ראוי שהציבור הדתי יתגייס למאבק בזנות
השמרנות והצניעות המאפיינות את המגזר והתפיסה ש"מה שלא נאסר בתורה לא אסור" מונעות התערבות בתופעה אשר מורידה את קדושת האדם לשאול תחתיות. גם אם התורה לא אוסרת משהו בפירוש - היא מלמדת אותנו באינספור דרכים הבחנה בין טוב ורע
בחודשים האחרונים נעשה מאמץ לקידום החוק להפללת לקוחות זנות, כדי להיאבק בתופעת הזנות בישראל. אתמול (ד') התכנסה בכנסת הוועדה לקידום מעמד האישה לדון בנושא, והחוק עתיד לעלות לדיון בוועדת השרים בחודשיים הקרובים. לצורך קידום החוק חברו יחד חברות הכנסת שולי מועלם מהבית היהודי וזהבה גלאון יושבת ראש מפלגת מרצ.
חברת הכנסת שולי מועלם סברה, ובצדק, כי ראוי שהציבור הדתי יתגייס לטובת העניין. לכן היא פנתה, בין היתר, להנהלת ארגון רבני בית הלל כדי לגייס רבניות לסיור בדירות מסתור ושיקום לנשים בזנות בתל אביב לפני כשנה. נשים דתיות מכל רחבי הקשת של הציונות הדתית השתתפו בסיור הזה, אך כאשר נקראנו להשתתף בעצרת לציון שנה להתאבדותה של ג'סיקה, אישה במעגל הזנות בדירה דיסקרטית ברחוב הירקון 98, נראו בקהל פחות מעשר נשים דתיות. משתתפת מהמנהיגות בציונות הדתית קבלה באזני על כך שהחברה הדתית לא מתאפיינת ביוזמה של שינויים חברתיים. היא העלתה סברה שדתיים נוטים על פי רוב לשמרנות, ולכן הם רואים במצבים קיימים עניין שבטבע. לאור תגובות בפייסבוק ושיחות שקיימתי הבנתי שיש עוד גורמים.
ראשית, מה שלא רואים לא קיים. זנות, מסתבר, היא נושא גיאוגרפי. לדתיים שצורכים זנות יש סיבה טובה, כמו לכולם, להתרחק כמה שיותר מהשכונה שלהם בזמן שהם עושים מעשים לא הגונים מעין אלה. כיום, אנשים המסתובבים בדרום תל אביב מכירים את תופעת הכרטיסים המפוזרים באלפיהם על המדרכות ומציעים שירותי זנות.
אני שמעתי על כרטיסים אלה לראשונה בזמן סיור רבניות שנערך ביוזמתה של חברת הכנסת מועלם בדירת מסתור ושיקום לנשים בזנות בתל אביב, וראיתי אותם לראשונה בליל העצרת ברחוב הירקון. דתיים נוטים להתרכז בתוך עצמם גם בתוך הערים הגדולות, וגם אם הם עובדים ונופשים באזורים אלה, הם אינם מביאים דוגמאות הביתה כדי לשתף את ילדיהם בארוחת הערב. נושא החשיפה באינטרנט הוא מורכב יותר, אבל גם כאן הדתיים יודעים להחשיך פינות מטרידות, וכך הן רחוקות מהעין וקל יותר להתעלם מן הבעיה.
שנית, מה שלא אומרים לא קיים, בוודאי בנושאים שהצניעות יפה להם. חינוך דתי מעודד יחס של הצנעה למיניות. אמנם יש היום מודעות הולכת וגוברת לנזקים שיוצרת צניעות מופרזת וניסיונות מרשימים להתמודד עם נזקים אלה, אבל צניעות היא עדיין ערך בחברה הדתית - וטוב שכך. אולם, יחד עם הצנעת המיניות מגיעה גם התרחקות מהתייחסות גלויה לנושא, ואף משימוש במילים הקשורות למין. כאשר קראתי להשתתפות בעצרת נשאלתי אם לא מפריע לי ששמי נקשר עם המילה 'זנות' וזו בהחלט הייתה שאלה במקומה.
שלישית, "מה שלא כתוב בתורה לא קיים". פעילה בעמותה למיגור הזנות טענה באזני שחברי כנסת דתיים מסוימים לא הסכימו לתמוך אוטומטית בחוק ההפללה בטענה כי "אם התורה לא אסרה, מי אנחנו שנאסור". כידוע, מקומם של חרדים ודתיים לא נפקד בין צרכני הזנות. אבל, האם היו רוצים לפגוש את בתם בדירה שמספקת שירותי מין? האם היו מוכנים לחיות במרחב שבו שירותים אלה מסופקים? והאם לגרסתם התורה מתירה להתייחס לאדם שנברא בצלם אלוקים כאל חפץ עובר לסוחר? איש בל ישלה את עצמו, מי שצורך זנות צורך עבדות. "מעגל הזנות" נקרא כך כי דרך היציאה לחופשי כמעט חסומה.
רוב הנשים במעגל הזנות משועבדות, שעבוד ממשי, לסרסורים או לספקי הסמים שלהן, ורובן חוו התעללות מינית ונמצאות במעגל קסמים, שלרוב אין להן יכולת אפילו לחלום לצאת ממנו. העיסוק שלהן חושף אותן לאונס, סמים ומוות בגיל צעיר. אבל גם אצל אחרות, העדות הבולטת ביותר של נשים במעגל הזנות היא שהן מנתקות את עצמן מגופן בזמן הפעולה וצורכות סמים ואלכוהול כדי להצליח בכך. הן ממיתות את נשמתן כדי להרוויח את לחמן. יש מעטות שפועלות מתוך בחירה ושומרות על חופש יחסי. גם אם התורה לא אוסרת משהו באופן מפורש - היא מלמדת אותנו באינספור דרכים אחרות להבחין בין טוב ורע.
המסורת הדתית קובעת שהמיניות היא עניין של "קדושה". הקדושה היא מהותה האמתית של הצניעות היפה לנושאים אלה, והתורה מבטאת זאת בדרכים שונות. אם התורה מצווה על הקדושה הזו, לא ייתכן שניתן ידינו, ואסור שנעלים את עינינו מתופעה שמורידה את קדושת האדם לשאול תחתיות.
הרבנית ד"ר חנה השקס היא חברת הועד המנהל של ארגון רבני ורבניות בית הלל
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם