כל עוד לא הוכח אחרת, כולם אשמים באסון החניון
יחסה של התורה לחיי אדם עומד בסתירה מוחלטת לאורח החיים שלנו, שמנסה להתגונן ולהגן על האשם-לכאורה בכל מחיר. התורה תובעת את ההפך: היא מטילה אחריות קולקטיבית ואשמה ברורה על החברה ועל מנהיגיה
בשעת כתיבת שורות אלה, שלוש יממות לאחר קריסת החניון ברמת החייל בתל אביב. עמלים מאות אנשי הצלה, פיקוד העורף וכיבוי אש בניסיון אחרון למצוא לכודים מתחת להריסות. במקביל, עמלים עשרות משפטנים בבניית תיקי ההגנה לאנשים שאמורים היו למנוע את האסון הזה.עוד כותרות ב-nrg יהדות:
- משבר השבת: למה הציונות הדתית לא לוקחת צד?
- הצצה ל"פסטיבל אשכנז": ניגון חסידי ביפנית
- שינוי כיוון: פשקווילים נגד אפליית ספרדים
בתרבות אליה התרגלנו, אין אפילו מחשבה או דמיון שיקום מישהו מחברת הבנייה, היזמים או המנהלים בשטח ויאמר: אני אחראי, טעיתי! במקום זאת, באופן מתורגל וקבוע, נפתחת חקירת משטרה וגורמי אכיפה נוספים, ובמקביל אליהם נבנים תיקי הגנה עבי כרס ומתוחכמים, שמנסים להוציא את המעורבים כולם זכאים בבית המשפט.
כוחות חילוץ מוציאים גופה מהריסות החניון
צילום: גדעון מרקוביץ
תרבות זאת מנוגדת ואפילו הפוכה למסר החריף שעולה בפרשת השבוע – פרשת שופטים. בסיום הפרשה, התורה מתייחסת למצב שבו נמצאה גופת נרצח ואין כל סימנים שיגלו מי הרוצח. התורה מצווה על פעולה מרתקת שנראית תמוהה ולא קשורה – והָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ, וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל.
לאחר הטקס הזה מתקיימת נטילת אחריות על הרצח על ידי לא פחות מזקני העיר והכהנים: וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. כֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. במילים אחרות הם מודים: ברירת המחדל היא שאנו אחראים ואשמים. המקרה הזה, ואנו גם מוכנים להצהיר על כך, הוא חריג ויוצא דופן.
יחסה של התורה לחיי אדם והאחריות שהיא מטילה על החברה לייקר חיי אדם, עומד בסתירה מוחלטת לאורח החיים שלנו שמנסה תמיד להתגונן ולהגן על האשם-לכאורה בכל מחיר. התורה תובעת את ההפך: היא מטילה אחריות קולקטיבית ואשמה ברורה על החברה ועל מנהיגיה כל עוד לא הוכח אחרת. התורה תובעת חשבון נפש לאומי מכולנו. כאשר אדם נהרג עוצרים הכול. לא ממשיכים הלאה בצקצוקי לשון, אלא עוצרים ומוודאים שדבר כזה זה לא יקרה כאן שוב!
הטקס של עריפת העגלה נועד להעביר מסר חברתי שהרג חיי אדם הוא טרגדיה ודרמה שמציינים אותה במעמד ציבורי רב רושם, ועל ידי התחייבות של החברה למנוע מקרים כאלה בעתיד. מותם של רבים היה נמנע לו היינו מאמצים היום את הסטנדרט הזה. ובמקום לאפשר לאחראים לרוץ לעורכי דין יקרים, כדי לוודא שחלילה לא תוטל עליהם האחריות, היינו מאמצים את הגישה הדרמטית של התורה ועוצרים הכול על כל חיי אדם שנאבדים.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם