ראשי » יהדות » מגזין

מצעד הפדיחות היהודיות הגדולות של תשע"ו

אז מה יותר הביך אתכם בשנה האחרונה: פרשיית חידון התנ"ך, "נאום הסוטים", או הגיור של איוונקה טראמפ? קבלו את האירועים הכי מפדחים שקרו השנה בתחום היהדות

תחום היהדות מספק מדי שנה לא מעט שערוריות שתופסות כותרות בכל כלי התקשורת, ומעסיקות את הציבור הישראלי באופן שחוצה מגזרים. בין אם אלה רבנים שנתפסים באמירות בעייתיות, פוליטיקאים דתיים או חרדים שכושלים בתפקידם, או מוסדות דת ששכחו מי כאן הבוס - זה תמיד מביך.


עוד כותרות ב-nrg יהדות:
- הנדרים, הסימנים והשופרות: כל מנהגי ראש השנה
- קנאי לתורה, לומד גמרא: שמעון פרס שלא הכרתם
- לראות, לחוות ולהרגיש: מסע בתוככי בית המקדש

בכל שערורייה קורה תהליך דומה: הדתיים מנסים לשכנע את חבריהם החילונים שזה "רק קומץ", החילונים יוצאים שוב בהכרזות שנמאס להם מ"הכפייה הדתית במדינה הפרימיטיבית הזאת", ומי שנתפס עם המכנסיים למטה תמיד טוען שהוא הובן לא נכון, שדבריו הוצאו מהקשרם וכו'.

אנחנו ב-nrg יהדות בחרנו עבורכם את התקריות המביכות המשמעותיות ביותר של השנה, וכולנו תקווה ששנת תשע"ז תהיה מביכה פחות, נעימה יותר ובעיקר מלאה ביהדות עשירה ואהובה.

שנה טובה!

צביקה קליין

דייני בית הדין הרבני לא תיארו לעצמם ש"אי הכרה" שלהם בגיורה של בחורה שביקשה להתחתן בישראל – יגרום למשבר נוסף ביחסי ישראל-ארצות הברית. אף אחד מהם לא חשב שההתעלמות שהפגינו כלפיה תסבך אותם עם המועמד הססגוני לנשיאות דונאלד טראמפ. אבל עובדתית, זה קרה.

לא ברור מדוע החליטו הדיינים שלא להחליט בעניינה של המגוירת, אבל בין השורות הם טענו כי הרב שגייר אותה, הרב יחזקאל לוקשטיין מניו יורק לא מקובל עליהם וגיוריו אינם מתקבלים בישראל. הם לא ידעו שאותו רב גייר גם את בתו של טראמפ, איוונקה, שקיבלה את השם העברי "יעל", וכי ההחלטה שלהם מטילה ספק גם ביהדותה של טראמפ.

כלי התקשורת בעולם ובישראל סערו, אך כל זאת לא עזר לבחורה המסכנה שבסך הכול רצתה להתחתן. לבסוף, היא נאלצה לוותר, ולהצהיר מחדש על יהדותה מול בית הדין, ומה לגבי טבילה במקווה שתסיים את התהליך? "את כבר תטבלי לפני החתונה שלך, זה מספיק לנו", הם הסבירו בחובבנות.

מנדי גרוזמן

הליך מינוי הדיינים הוא לא פדיחת השנה, הוא פדיחת העשור. במשך שנים התעכב האיוש של למעלה מעשרים תקנים בבתי הדין האזוריים, וכמעט כל תקני בית הדין הגדול בירושלים. המערכת המשפטית התורנית בישראל, שממונה באופן בלעדי על תחומי האישות, הייתה חסרת כוח אדם. הוועדה למינוי דיינים התכנסה שוב ושוב, אבל איש מהנוכחים לא דפק על השולחן ואמר שדי. הגיע הזמן להחליט.

ההסדר הוותיק שמכונה "השליש המיתולוגי" לפיו החרדיות האשכנזית, החרדיות הספרדית והציונות הדתית יתחלקו שווה בשווה בשלל התקנים, שימש כתורה מסיני והפך את הסיפור לבדיחה. נשים מסורבות גט עוכבו, אבל חברי הוועדה היו עסוקים בלברור לאיזה דיין יש איזו כיפה, והאם הוא נחשב חרדי או סרוג.

בסוף זה קרה, רגע לפני סגירת בית הדין הרבני הגדול בירושלים מונו הדיינים. למזלנו, תקופת כהונתם אינה כה קצרה. אחרת היינו חוזרים מהר מאוד לאותה ביצה טובענית.

חנן גרינווד

בנאום חריף ביותר שנשא הרב יגאל לוינשטיין, ראש מכינת בני דוד בעלי, ביולי האחרון, הוא טען כי ישנה השתלטות של גורמים רפורמים על צה"ל, וישנו ניסיון להטמיע ערכים פלורליסטיים ואנטי דתיים בתוך הצבא.

בשולי הנאום הארוך שנשא בכנס לחיזוק הרבנות הצבאית, הוא יצא נגד בני הקהילה הלהט"בית וכינה הומוסקסואלים "סוטים", דבר שעורר את זעם התקשורת ובכירי צה"ל. "הקבוצה הזו מטריפה מדינה שלמה. היא נכנסה לצבא בכל הכוח ואיש לא מעז לפתוח את הפה", אמר.

הנאום קיבל את השם "נאום הסוטים" ובמשך שבוע תמים לא ירד מראש סדר היום בכלי התקשורת בישראל. פוליטיקאים, בהם גם נפתלי בנט מהבית היהודי, תקפו אותו על דבריו, אנשי רוח ביקשו להדיחו, ומנכ"ל משרד הביטחון אף זימן אותו לבירור.

בשיא הפרשה בכירים בצבא אף איימו לבטל תקציבים למכינת עלי, אם לא יתנצל על דבריו. בתום המתקפה חזר בו הרב מדבריו ואמר כי אלו "לא הובנו כהלכה". ההתבטאות שנאמרה בסמוך למצעד הגאווה בירושלים, על רקע ציון שנה להירצחה של שירה בנקי ז"ל, הביאה לנוכחות שיא של בני הציונות הדתית במצעד השנוי במחלוקת.

יעלי נגיד מזרחי

לקראת נשף הסיום הססגוני שמקיימת מדי שנה הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, התעוררה בקשה שנויה במחלוקת: להציב מחיצות בשלב הריקודים על מנת שבנות דתיות תוכלנה לקחת חלק במסיבה. זו השנה השנייה שעולה בקשה מהסוג הזה, אבל הפעם הוכרע, לאחר דיונים ארוכים, הצבעה דמוקרטית ולחצים מכל הצדדים - שלא יקום ולא יהיה.

היו כמה דברים מביכים בדיון שהתנהל סביב הנושא. הראשון היה המעטה האקדמי והגבוה שהוצמד לו: דיבורים  טרחניים על ליברליזם, זכות הפרט והמרחב הציבורי התקיימו ברחבי הפקולטה וקבוצות הפייסבוק השונות. החלק המביך השני היה כשמרצים מהפקולטה איימו, כי אם יוחלט על הצבת המחיצות יוסר הסבסוד של הפקולטה את הנשף או במילים אחרות, הנשף יבוטל.
 

מעניין היה לראות את הנשים שהתנגדו למחיצות בטענה כי אותן בנות שביקשו את המחיצות דוכאו במשך שנים על ידי חברה פטריאכלית-שובניסטית-פונדמנטליסטית, והן כלל אינן מודעות לכך. 

יותר מטרחנות ומילים גבוהות היה שם פחד תהומי מפני חילופי האליטות בישראל, והפעלת אקטיביזם מוגזם תוך זעקה חוזרת ונשנית על נאורות ובחירה חופשית. זה היה ניסיון נואש לשמר את הסביבה המשפטית בישראל סטרילית ממגזרים שונים. אולי הפעם הם הצליחו, אבל עוד לא נאמרה המילה האחרונה בנושא.

ארנון סגל

​באופן אבסורדי, ככל שגוף שלטוני מסוים מפר בעזות מצח רבה יותר זכויות אדם, מתעלל בסיטונאות באזרחים טובים, מתיר לעצמו לעבור על החוק ומתנהל בבריונות - כך גדל הסיכוי שהעוול יתקבע ויימשך לנצח, וכל הסיפור כולו יעבור מתחת לרדאר. זו, על רגל אחת, ​הטרגדיה של הר הבית.

במקום שכחולי מדים, שעוצרים בכוח קטינים הנחשדים כמתפללים בעוון נענוע או הנחת יד על העיניים, ימצאו עצמם מודחים מהמשטרה בבושת פנים ונתבעים לפצות את נפגעי עבריינותם בסכומים גבוהים, הם מתבצרים בעבירה ואף מרחיבים את הפרות החוק.

אם עד עתה הטירוף של מעצר יהודים בעוון תפילה חל רק בהר הבית, כעת הוא מתנהל גם בשעריו מבחוץ. אם עד עתה יהודים הופלו לרעה רק בתוככי המתחם, כעת אסור להם אפילו להביט מרחוק על השערים שדרכם מורשים להיכנס מוסלמים בלבד.

כמעט חמישים שנה, לפחות כפליים מכך עתירות ואינספור דיווחי עיתונות על התופעה החולנית הזו, הייחודית למדינת היהודים, לא הצליחו לעצור את מדיניות האפרטהייד האנטי-יהודית במקום הקדוש בעולם. הולך ונוצר הרושם שרק כוח פוליטי נחוש יצליח לבלום אותה. תשע"ו הייתה שנה שבה התרחבה הגזענות הממוסדת סביב הר הבית. אולי בתשע"ז יתהפך הגלגל.

יוחאי עופר

יותר מדי זמן השקיעו בשנה האחרונה בצה"ל, בכל סוגיית הזקנים. פקודה חדשה והרצון לרענן את השורות, הכניסו את הרמטכ"ל גדי איזנקוט וראש אכ"א אלוף חגי טופולנסקי לסחרור של ממש.

מדיניות הצבא החדשה מקשה על חיילים שמבקשים לגדל זקן ודורשת מהם להוכיח כי זהו אורח חייהם, לקבל אישור של רב, מפקד וקצין שלישות. הפקודה הגיעה עד לבג"ץ, ובעתירה של חייל שסירב לקבל עליו את העול, אימצו השופטים דווקא את מדיניות הצבא.

משם זה הידרדר למראות לא סימפטיים: טירונים נדרשו לגלח את זקנם, ואלו שכבר קיבלו היתר נדרשו להימנע מלסדר או לעצב אותו, כך על פי הפקודה החדשה. מעל הכול הצליחו בצה"ל שוב לעלות על מסלול התנגשות מול הציונות הדתית ולזרוק את היחסים בין הצדדים ישירות אל תוך שדה מוקשים.

מנדי גרוזמן

משבר השבת הוא המשבר הקיקיוני של השנה. כאותו קיקיון, שבן לילה היה ובן לילה אבד, גם משבר השבת התחיל בגדול ומהר מאוד נעלם כלא היה. במבחן התוצאה, החרדים לא הפסידו - עבודות הרכבת בשבת אכן צומצמו. מצד שני, לא נקבעו נהלים מסודרים בנושא, וכל שבת עשויה להיות זו שבה העבודות חוזרות במלוא המרץ. מה זה אומר? בעיקר שיחסי החרדים והמדינה אינם מדע מדויק, ואין הלכות מפורשות.

הם מנסים לשמור ככל הניתן על הסטטוס-קוו, אבל גם מודעים לשינויים. דינמיקה זה שם המשחק, והיא כוללת את יחסי הח"כים החרדים והממשלה, אבל גם את יחסי הח"כים החרדים והרבנים. הראשונים לא תמיד מעדכנים את האחרונים, כיוון שהתייעצות עם הרבנים מהווה פעמים רבות סימון מטרה מראש.

הרבנים לא תמיד דינמיים, והח"כים הם אלה שאמורים להחליט מה מהווה עילה לעירוב המנהיגים הרוחניים, ומה נותר בתחום אחריותם. אבל לפעמים, כמו במשבר האחרון, התקשורת החרדית מעדכנת את רבניה, והח"כים נעמדים מול מציאות שלא הם יצרו. תקשורת חרדית עצמאית, שלעיתים מאגפת את הממסד משמאל, ולפעמים דווקא מימין.

זאב קם

עוד לא נולד המתווך שיגשר על הפערים והמתחים בין משה גפני ליעקב ליצמן. אחת הפרשיות השנה החלה כששר הבריאות ליצמן ניסה לקדם את חוק ביטוח סיעוד ממלכתי, הוא החליט לאיים על ראש הממשלה ושר האוצר, שאם הדבר לא יקודם בקרוב זה יגרור משבר קואליציוני חריף. ליצמן דיווח לחברי סיעתו על ההתפתחות, וביקש מהם לתמוך בו.

בדיוק לרגע הזה המתין ח"כ משה גפני, מנהיג הפלג של דגל התורה בתוך יהדות התורה, המתחרה נגד הפלג של ליצמן. "אנחנו נתנהג בדיוק כמו שעשינו בחיפה", הודיע גפני. "נדבר ונצעק על זה, נחשוב איך לפתור, אבל עד משבר קואליציוני – זה לא. באיזו רשות אתה עושה על זה משבר?", תקף.

גפני התכוון להסכם הקואליציוני, שנחתם בין יהדות התורה לבין ראש עיריית חיפה, יונה יהב, על פיו תפקיד סגן ראש העיר מטעם יהדות התורה יאוייש ברוטציה בין נציג של אגודת ישראל ונציגה של דגל התורה. ההחלפה לא בוצעה, ולכן גפני פנה לליצמן וביקש לעשות בלאגן, ואם צריך אף לאיים בפרישה מהקואליציה המקומית בחיפה. ליצמן הסכים לנסוע לחיפה ולדבר עם ראש העיר, אך בשום פנים ואופן לא היה מוכן לאיים בפרישה מהקואליציה. "נעשה כל מאמץ וכל מה שאנחנו יכולים, אבל לא נאיים בפרישה", הבהיר בזמנו.

לא מעט זמן המתין גפני להזדמנות הזו, שבה יוכל להשיב תשובה זהה לליצמן. גפני הודיע לשר הבריאות שהוא אינו מתכוון לגבות אותו באיום על ראש הממשלה במשבר קואליציוני. בשיחות סגורות, כך מספרים אנשיו של ליצמן, שר הבריאות תקף את גפני על כך שבעיניו נושא הביטוח הסיעודי שקול לג'וב מקומי בחיפה.

חנן גרינווד

המנחה המיתולוגי של חידון התנ"ך העולמי לנוער, ד"ר אבשלום קור, פוטר מתפקידו לאחר 28 שנות פעילות באמצעות הודעת דוא"ל. האיש, שהפך שם נרדף להוראת והנחלת הלשון העברית בתקשורת ובציבוריות הישראלית - הודח מתפקידו במרץ האחרון בשל העברת האחריות על החידון מצה"ל למשרד החינוך.

אך הסערה שהתעוררה לאחר פיטוריו המפתיעים רק הלכה והתגברה. ארבעה ימים לאחר ההודעה, הודיעה העיתונאית סיון רהב מאיר, שזכתה במכרז להחליפו, כי סירבה לקבל עליה את התפקיד, זאת בשל אופי פיטוריו. "לפעמים חלומות מתגשמים, אבל לא ככה", כתבה בעמוד הפייסבוק שלה. התפקיד הוצע גם לג'קי לוי, שסירב לכך אף הוא, בגלל הנפיצות. בדיעבד, נראה שהבלגן עבד כנראה לטובת המארגנים - מי היה מאמין שחידון התנ"ך יצליח לעורר כזאת התעניינות, גם בקרב מי שאיננו "חנון תנ"ך"?

לבסוף זכה במכרז גיא זוארץ, שהנחה את החידון המסורתי ביום העצמאות האחרון. "מבחינתי להוביל את זה, זה וואו. אמא שלי מאוד התרגשה. מאוד־מאוד התרגשה. ממש עם דמעות בטלפון", סיפר למקור ראשון. קור עצמו, התייחס לנושא כבר בתחילת הסערה, והודה על השנים הרבות בהן שימש כמנחה החידון. "הייתה לי הזכות לעשות דבר נפלא למען עם ישראל", אמר. "היה לי ברור שזה יקרה יום אחד. הקב"ה זיכה אותי בעבודה למען המפעל הציוני הזה. כל מה שאני עושה הוא למען המדינה, ואני מאחל הצלחה לכל עם ישראל".

מנדי גרוזמן

כשהרב אליעזר ברלנד עזב את ישראל, בעוד הוא מבוקש לחקירה בשל חשד לעבירות מין, המהומה הייתה גדולה. אמנם גם אז הוא לא נחשב רב מיינסטרימי, אולם שמו נודע, כוחו היה משמעותי והוא בלט כתופעה סוחפת.

שלוש שנים הוא סחרר את הרשויות בישראל במעבר ממדינה למדינה בדרכים לא דרכים, אבל מה שבאמת מביך הוא שכאשר ברלנד סוף סוף חזר לישראל, זה כבר עניין הרבה פחות. ברלנד של אז איננו ברלנד של היום. קהילתו התמעטה, וגם הקרקע שהצמיחה אותו - אווירת ה"גורואים" המחזירים בתשובה - כבר כמעט לא קיימת.

תנועת התשובה מתאפיינת היום בגוונים שונים לחלוטין. היא באה מהשטח, בהתעוררות יהודית-ישראלית שמקיפה את כל שכבות החברה, ללא מנהיגים כריזמטיים יחידים. ברלנד חזר והסאגה נגמרה חלקית, אבל היום זה מעניין רק יחידים.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg