקהילה לשניים: קהילה א' של הוותיקים, שהורשו להיכנס לרב בשבתות, וקהילה ב' שמקבלת רק שיעור באמצע שבוע מפעם לפעם. במקביל הוא סגר את הבית, הציב מאבטחים והטיל מגבלות קשות על הקשר של התלמידים עם הרב.
"בחנוכה תשע"א הרב החליט לפוצץ הכול. בסיוע תלמידים בוגרי סיירות הוא פרץ את מעגל האבטחה וברח לצפון. משם הוא יצר קשר עם כשלושים מחשובי הקהילה, תיאר את העוולות שגרמה ההנהלה וביקש להחליף אותה. אלא שהרבנית תמכה בנחמן, מה שיצר קרע משפחתי עמוק. נחמן עזב לביתר עם שמונים משפחות. הבעיה הייתה שעד אז כל ניהול הישיבה היה בידו. צצו הרבה חובות והתגלו אי-סדרים, עד שבמרץ 2013 השופט דוד מינץ הורה על פירוק חמש העמותות של הישיבה.
"כרגע יש עמותה חדשה, שאותה מנהל עדי מינץ (לשעבר מזכ"ל מועצת יש"ע; בנו אביעד הוא פעיל מרכזי בשובו בנים), אבל התרומות נחתכו בשמונים אחוז, ואנחנו מתנהלים בעוני ובצמצום. אני חי בלי משכורת, מהיד לפה ממש. תורמים לי קצת מצרכים במכולת ואני חייב שכירות על שלושה חודשים".
ובינתיים מגיעות נשים שמספרות שהרב נישק אותן ונגע בהן מתחת לבגדים. הכול המצאה?
"זה חלק מהעניין. הקלטת שבה הרב כביכול מודה שהוא אנס אשת איש, הוצאה ממנו באיומים. בכיר בקהילה עמד לידו עם מפתח שוודי ואמר לו: תגיד את הדברים האלה, ואם לא אני ארצח אותך".
מהזווית שלך, הרב נהג לנשק נשים מתוך מקום אבהי, כחלק מברכה?
"ברור, גם לאשתי הוא נישק את היד כשהיא הייתה שבורה ורצוצה. כולם יודעים שהוא מניח טלית לנשים על הראש ומנשק, והייתה עליו בגלל זה מחלוקת בציבור החרדי. אבל כל מי שמכיר אותו יודע שאין בזה שמץ של שמץ של תאווה, אלא רק השפעת שפע של צדיק".
אז למה אתם לא מציגים קו הגנה כזה? למה אתם לא טוענים שהדברים נעשו ללא הקשר מיני?
"כי אנשים לא מסוגלים להבין את העומק. זה לא טוב לקו ההגנה של המשפט וגם לא לציבור החרדי. וחוץ מזה, ספציפית לגבי הנשים שהתלוננו, אנחנו יודעים שאצלן לא היו דברים מעולם. מדובר בנשים שיצאו בטריקת דלת מהקהילה, והיום הן מבקשות להכפיש אותנו".
יכול להיות שדווקא הנהגות הפרישות הקיצוניות הן שהובילו לבלבול הזה? כשאתה אומר לחסיד שהוא צריך לפרוש לחלוטין מיחסי אישות, זו לא הנהגה שעלולה להוביל לסטיות?
"ממש לא, כי בהנהגות הכלליות הרב מחנך לפרישות, אבל בשיחות פרטיות אני יודע שהוא אמר למישהו 'תהיה עם אשתך כל יום'".
זה לא צריך להיות הפוך? דרך מלך נורמלית לציבור, והנהגות מחמירות ליחידי סגולה שמסוגלים לעמוד בהן?
"לא, כי הנפקא מינא היא לַבּוּשה. המטרה היא שכשאדם עושה את המעשים האלה, הוא ירגיש כמו חמור. אי אפשר להגיע לקדושה אם אתה לא פרוש מאשתך. אדם צריך להיות בשאיפה מתמדת להתרחק מכל תענוג גשמי".
ומה עם המחיר הכבד שמשלמת האישה, כשהבעל מחליט שהקשר הזוגי לא יהיה פיזי?
"הרב צעק לנו פעם שהנשים שונאות את המעשה הזה יותר מהגברים. ידוע הרי שנשים רוצות רק את הרגש. על רבי אלימלך מליז'נסק מספרים שהייחוד שלו עם אשתו היה בזה שהוא הגיש לה את כוס היין בקידוש. לא צריך את גוף המעשה כדי לשמח את האישה".
בניגוד לתלמידים אחרים שאיתם שוחחתי, אתה לא מרבה לדבר על מופתים.
"אני לא יודע אם לקהל שלך יש כלים לקבל את זה. אבל הנה, קח את מספר הטלפון של יעקב אמזלג, אתה יכול להתקשר אליו שיאשר את הסיפור: הוא היה חשוך ילדים והפציר ברב מאוד שיברך אותו, אך הרב התחמק בעקביות ממענה. כשיעקב ממש התחנן על נפשו, הרב נקב בתאריך ובשעה, ואמר לו שבנקודת הזמן הזו תתקיים הברית של הבן שלו. הוא הוסיף ואמר: תמתין לי עשר דקות כי אני אאחר. וככה בדיוק זה קרה.
"המופתים זורמים פה כמו מים, ואנשים לא מתכופפים אפילו להרים. אבל לא אלה הדברים שמושכים אותי, אלא מסירות הנפש של הרב לתורה. כששימשתי את הרב בהולנד, אחרי יום עמוס של קבלת קהל הוא ישב ללמוד, ואז אמר לי 'בוא עוד עשר דקות לכבות את האור'. כשנכנסתי ראיתי אותו רכון על השולחן, הפרצוף שלו בתוך ספר 'קצות החושן'. עמדתי שם כדי שהמראה יישאר חקוק בי. אמרתי לעצמי: אני רואה פה את כל גדולי ישראל לדורותיהם. ככה הם נרדמו".
לחדר נכנס קצין משטרה כדי לתאם פעילות מול הקמב"ץ של החסידות. תוך כדי שיחה קלילה, בלי שישים לב אליי, הוא אומר: "תשמע, שוורץ, אפילו בתוך הרחוב החרדי יש עליכם סטיגמה של 'קוקו בנים'. לא רוצים להתעסק אתכם כי מי רוצה להתעסק עם כל העבריינים האלימים שיש בסביבתו של הרב. נמרוד אילוז לא חזר בתשובה ואז שמר על הרב, אלא הגיע בתור עבריין לשמור עליו ואחר כך אולי הוא חזר בתשובה". בשלב הזה הקצין קולט אותי, מבין שאני עיתונאי, ואז קוטע את השיחה והולך.
תגיד - אני שואל את אורן-אהרן - מה מושך כל כך הרבה כיפות סרוגות לשובו בנים? "ביישוב דולב היו מכוונים את הזמן של תפילת ערבית לפי מהדורת מבט", הוא עונה. "אידיאולוגיה יש שם, אבל קדושה ודבקות אין שם. הציונות הדתית איבדה את הקב"ה, הוא לא קיים בעולם שלה. ההורים שלי חינכו אותי למסירות נפש: הם הקימו התנחלות על ראש גבעה, עם גנרטור שנופל כל יומיים ומכל מים שנגמר, הם שלחו אותי בהסעות לבית ספר כשבכל יום עפו עלינו אבנים ובקבוקים, ונאחזו בארץ ישראל גם כשהפרנסה הייתה בדוחק. המסר שקיבלתי מהם הוא שכסף לא עומד בשורה אחת עם אידיאולוגיה. מה שעשיתי זה לקחת את מסירות הנפש שלהם לצד של הקדושה.
"סבא וסבתא שלי היו בפלמ"ח. סבא היה מ"כ בפלוגת הסיירים של גנדי, ונטל חלק בקרבות על משטרת עיראק-סווידאן. בזכותם המדינה קמה, ואני בונה היום את הקומה הרוחנית של המדינה".
גם מפיו של צבי (שם בדוי), חסיד של הרב ברלנד מזה 25 שנה, אני שומע על החיבור המיוחד שלו לרבו – ועל מנהגו של הרב כלפי נשים המבקשות את ברכתו. "פעם באתי לעשות וידוי אצל הרב בביתר בשתיים בלילה", מספר צבי. "עוד לא הספקתי להגיד מילה, והוא אמר לי את הכול. לא הייתי צריך עוד הוכחות לרוח הקודש שלו. אם יש מישהו שיכול לסחוף את עם ישראל בגדול, זה הרב. יש לו יכולת על-אנושית להחזיר אנשים בתשובה. הוא מקרב אותי להשם, וכשאני דבוק בהשם, לא חסר לי שום דבר. רק הרב יכול לתת לי את הדבר הזה, לתקן לי את כל המידות הרעות. לא רק בדוגמה האישית הוא מתקן אותנו, אלא גם ברמה שאנחנו לא רואים ולא מבינים".
איך אתה מסביר את התלונות נגדו על מעשים מגונים?
"תראה, לאשתי יש מסירות נפש הרבה יותר גדולה משלי, ולדעתי בזכותה הוא מאוד מכבד אותי ומכניס אותי אליו. פעם נכנסנו אליו יחד, והוא שם טלית על שנינו ונתן לה נשיקה על הראש. זה היה אבהי לגמרי. אתה צריך להבין שאצל איש כזה אין בכלל גשמיות".
המתלוננות דיברו על מעשים הרבה יותר חמורים.
דבורה, אשתו של צבי, מתערבת בשיחה: "חולי נפש רודפים את הרב לא מהיום ולא מאתמול. יש כאלה שמפריע להם שהרב מקבל נשים לבד. אבל הרב מקבל נשים ביחידות רק אם הן רווקות או גרושות, והוא מרחם עליהן. אני למשל מעולם לא נכנסתי אליו לבד. כל הצדיקים הגדולים מעידים שהוא לא חטא".
זווית מעט שונה על החסידות מציג לנו נתן (שם בדוי), שהיה שייך לקהילת שובו בנים ופרש ממנה במהלך המשבר האחרון. "אתה לא יכול להתקרב לחסידות ברסלב בלי להיתקל ברב ברלנד או בתלמידיו", הוא מספר. "הרבנים הכי פופולריים, אלה שעומדים בראש הישיבות הגדולות לחוזרים בתשובה, כולם תלמידים שלו. כשאתה יושב בשיעור של הרב שלום ארוש בישיבת 'חוט של חסד', אתה יודע שהמקור הוא הרב ברלנד".
כמו רבים אחרים, גם הוא הגיע לברסלב מהעולם הליטאי. "שמעתי על הרב ברלנד סיפורי מופתים בלי סוף, סיפורים הזויים על עבודת השם ברמות מטורפות, אבל הוא עצמו כבר לא היה נגיש בכלל. היחידים שיכלו להיכנס לשיעורים הם השד"רים, אלו שאוספים הוראות קבע לחסידות. להם השומרים נתנו להיכנס, כל השאר נשארו בחוץ, והדחייה הזו הפכה את הכניסה לשיעור למשאת נפש אדירה. ככל שהמפגש איתו נהיה בלתי אפשרי, כך הלחץ לפגוש אותו הלך והתעצם. ואז התחיל הקטע של הפדיונות: אנשים שילמו סכומי עתק, בין אלף לעשרת אלפים דולר, כדי להיכנס לפגישה של דקה וחצי עם הרב.
"מכיוון שבאתי מרקע למדני, השגתי בסוף אישור להשתתף בשיעורים. היום אני מבין שהרעיון שלו פשוט: הוא רוצה להנהיג את הקהילה באופן על-טבעי. הוא יכול לסטות מהנושא באמצע שיעור ולהגיד לאנשים: מי שילך מחר ליוסף הצדיק בשעה זו וזו, לא יקרה לו כלום. עשרות אנשים עולים על כלי רכב ונוסעים בצהרי היום לשכם.
"רוגמים אותם באבנים, יורים עליהם, אבל לא אכפת להם מכלום. לפעמים הרב עצמו היה רוצה לנסוע באמצע הלילה לקברי צדיקים, והוא היה מבקש מתלמיד שאין לו רישיון שיסיע אותו. היה חשוב לו לייצר חוסר שליטה. יש לו גם עניין עם נסיעות לקברים במהירות מטורפת. אתה יכול לראות שיירה של מכוניות שסוחטות את הגז ונוסעות על 180 קמ"ש. הרעיון הוא לפרוץ את גבולות הטבע.
"הוא בן-אדם מרתק וממגנט, מדבר בטרנס, צועק את התיקון הכללי באטרף. החסידים מחקים את העווית בגב ואת הקול שלו, שרועד כמו יללת כבשה. יש בו הרבה פרדוקסים: בניגוד לשאר החצרות בברסלב, הוא דוחף ללימוד גמרא בעיון בסגנון ליטאי. גם היכולת המתמטית שלו מופלאה, והוא יכול לעשות ברגע גימטריות מסובכות על כל דבר".
את הנהגותיו הייחודיות של הרב ברלנד מגדיר נתן כ"קיצוניות מאוד". "יש לו תפילה להינצל מהסתכלות באישה, שהיא 'כמו הסתכלות במלאך המוות'. נשים בקהילה מתכסות ברעלות ושאלים. הוא יכול להורות לתלמידים לעשות שש שעות התבודדות. הוא משנה להם את השמות, גם הפרטיים וגם שמות המשפחה. עופר הופך לנחמן, עמית הופך לשוורץ. ויש לו הרבה עיסוק עם המתקת דינים (ביטול גזרות רעות). כשמשפחה מהקהילה חזרה ממירון בל"ג בעומר ונהרגה בתאונה, הוא בכה ואמר שניסה להמתיק את הדינים בעת שירה בחץ וקשת (מנהג הקיים בחסידות), אך לא הצליח. הוא גם מדבר הרבה בשבח קבלת הביזיונות. בפרשה הנוכחית אנשים טוענים שהוא עצמו ביקש מנשים שיתלוננו עליו, כדי שיוכל לספוג ביזיונות ולתקן את הדינים".
למה אתה עזבת את הקהילה?
"הייתי במירון וראיתי את ההפרדה בריקודים בין אלו שהם סוג א' לאלו שהם סוג ב'. זה שבר אותי. כשהייתי שייך לציבור הליטאי, סבלתי בגלל שאני ספרדי ולא התקבלתי לישיבות אשכנזיות – והנה כאן אני רואה את אותו הדבר. כולם מנסים להגיע אל הרב, אבל הוא מוקף בעשרה יס"מניקים ושומרי ראש פרטיים. מקורבים נכנסים אליו בלי לשלם כלום, ואתה צריך לשלם פדיונות. גם הקטע הכלכלי ברקע. כולם ידעו שלשובו בנים יש יותר הוראות קבע מלחברת החשמל. המקורבים שלטו בכסף גדול, והיו שם גם מעשי הונאה. הם מכרו כרטיסים לאומן במחיר זול של 300 דולר, ופתאום החברה פשטה את הרגל ומאות אנשים הפסידו הכול.
"העסק הפך לפולחן אישיות שלא מביא לשום דבר טוב. חבר שלי שילם 3,000 דולר כדי להגיע לרב ביוהנסבורג. מבחינתו, אם הצדיק לא יתקן אותו - כל הגלגול הנוכחי שלו בחיים הוא לשווא. בשלב מסוים התחלתי לשאול את עצמי האם זה אמת או שקר. התחלתי לחקור וקלטתי שכל גדולי ברסלב לדורותיהם דיברו על כך שרק רבי נחמן הוא צדיק הדור. מבחינתי היום ברסלב צריכה להיות חסידות של אינדיבידואליסטים, שמקבלים את רבי נחמן כרב שלהם".
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם