ראשי » יהדות » מגזין

קהילה מעורבת חדשה: בית כנסת לצד בריכה בשבת

דתיים שלא מעוניינים שהסביבה תכתיב להם כמה דתיים להיות, וחילונים שרוצים להרגיש בנוח לקפוץ לאיזו תפילת שבת מרעננת: ביישוב החדש שלפים מאמינים שפיצחו את הקוד שיאפשר לכולם לחיות יחד. לא הכול הולך חלק, אבל לטענתם ככה נראית גאולה

בעמק יפה, בין כרמים ושדות, עומד יישוב על שלושה יסודות. מצדו האחד - רשפים, קיבוץ של השומר הצעיר. מן העבר השני - שלוחות, המשתייך לקיבוץ הדתי. ובאמצע – שלפים. יישוב שהוא שכונה־בת, אבל לא ממש, של שני הקיבוצים השונים באופיים, ושואף להכיל בתוכו את הדתי, החילוני וגם מה שביניהם. בשנתיים האחרונות ניצבים על תִלם בעמק בית־שאן בתי קבע המהווים את היישוב הפיזי, אבל כבר למעלה מעשר שנים ששלפים הוא רעיון חי ובועט, קהילה של משפחות שחשו עצמן שייכות למקום הזה, גם אם לא גרו בו בפועל.


עוד כותרות ב-nrg יהדות:
- השיימינג של רשות המסים לעברייני מס אברכים
- רב בציונות הדתית: רבני הר המור מגנים על עבריין מין
- האפליה העדתית: "מוסדות לא יונחו ע"י הרשויות"

טלי גניאל ובעלה שחר, הורים לשישה, הם מהוגי שלפים. "אני דתייה ושחר לא", מספרת טלי (41). "הרגשנו שאנחנו רוצים לחיות בקהילה שבה אפשר להגיד 'כאלה אנחנו, ככה בחרנו'. בקהילות קטנות הרבה פעמים צריך לשחק את המשחק - ללכת לבית כנסת כי כולם הולכים, לעשות מה שכולם עושים, אתה לא יכול להיות משהו אחר".

הם התגוררו במחולה, מושב דתי בבקעה, אך חיפשו יישוב מעורב לעבור אליו. "ואז שחר, ששירת בקבע, חזר יום אחד מהצבא, עבר פה בכביש ליד, וראה שאמורה לקום שכונה חדשה בין שלוחות לרשפים. חשבנו שכך, בין שני יישובים קיימים, יהיה אפשר לנשום ולחיות בלי לבזבז אנרגיות על הקמת מסגרות לגיל הרך ודברים דומים. בנוסף, יהיה אפשר לחזק כך את הקיבוצים הוותיקים, וזה מאוד חשוב".

הפגישה עם תושבי שלפים מתקיימת בביתה המואר והצבעוני של משפחת גניאל - בית שאליו עברו, בשעה טובה, רק לפני שנתיים. "זה לקח הרבה זמן. מתישהו חשבנו לנסות רעיון דומה בגולן. הלכנו לשכנע את אלי מלכה, ראש המועצה האזורית שם, להקים יישוב מעורב בנטור. באיזשהו שלב משהו שם לא הסתדר, ואז דני תמרי, שהיה ראש המועצה האזורית עמק המעיינות (לשעבר המועצה האזורית בקעת בית־שאן – הכ"ח), אמר: יאללה, בואו נלך על זה כאן".

מה היה החלום? בית כנסת בקיבוץ אחד וברֵכה בשבת בקיבוץ השני?
"אפשר להיתפס לפרטים האלו של הנוחות, אבל אני חושבת שבחברה שלנו יש היום צורך גדול לחיות בלי הבועות שבהן אנחנו נדרשים להגדיר את עצמנו, בלי הסטיגמות. אני מכירה יישובים מעולים, מקומות באמת נהדרים, אבל מאוד סטיגמטיים. בגיל צעיר כבר אומרים - ההוא לא יגיע רחוק, זה מה ייצא ממנו, ההורים שלו כאלה. באוויר יש כל הזמן משהו שבעיניי הוא מאוד לא נכון לחינוך".

איזו קהילה רציתם להקים?
"קהילה כפרית, עם ערבות הדדית, עם מסר. אנחנו רוצים שהבוגרים שלנו יגידו בגאווה שהם משלפים, ויבינו את המהות של היישוב הזה. היינו יכולים להסתדר בכל מקום שבו היית זורקת אותנו, אבל חלמנו על מקום כזה.

"משה פורת, ניצול שואה ואחד ממקימי שלוחות, ביקר אצלנו לאחרונה באחת השבתות, יחד עם אשתו. הוא סיפר שבימים הראשונים של שני הקיבוצים על הקרקע, שלוחות ורשפים חלקו מחנה וגם חדר אוכל משותף, שהופרד לאזור של אוכל כשר ואזור של אוכל לא כשר. כשליוויתי אותם הביתה, משה הצביע על עץ שהתחיל ללבלב ואמר לאשתו – 'את רואה פה גאולה? אני רואה אותה'".

עד לשנתיים האחרונות התגוררו חלק מחברי שלפים בקראווילות הניצבות בשטח של קיבוץ רשפים, סמוך לשכונת בתי הקבע. משפחות אחרות, כמו גניאל, התגוררו בקיבוץ שלוחות ואפילו ביישובים מרוחקים יותר, אבל הגדירו עצמן כחלק מהקהילה המתהווה. היום מתגוררות 40 משפחות בבתי היישוב הקיימים, ו־17 בקראווילות. שלב ב', הכולל 55 מגרשים, כבר נמצא בשלב יישור השטח לבנייה, מעבר להר עפר שמתנשא בחצר של גניאל. אין כבר מקום למשפחות חדשות; בלי שום פרסום, הביקוש למגרשים הגיע לשיאים מרשימים.

עמיחי קידר (41), במקור מאלקנה, ורעייתו מירב, בת קיבוץ שדה־אליהו, הגיעו לשכונת הקראווילות לפני שבע שנים. לשאלה האם קיימת כאן שאיפה לשמור על יחס מספרי מאוזן בין חילונים לדתיים, משיב קידר: "היו תקופות של יותר משפחות דתיות, תקופות של יותר חילוניות, גלים כאלו. אנחנו משתדלים להישאר בטווח של 60־40 פחות או יותר, אבל בלי היסטריה. למדנו במשך השנים שמלבד דתיים, חילונים וזוגות מעורבים, יש ספקטרום רחב. אנשים שהם מסורתיים לא במובן המזרחי המוכר. יש כאן תושבים שהולכים לברכה בשבת, ועם זאת שומרים הרבה מהמצוות באופן מוקפד. יש פה הכול.

"אני חושב שבקהילה מעורבת בעיקר חשוב שתהיינה לך הגדרות של עצמך. שתדע מה אתה. למשל, בקיץ החולף לא הלכנו לברכה ברשפים, למרות שכנראה במקום אחר היינו הולכים לרחצה מעורבת. רצינו להדגיש לילדים שאנחנו שומרי מצוות ולכן נמנעים מדברים מסוימים. יחד עם זאת, יש פה אנשים שלא מגדירים את עצמם, וגם זה בסדר".

יש מישהו שאמרתם לו לא?
טלי גניאל: "כן, על בסיס חוסר התאמה קהילתית. במקביל חיפשנו אנשים שהקהילה הזו יכולה להתאים להם".

מגיעים לפה גם זוגות חילוניים לגמרי, שאינם דתל"שים?
"כן, יש בני קיבוצים חילוניים, ויש דתל"שים מכל הסוגים" .

יואב אריאל, מנהל מחלקת צפון של החטיבה להתיישבות, מצטרף לשיחה. הוא מסביר לנו שהתפיסה של יישוב מעורב אמנם אינה חדשה, אבל קהילה חילונית־דתית המסתמכת מלכתחילה על היישובים הקיימים בסמיכות אליה כדי לקיים את השותפות, היא רעיון חדשני יותר.

מגיעים אליך הרבה אנשים עם חלום לבנות יישוב מסוג חדש?
"אוהו, זה אינסופי. כל שני אנשים רוצים להקים משהו שונה, שלא היה קודם. התפקיד הכי קשה שלי הוא להגיד לאנשים שאין אפשרות להגשים את החלום שלהם. היום אין למעשה יישובים חדשים".

ולכן שלפים נחשבת לשכונה?
"כן. להקים יישוב חדש זה מאוד קשה, מצריך לפחות עשר שנים של עבודה ביורוקרטית ואחרת. מה שקרה כאן זו לכאורה יוזמה מטורפת, רעיון מסובך, אבל הוא הלך מצוין כי הייתה חבורה טובה מאוד שעבדה קשה. בסופו של דבר, גם העובדה שהיו כאן שני יישובים בצרות כלכליות וחברתיות, תרמה הרבה למהלך. עכשיו רשפים ושלוחות מרוויחים גם הם מהעסק. כל שלוש הקהילות צריכות להתפתח יחד.

"כל התב"ע שיש פה מיועדת ל־192 משפחות בלבד. זה שטח חקלאי שהיה מאוד מסובך להסב אותו לבנייה, אין דברים כאלה במוסדות התכנון. שלוחות ורשפים היו צריכים לוותר על חלק ממכסת היחידות העתידיות שלהם לבנייה. כיום תושבי שלפים נחשבים מוניציפלית לחלק מרשפים, ויש בזה עניין חברתי, כי יום אחד הם כנראה יהיו הרוב בקיבוץ. זה היה ויתור גדול של אנשי רשפים, שנתנו מעצמם למען הקמת המקום הזה. כבר בבחירות האחרונות, בקיבוץ שהוא של השומר הצעיר היו פתאום פתקים של הבית היהודי".

אריאל מוסיף בחיוך כי במסגרת העבודה שלו למד שכיום אפשר להביא תושבים דתיים לכל מקום: "הם צריכים שני דברים - קהילה ומשימה לאומית".

ועבודה?
"עזבי. יש כאלו שנוסעים מהצפון לתל־אביב כל יום. הבאנו למשל קבוצה דתית לתל־תאומים, יישוב של בני מושבים שנמצא פה בעמק. החבורה הראשונה הייתה מעלי, הגיעה בגלל המשימה. היום יש כבר תור".

מישב רצאבי (39), נשואה פלוס חמישה, גדלה בבית־אל. בעלה עדו הוא במקור מהקיבוץ הדתי עין־הנצי"ב. בשלפים הם מתגוררים כבר שש שנים - תחילה במגורים זמניים וכעת בבית הקבע. גם מישב אומרת כי ההשפעה הסביבתית של היישוב החדש ניכרת לעין בקיבוצים הסמוכים: "שלוחות ורשפים היו בתרדמת, והצמיחה שלנו מאוד השפיעה עליהם".

"כשאנחנו הגענו, שתי הבנות שלנו הגדילו ל־9 את מספר הילדים בגן התלת־שנתי בשלוחות", מספר קידר. "היום הגן הדו־שנתי שם מונה מעל שלושים ילדים. בשלפים עצמה יש היום כמאתיים ילדים, ובשלוחות התחילו בוגרי המקום לחזור אליו בגלל הפריחה המחודשת".

האם היישוב המעורב שהקמתם דוגל גם בחינוך מעורב?
"החלטנו מראש שהחינוך הפורמלי ייעשה במוסדות הקיימים. הדתיים נוסעים לבית הספר בשדה־אליהו, החילונים לבית הספר בקיבוץ מסילות. יחד עם זאת חשוב לנו מאוד שתהיה כאן תנועת נוער, כדי שהחינוך הבלתי־פורמלי יהיה מעורב, ברוח היישוב. אנחנו פותחים פה עכשיו סניף של 'צמרת', תנועת הנוער של איגוד הקהילות המעורבות. זה עדיין קטן, נמצא בהתהוות".

נתקלתם כאן בקשיים שלא צפיתם מראש?
"להפך. כשמירב ואני החלטנו לבוא לקהילה מעורבת, ידענו שיהיה עניין חינוכי, וחפרנו לעצמנו - אם זה מתאים לנו, לא מתאים לנו. היינו בטוחים שנתמודד פה בוקר, צהריים וערב עם סוגיות שיצוצו מעצם העובדה שיש שכנים חילונים. להפתעתי, ההתמודדות היא בשוליים. ברגע שהחיים ברורים, אין התלבטויות.

"היו התרחשויות מקומיות בודדות של חיכוכים. היה למשל מקרה אחד של ילדות שהלכו לחברה בשבת, ואמא שלה נתנה להן לצייר, כשהיא יודעת שההורים שלהן לא מרשים לצייר בשבת. אני לא זוכר מקרים מעבר לזה" ("בינתיים נרשמו כאן יותר חיכוכי שכנים סביב שימוש באח שמדיף ניחוחות שרפה, מאשר על ענייני חינוך ליהדות", מעיר מישהו אחר).

אתה שולח ילד לשחק אצל חבר חילוני בשבת?
"כן, ומדברים על זה. הייתה משפחה שהילדים שלה למדו יחד עם הילדים שלנו בבית הספר הדתי, אבל אצלם צופים בטלוויזיה בשבת. לילדים שם היה ברור שאם הילדים שלנו באים, הם מכבים את הטלוויזיה".

רצאבי: "אני בהתחלה אמרתי לילדים שאולי כדאי שבשבת ילדים מסוימים יבואו אלינו לשחק, ולא אנחנו נלך אליהם. אבל אחר כך ראיתי שההורים שם מאוד משתדלים. כשמגיעים אליהם ילדים שומרי שבת – גם הילדים שלהם לא מציירים ולא משחקים במחשב".

מי מהצדדים מוותר יותר?
יעקב נוקד (41), נשוי פלוס שלושה: "אני מרגיש שלדתיים קשה יותר לזרום עם הדבר החדש הזה".

לדתיים קשה? בכל רשימות ההמתנה ליישובים מעורבים יש עודף של זוגות דתיים.
"קשה לאנשים עם התבשיל שעוד לא יודעים לאן הוא יגיע. בהתחלה חשבו שיהיו פה שליש דתיים, שליש חילונים ושליש זוגות מעורבים. לאחרונה יש קצת תנועה של חברים שאומרים שחשוב שתגענה לפה משפחות דתיות 'קלאסיות'. אני חושב שזה פספוס: הגדרות כאלו מחטיאות את המהות החדשה של מה שנוצר".

קידר: "אם חרתת על דגלך שכונה מעורבת, אתה צריך קצת לנהל את זה".

נוקד: "אני מסכים שצריך ניהול, אבל נוצר פה מרקם אנושי מאוד מעניין, יש פה עושר. בתפילת ליל שבת אנשים שהם בכלל לא דתיים אומרים דבר תורה, ונוצרת אינטראקציה מאוד מעניינת. לכן בעיניי לא צריך לחזור להגדרות של מי דתי ומי לא דתי. אני יוזם פה למשל תפילה בימי כיפור, אבל הכול בנחת, בלי לחץ".

רצאבי: "אני חושבת שכן חשוב שיהיו כאן קצת קצוות דתיים וקצת חילונים לגמרי".

מה זה קצוות?
"יותר כיסוי ראש מחד גיסא, ויותר חילונים מבית מאידך גיסא".

קידר: "יש אנשים שרוצים שמישהו יהיה הדתי בשבילם. בעיניי, אם אתה רוצה קהילה מעורבת ואתה עצמך דתי - שמור אתה על הערכים שלך. קח אחריות".

גניאל: "אני מסכימה. זו הייחודיות שלנו. התחושה פה היא שאם אתה רוצה שיהיה משהו - תעשה, אל תחכה שמישהו יעשה בשבילך. גם בהיבט הדתי וגם בנושא הקהילתי. אנשים פה יודעים ליזום וגם להשתתף ולקחת חלק במה שיוזמים אחרים. התרגשתי קודם, כשעמיחי אמר שלמדנו שיש ספקטרום הרבה יותר רחב מההגדרות המוכרות. בעיניי זה הדבר האמיתי. זו המהות. מתקיימת פה למידה חברתית מאוד גדולה, ואשמח שיקומו עוד מקומות כאלו".

כשאני שואלת מה דעתם על הפרסומות לנווה־דרור, השכונה החדשה הממתגת את עצמה כמיועדת לדתל"שים, נוצרת סערה קטנה סביב השולחן. "אני מרגיש שדתל"שים יכולים להוביל למשהו חדש", אומר נוקד. "מהם תצא תורה. מאוד מעניין אותי מה יהיה".

קידר: "גם לדתל"שים פה יש ספקטרום. יש כאלה שהם דתל"שים מתוך כעס - על ההורים, על בית הספר. מי שעדיין כועס בגיל 35 על מה שעשו לו בגיל 12־13, כנראה יישאר כועס".

על גג הבית של אבישג נוריאל־הופנברג (50), נשואה פלוס שלושה, מתקיימת תפילה מדי ליל שבת. "נוצר כאן מפגש שמאוד מרגש אותי", היא אומרת. "יש אנשים שאמרו לי שבמקום אחר אין סיכוי שהיו מגיעים לתפילה. באות גם נשים בג'ינס ובלי כיסוי ראש, וזה יפה בעיניי. מישהי סיפרה לי שיצאה עם הבת שלה מהבית סתם לטייל, והן מצאו את דרכן לתפילה, כי הילדה רצתה. זה נהיה עניין קהילתי".

מה יקרה עם התפילה כשיירד גשם?
"התמודדנו עם זה כבר בשנה שעברה. משכנו ומשכנו, וכשהגיע החורף ממש, בערך חודשיים וחצי לא התקיימה תפילה. ואז פתאום באביב הגיעו מלא משפחות חדשות. יש אווירה מדהימה, כמו קבלת שבת בהודו - ספונטנית כזו, שקיעה יפה, ילדים רצים. גם ערב תשעה באב האחרון היה כאן מרגש. התקיים ערב בנושא 'ממשבר לתיקון', ואנשים דיברו מנקודות מבט שונות. זה לא היה דתי פרופר, אבל במהות זה היה מאוד נכון".

גניאל: "בתשעה באב גם ערכנו סיור לנוער בירושלים, וקראנו איכה על חורבות העיר. באו גם כאלה שלא צמים".

רצאבי: "עוד טקס שגיבשנו פה מתקיים בכל שנה יומיים־שלושה לפני שבועות. זה אירוע שהוא שילוב של תהלוכות הקיבוצים החילוניים עם תכנים דתיים. יש סדנאות יצירה, לימוד משותף להורים וילדים, ואחר כך תהלוכה. מקשטים את העגלולים והאופניים, מציבים בֵּלות של חציר, יש הופעות של ילדים, נוער ומבוגרים, ומביאים את הביכורים, שהם התינוקות שנולדו באותה שנה. בליל שבועות עצמו יש לימוד שמועבר על ידי אנשים מתוך הקהילה".

נוריאל־הופנברג מספרת שכחלק מהגיבוש לקראת הקמת שלפים, נשלחו כמה נציגים לכפר־אדומים, ללמוד על ההתנהלות של יישוב מעורב. "היו שם דברים מאוד יפים, וגם כאלו שלא התאימו לנו. למשל, החילונים שם היו קצת ממורמרים ואמרו לדתיים – 'לכם יש קבלת שבת וטקסים שאנחנו לא חלק מהם'. לפי מה שאני רואה בינתיים, כאן זה לא ככה".

קידר: "העובדה ששלוחות ורשפים נמצאים פה, מאפשרת לנו הכול. אני מניח שאם היינו קהילה מבודדת גיאוגרפית, גם אנחנו היינו מגיעים די מהר לאותו מקום. היום מי שחשוב לו למשל להתפלל בבית כנסת - להיות בהיכל עצמו בערב שבת, ולא על גג - הולך לבית הכנסת בשלוחות, ולא נוצר עניין".

כלומר, כל יישוב מעורב צריך יישובי־אֵם כאלו.
"במובן מסוים, כן. זו החדשנות".

יהיה פה בעתיד בית כנסת?
גניאל: "לדעתי כן. יפעל בעיקר בשבתות".

יואב אריאל: "אני מקשיב פה מהצד, ויודע שאם הם רוצים את מה שהם אומרים שהם רוצים, זו התעסקות לכל החיים. זה לא ייגמר אף פעם. לא תהיה לתושבים כאן ברירה: אם ירצו לשמור על עצמם ועל האופי שלהם, הם יצטרכו להיכנס גם לנושא החינוך.

"כמעט כל היישובים בעמק המעיינות הם גם וגם. יש דתל"שים בקיבוצים ומסורתיים במושבים, ואני מכיר את ההתלבטויות לגבי חינוך הילדים. בסוף כנראה יהיו פה מוסדות חינוך מעורבים, ואז יצטרכו לקבל החלטות לגבי סדר היום והתכנים, וגם לשמור עליהן. איך למשל נראה הבוקר בגן. נוטלים ידיים, לא נוטלים. מתפללים, לא מתפללים".

גניאל: "כשבאנו לכאן דיברו איתנו על בית ספר, ובזמנו היה נראה לנו לא נכון להקים בית ספר משותף. היום ברור לי שזו המשימה הבאה שלנו. ליורם קרין, ראש המועצה הנוכחי שמסייע לנו מאוד, כבר אמרתי שיתכונן".
מסביב לשולחן מחייכים עכשיו כשנזכרים איך באחד בספטמבר, לפני פחות מחודש, נכנס בפעם הראשונה אוטובוס צהוב לשלפים לאסוף את הילדים לבתי הספר. "גם זה סוג של גאולה", הם אומרים.

"אני מאמינה שכל דבר בעולם מתקיים כשיש יכולת סביבתית לקיים אותו", אומרת גניאל. "לא סתם לקח זמן עד ששלפים קם. היה משהו אנרגטי־קוסמי שבגללו לא התאים שהיישוב הזה יקום לפני עשר שנים. היום זה מתאים. אם אנחנו מדברים על אמונה - לאורך כל הדרך הרעיון של שלפים דרש אמונה. אנשים שמו פה כסף על בית, כשבשטח היה רק שדה בלי כלום. מה שבין היתר גרם לזה להצליח זו האמונה של המועצה האזורית ושל החטיבה להתיישבות, ששמעו את הרעיון ואימצו אותו בכל המובנים. ליוו אותנו בכל היבט אפשרי - פיזי, תכנוני. לימדו אותנו איך קולטים משפחות, איך מראיינים. לאה שלם, מנהלת תחום חברה וקליטה בחטיבה להתיישבות, ליוותה אותנו באופן צמוד. לא ידענו כלום, היינו ילדים".

נוריאל־הופנברג: "ישבנו בהתחלה הרבה על גיבוש החזון והאמנה".

מה אומר החזון הזה?
קידר: "החזון הוא של רוח - היישוב הנו יישוב שחורת על דגלו וכן הלאה וכן הלאה. בכוונה לא דיברנו על פרטים - מה כן תעשה בחצר שלך, מה לא תעשה. בעיקר מדובר על הרבה כבוד הדדי. מי שמפריע לו שרכב ייסע ברחוב שלו בשבת, אז כנראה באמת לא מתאים לו לגור פה. אנחנו יושבים לפעמים על הגג בערב שבת, מריחים מנגל מהשכנים, והכול בסדר".

רצאבי: "בנושא של כשרות באירועים חברתיים היה בעבר שיח, דילמה קהילתית, והכול נפתר בזרימה טובה, בלי מאבק. לגבי אירועים בהשתתפות ילדים החלטנו שאין התלבטות - כל האוכל יהיה כשר. באירועים רק של מבוגרים יהיה גם וגם. יש פתקים שאומרים איזו משפחה הכינה מה, או דגלונים מיוחדים של מטבח כשר או לא, וכל אחד אוכל ממה שמתאים לו".

נוריאל־הופנברג: "אני מודה שבפעם הראשונה שבה הגעתי לאירוע כזה, הייתה לי הרגשה מוזרה. זה לא פשוט, אבל את אומרת לעצמך – בסדר, אז מה. באירוע השני זה כבר היה מאוד טבעי".

נוקד: "בסיכומו של עניין, דתי שבא לגור פה ישלם אולי מחיר על חשבון גן העדן שלו, והחילוני יוותר על החופש שלו. אבל בעיניי זה שווה, כדי להיות ביחד".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg