פאות ומהומות: הכירו את החרדי מתאגיד השידור
עם הומור מושחז וגישה לא מתנצלת, מלך זילברשלג הוא הנציג הבועט של המגזר החרדי ברשת. רגע אחרי שהצטרף לתאגיד השידור הוא מסביר כיצד ממשיך את דרכו של אביו דודי, מדוע צעירי המגזר כבר לא מפחדים מפייסבוק ולמה יתגייס לצה"ל כשיתאים לו
"בשבת בלילה עצר לידנו הגוי של שבת וסיפר לנו שהייתה הפיכה בטורקיה. אגב, גם אם הוא היה מספר לנו שרצחו את אובמה במסיבת בריכה בבאר־שבע היינו מאמינים לו"
"את מי צריך לשחד פה בשביל סלמונלה בגפילטע פיש?"
"בבני־ברק. מישהו צריך משהו מימי הביניים?"
עוד כותרות ב-nrg:
- קידוש חגיגי לכבוד המתעמלת היהודיה
- התאהבתי בדוס – איך מגשרים על הפערים?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זהו רק מקבץ סטטוסים נבחר מתוך דף הפייסבוק של מלך זילברשלג, היותם זמרי של החרדים, אם תרצו. בניגוד לחבריו לרשת מהמגזר, שרבים מהם עדיין פעילים בה מבלי להזדהות, זילברשלג מתהדר בפרופיל שאליו מצורפת תמונת סטילס מקצועית, עם פוקוס מושלם ופיאות מסולסלות למשעי. "שאלו אותי פעם אם אני שם ג'ל על הפיאות", הוא צוחק, "עניתי שהסוד הוא קצת קרם לחות והרבה רגש".
אז מה בעצם הסיפור, החלטת שגם החרדים צריכים אושיית רשת כמו יותם זמרי והתנדבת לתפקיד?
"האמת שזמרי חבר טוב שלי ואני מת עליו. נראה לי שהוא קצת יותר פוליטי ממני, אני לא נוגע כמעט בפוליטיקה".
איך הגעת לפייסבוק?
"יש לי חשבון כבר די הרבה שנים. בהתחלה פעלתי בתור דמות פיקטיבית. קראתי לעצמי 'זה למה' ופשוט התחלתי לכתוב. עם הזמן התחילו לצטט אותי ב'סטטוסים מצייצים' ולאט־לאט העסק צבר תאוצה. אחרי תקופה מסוימת פייסבוק חסמו לי את הפרופיל ואז אמרתי לעצמי שהגיע הזמן להפסיק להתחבא. פתחתי פרופיל אמיתי והתחלתי לכתוב בזהות גלויה, ולהפתעתי אנשים התחברו לזה".
גבר חרדי שכותב שטויות בפייסבוק?
"זה אכן לא מקובל, אבל זה הופך ליותר ויותר מקובל עם הזמן. פעם כל החרדים פעלו ברשת עם תמונות אילוסטרציה של בעלי חיים או נוף. לאט־לאט החיסיון הולך ומתמעט והם צוברים ביטחון. גם השיח בטוויטר הפך להיות מאוד מקובל. אם נודה על האמת, הפייסבוק זה העולם, וחרדים, כחלק מהחיים, מצטרפים אליו. גם אם הם חרדים, הישראליות עדיין מעניינת אותם".
אתה מפעיל צנזורה על הסטטוסים?
"בתחילת הדרך הייתי ממש בור וכתבתי יותר בשביל עצמי. פרסמתי את הסטטוסים לחברים בלבד. עם הזמן נחשפתי לקהילה של כותבים הומוריסטיים וזה השפיע על החשיבה שלי. אתה הופך להיות משובט, ומתאים את עצמך לקהל. יש לי קהל של יותר מ־17 אלף עוקבים, ולא משנה מה אכתוב, לפעמים זה יזכה לאהדה ולפעמים גם לא. יש את השאלה המוכרת אם אני מוחק סטטוסים. אז לפעמים כן. לא אמחק סטטוס בגלל שלא הצליח, אבל אם אני לא שלם איתו, יש מצב שאמחק. אני לא חייב להביא הספק ולא עובד אצל צוקרברג".
כן, הבנתם נכון. מלך זילברשלג, שהשבוע ציין עשרים שנה להיווסדו, הוא הדבר הכי רחוק מהחרדי הקלאסי שניתן לדמיין. חזותו החיצונית אולי דוסית לכל דבר ובגדיו נותרו בצבעי מונוכרום, אבל הוא לא רואה את עצמו מחויב לאמות מידה של מאן דהוא. הוא מדבר עם נשים, מחזיק בסמארטפון, לא מהסס לשבת עם עיתונאית בבית קפה תל־אביבי אבל גם לא יושיט יד ללחיצה. עוף מוזר.
במובנים רבים ניתן לסווג את זילברשלג כדור ה־Y החדש והבועט של המגזר החרדי. מדובר בצעירים מודעים לעצמם, המעורבים בחברה הישראלית, מכורים לאמצעי תקשורת, אוהבים את החיים הטובים, שכבר מזמן לא אכפת להם שהשכן מסתכל באתר הרכילות החרדי קוקר, ומנסים לחפש את דרכם בחברה הישראלית בלי לצאת בשאלה. הם אוהבים את מגזר המוצא שלהם ואפילו גאים בו.
"מישהו הכתיר אותי באחד האתרים החרדיים בתור המנהיג הווירטואלי של המגזר, אבל למעשה אני לא הראשון. זה התחיל מיחיאל רדוצקי שהיה החרדי הראשון שפעל באופן גלוי ברשת. בינתיים הספקתי לעקוף אותו במספר העוקבים, ואני מניח שהפיאות שלי עשו את שלהן. יש לפייסבוק פלוסים ומינוסים, אבל היתרון הגדול שלו הוא שבמקום להכיר חברה למדנו להכיר אנשים פרטיים. פתאום יש לך חבר חרדי שיוצא מהקהילה שלו והוא לא בדיוק מה שחשבת. אז גם אם הוא לא לגמרי מתאים להשקפת עולמך - אתה נכנס לתוך העולם שלו ולומד לאהוב אותו".
אנחנו נפגשים בבית קפה תל־אביבי הסמוך למקום עבודתו החדש של זילברשלג בתאגיד השידור המתהווה. כמו רבים מכוכבי הרשת הצעירים שמוצאים את דרכם לתקשורת, גם זילברשלג גויס לשם, ונראה שהפיאות לא הפריעו לאף אחד.
"בעבודה אני יושב באופן־ספייס וחדר לידי נמצאת בחורה עם מחשוף. שאלו אותי אם זה לא מפריע לי, אמרתי להם שעד היום היא לא העירה לי שהמרפק שלי מכוסה, אז למה שזה יפריע?"
הוא נולד וגדל בשכונת רמת שלמה הירושלמית כאלימלך זילברשלג, בנו של איש התקשורת ועסקן הציבור החרדי דודי זילברשלג. כבר בילדותו הרגיש לא שייך למשפחה חרדית קלאסית: "הבית שלי היה פחות סטנדרטי, אבל מאוד חרדי ובלי פשרות. שולחן באמצע הסלון, ארונות ספרים, כמו שבית אמור להיות. אני זוכר שאחד הילדים בבית הספר ניסה להקניט אותי ואמר 'אבא שלך מופיע בטלוויזיה!' עניתי לו: 'אבא שלי עושה את זה כדי שלאבא שלך יהיו גם תכנים תורניים לצפות בהם'".
כשהיה בן 16 היגרה המשפחה לכפר־יחזקאל שבעמק יזרעאל לכמה שנים, ומשם המשיכה לחיפה, שם היא מתגוררת עד היום.
מה חיפשתם בכפר־יחזקאל?
"את האתגר, אני מניח. אני משער שההורים שלי ראו בזה מעין שליחות, כי הם סוג כזה של אנשים. מאוד אוהבים שינויים".
כמה אחים יש לך?
"אמא שלי ילדה 11 ילדים, אבל נשארנו שמונה. אנחנו נשאים של מחלה גנטית ושלושה אחים שלי נפטרו ממנה. האחרון, מאיר, נפטר בשנת 2001. הייתי אז ילד ממש צעיר אבל אני זוכר אותו. היום יש לי שישה אחיינים על שמו, במעין הצהרה ש'הלך אחד, באו שישה'. המוות הוא משהו שעובר בצורה מאוד בריאה במשפחה שלנו. אם קורה משהו טוב אז אומרים 'השמנצ'יק עובד למעלה', כי כל החיים שלו מאיר ניזון מדייסות מיוחדות שגרמו לו להשמין.
"בכלל, אפשר לומר שהמשפחה שלי עברה הרבה. אבי ואמי שכלו ילד שנתיים אחרי הנישואין ובכל זאת הצליחו לנתב את האבל למקום מאוד בריא. הבריאות הנפשית שלהם היא נדירה. אני לא מכיר הרבה נערים חרדים שלא הולכים בתלם והכול עם ההורים שלהם על השולחן. כשהחלטתי שאני רוצה לקנות סמארטפון הם פשוט קנו לי אותו, וזה ממש לא רגיל".
הקניטו אותך בחברה החרדית?
"מעולם לא התביישתי במה שאבא שלי עושה, זה היה אפילו סוג של כבוד. באיזשהו מקום הוא היה הדמות האולטימטיבית להצגת החרדיות האמיתית ולא מה שהפוליטיקה רוצה שנראה. הוא בא לקדש שם שמיים ולא לקדש שם ליצמן או דרעי".
נראה שאתה לא מחבב את דרעי במיוחד.
"אני חושב שהוא דמגוג ופופוליסט. אחרי שהוא דיבר על כך שהעיתונות הכללית לא מעסיקה כתבים חרדים הגבתי לו בתמונה שלי עובד ליד השולחן והזמנתי אותו לשלוח לי פרס".
ומה לגבי ליצמן?
"סיפור מורכב. אני יודע שבסקרי דעת קהל הוא ממש מוביל, מה שאומר שיועצי התקשורת סביבו עושים עבודה טובה. ליצמן יקנה כפפות ויסקרו את זה. למה? כי הוא קצת הפך לשי פירון של הקואליציה הנוכחית. הוא איש עשייה, יודע לעשות דברים טובים כמו גם שליליים. אבל הוא שייך לחצר בעייתית, והרדיפה שאבא שלי עבר הייתה די בתמיכה של החצר שלו, על כל מה שמשתמע מכך. ברמה האישית הרגשתי שליצמן מאוד התנכל לאבא שלי ולכן אני חושב שכבן אדם הוא נקמן ורדוד, לא רואה מה יש לו להציע. הוא אהוב ואהוד כי הוא עושה דברים חשובים באמת, הוא שליח ציבור נאמן.
"בכלל, דעתי על הפוליטיקה החרדית מאוד מורכבת. אני כן מעריך את ח"כ אורי מקלב, שאצלו למשל הכול קורה בשקט, אני מעריך גם את ח"כ משה גפני ואת ח"כ יעקב אשר. שלושתם לא מייצגים אותי, הם שייכים לפלג הליטאי, אבל עדיין עושים עבודה טובה".
למי הצבעת?
"לאלי ישי".
אתה ימני?
"לא. אני נטול זהות פוליטית. אם לא הייתי מאוד מחובר לארץ ישראל הייתי מצביע לזהבה גלאון. אני אוהב אנשים שלא מעניין אותם כלום ושהם לא מתפתלים. אולי אפילו הייתי מצביע ליאיר לפיד. הנה, יש לך כותרת - חרדי שאומר שהוא יצביע ללפיד. החרדים הם ממש לא פונקציה בשבילי. לא יכול להצביע למישהו כמו ליצמן".
צפית בשטיסל?
"את העונה הראשונה ראיתי כבחור ישיבה. עקרונית אני לא רואה סרטים וסדרות, אין לי את הסבלנות לזה, אבל הסדרה הזו כמובן סקרנה אותי. בעונה הראשונה הייתה אפילו סצנה שמבוססת על סיפור שקרה ליונתן אינדורסקי, אחד היוצרים, בזמן שעבד אצל אבא שלי. אני לא יכול בדיוק להגיד מה, כי זה קצת אישי".
אתה מרגיש הזדהות עם הגיבור, עקיבא שטיסל?
"האמת שלא, ממש לא. הדמות שלו כפופה לתבניות, ואצלי זה ממש לא ככה".
אתה מרגיש שאתה יכול לעשות מה שאתה עושה ועדיין להישאר עם כיפה על הראש?
"זה לא להישאר עם כיפה על הראש, זה להישאר חרדי אמיתי. חרדי בהגדרה. זה המקום שממנו הגעתי ואליו אני הולך. מקום שאני נורא מבין אותו ומכבד אותו. זה מעבר לשמירה על המקום, כי אין לי בעיה להצביע על בעיות במגזר שלי".
כמו מה למשל?
"כל תרבות ה'מתאים־לא מתאים' וה'מה יגידו' מוטעה ושגויה בעיני. לאחד מגדולי ישראל, ר' פנחס מקוריץ, הייתה שגרת לשון שאמר 'הרועה לא מרשה', 'דער פאסטעך לאסט נישט'. בקטע של 'הלא־מתאים' ו'לא ראוי' שלא מרשה לך לעשות כך או אחרת. זה נאמר בלגלוג, ממקום של 'תהיה מה שאתה'".
ההתעלמות מהקודים החברתיים הנהוגים בחברה החרדית הובילה לא פעם למהומות קטנות, כמו זו שעוררה גולשת שהחליטה לפרסם תמונה של זילברשלג שוהה במחיצתה במטרה להלעיג אותו בעיני הציבור שלו. כמה ימים לאחר מכן פורסמה ידיעה שלפיה הצבא דורש את גיוסו המיידי משום שאינו מקיים אורח חיים חרדי.
"אני לא מתבייש בזה. זה קרה", הוא מגיב על הפרשייה, "כשהסיפור התפוצץ אנשים אמרו לי 'תינעל בבית עד שיישכחו'. אבל לא ננעלתי. הגעתי כרגיל לבית הכנסת בשבת, אנשים ריכלו מאחורי גבי ולא התרגשתי".
גם במשפחתו של מלך, למודת השערוריות בעצמה, לא התרגשו מהמבוכה. לפני שש שנים עבר אביו אירוע תקשורתי דומה, כאשר נסחט על ידי גורמים שהיה מצוי איתם בסכסוך כספי. במסגרת המאבק ביניהם, נשלחה אליו נערת פיתוי. זילברשלג האב לא היסס והודה במילה פשוטה: 'כשלתי'".
זה משהו משפחתי אצלכם, לא מתרגשים ממבוכות?
"כן. ברגע שהכול פרץ אבא שלי אמר לי 'אל תתרגש, הכול בסדר. זה עובר'. גם במקרה שלו ידענו לפני שהכול פורסם, ועברנו את זה כמשפחה בצורה מאוד בריאה. לכל אורך המשבר, ולא קל לשבור אותי, הייתי ממש חזק. אבל בחמש השניות שהוא דיבר איתי לא יכולתי לדבר, ממש בכיתי. אני לא מכיר עוד אבא שהיה עושה דבר כזה".
איך הגיבו בקהילה שלך?
"כל הסיפור התפוצץ שבוע לפני פורים, ואני זוכר שבעיצומו של החג קראו לי לעבור מול האדמו"ר ולקחת כוס יין כשברקע רוקדים 500 חסידים וזה נחשב לאקט של חיזוק. כמובן שהיו ריכולים מאחורי הגב אבל לא נעלבתי מזה. עניין אותי מה ההומור החרדי הבריא אומר על זה. אני נתקל גם בטוקבקיסטים וממש אוהב את זה, זה לא מפריע לי. אני יושב בכיכר השבת ופשוט בוהה בטוקבקים שמקללים אותי וזה נותן לי סוג של הנאה בחיי".
חברי ילדות שלך ניתקו איתך קשר בעקבות המקרה?
"ממש לא, מהסיבה הפשוטה שבאחד על אחד אני חושב שאני אדם נורא נעים וגם שמח לעזור".
אתה מתכנן להתגייס לצבא?
"כן, וגם אמרתי לצה"ל שאתגייס. אבא שלי שירת, כל האחים שלי שירתו, האדמו"ר שלי הוא האדמו"ר היחיד בארץ ששירת בצה"ל. הוא נפצע ברגל מקליע והיה שותף לכיבוש הגבעה בחיפה, שבה הקהילה שלנו מתגוררת כיום. (קרב רמת־יוחנן במלחמת העצמאות, רמ"ב). אני אשרת בצבא, אבל זה משהו שפחות מתאים לי כרווק.
"אמרתי להם שייתנו לי זמן וספייס ואעשה את זה. אני חפץ בדבר הזה ורוצה בו. אבל זה לא יקרה בגלל התנכלות קטנה של אנשים קטנים במקומות גדולים, אלא כי זה מה שארצה. היה שם בן אדם שפשוט החליט שהוא יגייס את זילברשלג השנה כי יש לי הרבה עוקבים והוא רצה שאנשים יידעו מזה. אז בעזרת השם הוא יזכור אותי הרבה, אני מוכן להתחייב על זה".
כל עוד דיברנו על ענייני פייסבוק ומשפחה, זילברשלג ג'וניור הפגין קור רוח מרשים. אבל אז הגענו לדבר על החסידות שהוא מגיע ממנה. "אני שייך לחסידות סערט ויז'ניץ. היא נוסדה על ידי הרב ישראל הגר שחי בוויז'ניץ שברומניה וחיבר את הספר 'אהבת ישראל'. בזה הוא הצטיין - בלאהוב כל אדם. הבן שלו נשלח להיות רב בעיירה סירט, וכך נוסד הזרם החסידי המיוחד הזה. אני אמנם לא חסיד של החסידות, אבל כן שייך אליה ומאוד מחובר לשם. אז יכול להיות שאני לא בדיוק בתלם, אבל החסידות הזאת היא לגמרי הכול בשבילי".
ואז הוא מתחיל לספר על האדמו"ר שלו, הרב אליעזר הגר, שגזר לו את הפיאות בחלאקה כשהיה קטן. ופתאום אפשר להרגיש את הרעד בקולו ולשמוע מתוך גרונו את הבכי ואת הגעגוע, ואת הרצון להרגיש שייך, למרות הכול, לחברה שגדל בה.
"הרב'ה שלי נפטר לפני שנה וחודש והוא היה האהבה הגדולה בחיי. דמות נערצת שאין לי דרך לתאר במילים. השכול שאני נושא מהפטירה שלו הוא בלתי נתפס. אני מוצא את עצמי הרבה מעל הקבר שלו. לשם אני הולך כשאני צריך מישהו שיקשיב לי".
מה היה כל כך מיוחד בו?
"אין לי אפילו דרך להגדיר. לפני שנה, בלילה השחור שהוא נפטר רציתי לכתוב עליו. אמרתי לאבא שלי 'תן לי איזה משפט שיסביר מה זה הרב'ה, שהם יבינו קצת'. אז הוא אמר לי 'כל אחד מעם ישראל הרגיש כאילו הוא בן יחיד שלו'. וככה אני מרגיש, שהייתי כמו בנו היחיד".
בשלב הזה נגלה לעיניי זילברשלג לגמרי אחר. ממבט ראשון נראה שמדובר בחרדי לייט, על גבול השבאבניק, אבל אחרי שעה זה כבר הפך להרבה יותר מבלבל.
אתה מתכנן להתחתן עם בחורה חרדית?
"כן. בואי נגיד ככה: בבית שלי ידברו יידיש".
אתה רוצה הרבה ילדים?
"יש לי 40 אחיינים. כמעט אי אפשר לפספס את התמונות שלי בפייסבוק ואת הבדיחות על כך שכל שבוע נולד לי אחיין. אז כן, אני רוצה ואני מאוד אוהב ילדים".
אין לך חסכים מזה שגדלת במשפחה מרובת ילדים?
"ממש לא. תמיד כששואלים את אבא שלי איך יש לו מקום לאהוב כל כך הרבה ילדים הוא עונה 'אני לא אוהב אותם שווה בשווה, אני אוהב אותם שונה בשונה'".
היום לא היו מקבלים אותך לישיבה חרדית.
"ברור שלא. למדתי בישיבה הכי טובה בבני־ברק, ישיבה ששייכת לחסידות שלנו, ומאוחר יותר המשכתי לישיבה גדולה בחיפה. אבל סערט ויז'ניץ זו חסידות שמי שמגיע אליה ישר מרגיש בבית. אנשים שהתארחו אצלנו בשבת יוכלו לומר לך שאין דבר כזה שיבוא לשם בן אדם ולא יגידו לו שבת שלום ויתעניינו. לפני שנכנסתי לישיבה אבא שלי התייעץ עם הרב'ה והוא אמר לו לשלוח אותי לישיבה בבני־ברק, כי שם אצליח. הוא הקשיב לו, ותראי איפה אני היום. הבן שלו וממשיך דרכו אמר לי לא לעשות רישיון, ולמרות שהיה לי מאוד נוח להגיע לתל־אביב ברכב אני לא עושה רישיון".
למה לא לעשות רישיון?
"כי לא שואלים שאלות. בדרך כלל בחור במצב הרוחני שלי לא מוצא את עצמו מחובר מעבר לדברים בסיסיים. אבל אני? אין מצב שאני מפספס שבוע של טיש. אני אעמוד בטיש מההתחלה ועד הסוף עם החליפה והכובע".
בינתיים בטוויטר וסביבותיו לא כולם מרוצים מהפרצוף החדש בעל הפיאות שהפציע בשמי התקשורת.
"מאז שחתמתי בתאגיד, התגובות הן בסגנון 'מי אתה, ילד משועמם שלא מייצג כלום?'. התגובות האלה הגיעו מצד עיתונאים עילגים וקצוצי כנף שאיבדו רלוונטיות. אני זוכה לחשיפה בגיל 19 שהם לא יזכו לה עוד מאה שנה, ומייצג משהו שהם לא רוצים שמישהו ייצג. וואלה, יש חרדים במדינה. אז אחד אומר עליי שאני טכנאי והשני פקיד זוטר ולא אכפת לי. אני באמת לא דופק לאף אחד חשבון. לא באתי לייצג אף אחד מלבד את עצמי ואת בורא עולם".
אחרי שעה ורבע של שיחה אפשר כבר לסכם שאכן מדובר בנציג צעיר ומרענן של קבוצות שוליים בחברה הישראלית שלאט־לאט עושות את דרכן אל המיינסטרים. מאובזר בהומור חרדי מושחז, זילברשלג ג'וניור לא מוכן לוותר על השפה הייחודית, ולא חש צורך לצאת בשאלה בשביל להתחבר לישראליות.
"זה לא סוד שהגמרא מחדדת את המוח ואני לא מוכן לוותר עליה. גם היום, אני לא מתחיל את היום בלי שיעור גמרא והלכה. יש לי בבוקר חברותא עם אבא שלי ובערב לימוד עם אחד הרבנים מהישיבה. שאלת אם מישהו ניתק איתי קשר? אז תראי מה זה: אני לומד תורה עם רב שנלחם בישיבה נגד כל הסמאטרפונים והרשתות החברתיות".
מה יקרה להערכתך בעתיד עם החרדים והצבא?
"אם יש חיילים אידאולוגיים היום בצבא, מדובר בחיילים חרדים. זה משהו שאנשים לא מבינים. החרדים מתים על צה"ל. כגוף הם מעריצים את הצבא. הבעיה שלהם היא שוב מול הפוליטיקה, היא זו שמסכסכת מול התקשורת וגורמת לפילוג. צה"ל נפל בין החרדים לתקשורת, ולא לגמרי ברור למה כי הוא המקום הראשון ששומר על צביון חרדי. לא מזמן התחיל גיוס חרדי ופורסם שפינו משם את כל החיילות. נשמע כאילו גירשו אותן אבל בסך הכול הצבא מתאים את עצמו לאוכלוסייה שבאה אליו, כמו שקיוסק מתאים את עצמו לשכונה חרדית ולא ימכור בו 'לאישה'".
רגע לפני סיום, איך אתה רואה את החיים שלך ושל בני הדור שלך בעוד עשר שנים?
"אני רואה את הדור הזה מצמיח לעצמו מסגרות שמקבלות אותו. ואני רואה אותם ישראלים. פשוט ישראלים".
הכתבה פורסמה במגזין מוצש
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם