ראשי » יהדות » מגזין

תפילה, ציצית ולימוד: האם דתיים מקיימים מצוות?

הולכים למופעים שבהם נשים שרות ולחוף מעורב עם המשפחה, אבל מקפידים על הנחת תפילין ולבישת ציצית. סקר "מקור ראשון" ממפה את הרגלי שמירת המצוות של הציבור הדתי–לאומי

יותר ממחצית מהגברים הדתיים מקפידים להתפלל במניין בימות החול, לפחות פעם בשבוע. הממצאים מלמדים על כך שהתפילות בכלל, ותפילה במניין בפרט, הן חלק בלתי נפרד מסדר היום של של הגברים בציונות הדתית. בהכללה, הגבר הדתי הממוצע מקדיש לתפילות כשעה ביום.

בכל מה שנוגע לחלוקה גילאית, מצטיירת מגמה ברורה של עלייה במחויבות לתפילה במניין ככל שעולים בקבוצת הגיל: כך למשל, רק כשליש מהגברים הצעירים (בני 16-30) מקפידים להתפלל במניין מדי יום, לעומת כשני שליש מהגברים המבוגרים (51 ויותר). גם בתפילת מנחה וערבית מצטיירת מגמה דומה, של פער משמעותי במחויבות לתפילה במניין בין האוכלוסייה הצעירה לבין האוכלוסייה המבוגרת.


עוד כותרות ב-nrg יהדות:
- ללמוד עברית זה חשוב יותר ממתמטיקה
- פרידה מאדי דריבן: לוחם עם חזות קשוחה ולב רך
- שילוב של פרויד והרב קוק: "טיפול יהודי"


פחות ממחצית הציבור הדתי־לאומי מקפידים באופן מוחלט שלא לפקוד חופים נפרדים. הממצאים מלמדים על הפרש משמעותי בין ההתנהלות הציבורית בבילוי עם חברים, לבין בילוי משפחתי על חוף הים. בבילוי עם חברים ניכרת הקפדה גדולה יותר על הליכה לחופים נפרדים, לעומת הליכה לחוף הים עם בני המשפחה - אז רק שליש מהנשאלים השיבו כי הם מקפידים לפקוד חופים נפרדים בלבד. נראה שמכיוון שהליכה לחוף הים היא מעשה פומבי, כאשר מדובר בבילוי חברתי ההתנהגות הופכת לשמרנית יותר.

 
הממצאים מלמדים על כך שבאופן כללי, הציבור הדתי־לאומי אינו נמנע ממצבים שיש בהם היבט של "קול באישה" - ההפך הוא הנכון. בכל מה שנוגע להאזנה לשירת נשים ברדיו ובדיסק, נדמה שמדובר כמעט בקונצנזוס, בוודאי בקרב אלו המגדירים את עצמם כמשתייכים לציונות הדתית הקלאסית וכדתיים ליברליים (רק 3.6% מכלל הדתיים הצהירו כי יימנעו באופן אקטיבי מהאזנה לשירת אישה ברדיו).

בתשובה לשאלה על האזנה לשירת נשים באירוע, קיים קשר הדוק בין השיוך המגזרי לבין התשובות שניתנו: 90% מהמשתייכים ל"ציונות דתית ליברלית" הצהירו כי ילכו מלכתחילה לאירוע שיש בו שירת נשים, לעומת 41.7% בלבד מהמשתייכים ל"ציונות דתית תורנית".

סוגיית שירת הנשים מדגימה היטב את הקונפליקט של החברה הציונית־דתית: מצד אחד, הציבור הסרוג מבקש להדגיש את הייחודיות התרבותית שלו, הנובעת מעולמה של ההלכה היהודית, אך מצד שני חשוב לו להישאר במרכז הבמה התרבותית בישראל. במקרה הזה, הרוב הגדול של הציבור הדתי בוחר ללכת עם הזרם המרכזי של החברה הישראלית.

סוגיית ההימנעות מהאזנה לשירת נשים זוכה לא פעם לקיתונות של בוז מצד הציבור החילוני, שכן היא נתפסת כפומבית וכפוגעת גם בזמרות ובקהל. נראה שמסיבה זו, כמו גם מסיבות פנים־דתיות שונות, הציבור הדתי לאומי חובר לזרם הכלל־ישראלי, כך שההקפדה בתחום זה נמוכה מאוד. יחד עם זאת קיים הבדל פנימי בתוך הציונות הדתית בין הציבור התורני לבין שאר הקבוצות. אחוז "התורניים" שציינו כי ינכחו באירוע שיש בו שירת נשים נמוך בכשליש מאשר בשאר הקבוצות בכל אחד מהמצבים. ממצא מעניין נוסף הוא הליברליות היחסית שעולה מתוך קבוצת הגיל המבוגרת על פני קבוצות הגיל הצעירות.  


בסוגיית התפילין מצטיירת הקפדה של רוב מוחלט של ציבור הגברים שמניחים תפילין מדי יום. בקרב המשיבים המבוגרים נרשמה הקפדה כמעט מוחלטת, אשר הולכת ויורדת בהדרגה ככל שהמשיבים צעירים יותר. למרות הירידה היחסית, גם בקרב האוכלוסייה הצעירה נרשמים נתונים גבוהים של הנחת תפילין.

שאלה זהה בנוגע לסוגיית הציצית מציירת מגמה דומה, אם כי מובהקת פחות: מרבית הגברים בציונות הדתית לובשים ציצית לפחות "בדרך כלל", ומרביתם לובשים ציצית "תמיד". גם כאן, ניכרת ירידה ברמת ההקפדה עם הירידה בגיל. נדמה שמבחינה סוצולוגית, מצוות הציצית מנוגדת באופן מובהק לסוגיית שירת הנשים. בזמן ששירת נשים נמצאת במרכז סדר היום הציבורי, מצוות ציצית נתפסת כעניין פרטי שהקפדה עליו אינה משפיעה על הפרהסיה הישראלית.

נתונים נוספים מצביעים על פערים בין האוכלוסיות. אצל הדתיים הליברליים ההקפדה על ציצית באופן קבוע עומדת על כ־50%, ואילו אצל הדתיים התורניים היא עומדת על קרוב ל־80%.


יותר מרבע מהמשיבים אינם לומדים כלל לימודי קודש במהלך ימות החול, ונראה שלימוד תורה אינו רכיב מרכזי בחיי היומיום של מרבית אנשי הציונות הדתית. מתוך אלו שכן לומדים, מרבית המשיבים מקדישים עד שעה שבועית במצטבר ללימודי קודש, ורק מיעוט מקפיד ללמוד תורה במשך זמן רב יותר.

הבדלים משמעותיים נרשמים בהבדלים בין המינים: יותר נשים מצהירות שאינן מקדישות כלל זמן ללימוד תורה מאשר גברים, וגם בקרב אלו המקפידים ללמוד תורה - גברים מקדישים ללימודי קודש זמן רב יותר מאשר נשים.


אחוז ניכר מהמשיבים הצהירו כי הם מברכים לפני אכילת מזון רק לעתים, או כלל לא. אחוז נמוך עוד יותר דיווחו על הקפדה על ברכה לאחר האכילה. מעניין לציין כי קיים פער משמעותי בין הקפדה על ברכות על לחם, שהיא גבוהה למדי, לבין ברכות על שאר סוגי האוכל.

הסקר נערך על ידי מכון "מסקר", על בסיס מאגר קבוע הקיים במערכת שממנו נבנה מדגם מייצג של הציבור הדתי לאומי. המדגם כלל 400 משיבים בגילאי 16 ומעלה, מפולחים בין ארבעה תתי–מגזרים: השקפה דתית–תורנית, השקפה דתית–ציונית קלאסית, השקפה דתית–ציונית ליברלית, וקבוצה נוספת של דתיים שאינם עונים על ההגדרות הקודמות

הכתבה פורסמה במגזין מוצש

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg