ראשי » יהדות » חדשות

"הרעיון היה פשוט. להרוג נאצים וכמה שיותר"

חבורת "הנוקמים" הייתה קבוצת עלית קטנה ואמיצה שתכננה נקם בנאצים. למרות שהתכנית כשלה, הביצוע היה חשוב מאין כמותו ברמה הסמלית והרוחנית. "אם יש משהו בחיים שלי שאני גאה בו, זה שהייתי חלק מהקבוצה הזו", אמר ניצול השואה, יהודה מימון

שבעים שנה אחרי הניסיון הנועז ביותר שנעשה על ידי ניצולי שואה יהודים לנקום במעניהם הנאצים, מנהיג החבורה שזכתה לכינוי "חבורת הנוקמים" מודה שהוא נושא עמו חרטה: למיטב ידיעתו, על אף המאמצים הכבירים, אף חייל נאצי לא מת כתוצאה מפעילות הקבוצה.

עוד כותרות ב-nrg:
"מעדני יחיעם" יורידו נקניקים מסניפי רמי לוי
ארגוני טרור מאמצים נשק בשליטה מרחוק
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

יוסף חרמץ, מנהיג ה"נוקמים" בעבר, הוא אחד הבודדים שנותרו בחיים מקרב החבורה, שהוציאה לפועל הרעלה המונית של 2,200 חיילי SS ב-1946. הסיפור מוגדר עד היום כתעלומה, כיוון שכמות הרעל שפוזרה במזונם של הנאצים הייתה אמורה להביא למותם של עשרות אלפים - אך איש לא נהרג. חרמץ בן ה-91 מתנחם בכך שהחבורה הצליחה להעביר מסר רועם וברור - רצח יהודים לעולם לא יעבור בשתיקה שוב. "לא היינו מוכנים לחזור לישראל מבלי לעשות משהו", מספר חרמץ בלחישה צרודה בדירתו שבצפון תל אביב.

חרמץ, או "ז'ולק" כפי שכונה אז, היה חלק מקבוצה קטנה של חמישים גברים ונשים, שלחמו קודם לכן במסגרת ה"רזיסטנס" (תנועת ההתנגדות הצרפתית שפעלה במחתרת במהלך המלחמה) ותבעו נקם. בעוד במהלך משפטי נירנברג נשפטה והורשעה צמרת הצבא הנאצי, החלק הארי של צבא ה-SS- שב לביתו שבגרמניה לאחר המלחמה, והתפנה לשיקום ובנייה מחודשת של המדינה בסיוע תכנית מרשל האמריקאית - התכנית להבראת אירופה. ליהודים אפילו לא ניתן ייצוג או זכות עמידה במהלך משפטי נירנברג ותחושת חוסר הצדק בערה בליבם של הצעירים היהודים.
 
"הרעיון היה פשוט", אומר חרמץ, שאיבד את רוב משפחתו בשואה, "להרוג גרמנים, וכמה שיותר מהם". התכנית הראשונה שהגתה החבורה הייתה נועזת במיוחד. ביוזמת המשורר ולוחם ה"רזיסטנס", אבא קובנר, התכוונה החבורה להרעיל את בורות המים בנירנברג, פעולה שהיה בכוחה להרוג מאות אלפי גרמנים. ואולם, הסיכוי שגרמנים חפים מכל פשע יהרגו גרם לבריגדה המאולתרת להסתייג מהתכנית. כמו כן, מספר חרמץ, הנוקמים חששו שהדבר יפגע בסיכויי הקמתה של מדינת ישראל, שהיו תלויים בהסכמה בינלאומית. כך או כך, כשהפליג קובנר מישראל לאירופה ובאמתחתו הרעל, הוא נתפס על ידי רשויות המנדט הבריטי. ברגע האחרון על מנת לחמוק ממעצר, הוא נאלץ לזרוק את הרעל ולוותר על התכנית.
 
בלית ברירה, נאלצו הנוקמים לעבור לתוכנית ב', מבצע מוגבל יותר בהיקפו שהציב כמטרה הרג פושעים נאצים בלבד. כמה מחברי הקבוצה החלו לעבוד במסווה במאפיה, שהכינה לחם עבור מחנה מעצר אמריקאי בנירנברג, שבו הוחזקו חיילים נאצים בשבי. החברים המתינו לשעת כושר לבצע את המהלך, וההזדמנות הגיעה ב-13 באפריל, 1946. שניים מהם בילו שעתיים בציפוי 3,000 כיכרות לחם בארס מסוג ארסן, כשמטרתם להרוג 12,000 אנשי SS.

לפי מסמכים מסווגים של מודיעין ארה"ב שנחשפו לאחרונה, כיכרות הלחם הכילו מספיק ארסן לגרום למותם של 60,000 איש. מדוע לא נהרג איש? איש לא יודע. התיאוריה הרווחת היא כי הקבוצה, בחפזונה הרב, פיזרה שכבה דקה מידי של ארסן. תיאוריה אחרת גורסת שהנאצים, שהבחינו שמשהו בלחם חשוד, לא אכלו ממנו כמות שהיה בה די כדי להרוג.
 
מיד לאחר הפעולה, ברחה הקבוצה לארץ ישראל דרך איטליה, בעזרתו של יהודה מימון. "זה היה הכרחי להקים את הקבוצה הזו ואם יש משהו בחיים שלי שאני גאה בו, זה שהייתי חלק ממנה", מספר מימון, ניצול אושוויץ שכל משפחתו נספתה בשואה. "חס וחלילה שאחרי המלחמה היינו פשוט חוזרים לשגרה, בלי לחשוב על נקם. בלתי נתפס לחשוב שלא היינו לפחות מנסים להשיב לחיות הללו כגמולן".
 
"אפילו אם הפעולה כשלה, היא הייתה ספוגה סמליות", מוסיפה דינה פורת, היסטוריונית ראשית ביד ושם שמתעתדת לפרסם בקרוב ספר על פעילות ה"נוקמים". "בסוף היום מהי ציונות? ציונות היא אקט לקיחת האחריות של היהודים על גורלם הם. זה מה שהם רצו להראות. והמעשה האמיץ שלהם הפך למטאפורה מופלאה למאבק לתקומה של מדינת ישראל".



מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg