שומר שאבס: למה קרן פלס ואברי גלעד התנתקו מהסלולרי?
ברחבי הארץ והעולם מתפשטות תנועות הקוראות ליום ניתוק שבועי ממסכים. יותר ויותר חילונים אימצו מנהגים של שמירת שבת סלולרית. האם מדובר במגמת התחזקות או במסורתיות מתחדשת?
הרבה פיות נפערו לאחרונה עם פרסום הטור של קרן פלס בידיעות אחרונות שבו הצהירה קבל עם ועדה על החלטתה להתנתק מהסלולרי בשבת. "הבנתי את זה פתאום ביום כיפור, כשהתנתקתי, כמה אני מחוברת כל הזמן", כתבה פלס. "נהייתי מין יצור כזה שעיניו שקועות במלבן עם וויי־פיי ותפוח. הולכת לישון עם פייסבוק וקמה עם אינסטגרם. לא בדיוק המתכון לזוגיות בריאה".
פלס לא לבד. יותר ויותר חילונים למהדרין, חלקם אפילו אתאיסטים לחלוטין, בוחרים להתנתק מאמצעים טכנולוגיים בשבת בדרכים שונות ובמינונים שונים. מיכה גודמן בחר להקדיש לתופעה פרק מיוחד בספרו החדש "בשאלה ובתשובה" (שם זמני), שעתיד לראות אור בקרוב.
"החלוצים של השבת הישראלית המתחדשת הם ישראלים חילונים שהצליחו להתגבר על טראומת הפוליטיזציה של הדת בישראל ולכבות את הטלפונים החכמים שלהם בשבת", כותב גודמן. "הם אינם שומרי שבת, אך חלקם מגדירים את עצמם 'שומרי מסך'. הם נוסעים בשבת, מדליקים אור בשבת, אבל לא נוגעים במחשב ובטלפון החכם בשבת. באמצעות הפוגה זמנית מהטכנולוגיה הדיגיטלית הם מגוננים על עצמם מפני רודנות הטכנולוגיה הדיגיטלית".
מי שבחר לאמץ את הנוסחה הוא איש התקשורת אברי גלעד. "אני לא שומר שבת", מצהיר גלעד כבר בתחילת השיחה. "אין לי עניין בשמירת שבת ואני לא אדם דתי בשום דרך, אבל כבר הרבה זמן חיפשתי דרך לציין אותה ולהפריש אותה משאר הימים. אני מרגיש שאני הולך ומתמכר לסלולר בצריכת אקטואליה אינסופית ושזה מזהם לי את התודעה, גם אם יש לי סוג של לגיטימיצה לצרוך את המידע הזה בגלל העבודה שלי".
בחרת בניתוק מוחלט או שאתה מבצע גיחות למכשיר מפעם לפעם?
"אני לא אדם דתי, אז אין לי צורך בחומרות וסייגים. פשוט החלטתי להשתמש בטלפון רק לשיחות משפחתיות, וכאלה יש מעט מאוד. אני לא צורך בשבת תוכן בכלל, הטלפון מונח בצד וזה מאוד נעים לי".
בדומה לפלס, שכבר עם תחילת הווידוי טרחה להבהיר שאין חילונית ממנה בעולם ושהיא לא מתחזקת, גם לגלעד חשוב להבהיר שלא מדובר בתהליך חזרה בתשובה או התקרבות לדת. "אני לא מתכחש לעובדה שהשבת היא יום שנושא תדר מסוים, אבל אני לא מתחזק ולא מתכוון להתחזק. אמנם אני מעמיק במקורות היהודיים וגם לומד ימימה כבר 14 שנה, אבל זה לא קשור להתחזקות כי אני לא בן אדם מאמין. לפחות לא בא־לוהים הזה. מכיוון שההזדמנות של שבת כבר קיימת, למה אני צריך לחפש הזדמנות אחרת? מה, אקדש את יום שני? בין כה וכה אנחנו עושים קידוש בבית, וכל מיני דברים שלא חייבים להתחזק בשבילם ונובעים מרצון פשוט לכבד את השורש. ואני בעד שורש. לא מרגיש שבשביל לכבד את השורש אני צריך להיות עץ מסוג מסוים או להעמיד פרי מסוג מסוים, אבל מאוד נעים לי שיש לי שורש, וכיף לי לכבד את השבת בדרכי. לא בא לי להיות צמחייה הידרופונית שרק שתולה על מים.
"חופש הוא קודם כול חופש מההתמכרויות שלך, ויום חופש מההתמכרות הכי גדולה שלי נותן לי את תחושת השחרור הכי כיפית שיש", הוא מסכם.
עמדתו הנחרצת של גלעד, המבקשת להיאחז בחילוניות למרות אימוץ יסודות הלכתיים מהיהדות, היא סוג של דיבור חדש. קשה לנתק את התופעה מההקשר התרבותי הרחב יותר שבו היא מתרחשת. אם בעבר אופייה ודמותה של השבת היו נושא שהעסיק בעיקר חרדים ודתיים, נדמה שהיום רבים האנשים המבקשים לעצב את השבת בדמותם ואף לאמץ כאורח חיים מוטיבים המזוהים עִמה. ברחבי הארץ מתקיימות כבר שנים קבלות שבת אלטרנטיביות; אחותו של מארק צוקרברג, רנדי, קראה לחילונים להתנתק מהפייסבוק בשבת; ח"כ מיקי זוהר ניסה לצמצם את הפעילות המסחרית בחוק השבת שיזם; והשרה מירי רגב סירבה להשתתף בטקס פתיחת האולימפיאדה בריו בגלל שנערך בשבת. בין אם הסיבות לעיסוק בנושא הן פוליטיות או חברתיות, אקולוגיות או מוסריות, דבר אחד בטוח - רעיון השבת זוכה להתעניינות אינטנסיבית גם מצד יהודים שאינם דתיים, במה שנראה כמו רצון להגדיר אותה ולעצבה מחדש.
"משהו קרה בעת החדשה", מסביר גודמן. "מערכת היחסים עם העבר שלנו השתבשה. הפכה ללא בריאה. עבור הרבה יהודים מערכת היחסים האותנטית היחידה עם העבר היא זו שבה הוא שולט עליך, ואצל הרבה חילונים נוצרה אמירת נגד - שאם זה המצב אז לא רוצים בכלל מערכת יחסים עם העבר. אבל בין להישלט על ידי העבר לבין ניתוק מוחלט של מערכת יחסים יש דרך אמצע. החלופה היא להבריא את היחסים שלך עם העבר. ליצור מערכת יחסים שבה יש לך איתו עניין אינטימי אבל אתה לא נשלט על ידו".
הביקורת שיכולה להישמע היא שאותם אנשים פחות מעוניינים בפרקטיקה ויותר באווירה ובפולקלור. ושבת היא לא רק פולקלור, יש סט של כללים שמחייב את מי שרוצה להיקרא "שומר שבת".
"נכון, אבל בפרק הזה אני לא מדבר על דתיות ליברלית אלא על חילוניות יהודית. מה שאני מציע הוא לא אלטרנטיבה לחיים דתיים, אלא אלטרנטיבה לחיים חילוניים. חילונים רגילים לחשוב שאם הם מתחברים ליהדות הם פחות חילוניים, ואני חושב שזה בדיוק ההפך. חילוני שמתחבר ליהדות לא מתנתק מהשורשים החילוניים שלו אלא מתחבר אליהם. זו הייתה הבשורה החילונית של אחד העם וביאליק וא"ד גורדון וברל כצנלסון. מה שקרה בתהליך ההתנגדות הוא שהאסכולה של ברדיצ'בסקי ניצחה. הייתה דחייה של המודל של ביאליק. הרי פעם לא קראו לזה 'חילוני', קראו לזה 'חופשי'. אז מי יותר חופשי – מי שחופשי מהמסורת או מי שהחופש שלו חל גם על המסורת?
"בהקשר של שבת סלולרית צריך לגבור על הפרדוקס של 'הלכה חילונית', שזו למעשה הייתה ההצעה של ביאליק. איך מנצחים את הפרדוקס הזה? זה לא להחליט שאני בוחר מה שאני רוצה ונשאר דתי; זה להחליט איך אני מחויב לחלק מההלכה ונשאר חילוני. אם לפני שנתיים השאלה הייתה איך אתה עדיין דתי אם אתה מסמס בשבת, עכשיו השאלה היא איך אתה עדיין חילוני אם אתה לא מסמס בשבת".
מי שנענתה לאתגר השבת החילונית היא תנועה עולמית ללא מטרות רווח בשם Rebbot, שמעודדת אנשים לאמץ ערכים ומסורות מהתרבות היהודית ולשלבם באורח החיים המודרני. לפני שמונה שנים השיקה התנועה את יום הניתוק הבינלאומי (National day of unplugging), שקרא ליהודים ושאינם יהודים ברחבי העולם להתנתק מאמצעים טכנולוגיים בזמן השבת. השנה יצוין היום ב־3־4 במארס, ומאות אלפים כבר הצטרפו לפרויקט. בעקבות הצלחת המיזם הוקם אתר מיוחד לקידום הרעיון תחת הכתובת sabbathmanifesto.org, הקורא לעוד ועוד אנשים לאמץ יום מנוחה ממכשירים אלקטרוניים ברוח ערכי השבת היהודית.
"הכול התחיל כאשר דן רולמן, מייסד ומנכ"ל אתר Record Setter, השיק את הסטארט־אפ החדש שלו, בסיס נתונים מקוון של שיאי עולם", מספרת טניה שוויץ, אחראית התקשורת בארגון. "בעודו יושב מול ההר וצופה בשקיעת החמה לפני שבת, הוא החל לחשוב על עד כמה הוא תלוי בטכנולוגיה, ואיך החיבור הזה מעולם לא אפשר לו רגע של שקט. הוא לא שומר שבת ולא היה לו עניין רב במסורות היהודיות העתיקות. אבל הוא הכיר בכך שהוא רוצה לאמץ בצורה מודרנית יום מנוחה שבועי".
משם התפתח הרעיון של מניפסט השבת, פרויקט שלמעשה חותר להאטת קצב החיים על ידי אימוץ עשרה עקרונות המעודדים אורח חיים שבו הטכנולוגיה מקבלת מינון שפוי יותר. עשרת העקרונות הם להימנע מטכנולוגיה, לחדש את הקשר עם יקיריך, לטפח את הבריאות, לצאת החוצה, להימנע ממסחר, להדליק נרות, לשתות יין, לאכול לחם, למצוא זמן לשקט, לתת צדקה ולהעניק מעצמך לחברה. "הרעיון הוא לבצע את זה יום אחד בשבוע, משקיעת החמה ועד השקיעה ביום למחרת. זה יכול להיות בשבת היהודית המסורתית של יום שישי בערב עד שבת בלילה, או בכל יום אחר של השבוע", מסבירה שוויץ.
את יום הניתוק הבינלאומי מקדמת התנועה על ידי אפליקציה מיוחדת בשם FRIDAY APP, שמתחילה לפעול שלושים דקות לפני כניסת השבת ומתזכרת את המשתמש להאט את הקצב ולהתנתק מהמכשיר בהדרגה לקראת השקיעה. “היום הארגון מקדם לא רק יום אחד של ניתוק בשנה, אלא שינוי של ממש באורח החיים", מספרת טניה.
אך מה שיותר מעניין הוא שהיום תפס גם בקרב אנשים שאינם יהודים כלל, ובארצות הברית הפך לסוג של טרנד. "יום הניתוק הדהד ברחבי העולם וגרם להתעניינות של אנשים מרקעים שונים", מספרת טניה. "כ־206 מדינות הצטרפו למיזם, בין השאר קתולים, הינדים, בודהיסטים ומוסלמים, והרעיון גם אומץ על ידי מגוון ידוענים בהם ג'נג'י כהן (יוצרת הסדרה 'כתום זה השחור החדש'), הסופרת אריאנה הפינגטון וכוכב הטלוויזיה פול ראובנס (פי ווי הרמן)".
במהלך אותו יום התנועה יוזמת שני אירועי דגל המתקיימים בשני מוקדים, סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס, ואליהם מגיעים כאלפיים איש במצטבר. באי האירוע נפרדים מהסלולרי, המופקד בתוך תא מיוחד למשך מספר שעות, ומבלים באופן אלטרנטיבי על ידי ריקוד, משחק, ציור, ואפילו התנסות נוסטלגית בכתיבה במכונת כתיבה. התנועה כמובן לא חותרת לאימוץ היסודות ההלכתיים של השבת, אך היא ניזונה מהם, ושואבת מהם השראה בעשרת העקרונות שאימצה.
"אני מדברת עם צעירים יהודים ושאינם יהודים", מספרת טניה. "הם אולי כבר לא שומרים שבת, אבל גם הם משתוקקים להפסקה. הרעיון הזה מקנה להם את הגמישות להתאים את השבת לחייהם ולחבר אותם למסורות העתיקות בדרך כלשהי, ואנחנו מדגישים שהעקרונות פתוחים לפרשנות אישית. לא כולם מתנתקים מדי שבוע וזאת גם לא המטרה שלנו. מה שאנחנו מקווים הוא שעל ידי אימוץ העקרונות אנשים יפתחו יותר מודעות להשפעה של אמצעי הטכנולוגיה על החיים שלהם, יעצרו ויהרהרו על השימוש בהם וישימו אותם בצד לעתים תכופות יותר. אני למשל החלטתי לשים את הטלפון בצד בכל יום כאשר אני אוספת את הילדים מבית הספר, ומנסה לא להשתמש בו עד שהם הולכים לישון".
התרחבות רעיון השבת לממדים אוניברסליים מעלה תהייה לגבי המניעים. מהי המוטיבציה שגורמת ללא־יהודים לבחור דווקא ביום המקודש ליהודים, ולא, נניח, ביום המקודש לנוצרים או למוסלמים?
"צריך להבין משהו - יהודי אמריקאי שמתנתק מהסמארטפון בשבת לא עושה פעולה של צייתנות, הוא מבצע פעולה של הצטרפות", מסביר גודמן. "יש כאן מגמה הולכת וגדלה של תנועה שמתנתקת מטכנולוגיה בשבת, וזו פעולה אחרת מאשר לציית למסורת עתיקה. לאן זה לוקח אותי? הרי ברור שיש לאנשים מערביים בעיה.
הטכנולוגיה הדיגיטלית התפרצה לחיים שלנו באופן לא מבוקר והיכולת שלנו להתאקלם אליה הרבה יותר איטית מאשר קצב ההתפתחות שלה. הרעיון של 25 שעות התנזרות מטכנולוגיה דיגיטלית אומר שאדם אולי נוסע בשבת ומדליק אור, אבל התודעה שלו נוכחת במקום שבו הוא נמצא. התנתקות מטכנולגיה מגוננת על התודעה שלו ועל החיים המשפחתיים שלו".
גודמן מסביר שמה שמעניין בתהליך הוא השינוי בכיווני ההשפעה. "רוב השיח על יחסים בין ההלכה לבין המודרניות הוא איך החיים המודרניים יותר מתקדמים מההלכה. התודעה המודרנית שלנו תגיד למשל שהומסקסואלים זכאים ליחס הוגן, והמסורת תכנה אותם 'תועבה'. בתודעה המודרנית ברור לנו שנשים הן חלק מהציבור אבל ההלכה לא סופרת אותן כחלק מהציבור. אז ברור שיש פער בין התודעה המודרנית להלכתית, אבל היחס הוא שאנחנו בולעים את הצפרדע ולא עושים מהפכות ולאט לאט היהדות תתפתח עקב בצד אגודל.
עד כמה תופעת שומרי המסך באמת נפוצה?
"זו לא תופעה גדולה אלא תופעה גדלה. אותה שאלה נשאלה לגבי שיעור המסמסים בשבת. אני חושב שאין הרבה דתיים שמסמסים בשבת אבל זו תופעה גדלה, ואין הרבה חילונים ששומרים מסך אבל זו תופעה גדלה. מאותן סיבות שדתיים מרשים לעצמם לסמס בשבת, חילונים מבקשים להתנתק מהסלולר. שניהם מראים עד כמה הטכנולוגיה פלשה לתוך האישיות שלנו".
אז האם יש כאן תנועה מחודשת שחותרת למיסוד שבת אוניברסלית, או שמא מדובר בעוד טרנד חולף? וכמה רציני הוא יכול להיות כשאין למעשה קוד הלכתי מחייב שכולם פועלים לפיו?
"אני מגדיר את עצמי כזוכר שבת", טוען רגב בן דוד, חוקר זהויות יהודיות. "סממן אחד בולט הוא שאני מעמיד מיחם בשבת, למרות שאין לי בכלל בעיה להשתמש בחשמל בשבת. אני מאוד במאבק ובהשתדלות לא לעבוד ביום הזה וששבת תהיה זמן משפחתי. שמתי לב למשל שכשאני קורא בשבת ספר שאני צריך בשביל העבודה זה מרגיש לי לא מדויק, אבל אם אני קורא בספר בשביל הנשמה, זה ממש עונג שבת עבורי. מרגיש כמו 'לשמה'. כמו שאסור בהלכה להכין משבת לחול".
למה נושא השבת זוכה לעיסוק אינטנסיבי מצד חילונים דווקא עכשיו?
"התשובה לדעתי קשורה בכמה מגמות. האחת היא חזרה למסורת, תהליך שאנחנו רואים בכל רחבי העולם. אם בעבר הסוציולגים דיברו על תזת החילון ועל כך שהדת עתידה לעבור מן העולם והמדע יחליף אותה, היום כבר ברור שיש חזרה למסורת וזה מתבטא גם בישראל - תחייה של בתי מדרש פלורליסטיים, טקסי הפרשת חלה ועוד. המגמה השנייה מגיעה אלינו מהמזרח הרחוק – כל מיני פרקטיקות של מדיטציה ועיסוק ברוחניות ורעיון של להיות נוכח ברגע. יש איזו ביקורת על העולם המערבי שחותר להספיק הכול ולשלוט על הטבע ומעבר למגמה של להתמזג עם הטבע, והשבת היהודית למעשה אוצרת בתוכה את כל הרעיונות האלה.
"בהקשר הזה אפשר לאבחן שתי מוטיבציות הפוכות. האחת היא 'אני לא רוצה להשפיע על העולם בשבת', כלומר מנוחה לעולם ממני. אבל יש גם ההפך, מנוחה מהשפעה של העולם עליי, שמתבטאת בין היתר במגמת הניתוק מהסלולרי. כמובן, יש גם המסר העתיק של שבת, הרעיון של להיות עם האנשים הקרובים אליך, בבחינת 'שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו', כי בסלולרי אתה למעשה מנתק את עצמך מפה והולך למקום אחר".
קשה שלא לראות בשומרי המסך החילונים מעין תנועת נגד לתופעת המסמסים בשבת. אבל גם ללא המסמסים השנויים במחלוקת ניתן להבחין כי מדובר בשני כיווני הליכה שונים. בעוד הדתי המצוי חותר לשבת כמה שיותר נוחה, ונכון לאמץ כמה שיותר פתרונות הלכתיים שיקלו עליו את יום ההתנתקות השבועי, החילוני שומר המסך מבצע פעולה כמעט הפוכה כשהוא בוחר לוותר על הנוחיות שלו לטובת ערך שנתפס בעיניו כראוי ונעלה. על רקע התהליכים הללו צריך ואף מתחייב לשאול – מה קודם למה, הפרקטיקה ההלכתית של השבת או הרעיונות הטמונים בתוכה?
"אני כופר בשתי ההנחות הללו", אומר הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת לענייני הלכה וטכנולוגיה, "גם במגמה החילונית הרחבה כביכול, לחפש ערכי שבת משפחתיים או תרבותיים. הייתי שמח אם זה היה קורה אבל זו נחלת קומץ קטן מאוד. זה לא מכה גלים בציבור החילוני הרחב והעממי, ואפשר לראות את זה בקניונים ובמגרשי הספורט. הלואי שזה היה כך. אבל גם בצד השני, לומר שיש אצל הציבור הדתי מגמה למצוא דרכים להקל על השבת, זה גם לא מדויק. כי כל מה שאנחנו עושים במכון צומת וכל הפתרונות שאנו מציעים הם רק באותם מגזרים שנקראים חיוניים, כמו ביטחון ורפואה, נכים ומוגבלים".
ומה לגבי פלטות ושעוני שבת ומעליות שבת, המיועדות לציבור הרחב? כל הדברים האלה מקִלים על שמירת השבת והופכים אותה ליותר "נסבלת" עבור האדם הדתי.
"נכון. ועובדה שיש חוגים חרדיים שלא משתמשים במעלית שבת למשל, לדעתי לא מסיבות הלכתיות אלא מסיבות תדמיתיות של אווירה. אז אנחנו לא מקבלים את זה. אם יש התקדמות טכנולוגית, למה לא להשתמש בה?"
כי לא רחוק היום שבו האדם הדתי כמעט לא ירגיש את השבת מרוב שכלולים.
"אם מכשירים מסוימים מותרים לשימוש, אנחנו כמדיניות לא נעצור אותם רק בגלל ענייני אווירה. ואני מסכים שיש כאן פגיעה מסוימת באווירה. למשל אופה לחם אוטומטי, או מכונת קפה אוטומטית - אני מודה שאני לא אוהב את זה וזה משנה את אופי השבת. אבל הלכתית אנחנו לא יכולים לאסור, לכן אנחנו מאפשרים אותם במסגרות ציבוריות כמו בתי מלון כדי להקל על העובדים".
ואם תהיה לכם אפשרות לייצר רכב ששומר שבת, משהו שהטכנולוגיה של היום יכולה לייצר, תשווקו אותו?
"טכנית אפשר היום גם לבנות בתי קולנוע עם הפעלה אוטומטית, שבהם הסרט מוקרן מעצמו ללא מגע יד אדם. כמובן שמכון צומת לא ייתן לזה יד בגלל עניינים של אווירה, אבל הלכתית אנחנו לא סוברים שצריך לאסור קדמה בגלל תדמית. הדוגמה המוחצת היא שאנחנו למשל מאפשרים שידורי הגברה במלונות על ידי מיקרופון שומר שבת. זה נפוץ בעיקר באולמות תרבות ובבתי אבות לכבדי שמיעה, ובמקומות ציבוריים כמו מלון מעלה החמישה שבנוי על כנסים בשבת. אנחנו עושים את זה למרות חיצי הביקורת שנמתחים עלינו בהקשר התדמיתי, כי רמקולים בחו"ל נחשבים לסמל הרפורמה".
ואם תקבלו פנייה מאנשים שרוצים להתנייד ברכב בשבת, תייצרו רכב שומר שבת? או סלולרי שומר שבת?
"כיום אנחנו מאפשרים סדרי שינוע בשבת רק לנכים ומוגבלים, ובכלים שניכר עליהם שהם מיועדים לכך, כמו קלנועית למשל. כשהביאו לנו רכב גולף עם הגה לשימוש אנשים נכים באזורי התיישבות אמרתי שאנחנו לא מסכימים מסיבות תדמיתיות. אבל אני מודה שלא אוכל לשים את קו הגבול הזה לאורך ימים. אם אנחנו נגיד שאנחנו לא מוכנים לאפשר שינוע ברכב, מישהו אחר יתיר ולא נוכל להגיד שהוא טועה. אבל לא ניתן יד לדברים שישנו את אופייה של השבת לחלוטין".
ואין חשש שכל הפתרונות שאתם מציעים יביאו לשימוש מורחב יותר משתכננתם, עד כדי איום על רוח השבת?
"שאלתי פעם את הרב אוירבך על כך. אמרתי לו שמכון צומת יכול להביא לידי מדרון חלקלק, כלומר שאנחנו נתיר שימוש במכשירים מסוימים על בסיס גרמא לאנשי רפואה וביטחון, ואנשים יעשו בזה שימוש לנוחיותם האישית. הרב ענה לי בסיפור על מלאכי השרת שביקשו מהקב"ה לכבות את השמש, הירח והכוכבים בטענה שאומות העולם משתחווים אליהם והופכים אותם לעבודה זרה. הקב"ה ענה להם שהשמש תזרח, הירח יעלה והכוכבים ינצנצו, כי בשביל השוטים שקלקלו לא אאבד טובה מעולמי".
ואחרי ככלות הכול, התהייה בעניין דמותה של השבת בעידן המודרני בעינה עומדת. האם אכן הפרקטיקה של היום, שבאה לידי ביטוי במציאת כבישים עוקפים ומכשירים אלקטרוניים ופתרונות הלכתיים, עדיין משרתת את רעיון השבת הקדום?
"זו שאלה שצוללת לתוך לב לבו של הדיון", מסכים בן דוד. "מה חשוב לנו יותר - הטכניקה או הרעיון שעומד מאחוריה. אני חושב שהיום גם דתיים וגם חילונים לא מרוצים מהמצב הקיים. הרבה דתיים מרגישים שיש איזו פרקטיקה שהיא קליפה, והרבה חילונים מגיעים לרעיונות העמוקים של השבת שלא דרך ההלכה.
"ביאליק נוגע בנושא הזה במאמר 'הלכה ואגדה'. הוא טוען שההלכה היא שם קוד לכל דבר שהוא בסופו של דבר פרקטיקה – איסור או חיוב, והוא תמיד מבוסס על איזו אגדה, שזה שם קוד לרעיון או לפילוסופיה שעומדת מאחוריו. במצב בריא יש זרימה תמידית, כלומר האגדה שהיא אוורירית נוצקת לתוך איזו הלכה וההלכה מותכת בחזרה לתוך איזושהי אגדה, יש תנועה טבעית שבה הרעיונות של האומה מתורגמים לפרקטיקות ומתוך הפרקטיקות נולדים רעיונות וחוזר חלילה.
"א־לוהים שבת ביום השביעי ולכן גם אנחנו נשבות. אבל יש שמתירים, למשל, להכין טחינה בשבת. אז השאלה היא כזאת – אם אנחנו רוצים באמת להיות רציניים עם הרעיון של לא ליצור בשבת, אז בואו באמת לא ניצור בשבת. לא רק ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהן. או אם מדברים על עונג שבת, אז אם מתנתקת הפלטה וצריך להעביר את השבת בבאסה עם אוכל קר זה לא ממש עונג שבת".
כלומר אין הלימה בין הפרקטיקה ההלכתית לרעיון שהיא נועדה לשרת?
"בהרבה מקרים כן. ישנם שישה רעיונות פילוסופיים מזוקקים שאפשר למצוא בתוך השבת. האחד הוא היפוך הבריאה ומנוחה לעולם, השני הוא היפוך העבדות, שבת של בני חורין. השלישי – היפוך השגרה, שמבוסס על הפסוק בישעיהו, 'אם תשיב משבת רגלך', מלשון הרגליך, כלומר אל תעשה את הדברים שאתה רגיל לעשות. הרביעי הוא עונג שבת. יש מדרש מקסים על רבי עקיבא שהיה יושב ובוכה בשבת ותלמידיו אמרו לו - לימדת אותנו 'וקראת לשבת עונג'! והוא אמר - זה העונג שלי. ביאליק פירש את זה בכך שטען כי הבוכה בשבת להקל צערו זה עונג השבת שלו. החמישי הוא לשמה - פה אני עושה הבחנה של קודש דרך נרות שבת. כלומר, אני לא משתמש בשום דבר אלא לשמו. השישי הוא אינטראקציה חברתית של 'שבו איש תחתיו'. ומהבחינה הזאת גם ישיבה כל השבת וקריאת עיתונים לא משרתת את הרעיון הזה, גם אם הדבר מותר הלכתית.
"אז אם למשל מדברים על אי עבודה בשבת, על הרעיון של להיות בני חורין, אני זוכר שקראתי כתבה על הדתיים שעובדים בשבת, ואני אומר את זה בגילוי לב – לדעתי משפחה דתית שמתארחת במלון ויש בו עובדים בשבת, גם אם הכול נעשה בשמירה הלכתית והשכר לעובדים מגולם במשהו אחר, לדעתי זה פשוט לעבור על ציווי מדאורייתא. איך אתה יכול לשהות שם כשאתה יודע שמישהו נאלץ לעבוד בשבילך בשבת?
"אני חושב ששתי התופעות האלה, של עקיפת האיסורים על ידי טכנולוגיה מצד אחד וניתוק ממנה מצד שני, מצביעות על כך שהציבור צמא לתוכן ולמשהו עמוק ומהותי. הוא צמא לשבת שתבוא לידי ביטוי בכלים פרקטיים, אבל שלא רק הפרקטיקה תהיה העיקר, אלא גם הרעיון שעומד מאחוריה".
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם