בהליך הגירושים גם אני צריכה לעשות חשבון נפש
אני מנסה, למרות הקושי, להניח בצד את התחושה שהוא מנסה להתנקם בי, לשכוח את הדברים הקשים שהוא עשה לי ואמר לי, ולהתרכז בי. מה אני עשיתי, מה אני אמרתי, איפה בדיוק אשמתי, בגדתי, גזלתי, דיברתי דופי. גירושים במגזר, טור נוסף בסדרה
זה בטח לא קל, לראות את הבת הקטנה שלך לפי ימים ושעות. זה בטח לא קל כשאי אפשר לקום מהמיטה וללכת להציץ עליה ישנה, מתכרבלת בשמיכה עם המוצץ בפה. זה בטח קורע את הלב לאבא שצריך להיפרד מהבת שלו ולראות אותה שוב רק בעוד יומיים. לחזור לבית ריק ולא לראות את החיוך המתוק של רוני, לחזור לבית ריק אחרי יום עבודה ולדעת שאף אחד לא מחכה לך.עוד כותרות ב-nrg:
- גד אלבז: מכשילים אותי כי אני הבן של בני מש"ס
- משבר השבת בעיתונות החרדית: התקשורת אשמה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
השבוע התחילו בבתי הכנסת לומר סליחות. ברחוב שלי אפשר לשמוע מדי פעם בעל תוקע מתאמן לקראת ראש השנה, תקיעה, שברים, תרועה. שובו אליי ואשובה אליכם, השופר מגמגם בבכי, ואני משתדלת להקשיב.
מזג האוויר מתחיל להתקרר קצת, ואיתו גם הרגשות הקשים, הטריים, מהפרידה. כבר עבר די זמן. יש בי מספיק כוח עכשיו, מספיק יציבות רגשית, והגיע הזמן לעשות אותו, את חשבון הנפש שכל כך פחדתי ממנו. ועדיין יש בו, בחשבון הנפש הזה, מן הפחד. אולי לעולם לא אצליח לתקן, אולי גם הזוגיות הבאה תיהרס לי ככה. מי מבטיח לי שאם אשתדל, אם אתן את כל כולי ואתאמץ להשתנות ולהשתפר, אצליח? מי יתחייב שהזוגיות הבאה שלי תהיה באושר ועושר עד עצם היום הזה?
"פתחו לי פתח כחודו של מחט," מזדמזם מעצמו המדרש באוזני, "ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". אני יודעת, זה הכול אמונה. השם יתברך רק מחכה שנעשה צעד, והוא ייקח את היד שלנו ויעזור לנו לרוץ. אני חייבת להאמין שבפעם הבאה זה יהיה טוב יותר, חייבת להאמין שאני מסוגלת להצליח. לפתוח, ולו במאמץ עילאי, פתח כחודו של מחט. אבא שבשמיים כבר יעשה את השאר, כבר יפתח את הדלת לרווחה.
פתח כחודו של מחט זה אומר לשבת ולשחזר, רגע אחרי רגע, מאז הפרידה. להבין מה יכולתי לעשות יותר טוב, איפה יכולתי להתנהג אחרת, מה עשיתי לא בסדר. ואני מנסה, למרות הקושי, להבין את הצד של דור. להניח בצד את התחושה שהוא מנסה להתנקם בי, לשכוח את הדברים הקשים שהוא עשה לי ואמר לי, ולהתרכז בי, רק בי. מה אני עשיתי, מה אני אמרתי, איפה בדיוק אשמתי, בגדתי, גזלתי, דיברתי דופי. לשים את האצבע על הנקודות ואז לתקן, בזו אחר זו, לראות קו נמתח בין כולן כחוט שני שמלבין.
לטורים הקודמים של אור:
- כיסוי הראש שלי הוא אזיקים לאיש שאני לא אוהבת
- רוצה כבר להתגרש. כשאני לבד - פתאום טוב לי
- הסרבן סוחט אותי, אבל הוא עדיין אבא של בתי
- עוד יהיה לי? חברה בהיריון, ואני שונאת אותה
- על סף ייאוש: עד מתי אשאר מסורבת גט?
- החלטתי להתגרש, והמגזר דורש הסברים
כמה פשוט להיסחף למשחק מלוכלך בזוגיות, במיוחד בהליך גירושים, במיוחד כשלא מדברים עם הצד השני, ולא מסתכלים לו בעיניים. בקלות מדהימה אפשר לייחס תחכום לכל מהלך שלו, לראות כוונות נסתרות ואפלות בכל משפט שנכתב, לפרש כל משפט כיציאה לקרב. ולפעמים זו באמת קריאה לקרב, אבל בשביל קרב, כמו בשביל טנגו צריך שניים.
ניסיתי לא ליפול למלכודת הזו. ניסיתי שלא להיות השנייה בטנגו, ובטח שלא הראשונה. אבל אני רחוקה מלהיות טלית שכולה תכלת ולא מעט פעמים כעסתי עליו, קיוויתי שלא יבוא לקחת את רוני, קיוויתי שהיא לא תסכים ללכת אליו. עניתי בצורה קרה להודעות, לא עשיתי מאמץ ללכת לקראתו. לפעמים תכננתי איך להקשות עליו ולעשות לו רע, להתנקם בו על מה שעשה לי.
תמיד אחרי כמה רגעים הכעס שכך והתוכניות שלי נעלמו כלעומת שבאו, אבל אני רוצה ללמוד איך לא לתת להן להופיע בכלל. לנסות לראות איך מאחורי הכעס שלו עומד אבא שמתגעגע לבת שלו וכל מה שהוא רוצה זה לראות אותה. אני רוצה לזכור שגם הוא בן אדם, שגם לו יש רגעי חולשה, שגם לו לפעמים יש ימים רעים ואין לו כוח להיות נחמד. שגם הוא בודד לפעמים, שגם הוא פגוע ממני.
להפנים שיש לו אילוצים, ואם הוא מאחר לרוני זה לא בגלל שהוא לא אוהב אותה, אלא אולי בגלל שדווקא היום הבוס הפיל עליו משימה דחופה, והוא כל כך ניסה לסיים בזמן ולא הצליח. ולזכור שזה בטח נורא מתסכל לאחר לילדה שלך כשיש לך כל כך מעט שעות איתה.
אני מכה על חטא ששכחתי לפעמים שאין לו אחים קטנים, שהוא לא תמיד מבין בגידול ילדים, ועושה טעויות. לפעמים החלטתי החלטות שקשורות לרוני ולא התייעצתי איתו, סתם כי יכולתי. לא עצרתי לרגע לשאול את עצמי כמה זה מכאיב לו. דיברתי עליו רעות למרות שלא הייתי רוצה שידבר עליי, למרות שלא תמיד ידעתי את האמת כולה.
קל לי מאוד לספור ולמנות ולזכור את כל הדברים שהוא עשה לי, להאשים אותו שכל מה שעשיתי לו לא היה אלא כתוצאה ממה שהוא עשה. אבל "הוא התחיל" זה תירוץ שכבר לא עובד בגילנו, וקל יותר להתחבא מאחוריו מאשר להישיר מבט כן אל המראה ולהגיד, התלכלכתי. נפלתי גם אני לבוץ המסריח של הגירושים, שיחקתי לפעמים את תפקיד הגרושה הממורמרת והנקמנית, בלי להניד עפעף.
אני רחוקה מלהיות נקמנית באופיי. אני גם לא צרת עין, אבל בחשבון הנפש שלי גיליתי כמה התגובות הופכות להיות חריפות בתהליך הזה, שנוגע בעצבי הנפש החשופים, וכמה צריך להיזהר. הנפש שלי מוטלת עכשיו לפני, אחרי ששפשפתי אותה בצמר פלדה של עיניים בוחנות ושופטות, והיא כואבת ומלאת חרטה.
פתחתי פתח כחודו של מחט. פתח לי, הקב"ה, פתח גדול, ושמור שלא יכנסו בו שוב הקנאה, השנאה, הכעס, השתלטנות והנקמנות. וקול השופר עולה שוב מהחלון הסמוך, כעונה אמן.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם