"אתם בעלי הבית - תתפללו בהר הבית ותבנו ביו"ש"
שייח' ריאד נאלץ לאסוף בקבוקים כדי להתקיים ובנו סובל מאלימות קשה בבתי הספר. שרה זועבי קיבלה מכות ועברה מדירת מסתור אחת לשנייה. בני העדה הקוראנית הם מוסלמים שמאמינים בציונות, אך בינתיים הם נאבקים להשמיע את קולם ולהגן על חייהם
האודיטוריום במשכן הכנסת היה מלא מפה לפה. מאות חובשי כיפות סרוגות וחובשות כיסויי ראש צבעוניים הגיעו לכנס "דורשי ציון" שיזם חבר הכנסת יהודה גליק. בזה אחר זה עלו לבמה שרים, חברי כנסת ושאר אישי ציבור, ונשאו דברים בעד עליית יהודים להר הבית. פה ושם גם הזכירו שלפני שנתיים כמעט קיפח גליק את חייו, בסיום כנס דומה שהתקיים במרכז בגין בירושלים.אחרי שעות ארוכות של נאומים, הופנו המבטים אל דמות שונה, ייחודית בנוף האנושי שמסביב. גלוי ראש, לבוש חולצת פולו מהוהה, עלה השייח' ריאד אחמד לדוכן. מתיק גב הוא שלף ספר קוראן גדול, ובמשך דקות ארוכות דיבר על זכותם של היהודים להתפלל בהר, ועל העולם המוסלמי שלדבריו סטה מן הדרך. הקהל הגיב בתחילה בהלם, ואחר כך מחא כפיים במשך דקות ארוכות. אג'נדה ציונית־ימנית, יש שיאמרו אפילו קיצונית, שבוקעת מפי שייח' מוסלמי במבטא ערבי בולט – לזה הם לא ציפו. "תנו לו לדבר עוד!", צעקו רבים מהנוכחים כשההרצאה הסתיימה.
לא לכולם השייח' אחמד הוא אלמוני; בקרב נוער הגבעות ופעילי הר הבית הוא נחשב לסלב אמיתי. הזרם שהוא אחד ממנהיגיו, העדה הקוראנית־המוסלמית הציונית, מאמין שארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי הקוראן. "כבר בתורה כתוב 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת'", מסביר לנו השייח'.

"ההבטחה הזו חודשה בקוראן – 'הנחלנו לבני העם שנרדפו את מזרחה ומערבה של הארץ אשר ניתנה ברכתנו בה והתקיים בו דברו הטוב של ריבונך על בני ישראל'. כל מוסלמי יודע שארץ הקודש שייכת לעם היהודי, על זה אין ויכוח ואפילו אונסק"ו לא יכולים לשנות את זה. לפי האסלאם ירושלים אינה עיר בעלת מעמד דתי, בניגוד למכה ומדינה. רק עשרות שנים אחרי מותו של מוחמד, בגלל סכסוכים פנימיים בתוך האסלאם, החלו המוסלמים לעלות להר הבית והקימו את המסגדים. זה כלל לא מקום קדוש לנו. גם המילה פלסטין כלל לא מוזכרת בקוראן".
ההשתתפות שלו בכנס "דורשי ציון", הוא מספר, כמעט התבטלה ברגע האחרון. ביום שקדם לאירוע איימו אלמונים לפגוע בבנו הצעיר, והשייח' כבר הודיע שלא יגיע לנאום. ברגע האחרון התחרט ובא לומר את אשר על לבו, גם אם המחיר עלול להיות כבד. "אשתי בכתה כל הלילה, כי לא רצתה שאלך לכנסת", הוא מספר.
העובדה שהוא מוכן לפרסם את אמונתו ברבים, מודה אחמד, פוגעת בבריאותו ועלולה בהחלט לעלות לו בחייו. לאורך כל שיחתנו הוא משדר חוסר נוחות, ועיניו מתרוצצות לכל עבר, כמוודאות שאין בסביבה מאזינים לא רצויים. לא בכדי הוא אינו מוכן לחשוף את מקום מגוריו, ורק מציין שמדובר בכפר בצפון הארץ. "חשיפה מבחינתי יכולה להיות דבר חיובי או שלילי. חיובי כי אלו הדעות שלי, שלילי כי זה יכול להיות הסוף שלי. כן, עד כדי כך".

השייח' אחמד הוא בן 45 בלבד, אך מראה פניו מרמז על שנים ארוכות של סבל. את ימיו הוא מעביר בביתו של אחיו, לאחר שנאלץ לעזוב את ביתו שלו. מחלת הסוכרת שבה לקה אינה מאפשרת לו לעבוד בצורה מסודרת, ואת לחמו הוא נאלץ להרוויח באמצעות איסוף בקבוקי פלסטיק מפחים ומחורשות. כך ייעשה לשייח' שיוצא נגד הרוב המוסלמי.
העדה הקוראנית, שאליה הוא משתייך, צמחה ככל הנראה במצרים, אך סיפור הולדתה מעורפל למדי ולא ברור כמה מוסלמים חברים בה היום. אחד ממייסדי העדה ומוביליה הוא אחמד סובחי מנצור, פעיל מצרי גולה שנרדף במשך שנים על ידי הממשלה המצרית ואנשי אסלאם קיצונים בשל דעותיו והשקפותיו הליברליות. ב־2002 הוא קיבל מקלט מדיני בארה"ב, שם הוא נהנה ממעמד של פליט פוליטי, וממשיך להנחיל את דעותיו.
באחד האתרים המזוהים עם העדה הקוראנית בארצות הברית, מתואר חזונה ככזה "שאינו שונה מהחזון של האסלאם עצמו". הרעיון של הקוראן, מוסבר שם, הנו להביא שלום, והדת המוסלמית במקורה היא דת הוליסטית: "אם נחשוב על זה, כל בני האדם מנסים להגיע לשלום, והשאלה היא רק כיצד מגיעים ליעד הזה".
בתפיסתם הדתית, הקוראנים הם מעין מקבילים של הקראים: העיקרון שעומד בבסיס אמונתם אומר כי הקוראן הוא מקור דתי בלעדי, ואין תוקף ל"חדית'" - התורה שבעל פה המוסלמית – כפי שהיא מוכרת כיום. לשיטתם, היסטוריונים, שליטים וחכמי דת שרצו לחולל רפורמות, הוסיפו לקוראן לאורך השנים מקטעי פירושים לא אמינים ולא מקוריים על מנת לבסס את טענותיהם. האמונות המוטעות הללו, אומרים הקוראנים, הן שהובילו לאלימות דתית חסרת גבולות, לרציחתם של מיליונים במהלך השנים ולסכסוכים במזרח התיכון של ימינו. גם האלימות והטרור המופנים נגד ישראל נובעים מעיוות דברי הנביא מוחמד.

"בקוראן יש לא מעט ביטויים נגד היהודים, אבל החדית' הרבה יותר גרוע", מסביר המזרחן ד"ר מרדכי קידר. "הקוראנים מתייחסים הרבה יותר טוב ליהודים, ובאופן כללי הם הרבה פחות אלימים, כי הם מאמינים בשלום עולמי. אבל כשמישהו אומר שהוא לא מאמין בחדית', זו לא סגולה לאריכות ימים".
מהסיבה הזו, קשה מאוד להעריך את מספרם של בני העדה כיום: עמדותיהם של הקוראנים אינן אהודות בקרב אחיהם המוסלמים, והם מהווים מטרה לרדיפות בלתי פוסקות. מעטים בלבד מזדהים כחברים בעדה, חרף הסכנה הנשקפת לחייהם. בישראל חיים ככל הנראה כמה מאות מוסלמים השותפים לאמונה הקוראנית, אך השייח' אחמד הוא מהבודדים שמעזים לדבר על כך בגלוי.
סבו, שהנחיל לו את רזי האמונה, היה גם הוא קוראני נסתר. "סבא נחשב לאחד מגדולי הפרשנים והפוסקים בעולם הערבי בתקופתו", מספר הנכד. "הוא הגיע לישראל מיד עם קום המדינה, מתוך אמונה שבני ישראל עומדים להביא את הגאולה. יחד עם זאת הוא ידע שלא תהיה אהדה לדעות האמיתיות שלו, אז הוא יישר קו עם הסונים. בחדרי חדרים הוא אמר לי שאנחנו קוראנים, ושאסור לנו להתפלל במסגדים הסוניים. סבא לימד אותי מילדות שאנחנו לבד מול עולם סוני, ושאסור לי לחיות איתם. הוא גם לימד אותי להיות שייח'".
חייו של ריאד אחמד הפכו לגיהנום בעקבות ניסיון של התנועה האסלאמית לגייס את רעייתו ל"מורביטאת" - ארגון שמירר את חיי היהודים העולים להר הבית ואת חיי השוטרים המוצבים שם, עד שלפני כשנה הוצא אל מחוץ לחוק. "נציגים מהתנועה האסלאמית פנו אל אשתי, הציגו את עצמם כארגון סיוע, ונתנו לה צדקה. אחרי כמה שבועות חזרו אליה ואמרו לה שהיא צריכה לבוא להר הבית ולהפגין נגד היהודים, להפריע להם לעלות להר".
השייח' הנסער מיהר לפרסם מכתב שבו טען כי אין שום בעיה שיהודים יעלו להר, אדרבה – זוהי זכותם כבעלי המקום. "כתבתי שעם ישראל מתפלל לכיוון אבן השתייה, ושאלתי מה ההיגיון בכך שאסור להם להיכנס לבית שלהם. בתגובה כתבו שאני 'השייח' שאומר שצריך להרוס את אל־אקצה ולבנות את בית המקדש'. כך התחיל כל הבלגן. עכשיו אף אחד לא הולך איתי. גם מי שאולי כן האמינו לי, אמרו 'תשתוק או שתעזוב את הכפר', כי הם פחדו. אבל אני רבתי עם כולם כי הם מדברים שטויות, הם לא אומרים את האמת. אני לא המצאתי, הכול מגיע מהקוראן, והסונים הם שמסלפים את העובדות".
אתה מוכן להקריב הכול כדי להביע את עמדותיך?
"לפעמים האמונה והאידיאולוגיה שלך לוקחות אותך למקומות כאלו. מה עדיף, לשקר לעצמך? אלוהים ברא אותי במקום הנכון אבל בזמן הלא נכון. אני בסכנת חיים ממשית. הילד שלי הולך לבית הספר ונותנים לו שם מכות. אני סגור כל הזמן בחדר, בחושך, לא מדבר עם אף אחד. אני כבר שוכח איך מדברים. אני לא יכול ללכת לקופת חולים או לבנק כי ירביצו לי. יש לי אקדח ברישיון כי התנדבתי במשמר האזרחי, אבל באו אנשים ואיימו על אמא שלי שאם אצא החוצה עם הנשק, הם יטענו שסיכנתי את החיים שלהם. עכשיו אני לא יכול להסתובב איתו. לחצי מהכפר יש נשק לא חוקי, ולי אסור לצאת עם האקדח החוקי".
אז למה לא לעזוב הכול ולעבור למקום יותר רגוע, פחות מסוכן?
"אין לי לאן. ראש הכפר והאימאמים רוצים לזרוק אותי, אבל אין לי לאן ללכת. אין לי רכב, אין לי כסף, ואני חי בתנאים קשים מאוד. לאן אברח? גם אמא שלי והאחים שלי נטשו אותי, אפילו הבת שלי עזבה אותי והלכה לסבתא. הכניסו לה לראש שאני כופר ולכן אסור לה לדבר איתי. פעם אמא שלי הייתה משלמת בשבילי על התרופות, היום הקיצונים מונעים את זה. הם חונקים אותנו, רוצים שאסתום את הפה, אבל אני מסרב כי אי אפשר לשתוק. אי אפשר לראות את מה שקורה בעולם, לדעת את האמת ולהתעלם. אם מוסלמי אחד ישמע אותי, ובמקום לצאת לפיגוע הוא יישאר בבית - עשיתי את שלי. אני מציל חיי אדם וזו מצווה. בקוראן כתוב שמי שהרג נפש אחת כאילו הרג את כל האנושות, ומי שמציל נפש אחת הציל את כל האנושות. זו המצווה הכי קדושה, מה אפשר לעשות יותר טוב מזה?"

ההקצנה האסלאמית, ובפרט בנושא הר הבית, מורגשת היטב בישראל ב־15 החודשים האחרונים. מאז שהחל גל הטרור והסכינאות נעצרו עשרות ערבים־ישראלים בחשד למעורבות ישירה בפיגועים או סיוע למחבלים, ואלפים השתתפו בהפגנות שארגן הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית תחת הכותרת "אל־אקצה בסכנה". בקרב הציבור הערבי נחשפו גם כמה התארגנויות שביקשו לחבור לדאעש ולהילחם נגד ישראל ומדינות המערב.

מול כל אלו נשמעו רק כמה קולות בודדים שהעזו לצאת בגלוי נגד האינתיפאדה השלישית ונגד כל מעשה של אלימות. אחד מהם השמיעה שרה זועבי, שמשמשת מעין דוברת לא רשמית של העדה הקוראנית. לפני כשנתיים וחצי התוודע הציבור הישראלי לבנה, מוחמד זועבי, שפרסם סרטון ובו יצא בחריפות נגד חטיפתם של שלושת הנערים. ההתעניינות התקשורתית הביאה את האם ל"מאסטר שף" ולתוכניות טלוויזיה נוספות, אך איומים שספגה אילצו אותה להימלט מביתה יחד עם בנה ולעבור בין דירות מסתור. "העדה הקוראנית היא עדה נרדפת ומוכה, ומאז שהדעות שלנו התפרסמו אנחנו בסכנת חיים ממשית", אומרת זועבי.
בבגדים מעוצבים ובכיסוי ראש שחור ומודרני היא נטמעת היטב בסביבה הישראלית שבה היא חיה בשנים האחרונות. יחד עם זאת, היא לא מנסה להסתיר את המבטא הערבי שבפיה. את עצמה היא מגדירה "ערבייה, מוסלמית, ישראלית וציונית גאה". "ברור שיש מקום למיעוטים שווי זכויות שיראו בארץ הזו את ביתם, אבל מי שיש לו בעיה עם קיומה של מדינת ישראל - שלא יהיה כאן. בלי נאמנות אין אזרחות", היא מצטטת את הסלוגן של אביגדור ליברמן.
זועבי מספרת כי למרות מאמציה להסתתר, היו מי שהצליחו למצוא אותה ולפגוע בה פיזית. "רדפו אחריי כשעברתי בין דירות מסתור, וחיפשו את הבן שלי שמתגייס השנה לצה"ל. הם נכנסו לבית שלי ונתנו לי מכות. המשטרה סגרה את התיק מחוסר ראיות, ואני התביישתי לפרסם את זה. לא רציתי שהאויבים שלי ישמחו. הם רוצים לכפות את דעתם על כל מי שהם מכירים, אבל אני לא אתן שיכתיבו לי מה לומר. אני מוכנה לשלם כל מחיר כדי להילחם נגד הטרור ונגד האנטישמים".
מה מניע אותך להתבטא ולפעול ככה?
"לא קל לחיות ככה, אבל כל אדם צריך להילחם על האמת שלו עד הסוף. אני מאמינה בזכות העם היהודי לחיות במדינה משלו בארץ ישראל, שהוענקה לו כפי שכתוב בקוראן. זה מוכיח שארץ הקודש שייכת לעם הקודש. רק ליהודים יש זכות אלוהית על הארץ הזו. בית המקדש ייבנה, המשיח יגיע והגאולה תצא מבית ישראל. אני לא מפחדת מאף אחד חוץ מהבורא שלי, והוא לא יפקיר אנשים טובים. אני יודעת ומאמינה בזה בכל לבי".

עמדותיהם של השייח' אחמד ושל שרה זועבי נשמעות לעתים כאילו הן מבוססות על מצע של מפלגת ימין או על מסמך היסוד של מועצת יש"ע. כיבוש? "הכול שלכם, אתם בעלי הבית", אומר השייח'. בנייה ביהודה ושומרון? "מי אנחנו שנעצור אתכם".
"לפי הקוראן עם ישראל הוא העם הנבחר, וכל מוסלמי שמאמין בקוראן אמור להיות בן העדה הקוראנית הציונית", מוסיף אחמד. "הנבואה מדברת על ממלכת ישראל הגדולה שעתידה לקום ולשלוט מעיראק ועד מצרים. בעבר היה קשה להאמין בכך מכיוון שהיהודים היו מפוזרים, אבל מדינת ישראל היא ההוכחה שזה נכון. הנבואה בקוראן הפכה למציאות.
"למה נרדפתם בכל ההיסטוריה? כי סטיתם מהדרך, לא קיימתם את התורה. לא האמנתם בתורת משה, וקיבלתם על הראש. לפעמים אבא מעניש את הילד. בכל פעם שעם ישראל קיים את התורה, הוא זכה לגאולה. היום אתם בסיום הגלות. עוד מעט יתגלה המשיח, ממלכת ישראל תקום, בית המקדש ייבנה, והערבים שיאמינו בשבע מצוות בני נח יחיו לצד עם ישראל. כמו שאלוהים העניש את בניו היהודים כי סטו מהדרך, עכשיו הוא מעניש את הסונים הרשעים שפגעו בעולם".

והמוסלמים לא יודעים את זה? הרי לדבריך כל זה כתוב בקוראן.
"הרבה אנשים לא מבינים את האמת, או שהם הולכים בעקבות הקיצונים בגלל מצוקה כלכלית. היכן שיש מצוקה כזו, יש חושך, טרור ושנאה. קרוב משפחה שלי התקשר לאחי ואמר שהוא משתתף בהפגנה למען שחרורו של ראאד סלאח (מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שמרצה בימים אלה מאסר בגין הסתה לאלימות ולגזענות – ח"ג). שאלנו אותו מה לו ולסלאח, והוא אמר שהבטיחו לו ארוחה. 'אם ריאד יציע לנו ארוחה נגיע גם אליו', אמרו לאחי. ככה הקיצונים מנצלים את השכבה החלשה. אפשר לקנות אצלנו אנשים בארגז סוכר וגלון שמן. תמורת זה אדם יעלה אתך להר הבית ויסית נגד יהודים".
הם מצדם מאשימים את היהודים בהסתה נגד המסגדים.
"היהודים לא מסיתים. אם יהודה גליק עולה להר הבית הוא מסית? הוא לא עולה עם אלילים; הוא מתפלל לאלוהים ואני מתפלל לאלוהים – כל אחד על פי תורתו ואמונתו. אל־אקצה הוא בית תפילה לכל אחד, יהודי או מוסלמי, שמאמין באל אחד. היהודים צריכים לעמוד על שלהם ולהתפלל בהר.
"התנועה האסלאמית השתמשה בססמה 'אל־אקצה בסכנה' כדי להוציא לרחובות אלפי מוסלמים בתואנה שיש סכנה לאמונתם. אנשים יצאו נגד המולדת והמדינה שלהם, כי עשו להם שטיפת מוח ושכנעו אותם שתוקפים את הדת שלהם. אף אחד לא הסביר להם שאבן השתייה היא כיוון התפילה של היהודים, ושלעם ישראל יש זכות בהר הבית בדיוק כמו למוסלמים".
מדינת ישראל פועלת נגד ההסתה הזו; עובדה שהוציאו את התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק ואסרו את ראאד סלאח.
"לא עושים מספיק. כל המינויים מטעם משרד הדתות במגזר המוסלמי אלה מינויים של ראאד סלאח. זה שהפכו את התנועה שלו ללא חוקית וכלאו אותו, זה שטויות. אם לא עובדים ביום אז גונבים בלילה.
"המוסלמים צריכים לדעת שיש דעה שונה מזו של ראאד סלאח, שיש אמת אחרת. יש המון אנשים שחושבים כמוני, אבל הם מפחדים לדבר. שואלים אותי 'מה, נאסוף אתך בקבוקים ברחוב?'. צריך לתמוך באלו שאומרים את האמת, לתת להם לקדם דעה אחרת".
לריאד אחמד אין היום כל תפקיד רשמי, וגם ההופעה שלו בכנסת אינה מבשרת על שינוי של ממש. בין השורות הוא מביע אכזבה קשה ממשרדי הממשלה, שלדבריו אינם עושים מאומה כדי לתת במה לעמדותיו, למרות הפוטנציאל ההסברתי העצום הטמון בהן.
היחיד שמלווה את השייח' הקוראני הוא ישראל בן־עזרא, איש עסקים שהתמודד בעבר על ראשות עיריית עכו, ובשנתיים האחרונות מסייע לאחמד גם בפן הציבורי וגם בפן האישי. בן־עזרא מבקר בחריפות את הגורמים הממשלתיים, ומאשים אותם באוזלת יד. "לא יעלה על הדעת שלא נעזור לריאד אחמד", הוא אומר. "אנחנו מניחים לו לקחת סיכונים בזמן שאנחנו קוצרים את הפֵּרות. זו גישה חסרת אחריות וחסרת תבונה. קשה להאמין שאנחנו כל כך לא חכמים, בלשון עדינה. הדבר בנפשנו ועלינו להחליט – או שניתן לקיצונים להתחזק, או שנתמודד מולם. הממסד שלנו לא מבין למה הוא גורם היום: הקיצונים מקבלים תמיכה, ואת גדולי אוהבי ישראל תוקפים. במקום לחזק את הכוחות החיוביים, מנסים לרצות את השליליים.

"אם מפקירים את אלו שבעד מדינת ישראל, מי המשוגע שירצה להצטרף אליהם?", שואל בן־עזרא. "בזמן שאנחנו ממתינים, הממסד הקיצוני בקרב ערביי ישראל מחנך לשנאה מגיל צעיר. אנחנו מאפשרים את קיומה של חממה שמייצרת קיצוניים".
"החברה הערבית בישראל עומדת בפני פיצוץ", מחזקת את דבריו שרה זועבי. "קיצוני מפחד מכוח, ואם אנחנו חלשים הוא ימשיך לתקוף. חייבים להפנות אגרוף של ברזל נגד המסיתים, ומנגד לחבק את אלו שמכבדים את מדינת ישראל. אסור להפקיר את הערבים הנאמנים למדינה. אם קמים ערבים שמסכנים את עצמם ואומרים מה שאנחנו אומרים, המדינה צריכה לנצל את זה. הקול שלנו יכול לצאת לכל העולם, אם המדינה תאפשר לנו לשרת אותה, ותיתן לנו להיות הפנים היפות שלה. צריך ייצוג לערבים־ישראלים שרוצים להשתלב בחברה הישראלית ומאמינים בקיומה של המדינה. כמו שיש ערבי צרפתי, כך גם צריך להיות הערבי הישראלי – אזרח למופת".
"אנשים מהכפר שלי הולכים להילחם יחד עם דאעש כי אין מי שיאמר להם את האמת", אומר השייח' אחמד. "אם אתה מגדל ילד על שנאת יהודים, מה הוא יהיה חוץ ממחבל? אני רוצה לדבר כי אני לא רוצה להגיע למצב שהילד שלי יגדל, ייצא לרחוב ישראלי ויעשה פיגוע. וזה יכול לקרות אם הוא יסתובב עם אנשים שמסיתים נגד ישראל. אם מספרים לו שיהודייה שמה רעל בבשר כבש והרגה את מוחמד, הוא יאהב יהודים?"

הוא לא נשמע אופטימי כשאני שואל אותו האם הוא מאמין שדברים ישתפרו בעתיד הנראה לעין. "למה אני כבר יכול לקוות? החיים שלי ימשיכו להיות בזבל ואמשיך לחיות בפחד. גם ברגעים הכי קשים שהיו לי, אף אחד לא התקשר אליי. הרצון האלוהי בסוף יתקיים, אני רק מקווה שבינתיים אני אהיה בסדר".
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg