ראשי » יהדות

הרב את ריבם: מאחורי הקלעים של הפגנות החרדים

חסימות כבישים, מלחמות עם שוטרים ושיימינג לחיילים חרדים - את כולם מוביל הרב שמואל אויערבאך, מנהיג "הפלג הירושלמי" הקיצוני, שגם בציבור החרדי רואים בו פרובוקטור. הצצה אל מי שהבעיר את המדינה

מאחורי האירועים האלימים ברחוב החרדי, שבהם נפצעו שלושה שוטרים, נעצרו למעלה מ-70 מפגינים וכנגד כ-30 מהם הוגשו כתבי אישום, עומד הרב שמואל אויערבאך, מנהיג הפלג החרדי־ליטאי בירושלים, שחרת על דגלו לא לאפשר לכל מה שקשור לקידמה לחדור אל בין שורותיו - ובכלל זה, גם להיאבק עד חורמה בגיוס חרדים לצה"ל.
 
הפלג שלו אחראי לקמפיין המיליטנטי המכונה "קמפיין החרד"קים" (חרדים קלי דעת - כינוי הגנאי לחרדים שמתגייסים לצבא), שכולל הפגנות מול ביתם של המתגייסים ושל המעורבים בגיוסם, שיחות איומים ליליות, שיימינג באמצעות פשקווילים הנושאים את שמותיהם של החיילים, הפצת חוברות הסברה מאוירות עם תמונות של חזירים לובשי מדים, ועוד ועוד.

אנשי "הפלג הירושלמי", שרוב הציבור החרדי מתנגד למעשיהם ורואה בהם פרובוקטורים, אינם מתרגשים לא מהמעצרים, לא מכתבי האישום (בהנהגת "הפלג" טוענים שכתבי האישום לא הוגשו נגד אנשיהם, אלא נגד מפגינים המזדהים עם מאבקם), וגם לא מאיומי שר הביטחון והשר לביטחון פנים. מבחינת הרב אויערבאך ואנשיו זה חלק ממאבק הכולל גם מלחמה באקדמיה, בחינוך החילוני, בעיתונות החרדית המתקדמת ובקידמה בכלל - הכל למען הבדלנות החרדית.

הרב אויערבאך (85), המתגורר מאז הולדתו בשכונת שערי חסד בירושלים, הוא אחד הרבנים המוכרים בציבור החרדי, אבל עד להפגנות המיליטנטיות של אנשיו בשנים האחרונות, וגם במהלכן, נותרה דמותו אלמונית בציבור הישראלי. בצעד נדיר, מתאפשרת לכתב "שישבת" הצצה אל חייו והשקפתו של מי שבשם המאבק על הנהגת הציבור החרדי וצביונו החליט להבעיר את המדינה.

מעמדו של הרב אויערבאך כמורד הוא תוצר של פילוג שאירע בזרם החרדי-ליטאי - הגדול שבין פלגי החרדים בארץ והמשפיע ביותר בקרב הציבור החרדי. מאז תחילת שנות השבעים היה המנהיג הרוחני הבולט של הליטאים הרב אלעזר מנחם מן שך. לאחר פטירתו ב-2001 ירש את מקומו הרב יוסף שלום אלישיב. ב-2012 נפטר הרב אלישיב, וכעבור שנתיים חל פיצול במחנה הליטאי: רובו המוחלט התייצב לימינו של הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן מבני ברק, והמיעוט, הקורא תיגר על הנהגתו של שטיינמן, הלך אחר מנהיגו, הרב אויערבאך.
 
מספרם של אנשי "הפלג" לא ברור. אם שואלים אותם, הם מעריכים את גודלם ב-30 אלף בעלי זכות בחירה, ועוד אלפים בגילאים צעירים יותר. אם שואלים את אויביהם המרים מבני ברק, הם מדברים על עשרת אלפים עד 15 אלף לכל היותר.

כשאנשי "הפלג" הבעירו את הרחובות בהפגנות לפני שבוע וחצי, הם ספגו גינויים גם בקרב הציבור החרדי, שכינה אותם אנרכיסטים ופרובוקטורים. נציגי ציבור ועיתונאים חרדים זעמו על כך שהמפגינים כונו בתקשורת "החרדים", וטענו כי מדובר בפלג קיצוני קטן, שלא מייצג את הציבור כולו.

הבלבול מובן: בעבר, כשדיברו בתקשורת על קומץ מפגינים מיליטנטיים, כיוונו בעיקר לאנשי "העדה החרדית" והחסידויות הקיצוניות במאה שערים, שניתן היה לזהות ולהבדיל ביניהם לבין הזרמים המרכזיים על ידי לבושם השונה. אלא שחזותם של אנשי "הפלג הירושלמי" היא ליטאית קלאסית.

בנוסף, כיוון שמדובר בקרע חסר תקדים בציבור הליטאי, ישיבות חרדיות יוקרתיות כמו פוניבז' נגררות למאבקים פנימיים בין "שוינאים" (תלמידי הרב שטיינמן) ל"מחבלים" (תלמידי הרב אויערבאך), ומשפחות ליטאיות שלמות נכנסות לסחרור ולריבים משפחתיים.

בבחירות לכנסת ה-19, בתחילת 2013, קראו בני "הפלג" תיגר על ההנהגה הפוליטית כשרשמו ברשם המפלגות מפלגה בשם "נצח". בבחירות המקומיות באותה שנה התמודדו אנשי "הפלג" ברשימה נפרדת וזכו בשני נציגים בבני ברק, שניים במודיעין עילית ואחד בירושלים, שמשמש גם כסגן ראש העיר.

הכניסה לישיבה "מעלות התורה" בירושלים, שבראשה מכהן הרב אויערבאך, פסטורלית. בכניסה, לצד מגבעות הבחורים וספרי הקודש, בולט לעין חומר מודפס עם כותרות זועקות על "גזירות שמד", "גזירות גיוס" ועוד. העלונים יוצאים נגד הצבא, נגד מסלולי האקדמיה לחרדים ובעד ההשקפה המיליטנטית, הקוראת להסתגרות בתוך חומות החרדיות.
 

הרב הוא בנו הבכור של אחד מבכירי הפוסקים במאה ה-20, הרב שלמה זלמן אויערבאך. הרב אויערבאך הבן הוא הבן הבכור במשפחה בת עשרה ילדים, רובם ראשי ישיבות ורבנים מוכרים ברחבי הארץ. הוא אלמן, ללא ילדים, והוא מתגורר בדירה בקומה הראשונה שבבניין הפנימייה של הישיבה. את רוב היום הוא מעביר בביתו.

מדובר בדירה ישנה בת שלושה חדרי שינה, במטבח שני כיורים רחוקים אחד מן השני בכדי לשמור על ההקפדה ונטלת זהב דהויה ביניהם. בסלון מוצב שולחן גדול, בראשו כיסא המתאים למעמדו של רב בכיר, סביבו כיסאות המשמשים את המבקרים והמשתתפים בשיעור, ומולו ארון קודש שבתוכו שלושה ספרי תורה.

"קשה לדעת מתי הוא קם", אומרים אנשיו. "הוא יושב ולומד ואז נרדם על הכיסא וישן עליו כל הלילה". לתפילת שחרית, שנערכת בסלון ביתו בשעה שבע וחצי בבוקר, מגיעים חמישים מתלמידיו, ואחריה מתקיימים שיעור משניות קצר וקבלת קהל לדברים קצרים.

הוא מקפיד על אוכל בריא, וב-11 מתכונן לשיעור ולומד עד 2 בצהריים. לאחר מכן מתקיימת תפילת מנחה בסלון הבית, ואז נכנסים לדון בשאלות כבדות יותר, כמו הפעילות נגד הגיוס. בשעות הערב הוא יוצא לאירועים משפחתיים של תלמידיו. "כשהוא חוזר זה הזמן הכי טוב שלו, אז הוא לבד, ומפליג עם הספרים לתוך הלילה", אומרים מקורביו.

בחדשות הוא מתעדכן דרך קרוביו. "הוא לא שומע חדשות, מעיתון 'הפלס' (יומון שהקים אויערבאך כחלק מהמלחמה בתוך הזרם הליטאי; י"ש) שולחים לו מאמרי השקפה חשובים, והוא עובר עליהם. הרבה אנשים מדברים איתו על האירועים ומספרים לו".

מתוך שלושת חדרי השינה בביתו, אחד נעול במפתח, שאותו יש רק לרב אויערבאך עצמו. זהו חדר השינה שלו, שבו, מספרים אנשיו, יש מה שהם מגדירים כ"אוצרות".

"כשהיינו בחורים צעירים ובאנו להתפלל אצלו בבית, החדר נשאר פתוח ואנחנו, נערים שובבים, נכנסנו ומצאנו שם לא מעט דברים נדירים", מספר אחד מתלמידיו. "בין היתר, היה שם מסמך כתוב בכתב ידו של הרב, עם הוראות כיצד לבצע 'גורל הגר"א' - טקס המיוחס לגאון מווילנה, שנעשה כדי לקבל תשובה לשאלות בעלות חשיבות, באמצעות פתיחת ספר תנ"ך באופן אקראי וקישור הפסוקים המופיעים לשאלה שעומדת על הפרק. היה כתוב במסמך איך עושים ומה התהליך". זה מפתיע במיוחד, מאחר שהשיטה הליטאית מתרחקת מסגולות ומיסטיקה.
 
ישעיהו ויין, המשמש כדובר "הפלג הירושלמי" ואחד מאנשיו הקרובים של הרב, מסביר את ההתעסקות של הרב הליטאי בקבלה: "הגר"א עצמו היה ליטאי, וגם הוא התעסק בקבלה. היום לא מתעסקים בזה, כי צריך להיות בקדושה, בצומות, בפרישות, בסיגופים. זה באמת מיוחד לגלות שגם לרב יש יד ורגל בדבר הזה".

מי שמחזיק במנעול הבית הוא הרב יוסף פטרוב, הנחשב לאדם הקרוב ביותר לאויערבאך, שמלווה אותו 28 שנים, מהבוקר עד הערב. בציבור החרדי פטרוב מותקף פעמים רבות: אלו שמתקשים לתקוף את אויערבאך, מכוונים את החיצים אל פטרוב. לא מעט פעמים הטיחו לעברו כינויים כמו "פנאט", "קיצוני", "הזוי", "מחרחר מלחמות" ו"בוגד". רבים רואים בו את מי שמשפיע על הרב ומכוון אותו לתככנות שמפלגת את הציבור הליטאי, ומי שמוביל את ההפגנות האלימות.

בניגוד לדימוי, במפגש פנים אל פנים מתגלה הרב פטרוב כאדם נעים הליכות. דיבורו רגוע ושליו, וחיוך תמידי נסוך על פניו. הפער בין חביבותו למילים החריפות שבהן הוא מדבר על כל מה שקשור לחיים משותפים בין חילונים לחרדים, ועל הצורך להיבדל ולהילחם על העקרונות, גם במחיר חסימת כבישים ומעצרים, מבהיל.

"הגעתי לפה כבחור ישיבה. אחרי כמה חודשים, הרב הציע לי ללמוד איתו בצהריים, וכך זה התחיל. סיימנו ללמוד בישיבה והיינו הולכים אליו הביתה ומתחילים בלימוד. כך נהגנו שנים ארוכות, ולאט לאט התקרבנו.

"הוא האדם הכי מעניין שאני מכיר. פתוח לכל אפיקי המחשבה, מתחבר בקלות לכל סוגי האנשים, לא חשוב אם זה אינסטלטור או פרופסור באוניברסיטה. בעלי תשובה, חסידים, ליטאים - עם כולם הוא מוצא שפה משותפת. מדברים עליו בתקשורת כלוחם, כאדם שאין לו פשרות, כחשוך, אבל הרבה אנשים לא מבינים איך זה מתיישב עם הנחמדות, החייכנות והפתיחות שלו".

הוא הרי מבקש למנוע מכל סממן של קידמה לחדור לעולם החרדי.

"דיברתי איתו על המון דברים מהעולם. ביאליק, שייקספיר ופילוסופיה. הוא אדם מוכשר, ערני, שומע מה קורה סביבו. הוא אמנם לא יגיד את שמו של ביאליק, כי זה 'לא מתאים' מבחינת השפה החרדית, הוא יאמר 'המשורר הידוע'. אבל הוא מכיר. הוא אדם רב-גוני. יש אנשים שנתפסים לתפילה ולדבקות שלו בקדוש ברוך הוא, יש שמתחברים לריאליות, יש שאוהבים את הקדושה או הפיקחות".
 

לאנשי "הפלג הירושלמי" ולמקורבי הרב אין בעיה להביע דעה נחרצת כמעט בכל נושא. הם דעתנים, לא מתפשרים ובעלי ידע רב. רק בסוגיה אחת הם נזהרים - מצבו המשפחתי של הרב הנערץ, אלמן שלא זכה להביא ילדים לעולם.

בצעירותו נישא לרחל פקשר, בת למשפחה ירושלמית. הם חיו ביחד קרוב לארבעים שנה, עד שבשנת 1990, כשהיתה בערך בת 60, לקתה בשבץ מוחי ולאחר כשבוע נפטרה. "זה היה שבוע קשה, במשך כל השבוע הרב לא זז מהמיטה שלה", מספר פטרוב. "הוא היה עסוק בדבקות רק בתפילה ובלימוד, אי אפשר היה לדבר איתו על שום דבר אחר".

אחד מתלמידיו של הרב, הרב יעקב ב. פרידמן, שכותב בעיתון "בקהילה", סיפר בעבר שברגע פטירתה, ביקש הרב לעיין בגמרא המלמדת על הצורך להודות על פטירת הנפטר בפסוק הידוע "השם נתן, השם לקח". "כשנשאל מדוע הוא זקוק לגמרא, הרי הוא יודע את העניין בעל פה, השיב שברגע הזה צריך לראות את זה מתוך הכתובים, כדי לברך את הברכה מתוך שמחה".

פטרוב מנסה להסביר: "הרב אמר שצריך להגיע לדרגה כזאת של אמונה והבנה שאם זה גזר הדין של הקדוש ברוך הוא, צריך לקבל אותו בשמחה".

פטירת אשתו היתה קשה לו במיוחד. "הרבנית היתה הכל בשבילו", אומר ישעיהו ויין. "דווקא בגלל המצב המשפחתי שלהם, אשתו היתה הכל, והרבה יותר מזה". 
הדוברים מסרבים להתייחס לסוגיה של אי הבאת ילדים בהסבר של "לא מוציאים נושא כזה לרשות הרבים", אך חסידיו יודעים לספר כי "לאחר כמה שנים של ניסיונות, הרב אמר לה שכיוון שמדובר באשמתו, היא משוחררת, והציע שיתגרשו כדי שתוכל להתחתן עם אדם אחר ולהביא ילדים. אולם הרבנית סירבה, והחליטה להישאר איתו למרות הכל. הרב העריך את הצעד הזה ובין בני הזוג היו חיבה וקשר כל כך חזק, שקשה לתאר אותו במילים. זה משהו שלא מוכר ברחוב החרדי".

לאחר פטירת אשתו המשיך הרב להתגורר בדירתו שבפנימיית הישיבה. קרוביו מספרים שמבחינת אורח חייו, הוא כאילו חזר להיות עוד אחד מהבחורים בישיבה: "הוא היה שוהה בישיבה 24 שעות, ישן על הספסל".

יריביו מהפלג הליטאי המרכזי משתמשים לעיתים בעובדה שאין לו ילדים כדי לנגחו. "כשאין לך אישה וילדים, אין לך מחויבות, לא למשפחה ולא לדור ההמשך", אומר אחד ממתנגדיו. "גדול הדור לא יושב בכספת ומקבל החלטות לבד. הוא מתייעץ עם אנשים שמקיפים אותו, הרבה פעמים אלה האנשים שסובבים אותו - בנים, נכדים, אישה. הם דואגים לסבא, לאבא שלהם, לכבוד שלו, להנהגה שלו.
 

"זה אחרת כשמישהו שהוא לא בן משפחה דואג לו. משב"ק ("משמש בקודש", כינוי לאיש הקרוב לרב בכיר; י"ש) שהוא לא בן משפחה ירצה אולי שהרב שלו יהיה גדול, חזק, אולי קיצוני יותר. פחות אכפת לו מדברים אחרים של בני משפחה, ואולי לכן זה נראה כך".

אחד ממתנגדיו של אויערבאך מ"דגל התורה" מביע ביקורת ארסית במיוחד: "יכול להיות שיותר קל לשלוח נערים צעירים לכבישים אם אתה לא מכיר את הדאגה הזאת".

בסביבתו של הרב דוחים את הדברים בבוז. "הקשר האישי בין הרב ותלמידיו לא נופל מקשרי משפחה", אומר הרב פטרוב. "הוא מתעניין בכל אחד כאילו היה הילד שלו. אצלנו במשפחה הוא הסבא של הילדים שלי. לקשור בין חסימת הכבישים לבין ילדים ביולוגיים זה דחוק".

בשבועיים האחרונים נשמעו לא מעט קולות, הטוענים שההפגנות לא באמת התרחשו בגלל חייל עריק שנעצר, אלא משום שיריבו המושבע של אויערבאך, הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, היה מאושפז בבית חולים למשך שבועיים.

את שורשי המאבק בין הירושלמים (אויערבאך) לבני ברקים (שטיינמן) תולים בכלל בימי הקמת הנח"ל החרדי, בשנת 2002, אז שימש הרב אלישיב ז"ל כסמכות האשכנזית העליונה. הירושלמים טוענים ששטיינמן נתן הסכמה שבשתיקה להקמת הנח"ל החרדי ופתח פתח לצבא להיכנס אל העולם החרדי.

"הנח"ל החרדי היה ציון דרך", אומר הרב פטרוב. "מייסדיו אומרים שקיבלו אישור של הרב שטיינמן. ח"כ אברהם רביץ ז"ל אמר את זה. הוא הסביר שדיברו איתם על נערים שהם כבר ממש מחללי שבת, אבל מבחינתנו, אפילו בחור חלש אסור שילך לצבא".

לא תמיד היה קרע בין שני הרבנים. בעבר נפגשו הרב אויערבאך והרב שטיינמן כמה פעמים. גם כשהמצב היה מתוח מאוד, ערב הבחירות לרשויות המקומיות, התרחש מפגש בין השניים. "היו שנים שהרבנית היתה אומרת, אני לא יודעת מה מדברים ברחוב, הם החברים הכי טובים", מספר פטרוב.
 

מאז פטירתו של הרב אלישיב החריף המאבק בין הצדדים, ולמערכה נשלח אחד התותחים הכבדים - הרב חיים קנייבסקי, הנחשב קונצנזוס כמעט בכל חלקיה של היהדות החרדית. בהקלטה שהופצה בסוף 2013 נשאל הרב קנייבסקי אם אפשר להצביע למפלגתו של הרב אויערבאך, בטענה שבראשה עומד "אדם גדול" ולכן "אין זו פגיעה ברב שטיינמן". הרב משיב במילים חריפות, שמעולם לא נשמעו בעולם החרדי: "תגיד להם שהוא זקן ממרא, מגיע לו סקילה". בהמשך הוא אומר על אנשי "הפלג": "הם לא בני אדם, הם בהמות".

עד כמה מעורב הרב אויערבאך באלימות שנוקטים תלמידיו?

"אנחנו לא עושים כלום בלעדיו", אומר הרב פטרוב, "גם מתוך הערכה לחוכמתו, וגם מתוך יראת כבוד. ברגע שהגיעה הידיעה על העריק שנעצר, נכנסו אליו הרבנים של 'הפלג', סיפרו לו, והוא אמר: 'צריך להרעיש את העולם על המעצר'.

"באחת ההפגנות הראשונות צילצל אלי ראש ישיבת גרודנה (אחד המוקדים של אנשי "הפלג" באשדוד; י"ש). הוא אמר לי, 'נעצר בחור, תשאל את הרב אם להמשיך'. שאלתי את הרב, והוא אמר, 'תמשיכו'. אחר כך צלצל שוב ראש הישיבה ואמר, 'נעצרו עוד שניים'. הרב אמר, 'תמשיכו'. בשלב מסוים הוא אמר, 'שיבינו' - וזהו.

"שואלים אותו הכל. באיזו דרך להפגין, אם לחסום כביש. כששאלו אותו אם לבקש אישור של המשטרה או לא, הוא שאל מה התועלת בזה. היו מקרים שהוא אמר שלא צריך אישור של המשטרה".
 

לא אכפת לו שבחורים מסתכנים? נעצרים?

"הוא לא אימפולסיבי, יש לו אחריות בלתי רגילה על מה שקורה. הוא לוקח הכל אישית. אנשים מספרים לו על בחורים שנעצרים, קרעים במשפחה, אנשים שאיבדו משרות בגלל ההזדהות איתו, בחורים שנזרקו מישיבות. הוא לוקח הכל ללב ומנסה לעזור, וגם אם אינו מצליח, נותן סעד רגשי. זה לא עובר לידו".

הוא מודע להפרעה שגורמות חסימות הכבישים?

"התקשרה אלי אישה חשובה, אמרה שבזמן ההפגנה אישה אחרת מתקשרת אליה ומספרת לה על אמבולנס שנתקע בדרך, ושאלה אותי מה לומר לה. שאלתי את הרב, והוא אמר: 'שתיתן את השם של החולה, אני רוצה להתפלל עליו'.

"כולם חוסמים כבישים. עובדי עיריית ירושלים חסמו כבישים. כשעושים מצעד בירושלים, חוסמים כבישים. כשנאבקים על המחאה החברתית או כשהאתיופים מפגינים, חוסמים כבישים. אנחנו במדינה דמוקרטית, גם אנחנו נאבקים פה במשהו שהוא בנפשנו".

לאן מוביל הקו המיליטנטי שלכם? מה אתם רוצים להשיג?

"הציבור החרדי עומד בפני מתקפה מכל הכיוונים", אומר הרב פטרוב. "כשתם עידן הרב שך, תם עידן ההסתגרות. רואים מגמה של פתיחות, רואים שיש מי שמאפשר ליותר ויותר דברים להיכנס. לא שומרים מספיק, מנסים לחדור אל החרדיות, וזה מה שמפריע לרב. הוא אומר שמה שהיה זה מה שצריך להיות. שצריך לשמור שלא יהיה שום שינוי. יש מסגרת חרדית שלומדים בישיבה ואחרי זה בכולל, וזה סדר החיים, לא מתערבבים עם התרבות החילונית, שומרים ממנה מרחק.
 

"קח למשל את הנושא של לימודים אקדמיים. פתאום נולד מושג של 'מכללה חרדית', זה הדבר הכי הזוי בעולם, אוניברסיטה וחרדים לא הולכים ביחד. אלה שני עולמות שונים. הרב נגד מכללה חרדית, זה מחוץ לתחום. אין בכלל שאלה.

"קח את הנושא של מקומות עבודה מעורבים. היום מנסים לזרז את התהליך שיותר חרדים ייכנסו למקומות עבודה של חילונים. עד לפני כמה שנים, החילוני ראה בחרדי איש עם קרניים, ולהפך. יש כאלה שמנסים לשבור את המחיצות האלה. הרב חושב שלא צריך לשבור את המחיצות, הוא לא רוצה לשבור מחיצות. רוצה לשמור את המצב כמו שהיה כל השנים.

"החילונים החליטו לחנך את הציבור החרדי לא רק בצבא. במשרד החינוך פתחו 'מחוז חרדי'. מה אתה נכנס לי לחיים הפרטיים שלי? למה כופים עלינו איך לחנך את הילדים שלנו?"

אתם לא הולכים לצבא, לא לומדים תכנים של המדינה, למה שתקבלו כסף מהמדינה?

"אני אזרח מדינת ישראל, שמשלם לה מסים. אין לי שום זכויות?"

יש הטוענים שההקצנה מיועדת רק כדי להשיג כוח פוליטי והשפעה.

"המאבק סביב השמרנות קיים שנים ארוכות. בחברה החרדית קורים הרבה דברים, שהרב הוא היחיד שצועק כנגדם. זו מגמה שלטונית שמדברת בצורה ברורה, לשלב את החרדים במדינה. בהפגנה הראשונה מול לשכת הגיוס לפני כמה שנים הרב הסביר שהמאבק בגיוס הוא בכלל לא קנאות. כל ילד בן 9 מבין שבחורי ישיבה לא מתגייסים".

אבל אין גיוס חרדים לצבא. אין בחורים חרדים שגויסו נגד רצונם.

"היה שינוי בחוק. עשו חוק שהוא תהליך. בהתחלה מדברים על מכסות, ורוצים להגיע למצב שבו 60 אחוז מהישיבות יתגייסו. אם תשאל כל חילוני ברחוב אם יש או אין חוק גיוס, הוא יגיד לך שיש. בחוק הזה יש מספרים של יעדים ומכסות, אז מי המשוגע?
 

"מעבר לזה, החוק מדבר על 'תקופת הסתגלות' - כלומר, שאנשים יסתגלו לרעיון שבחורי ישיבות יתגייסו. ככל שיש יותר יעדים, ככל שעוברות יותר שנים, יש נגיסה הולכת וגדלה בציבור החרדי. בעבר, כשבחור התגייס זה היה אסון. אפילו שהיה בחור חלש, המשפחה היתה יושבת שבעה. זה השתנה.

"איפה נשמע שהבחור הכי גרוע בישיבה מסיים טקס השבעה, וחברים שלו מהישיבה באים לטקס ההשבעה? לא היה דבר כזה מעולם, והיום זה קורה. הצבא והפוליטיקאים עובדים בחוכמה, הם רוצים שלובשי מדים יסתובבו בשכונות, כדי שאנשים יסתגלו לרעיון. הרב רואה את המגמה הזאת ורוצה לעצור אותה".

יש פחד אמיתי שגיוס בחורי ישיבה מתקרב?

"לא. אבל יש פחד אמיתי שיוותרו על הרבה מאוד בחורים. כבר מדברים על זה. אומרים שיש בחור שהוא לא כל כך מוכשר ולא כל כך מצליח - אז שילך לצבא. זו לא הגישה של הרב, הוא אומר שצריך להילחם עליו, ואם נלחמים עליו ומשאירים אותו בישיבה, זה אומר שצריך להכניס מישהו אחר במקומו כדי לעמוד במכסות. זו הבעיה".

במה עוזרות ההפגנות?

"החילונים צריכים לדעת בבירור שאין גיוס ולא יהיה גיוס. הם צריכים לדעת שאנחנו רציניים, וזה קורה כשכואב להם. זו הדרך להוכיח רצינות, להוכיח שאנחנו לא משתפים פעולה. בנוסף, צריך לזכור שיש לנו אחריות, אם בחור נעצר, אנחנו צריכים לעמוד לימינו. הבחורים האלה משלמים מחיר: מאיימים עליהם, באים אליהם בלילות לעצור אותם, הם לא יכולים לצאת לחו"ל כי יתפסו אותם כעריקים. אנחנו מראים שאנחנו מאחוריהם".

אבל החילונים לא מגלים אמפתיה למאבק, להפך.

"דווקא התקשורת החילונית יותר טובה מהתקשורת החרדית. בסיפור של החייל שהתיז גז מדמיע והתנפלו עליו, התקשורת החילונית היתה הוגנת לעומת החרדית. החילוני יודע שיש כל הזמן חסימות כבישים. נכון שאנחנו נוגעים בנקודה רגישה בחברה הישראלית, אבל זה לא חדש. כבר 60 שנה שסוגיית הגיוס היא סוגיה כואבת לחילונים, אבל טוב יותר שאנחנו עושים את המאבק היום ולא בעוד חמש שנים, כשהציבור החילוני יהיה באשליה שיש גיוס, וזה יתפוצץ בפנים", אומר פטרוב.

"אני לא צריך שתסכים איתי", אומר ויין, "אני רק צריך שתשקפו את הדברים שאני אומר כמו שהם. החילונים צריכים להבין שאנחנו נאבקים על דבר שהוא החיים שלנו. 3,000 שנה שמרנו על הערכים שלנו, ועכשיו באים אנשים ואומרים, 'בואו תשתלבו בחברה'. אין מישהו שאומר 'תהיו חילונים', אבל יש הרבה שאומרים 'תהיו אנשים נורמליים, כמו כולם'.
 

"זו לא המטרה שלנו. אנשים מוסרים נפש כדי לחיות בפשטות, החרדים מוותרים מראש על חיי רווחה, אברכים חיים ברמת חיים יותר נמוכה, חיים בשמחה מתוך אידיאל, מתוך מחשבה שזה מה שהקב"ה רוצה. תנסו לקבל את זה".

מה צריך לקרות כדי שההפגנות ייפסקו?

"לבטל את החוק ולחזור לסטטוס קוו שכל בחור ישיבה מקבל דיחוי 'תורתו אומנותו' בלי לנסות לגייס אף אחד", אומר הרב פטרוב. "הדבר המצחיק הוא שזו המשנה החרדית הקלאסית. זה לא שהרב נהיה יותר קיצוני. זו התפיסה החרדית הרגילה. זה 'הם' שהשתנו".

בעקבות ההפגנות הורה שר הביטחון, אביגדור ליברמן, לבחון את האפשרות להפסיק את הסדר דחיית הגיוס עם ישיבות "מעלות התורה" ו"גרודנה", שפטרונן הוא הרב אויערבאך. "נפעל במסגרת האפשרויות העומדות בפנינו במשרד הביטחון ועם משרדי הממשלה האחרים כדי שאלה שלוקחים חלק בהסתה המתמשכת נגד צה"ל לא יזכו לשום הקלה, הטבה או שיתוף פעולה כלשהו", אמר ליברמן.

"זה מגוחך", אומר ויין, "איזה מין איום זה להפסיק את הסדר דחיית הגיוס, כשההוראה אצלנו היא ממילא לא להתייצב בכלל לשום תהליך?"

פטרוב: "כשפורסמו הדברים, הראיתי אותם לרב אויערבאך. הוא צחק. אלה דברים מגוחכים".

"על מה הם מדברים בכלל? אין שום גיוס לצבא", אומרים גורמים ביהדות התורה, המסרבים להזדהות בשמם. "זה שיגעון מה שקורה שם, לקרוא לבחורים שהולכים לפרנס את המשפחה 'רוידף' זה משהו לא הגיוני. אפילו הקיצונים של העדה החרדית לא פגעו ככה באנשים. איפה נשמע דבר כזה?"

ההנהגה של הזרם החרדי המרכזי, ובה הח"כים של יהדות התורה, כמו גם כל מקורביו של הרב שטיינמן, אינה מתבטאת באופן פומבי נגד הרב. המדיניות הרשמית של הח"כים החרדים היא התעלמות מההפגנות ומאנשי "הפלג", כדי לא להעצים את כוחם.

אלא שלפעמים גם הם לא מצליחים להתעלם. כך, למשל, אמר ח"כ משה גפני במוצאי שבת האחרונה בכנס סגור: "אני לא מדבר שלפעמים עושים הפגנה על דברים שלא קיימים. אבל נניח שקיים... איפה היתה המסורת לשלוח בחורים בני 16 לריב עם שוטרות? איפה נשמע בעולם דבר כזה? איפה זה היה?"
 

"אין פה שום ויכוח על דרך", אומר אחד מאנשי המחנה הליטאי המרכזי. "גם הרב שטיינמן נגד צבא ובעד שמירה על החומות החרדיות. מנסים לצייר אותו כפשרן וליברל, אבל ההפך הוא הנכון. הוא (הרב שטיינמן) מבקש לעשות את הדברים בחוכמה, וכך להשיג יותר מאשר בדרך של חסימות כבישים, שרק עושה נזקים גדולים יותר ליהדות החרדית".

גורם נוסף בדגל התורה אומר: "הרב אלישיב לא אהב את דרך הנהגתו של אויערבאך. הוא חשב שהוא חובב מלחמות ואקשן. גם היום אין להם ממש כוח. חיברו כל מיני ישיבות וקבוצות, שהתאים להן להתחבר, ומצאו מכנה משותף תחת הרב שמואל".

כששואלים את הרב פטרוב אם צפויות עוד חסימות כבישים והפגנות מתחת לבתיהם של מגייסים, הוא משיב: "זה תלוי בחילונים. רוב החילונים לא מעוניינים בהתערבות בתוך הציבור החרדי, רוב החילונים לא רוצים לחנך את החרדים, לא מעניין אותם שאנחנו חשוכים, ולא מעניין אותם להיכנס לכיס או לשנות אותנו. אנחנו יכולים לגור בשכנות מסוימת, לכבד אחד את השני, אבל יש את החרדים ויש את החילונים, ולא צריך להתערב אחד לשני ולא לכפות אחד על השני.

"אצל 'הבני ברקים' יש משבר מנהיגות. אין להם יורש לרב שטיינמן. הרב אויערבאך הוא היחיד שמסוגל להנהיג. אפילו ליברמן, שנלחם בנו עכשיו, היה פה לפני הבחירות לפגישה עם הרב, יצא ממנו ואמר: 'הזקן הזה יודע מה הוא רוצה'".

judadatit@gmail.com

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg