ראשי » יהדות » דעות

כולם נוסעים לאומן: עבודה זרה או עבודת השם?

המנהג לפקוד קברי צדיקים הינו עתיק יומין, ועמד במחלוקת בין חכמים ופוסקים. אך מסע לקברי הבעש"ט 
ור' נחמן שאליו יצאתי שכנע אותי שכיום מדובר בדבר חדש

באחד מעלוני השבת צדה את עיני מודעה קטנה: "מסע הנשימה - מסע אל הנשמה: ביקור בקברי צדיקים, בציון של רבי יצחק לוי מברדיצ'ב, במז'יבוז' אצל הבעל שם טוב, ובאומן אצל רבי נחמן מברסלב, מתקן הנשמות". למרות שאני רגיל בדרך כלל לצאת למסעות בגפי, הכותרת החזקה "מסע אל הנשמה" גרמה לי להתעניין בנסיעה ובסופו של דבר להצטרף עם בתי הצעירה ונכדי הבכור.


עוד כותרות ב-nrg יהדות:
- קבלה ומדע בדיוני: תורת הסוד בקומיקס
- כל עוד לא הוכח אחרת, כולם אשמים באסון החניון
- משבר השבת: למה הציונות הדתית לא לוקחת צד?

כבוגר ישיבת הר עציון, המסע לאומן לא היה משאת חיי לפני היציאה. ראשי הישיבה שלי, הרב עמיטל זצ"ל והרב ליכטנשטיין זצ"ל, לא היו בין המעודדים את הנסיעות לקברי צדיקים בכלל ולאומן בפרט. כאשר הגעתי לשדה התעופה בן גוריון ופגשתי חברים ומכרים אשר שאלו אותי לאן מועדות פניי הפעם, מצאתי את עצמי מתנצל ומסביר מדוע אני נוסע לאומן.

בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר לנטייה לבקר קברי צדיקים, הן בארץ והן בחוץ לארץ. המבקרים הרבים אינם דווקא חסידי אותו פלג או אותה חסידות, אלא אנשים מקבוצות שונות ומגוונות שמאמצים את הנוהג להשתטח על קברי צדיקים ולהתפלל, להדליק נרות, להניח קוויטלאך, לקרוא את ה"תיקון הכללי", לשיר ולרקוד.

בעשורים האחרונים מתקיימות הילולות ברוב עם ועדה בקבר הרשב"י בהר מירון, בקבר הבאבא סאלי בנתיבות ובקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה, וכן במקומות שונים בחו"ל, כגון אצל רבי אליעזר פאפו, בעל הפלא יועץ, בבולגריה, אצל רבנים שונים במרוקו, ועולה על כולם רבי נחמן, שבציונו מתקבצים עשרות אלפי אנשים בראש השנה ומאות אלפים במשך השנה כולה. ככל הנראה, הגורמים להעצמה של מנהג ביקורי קברי הצדיקים הם התפשטות הקבלה בצפת במאה ה־16, תנועת החסידות, וכן העליות שהגיעו מארצות המזרח והביאו עמן את המסורת של תפילה על קברי צדיקים.

עלייה לקברי צדיקים אינה מנהג חדש. התלמוד מספר שבזמן שליחותם של המרגלים לארץ ישראל הלך כלב בן יפונה לבקר קברי אבות במערת המכפלה ולהתפלל, ואמר להם: "אבותיי בקשו עליי רחמים שאנצל מעצת המרגלים" (סוטה לד, ב). גם בעלי הלכה ומחשבה לאורך הדורות צידדו במנהג זה והסבירו את חשיבותו ומשמעותו.

הר"ן (רבינו ניסים) כתב: "באמצעות הנביאים והחסידים יושפע השפע לכל בני דורם וגם אחרי מותם מקומות קבריהם ראויים להימצא השפע שם כי עצותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע הא־לוהי עדיין נשאר בהם המעלה והכבוד ומפני זה אמרו חז"ל שראוי להשתטח על קברי צדיקים ולהתפלל שם כי התפילה במקום ההוא רצויה יותר" (דרשות הר"ן, דרוש שמיני).

המהרי"ל, מראשוני אשכנז, מסביר את מקור המנהג ומציין - "משום דבבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה נתקבלה ביותר על אדם קודש", אבל הוא מוסיף ומזהיר: "המשתטח על קברי צדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם אך יבקש מהשי"ת שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר".

לעומת זאת, מצאנו בקרב הפוסקים קולות רבים המתנגדים למנהג זה לפי שחששו מהשלכות תיאולוגיות הסותרות את ייחודו של הקב"ה שרק אליו ראוי להתפלל, כפי שנאמר בי"ג עיקרי האמונה: "שהבורא ית"ש לו לבדו ראוי להתפלל ואין זולתו ראוי להתפלל".

המתנגדים לנוהג של ביקור אצל קברי צדיקים חששו כמובן מהפיכת התפילה בקבר לפולחן אישיות או לזליגה לעבודה זרה על ידי הפיכת הצדיק למטרת התפילה ולא לאמצעי בלבד. שכן גם בין הבאים להתפלל על קברו של צדיק יש גישות שונות. יש הבאים להתפלל ישירות אל הצדיק בבקשה שיסייע בכוחו, יש הבאים להתפלל אל הצדיק כדי שיפעל וימליץ טוב על אדם בפני הקב"ה ויש הבאים להתפלל על קברי צדיקים ישירות לקב"ה שיעזור ויסייע למלא את מבוקשם בזכותו של הצדיק.

ייתכן שאת הגישה המתנגדת להפיכת קברים למרכז לחיים דתיים מבטא רבן שמעון בן גמליאל באומרו: "אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הם הם זכרונם" (תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים ב, ה). כלומר, יש מגמה להתמקד דווקא בתורתם של הצדיקים אבל לא במקום קבורתם.

אלא שלאחר ששבתי ממסע אל קברי צדיקים, ברצוני להעז ולומר שתופעת ביקור קברי הצדיקים כפי שהיא באה לידי ביטוי כיום היא תופעה מחודשת. היהדות היא תורת חיים המחוברת לחיים ומטמאת את המתים. אנו לא מוצאים בתנ"ך, בדברי חז"ל ובשולחן ערוך מצווה לבקר בקברי צדיקים ולמרות זאת יש כיום "עלייה לרגל למירון" ו"עליה לרגל לאומן". מה גורם לכך? מדוע נולדה מצווה מחודשת זו אשר עשרות אלפים או אולי מאות אלפים בעולם היהודי אימצוה ללבם?

נדמה שכדי לגלות את סוד הקסם בסוגיה זו, יש לנהוג כדברי חז"ל: "פוק חזי מאי עמא דבר" (עירובין יד, ב). כלומר, לנסות להבין את המניעים של הציבור להמשיך ולקיים נסיעות אלו. אני מבקש להציע שיש שני סוגים של ביקור קברי צדיקים: ביקור "קלאסי"  וביקור "פוסט מודרני". הביקור הקלאסי הוא ביקור אצל הצדיק, חיבור אל נשמתו של הנפטר. אולם ביקור קברי צדיקים פוסט מודרני הוא מפגש של האדם עם עצמו. לא חיבור עם הצדיק אלא חיבור עם הנשמה.

הביקור בקברי צדיקים גורם לאנשים רבים תחושה של התרוממות רוח. התרחקות מהחיים כדי להתחבר אל עצמם ליד קברו של הצדיק. כביכול אדם זקוק לנסוע, להתרחק מהמוכר והידוע ולצאת למסע לאוקראינה כדי לחפש ולמצוא את עצמו. הביקור בציון הצדיק הוא כיום דרך להתנתק מהסובב כדי להתחבר אל העצמיות.

נדמה שלא רק המסע הגיאוגרפי עצמו הוא החשוב בעלייה לקברי צדיקים, אלא גם התנועה הנפשית המתרחשת בלבו של האדם המאמין המגיע לציון של הצדיק. המסע האמיתי איננו מוגדר כתנועה פיזית מנקודת היציאה עד ההגעה לציון, אלא כתהליך של מסע רוחני החווה אדם שמחפש את עצמו דרך דמותו של הצדיק.

המעניין בביקור בקברי צדיקים הוא שיש כאן תופעה חברתית רחבה ורוחבית. קשה לתאר עד כמה מגלים את עם ישראל כולו בקברי הצדיקים שבהם ביקרתי, עד כי נדמה כי הדרך להיחשף לעם ישראל האמיתי היא דווקא בקברי הצדיקים. העולים לקברי צדיקים הם חסידים ומתנגדים, גברים ונשים, אינטלקטואלים ופשוטי עם, אשכנזים וספרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים - כולם ביחד מקיימים את העלייה לרגל לקברי צדיקים. יש משהו עמוק שמביא ביחד לציון הבעל שם טוב ורבי נחמן חסידים בקפוטה ושטריימל לצד נשים עם גופיות ומכנסיים קצרים.

יש הטוענים שביקור ותפילה בקברי צדיקים כדי להגיע לחוויה אישית והתעלות רוחנית אינם עבודת ה' טהורה אלא עבודת האדם את עצמו. לא כך התרשמתי אני הקטן כאשר ראיתי את המוני בני ישראל מתפללים על קברי צדיקים ושופכים את לבם לאביהם שבשמיים בשיר ובאומר.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח