ראשי » יהדות » מגזין

"חסידות חדשה" נולדה: חיש – חרדים ישראלים

בקבוצת הפייסבוק "חי"ש – חרדים ישראלים" מדברים על זהות, מגבשים מצע שיעסוק בשאלות הליבה וביחס למדינה ולצה"ל. ה"חישניקים" מבקשים לבדל עצמם מהחרדיות הוותיקה, אבל לא מוצאים שפה משותפת עם מגזרים אחרים. בינתיים, הם חצר ללא רב

"בחנות הספרים בקניון רמות מונח פתק על הקופה: 'יוזבד יגיע בדקות הקרובות'. עשרות אנשים מתגודדים מסביב ומחכים שיגיע. הטלפון בחנות מצלצל ללא הפסקה. מתחיל להיות צפוף בחנות. אני חושש לאלימות כשהספרים יגיעו. הבנות שלי לא ייתנו לי להיכנס הביתה בלי הספר. מה למען ה' יש בספר הזה?".


עוד כותרות ב-nrg:
- "הקליפ של אביתר הפתיע את כל מי שמכיר אותו"
- לגדל את ילדיי רחוק מהעולם החילוני, או לצידו?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הפוסט הזה פורסם בחודש האחרון בקבוצת הפייסבוק "חי"ש - חרדים ישראלים", ותיאר את התלהבות ילדי המגזר מהופעת הספר השלישי בסדרה שכבר זכתה לכינוי "הארי פוטר החרדי". כותב הפוסט התכוון אולי לשתף בחוויית ההמתנה עם ילדותיו ולקבל תמיכה מורלית מחברי הקבוצה, אולם למעשה הוא פתח דיון על פניה של הספרות החרדית.

שטף התגובות, עשרות במספר, היו מעורבות: הן נעו בין בירורים על דרכים להשגת הספר החדש ועד דיונים מעמיקים על הסיבות למצבה של הסיפורת החרדית ושאלות מופשטות יותר על מהותה של הספרות. הפוסט הזה, ובעיקר הדיון שנפתח בעקבותיו, מאפיין מאוד את קבוצת הפייסבוק המדוברת. הערבוביה בין האישי לתיאורטי מוכיחה שלא מדובר בקבוצת שיתוף חוויות, או לחלופין בפלטפורמה לדיון אינטלקטואלי, אלא בקהילה לכל דבר ועניין, הכוללת את הכול יחד.

קבוצת הפייסבוק "חי"ש - חרדים ישראלים" הוקמה בדצמבר 2014 על ידי יחזקאל רוזנבלום, עורך דין במקצועו ודמות מוכרת בקהילת החרדים החדשים. היא מבטאת מגמה חדשה בקרב הקהילה הזו, והשיח שעולה בה שונה משמעותית מזה שרווח בקהילה בשנים הקודמות. הפעילות בקבוצה רבה, ולצדה גם יצרים תוססים: מתיחויות שנוצרו סביב סוגיות שונות הובילו להקמת קבוצה מקבילה, מצומצמת יותר "The Torah Hub", שמה. "חדשים חדשים, אבל אחרי הכול אנחנו חרדים. שמח אצלנו", אומר בחיוך רוזנבלום.

הקבוצות הללו דומות במהותן ומבטאות את הכיוון הנוכחי שאליו צועדת קהילת החרדים החדשים. בשנים הראשונות להתגבשותם של החרדים החדשים, שנוצרה בעיקר סביב "טוב" - מפלגה חרדית אלטרנטיבית שהתמודדה בבחירות המוניציפליות החל מ־2003 ועד 2013 - השיח עסק בעיקר בסוגיות מעשיות. החל בדרישה לקבל למוסדות החינוך גם את ילדי החרדים העובדים ועד בקשה שחברי הכנסת החרדים יעסקו בחקיקה שחשובה עבורם, כמו סיוע בשילוב בשוק התעסוקה. "טוב" הצליחה בתחילת דרכה לשלב נציגים מטעמה ברשויות בערים חרדיות, אך בבחירות עצמן לא הצליחה ונעלמה מהמפה הפוליטית.

אולי בגלל שלחרדים החדשים אין כיום תנועה פוליטית שדורשת הצבת מטרות ממשיות, אולי בשל סיבות אחרות, השיח בקרב הקהילה הזו כיום אידאולוגי יותר, עוסק בזהות, בגיבוש עקרונותיהם החלופיים ובניסוח עמדות בסוגיות יסוד. "הכאב לא מספיק ללכד אנשים לכדי קהילה אחת", מסביר רוזנבלום. "לאנשים יש בעיות שונות ומגוונות עם המערכת החרדית, אבל הכאב לא מייצג משהו מגובש. כאב הוא מוטיביציה, אבל נדרש מעבר לשלב הבא. אף אחד לא רוצה להשתייך לקהילת המדוכאים עלי אדמות. צריך מצע אחד".

ניסוח מצע הוא אחת ממטרות הקבוצה, וטיוטות חלקיות כבר נכתבו. אבל הרבה קודם לכן, רוזנבלום מתמקד ביצירת פלטפורמה וחלל שיאפשר לתהליכים להתרחש. הקבוצה היא מפעל שלם. היא מונה כאלפיים חברים, אבל המספר המעניין יותר הוא של אלו שבקשתם להצטרף נדחתה: כשבעת אלפים.

כיוון שמדובר באוסף אינדיבידואליסטים שפועלים ברשת, הם היו עלולים מהר מאוד להפוך ל"מעורב חרדי", שכולל יוצאים בשאלה לצד אתאיסטים בארון. לרוזנבלום היה חשוב לגבש רק חרדים מאמינים, שמחזיקים בהשגות על החרדיות הנוכחית ומעוניינים להוביל אותה לכיוונים אחרים. הוא ושבעת מנהלי הקבוצה שמונו לצידו משקיעים זמן רב בשיחות אישיות עם כל פונה, בניסיון לתהות על קנקנו. אחרי הקבלה מקבלים המצטרפים מכתב מפורט שמסביר להם את גבולות הגזרה.

הפוסט שעמו פתחנו, שמשלב דיון מעמיק לצד שיחות חולין, הוא בדיוק מה שרוזנבלום רצה לראות מהקבוצה הזו. קהילה חיה ותוססת. הוא עצמו היה ממקימי תנועת "טוב" ועמד בראש הסניף הירושלמי שלה, אבל כיום הוא סבור שקודם למפלגה פוליטית, החרדים החדשים צריכים להכיר זה את זה. "'טוב' הייתה אוסף של יחידים. הייתה לכך משמעות כי הגענו לקולות רבים, אבל רוב האנשים צריכים חברה, צריכים קהילה, צריכים תקשורת. הצורך בכל אלו הוא מאוד בסיסי".

"אנחנו לא גרים יחד ומפוזרים בכל הארץ, אבל אנחנו היום חצר, חצר ללא רב", אומר אלחנן יונס, מהבולטים בקבוצה. "בקבוצה נוצרו היכרויות וקשרים בין אישיים, ומעשי חסד רבים. זה כבר לא כל מיני אישים שרוצים שינוי, אלא קבוצה גדולה שחבריה מכירים אלו את אלו".

מפגשים בין חברי הקבוצה נערכים כל העת, למשל ימי נופש מאורגנים למשפחות, ובשנה שעברה התקיימה שבת במלון בירושלים לכלל החברים. בניסיון לייצר סביבת חיים נוחה הוחלט לאפשר פרסומים מסחריים של עסקים של החברים, אך להגביל אותם לימי חמישי בלבד, לקראת סוף השבוע. כששאלתי חברים בשתי הקבוצות במה עוסקות הדילמות שעולות בהן, המשפט הראשון שמרביתם השיבו היה "מדברים על זהות". מסתבר שבבסיס כל השאלות ההשקפתיות, כמו היחס בינם לבין הקהילה החרדית מצד אחד ולמדינה מצד שני, עומדת שאלת הזהות.

גם שם הקבוצה, "חרדים ישראלים", מבקש לשנות את המיתוג הקיים, "חרדים חדשים", שכולל הנחה כי מדובר בחרדים בגרסה מודרנית ולייטית, ולא בכאלו שמחזיקים בתפיסת עולם אחרת. בנקודה הזו ניתן לומר שהם כבר הצליחו. השם "חישניקים" (חרדים ישראלים) כבר החל לקנות אחיזה בשפה החרדית.

במסגרת בחינת זהותם הם בוחנים את עצמם. לדוגמה: האם הם עדיין ראויים להיחשב חרדים, ואם לא, מדוע עליהם לייצר קהילה חדשה, ולא, למשל, להצטרף לציונות הדתית. בעקבות הדיונים הללו עלתה שאלה אם לצרף לקבוצה חרדים לאומיים, שאלה טכנית לכאורה, אך מאחוריה עמדה בחינת הגבולות. בסופו של דבר הוחלט לצרף מעטים כדי לאתגר את החשיבה ולשמוע קולות נוספים, אבל לשמור על רוב חרדי.

"אנו שואלים אנשים שלא מרוצים מהחרדיות הקיימת מה הם רוצים, וכל אחד משיב תשובה אחרת", אומר הרב בצלאל כהן, ראש ישיבת "חכמי לב", שמשלבת לימודים לתעודת בגרות וזכתה להתקפות מצד הממסד החרדי ליטאי. כהן עצמו היה פעיל בחי"ש, וכיום כותב בקבוצה המקבילה. "חי"ש לימדה אותנו על הפוטנציאל. זאת פרשת דרכים והיא באה בזמן הנכון", הוא אומר.

לדבריו, שכבת הגיל שמערערת על הסדר הקיים היא בין 25 ל־40. "בני הארבעים פלוס הם הדור של ההנהגה החרדית, שחלקו דור ראשון לחרדיות. זה הדור המסודר, שנושא במשרות תורניות ומנהל את הכול. הם גדלו לחרדיות צומחת ומתפתחת, ששואבת מזרוחניקים ו'שורפת' אותם, מנצחת את פא"י (פועלי אגודת ישראל). הם חיים בנוסטלגיה, ועכשיו כשהם רואים ניסיונות חדשים, הם אומרים רגע, מי גונב לנו את החרדיות. הצעירים עד גיל 40 הם דור ראשון ללימודים אקדמיים, לצבא, לתעסוקה לא תורנית. הם אלו שנמצאים במבוכה".

גם כהן מחלק בין השנים הראשונות להתגבשות החרדים החדשים לבין ההתפתחות של השיח הזהותי והאידאולוגי שחלה לאחרונה. "בתקופה ש'טוב' פעלה היה מותר לדבר על צרכים. חיידר, עבודה, דיור. למה לא מקבלים את הילד שלי, למה מעיפים מבית כנסת חייל. אידאולוגיה או חתרנות תורנית הייתה מותרת רק מתחת לפני השטח. 'טוב' לא באה בשם האידאולוגיה, תמיד הייתה ההקדמה שברור שמי שיכול ללמוד כל חייו בכולל זה עדיף. הדיבור היה על בדיעבד. עכשיו באים אנשים שלא חשודים בקלות דעת רוחנית, לא בנהנתנות ולא בעם ארצות, והם שואלים שאלות.

"מי אמר שללכת לעבוד זה בדיעבד? אולי לחנך את הילדים לא במצוקה זה הידור במצוות חינוך? רק אנשים כאלה, שנקיים משלושת הדברים שהכי מפחידים חרדים, יכולים להגיד משהו אחר, ולהגיד אותו בשם התורה. פתאום הדור הנבוך מבין שיש לגיטימציה למבוכה שלו".

קהילת החרדים החדשים היא קהילה צעירה, שכבר מחזיקה בהיסטוריה ארוכה בשימוש באינטרנט. מימיה הראשונים היא מצאה בו פלטפורמה נוחה לביטוי, והשתמשה גם ברשתות החברתיות. המכורים זוכרים את התסיסה בפורומים ב"הייד פארק", שמצאו לאחר מכן אכסניה חדשה תחת המותג "בחדרי חרדים". קולות הביקורת החלו להישמע כבר שם, בפורומים כמו "עצור כאן חושבים", שהיה במה לדיון פתוח בשאלות אמונה והשקפה, ב"אגודה אחת", או בפורום המרכזי של "בחדרי", ככינוי הרווח של האתר.

רבים מהכותבים הבולטים החלו את דרכם בפורומים ההם, ויחסי ההיכרות ביניהם נטוו ברשתות לאורך שנים. הפייסבוק הרחיב את הסצנה, הפך את הכותבים מאנונימיים לבעלי שם ופנים, ותאם יותר את מצבם העכשווי. במובנים רבים, התפתחותם של החרדים החדשים התרחשה בקווים מקבילים להתפתחות הרשתות החברתיות.

הפיצול בקבוצת האם לקבוצת "תורה האב" התרחש לפני כשלושה חודשים. הוא נבע מתחושה של מספר חברים כי רוזנבלום רואה ביוזמה פלטפורמה לקידום אישי ולא מעניק די חופש לכותבים. הוא, מצידו, טען שאי הקפדה על הכללים שנקבעו תפרק את המכנה המשותף, שיצירתו היא המטרה המרכזית. אמוציות לצד שאלות של מהות היו מעורבות כאן.

פרטי הסאגה פחות חשובים מהתובנה המרכזית, ששני הצדדים רואים בקבוצתם הרבה יותר מקבוצת פייסבוק. המחלוקת על אופן ניהול הקבוצה, מבחינתם, היא מחלוקת על הטקטיקה לשינוי. חלקם מעידים על עצמם כעל מהפכנים שמחכים לשעת כושר, ובשל כך מתייחסים ברצינות רבה לכל סעיף ותת סעיף בתקנוני הקבוצה. רצינות שלעתים נראית כמוגזמת, אבל ימים יגידו.

הקבוצה החדשה שנפתחה מונה כחמש מאות חברים, והיא סגורה, בשונה מחי"ש, שפתוחה לקריאה. לאחר הקמתה צירף רוזנבלום מנהלים נוספים, כדי להזים את הטענות שהוא מבקש לעצמו שלטון יחיד. בעוד בקבוצת המקור גבולות הגזרה ברורים, בקבוצה המקבילה ממשיכים לתהות האם להכליל בתוכם יוצאים בשאלה או שהם צריכים להישאר מחוץ לתחום.

 
שאלות אמוניות מופיעות יותר בקבוצה החדשה, בשל היותה סגורה ומצומצמת יותר. במבט ראשון נראה שחי"ש מוכוונת מטרה והשינוי הגדול יבוא ממנה, אולם יש שטוענים אחרת. "אנחנו הפלטפורמה שמרכזת את כוחות המהפכה", אומר בלי היסוס אברהם וויליס, מהבולטים בקבוצה החדשה. "חי"ש לא הייתה בנויה לחולל את כל זה. היא לא מקסמה את הכוחות שבה שיכלו להוביל, לא קידמו את מי שצריך. מפה לא תבוא הישועה. יכול להיות שיקרה משהו, אבל מינורי. בסופו של דבר, הכוחות מוצאים את המקום שלהם אצלנו והנושאים החשובים עולים פה".

גם בחי"ש וגם ב"תורה האב" תוהים על מקומן של שאלות אמונה בשיח שהם מבקשים לקדם. מצד אחד, מדובר באנשים חושבים, והשאלות הללו הן חלק מאוסף המחשבות שלהם. מצד שני, רצונם לייצר חרדיות חדשה מחייב אותם להישאר בגבולות האמונה וההלכה, שהרי אם יוציאו עצמם מהכלל, נשמטה הקרקע לשינוי פנים־חרדי.

וויליס לא רואה סתירה בין השניים. "אחד הדברים המרכזיים שאנחנו חושבים שצריכים להשתנות זה הנטייה החרדית להשתיק. שאלות אמונה זה בסדר, וצריך להישאר רלוונטיים ולא להגיע למצב שאנשים חכמים עוזבים כי לא היה להם מענה".

קבוצות חי"ש כוללות בתוכן סתירה מובנית: הן אוספות אינדיבידואליסטים, אנשים שמאופיינים בחשיבה עצמאית, ומנסים להפוך אותם לקהילה. זאת הסיבה שהדיונים הולכים ומתארכים, וההגעה לעמק השווה לא תמיד קלה. ולמרות הכול, נראה שחלקים גדולים בתוכם מבינים שקהילה היא צורך, ושישנם די עקרונות משותפים כדי לייצר חרדיות חדשה ומוסכמת. כאמור, בצד השאלות השכליות, הזהות חשובה. הבקשה היא לבדל עצמם מהחרדיות הוותיקה, אבל לא ליפול להגדרות מגזריות אחרות אלא לסלול דרך משלהם.

רוזנבלום רואה בשאלת היחס בין החרדיות לבין הישראליות שאלה מרכזית. "בחינוך החרדי ממעיטים את החלק הישראלי שבזהות, אבל הישראליות היא המצע שעליו יושבת החרדיות כיום, ולכן זה יוצר דיסוננס בנפשו של החניך. מדברים נגד היבט ישראלי, אבל הבחור אומר לעצמו - אתמול בערב היה מטס של חיל האוויר, הסתכלתי עליו והרגשתי גאווה".

בנושא הזה יש הבדלי סגנון בין שלל החברים. הרוב, כך נראה, מייחסים חשיבות לעובדה שמדובר במדינת היהודים, ובונים את זהותם על בסיס כך. אך ישנם גם שונים. "אם היינו גרים בארצות הברית היינו קוראים לעצמנו חרדים אמריקאים. אני ישראלי במובן האזרחי, כמו שערבי שגר פה הוא ישראלי", אומר יונס, ונראה שהוא בעמדת מיעוט.

בקבוצת חי"ש מנסים לגבש מצע מוסכם, וכאמור כתיבתו כבר החלה. הוא עתיד לעסוק בכל שאלות הליבה, שבמרכזן היחס למדינה, ההיררכיה הרבנית הראויה, יחס ללימודי מחשבה, ללימודי מדעי הרוח, לאקדמיה בכללה וכמובן לצה"ל. מדובר בפרקים מרתקים, כמו זה העוסק ביחס למדינה ולמוסדותיה. הטענה המרכזית בו היא כי היחס הנגטיבי למדינה נדרש להשתנות, כיוון שגם החרדיות וגם הישראליות השתנו בעשרות השנים הללו, והיחס שהתאים בעבר לא מתאים כיום.

גם מכאן עולה שהמיינסטרים בקהילות הללו רואה את זהותו מעבר לישות אזרחית נטו, אבל מדגיש שאינו מחזיק בתפיסה ציונית דתית קלאסית, ודאי שלא משיחית. בחירת המילים, לפיכך, מדויקת מאוד: "החרדים הישראלים", כך במצע, "מכירים בחשיבותה המעשית של מדינת ישראל בקידום החיים הדתיים והתורניים במדינה, בהיותה אמצעי חשוב לערבות הדדית ובהיותה מרכז העם היהודי בעבור רוב העם היהודי בארץ ובתפוצות. כפועל יוצא מכך, על המרחב הציבורי להיות מקום בו מחד גיסא ירגישו בנוח כל חלקיו המגוונים של העם, ומאידך גיסא שאיפתנו היא כי הוא יתנהל על פי נורמות השאובות ממערכת הערכים היהודית".

 
"החברים בקבוצות הללו לא רוצים את הציונות של הרב קוק, אבל הם כן מוכנים לציונות של הרב ריינס", אומר כהן. "הם מפחדים מהציונות המשיחית. עם החרד"לים אין שום חיבור. הם בורחים מקנאות דתית ולא רוצים להחליף אותה באחרת. הם רואים בחרד"לים כאלה שמאמצים את הבעיות האופייניות לחרדים".

כשמבקשים מרוזנבלום לתאר את צביון יום העצמאות אצל נכדיו, הוא משיב בסימן שאלה. "אני לא יודע, כי אנחנו סיפור בהתהוות. קשה לנבא. זו השאלה הכי קשה פה. קורים דברים, ישנן מחשבות, והרפלקסיה הזו תשפיע על מה שיקרה. לכן חשובות לי כל כך השיחות בין האנשים".

"אין לדעת בוודאות לאן כל זה יילך", אומרת אביגיל קרלינסקי, מהקולות הנשיים הבולטים בקהילת החרדים החדשים, מנהלת ומייסדת ארגון "לא תשתוק" הפועל למודעות בנושא הטרדות מיניות בחברה החרדית, ומי שעשויה אולי ללמד על מעמד הנשים בקהילה המתפתחת.

"יש כאן קהילה, אבל לא אידאולוגיה אחת אחידה. הדיונים הם על הכול, משאלות אמונה ועד שאלות מעשיות, והקשרים לא מסתיימים ברשת, אלא מתגבשים לכדי יוזמות חברתיות לסוגיהן. אבל כרגע מדובר בעיקר בחברים. אנשים צריכים חברים שאיתם הם יכולים לדון בפתיחות על הדברים שמעסיקים אותם. עוד מוקדם לדעת מה יקרה מכל זה, אך דבר אחד בטוח: המספרים הולכים וגדלים בכל יום שעובר".

שאלת ההנהגה החסרה החלה לצוף בשיח ממש לאחרונה. "זו קהילה כעובדה מוגמרת, קהילה של לכתחילה ולא של בדיעבד", אומר יונס. "יש רבנים שתומכים במהלכים הללו אבל לא מוכנים לעמוד מאחורי זה בפומבי". שמות של רבנים שיתאימו עולים לעתים, כמו הרב דוד בלוך, ממקימי הנח"ל החרדי, שלאחר משא ומתן ארוך ניאות להשתתף בשבת הגיבוש שנערכה עבור החישניקים. אבל נראה כי עוד יחלוף זמן עד שאלפי האינדיבידואלים הללו ייסגרו על גישה אחידה וייאותו למנות על עצמם רב מוסכם.

בינתיים, הם מדברים אחד עם השני. "תהיה פה מהפכה ברמה של המהפכה החברתית", בטוח וויליס. "לא בטוח שההנהגה תשתנה דרמטית, אבל השיח כולו ישתנה. מה השתנה במהפכה החברתית? עד אז דיברו רק על ימין ושמאל מדיני, ומאז כל הפוליטיקאים יודעים שחייבת להיות להם עמדה חברתית. בדיוק כך המהפכה החרדית תצליח".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg