הרב של דרא"פ: מה שקורה בישראל אינו דומה לאפרטהייד
הוא יצא בגלוי נגד השחיתות במדינתו, גרם לרבבות לשמור שבת לראשונה בחייהם, ועמד לצד ישראל ביבשת עוינת. הרב וורן גולדשטיין מסתמן כמנהיג יצירתי ואמיץ. האם נראה אותו בתפקיד הנהגה בישראל? זאת לא תהיה הפתעה
מאות דרום-אפריקאים מכל מוצא ובכל צבע עור התכנסו בקתדרלת סנט-אלבנס שבמרכז פרטוריה הבירה, למפגן מחאה שכותרתו “הצילו את דרום אפריקה“. באולם שלצד הכנסייה נאספה צמרת החברה המקומית, ובהם מנכ“לים של חברות ענק, עיתונאים בכירים, מנהיגים חברתיים וגם אנשי דת. ההפגנה הגדולה נועדה להעמיק את המאבק נגד נשיא דרום אפריקה, ג‘ייקוב זומה, שמואשם זה שנים בשחיתות. מי שייצג את יהודי דרום אפריקה באירוע היה רבם הראשי, ד“ר וורן גולדשטיין.
נדיר שמנהיג דתי יהיה בין מובילי המחאה נגד נשיא מכהן. גולדשטיין, החבר בפורום הלאומי למנהיגים דתיים של דרום אפריקה, מתרחק בדרך כלל מפוליטיקה פנימית: הוא עוסק בעיקר בנושאים יהודיים ובהגנה על מדינת ישראל. אך באותו הבוקר אמר הרב למפגינים בכנסייה שהמאבק נגד זומה הוא “מלחמת טיטאנים בין טוב לרע“. בכריזמה מרשימה הוא הוסיף ש“זהו מאבק על אחריות וצדק“, וציטט את הפסוק “צדק צדק תרדוף“.
מה לרב ראשי של הקהילה היהודית ולפוליטיקה המקומית? אצל הרב גולדשטיין הדברים בהחלט הולכים יחד: הוא רב צעיר וסוחף, שהצליח בשנים האחרונות לגרום למהפכות של ממש לא רק בקהילתו אלא גם ברחבי העולם.
“הרגשתי חובה לדבר על השחיתות, כי זה נושא מוסרי“, הוא מסביר לנו מדוע יצא נגד נשיא מדינתו. “קיבלתי בעקבות כך גם ביקורת פנימית מקרב חלק מחברי הקהילה שלי. שאלו למה אני צריך את זה. השבתי להם שאדרבה, זה מביא כבוד לקהילה היהודית להיות בצד של הצדק וטוב הלב. בעיניי התפקיד של רב – או בעצם של כל מנהיג – הוא לגרום לעולם להיות מקום טוב יותר, באופן פעיל. כך אני נוהג“.
זה דורש הרבה אומץ.
“הרגשתי שהקהילה היהודית הייתה שקטה מדי בתקופת האפרטהייד. עכשיו ברור לכולם שיש שחיתות, אז איך אפשר לשתוק? מבחינתי זה קידוש השם לעמוד מול מה שהוא לא טוב. יש הרבה מה לעשות בדרום אפריקה כדי למנוע סבל של מי שחיים בעוני גדול. זו המלחמה בשחיתות, מבחינתי. אם הממשל פועל כדי להעביר כסף לעצמו במקום לסייע לעניים, זה חמור“.
גולדשטיין לא רק הפגין נגד הנשיא זומה, וגם כתב מאמרים בעיתונות נגדו: בערב פסח שעבר, בעקבות דיווחים שהנשיא העניק לבעלי חברות מקומיות כוח ואפשרות למינויים מטעמם בממשל, כתב גולדשטיין שזומה “נאשם שמכר את ממשלת דרום אפריקה למרבה במחיר“.
עוד הטיח בו: “העניין הוא לא רק שהשתמשת בכסף ציבורי כדי לבנות לעצמך בית עצום ומפואר. העניין הוא לא רק שהצבת את המטרות של מפלגתך לפני אלה של עמך. זה רק אחד מהדברים שאפשר ללמוד לחיוב מהימים הקדושים האלה של פסח“, כתב והבדיל בין נשיאו לבין משה רבנו, שהעמיד את העם לפני ענייניו האישיים.
למרות התדמית שלה בעולם, מדגיש גולדשטיין, דרום אפריקה היא דמוקרטיה. “ולכן אני לא מפחד להגיד בקול את מה שאני חושב. יש אצלנו אמנם הרבה בעיות, אבל זו מדינה חופשית, לא רוסיה. גם כשאני מגן על ישראל אני מבקר את הממשלה הדרום-אפריקאית בלי בושה“.
גולדשטיין - בן 45, נשוי ואב לארבעה - הגיע לפני כמה ימים לישראל כדי לקדם כמה וכמה פרויקטים שהוא מוביל ולבקר את בנו הבכור, שסיים לאחרונה את לימודיו בישיבת הר-עציון באלון-שבות. אנחנו נפגשים במלון מצודת דוד בירושלים, כמה שעות אחרי שהוא נוחת הישר מדרום אפריקה אחרי לילה ללא שינה. למרות זאת הוא חנוט בחליפה ועניבה, ונראה מלא מרץ.
הוא גדל במשפחה מסורתית בדרום אפריקה, ובגיל צעיר החל לחזור בתשובה. “שמרתי שבת מגיל בר מצווה. שנים לאחר מכן הוריי התקרבו גם הם ליהדות“, הוא אומר. חזרה בתשובה בגיל צעיר היא עניין שגרתי למדי בקהילה היהודית בדרום אפריקה, שהייתה מאז ומתמיד מסורתית ומקבלת.
“הרבה חברים שלי החלו לשמור שבת בגיל צעיר. הרגשנו שזה מה שנכון לעשות. היינו פעילים בבית הכנסת המקומי ובבני עקיבא, למדנו בבית ספר יהודי, היינו קוראים בתורה, מובילים תפילות, וזה קרה. הייתה תנועה חזקה של בעלי תשובה בדרום אפריקה בשנות השמונים והתשעים. לפני כן כמעט לא היו שומרי שבת במדינה“.
לאחר לימודיו בתיכון המשיך לשנה בישיבת בית-אל, ואז למד להסמכה לרבנות בישיבה הגבוהה ביוהנסבורג. לאחר תקופה קצרה ששימש כרב בית כנסת מונה בשנת 2005, בגיל 33, לרב הראשי בדרום אפריקה, ובכך הפך להיות לא רק הצעיר ביותר שכיהן אי פעם בתפקיד, אלא גם הראשון שנולד וגדל בדרום אפריקה.
לגולדשטיין יש גם דוקטורט למשפטים עם התמחות בזכויות אדם, והוא כתב ספר בנושא. אביו היה שופט, ועסק רבות במלחמה באפרטהייד בדרום אפריקה. את הלהט ככל הנראה הוריש לבנו.
בניגוד לנשיא זומה, עם נשיאה השחור הראשון של דרום אפריקה דווקא היה לגולדשטיין קשר חם. “פגשתי את נלסון מנדלה כשהתחלתי לכהן כרב ראשי“, הוא מספר. “היו לנו יחסים טובים מאוד“. גולדשטיין היה הנואם הראשון בלוויה של המנהיג ב-2013.
לדבריו, הוא בכלל לא שם לב למתורגמן המתחזה לשפת הסימנים, שעמד לידו וליד כל הנואמים בטקס האשכבה ויצר שערורייה קטנה כשהתברר שעלה לבמה ללא שום בדיקה ביטחונית. בנאומו הוא קרא פסוקים בעברית, והמתורגמן המשיך לתרגם אותם כאילו הוא מבין את המילים. לרבים זה היה הסימן הראשון לכך שמשהו לא בסדר: אחרי הכול, למה שהמתורגמן הדרום-אפריקאי יבין עברית?
עם נכדו של מנדלה, דומאני, כתב גולדשטיין את הספר “דיבור נשמה אפריקאי – כשפוליטיקה לא מספיקה“. הספר היה בעצם חלופת תכתובות דוא"ל בין השניים, “על הערכים שצריך לבנות בהם את החברה“. כיום גולדשטיין נמצא בקשר גם עם בתו הבכורה של מנדלה.
הקהילה היהודית בדרום אפריקה, אומר גולדשטיין, מחוברת מאוד לזהותה. "הזהות הזאת מתבטאת בציונות, ובכך שרוב חברי הקהילה קשורים למסורת, לבתי הכנסת, אם כי לא בהכרח שומרים שבת. בניגוד לרוב מדינות העולם, אצלנו כמעט 90 אחוזים מהילדים לומדים בבתי ספר יהודיים. זה שונה מאוד מארה“ב, למשל.
"רוב הצעירים מבקרים בישראל, ויש לנו גם תנועות נוער יהודיות חזקות כמו בני עקיבא והבונים דרור“. לזרמים דתיים ליברליים אין כמעט דריסת רגל במדינה. “רוב היהודים אורתודוקסים או משויכים לקהילה אורתודוקסית, גם אם אינם זהירים בקלה כבחמורה“.
בקהילה היהודית חברים כ-75 אלף יהודים. רובם, 50 אלף, מתגוררים ביוהנסבורג, 17 אלף בקייפטאון, והשאר פזורים ברחבי המדינה. עד לפני כמה עשרות שנים הקהילה הייתה גדולה יותר, עם כ-120 אלף חברים, אך רבים מהם עלו לישראל או היגרו למדינות אחרות דוגמת אוסטרליה. הורי רעייתו של גולדשטיין מתגוררים ברעננה, שבה ריכוז גדול של עולים מדרום אפריקה.
על הקהילה שלו הוא מוסיף: “יש אצלנו יחסים טובים מאוד בין דתיים וחילוניים. למשלחות מישראל אני מספר שלדעתי אנחנו צריכים ליצור בישראל שיח חדש, שאולי יהיה קצת דומה למה שקורה אצלנו בדרום אפריקה“.
גולדשטיין מדבר על המשלחות של פרויקט “קומיוניטי“, משלחות של מובילי דעת קהל ישראליים של ארגון גשר ומשרד התפוצות. “פגשתי למשל את אלדד יניב במשלחת הראשונה, ונשארנו קצת בקשר. דיברנו המון על הנושא. אני חושב שיש בישראל צימאון לאחדות וצימאון לעשות דברים בדרך חדשה. אנשים עייפים מהמריבות ורוצים לדבר זה עם זה כיהודים“.
איך הגענו למצב הזה?
“אני חושב שיש בישראל הרבה לחץ. לחץ לבנות מדינה, לחץ מהאויבים מסביב, לחץ כלכלי - אף שהדברים השתפרו מאוד בשנים האחרונות. צריכים יותר עדינות כאן. אנשים היו מרוצים אם היו יכולים לדבר בלי מריבות. אפשר לנהל שיחה, למרות חילוקי הדעות, בלי מלחמה בין הצדדים. צריך להכיר שאנחנו חלק מעם אחד“.
יש המון פרויקטים שאתה מקדם בדרום אפריקה ובעולם, אבל טרם ראיתי אותך עוסק בחברה הישראלית.
“נכון. הנגיעה שיש לי לישראל מתבטאת כרגע דרך ‘שבת עולמית‘“.
המיזם שגולדשטיין מדבר עליו, שייסד בעצמו, קורא ליהודים בכל קהילות העולם לשמור שבת אחת יחד. “שבת היא מסורת של עם ישראל. יש לה כוח לרפא את החיים המודרניים, והיא גם יכולה לקדם אחדות. זה נראה כסתירה: איך דווקא השבת, גורם שנוי במחלוקת בישראל, שסביבו פולמוסים וקונפליקטים רבים, יחבר את החברה?
"אבל מה שגילינו ב‘שבת עולמית‘ הוא שגם אנשים חילוניים מאוד בישראל פתוחים לעניין של השבת. הכול תלוי באיך שמציגים להם את זה“, הוא אומר - ומיד מתנצל: “אני לא אוהב את התיוגים של דתיים וחילונים, כולנו כאן יהודים. כולנו יהודים והשבת שייכת לכולנו, לא רק לדתיים. אם מגישים את השבת בהיבט של מסורת ישראל, לא בקטע מתנשא של ‘בוא ונראה לך איך שומרים שבת‘, אז זה לא ‘שלי‘, אלא ‘שלנו‘.
“לעניות דעתי יש הזדמנות היסטורית בארץ. כשדיברתי על 'שבת עולמית' ברחבי העולם כולם אמרו לי ‘בחו“ל זה רעיון מצוין, אבל בישראל זה בחיים לא יתפוס‘. אני גיליתי שהמצב הפוך: יש הרבה צימאון ליהדות כאן בישראל, אנשים מחפשים את זה. יש צימאון לרוחניות, למסורת. אנשים יכולים להרגיש שזה לא חלק מהפוליטיקה“.
פרויקט השבת, שגדל בקצב מסחרר, הוא אחד המיזמים החמים בעולם היהודי העמוס ביוזמות ובארגונים המבקשים להטביע את חותמם. הוא נולד כפרויקט מקומי בשנת 2013, במהלך כנס יהודי דרום-אפריקאי שכותרתו “סיני אינדאבה“, גם כן ביוזמתו של גולדשטיין.
הכנס מבוסס על מנהג ה"אינדאבה" של בני הזולו, שלפיו מתכנסים מדי שנה ראשי השבט ומביאים דוברים מהשורה הראשונה כדי לעורר מחשבה ולקדם תהליכים. “כשהכרזתי על פרויקט השבת לא היה לי מושג איך נרים אותו, אבל לשמחתי הוא תפס. עם סייעתא דשמיא הכול הסתדר“.
הציפיות, הוא נזכר, לא היו גבוהות. “דיברתי עם אשתי אחרי שהכרזתי על הפרויקט ואמרתי לה שאם אלף יהודים ישתתפו זה יספיק, ויהיה שווה את כל המאמצים“. אך השמועה עברה מפה לאוזן, והקהילה היהודית בדרום אפריקה נדלקה על היוזמה החדשה.
לפי סקר שערכו במשרד הרבנות הראשית, כ-75 אחוזים מיהודי דרום אפריקה השתתפו בשנה הראשונה בפרויקט השבת. “זה היה מדהים“, הוא אומר, “סיפרו לי בכל מיני מקומות שמקומות נותרו ריקים: חדרי כושר, מגרשי גולף, אפילו מספרות. אנשים אמרו שכל היהודים היו כנראה עסוקים“.
תסביר את הקונספט.
“הרעיון הוא לשמור את השבת פעם אחת בשנה. יש הרבה מאוד פעילויות סביב השבת: טקס הפרשת חלה ואפיית חלות, טקס הבדלה, סעודות שבת. זה לצד ההיבט של שמירת השבת: כיבוי הטלפון או איסור נסיעה ברכב. רשויות הביטחון אמרו לנו שראו הרבה פחות מכוניות באזורים היהודיים בשבת הזאת. הרגישו שבת ברחובות“.
השמועה על ההצלחה המסחררת של גולדשטיין החלה להתפשט ברחבי העולם, ורבנים וקהילות יהודיות מכל הזרמים החליטו להצטרף לחגיגה. “קיבלתי פניות מהתפוצות, מקהילות שרוצות לקחת חלק במיזם. העלינו סרטון ל‘יוטיוב‘ אחרי כמה חודשים, וקראנו לכל היהודים בעולם להצטרף. קיבלנו אלפי מיילים, וקמה תנועה עממית ממש“.
עד אז היה גולדשטיין - מנהיג ברמ“ח איבריו וכריזמטי להפליא - מוכר בעיקר בדרום אפריקה, וקצת בקרב קהילות דוברות אנגלית בעולם. בזכות 'שבת עולמית' הוא מוזכר כיום בשורה אחת עם רבה הראשי של בריטניה לשעבר הרב ג‘ונתן זקס, ורבה הנוכחי של הממלכה, אפרים מרוויס.
איך מיזם יהודי בינלאומי מצליח מתחיל בדרום אפריקה, שהיא לא בדיוק מרכז יהודי עולמי?
“אני חושב שזה חלק מהעולם המודרני: כפר גלובלי קטן, בלי גבולות. העולם של המדיה החברתית. אנשים צמאים לכוח של השבת דווקא כיום, בגלל הטכנולוגיה והלחץ של החיים. שמירת שבת הפכה לטרנדית, ניו אייג‘ית, ירוקה. זמן שבו אדם יכול להתייחס למשפחה ולחברים שלו. כשפרויקט ממלא רצון טבעי של אנשים, הוא רץ“.
ב-2016 היו כבר 6,000 שותפים לפרויקט - ארגונים ומנהיגים ברחבי העולם שקידמו אותו - ו-70 אלף מתנדבים. ב-1,125 ערים ברחבי תבל, מאות אלפי יהודים השתתפו באירועי שמירת שבת שקשורים למיזם, בצורה כזו או אחרת. סלבריטאים יהודים בכל מדינה ומדינה נקשרו למיזם, מזמרת הפופ ושופטת ‘אמריקן איידול‘ פאולה עבדול ועד הזמר הישראלי שלומי שבת.
כל מי שביקר אי פעם בדרום אפריקה יודע שלאיש לא בטוח להסתובב ברחובות יוהנסבורג וערים נוספות אחרי שעה מסוימת. בלי קשר לדת, לאזרחים לבנים בדרום אפריקה - ובהם גם רוב חברי הקהילה היהודית - יש אבטחה חמושה ובתים גדולים המוקפים חומות.
על רקע המצב הביטחוני החליט גולדשטיין יחד עם פעילים נוספים להקים את CAP, ארגון “הגנה קהילתית פעילה“ שמטרתו להילחם בפשיעה ולהגן על אזורים עם ריכוז יהודי גבוה. בעשור של פעילות הצליחה "המשטרה היהודית" הזאת להפחית את הפשע ב-80-90 אחוזים בריכוזים היהודיים ביוהנסבורג.
בארגון השמירה עובדים 120 אנשים במשרה מלאה. “יש לנו אנשי ביטחון שמפטרלים בכלי רכב אבל גם אנשים שעובדים במודיעין, בפענוח, בחקירות. אנחנו מתקדמים מאוד מבחינה טכנולוגית ומבצעית“. כשאני מתלוצץ עם גולדשטיין ואומר שיש בכל זאת “מדי פעם“ קצת פשע בדרום אפריקה, הוא מחייך. “יש מדי פעם, אבל היה גרוע יותר לפני CAP“.
הארגון פועל באזורים שבהם כ-250 אלף תושבים, יהודים ולא יהודים כאחד. “מלכתחילה לא רצינו שזה יהיה רק ליהודים, אלא לקהילה הדרום-אפריקאית כולה. אנחנו עובדים עם הרשויות, הן שמחות שאנחנו קיימים“, הוא מרגיע. “אם תשאל אותי למה רב לוקח על עצמו פרויקט כזה, אענה שאם יש סבל אנושי, צריכים לעשות משהו“.
אי אפשר לדבר עם רב מהעולם בלי לשמוע מעט על הפולמוסים הקהילתיים. אחד הנושאים שהסעירו את הקהילה של גולדשטיין בשנה החולפת היה שירת הנשים בטקס יום השואה. “במשך השנים הטקס הופק בידי אחד הגופים החילוניים של הקהילה“, הוא מסביר.
“למרות זאת הם נצמדו להלכה, אבל קבוצה קטנה התעקשה שבכל זאת תהיה שירת נשים, ואף פנתה לערכאות משפטיות. לבסוף הגענו לפשרה שהטקס יהיה בשני חלקים: הראשון יהיה עם שירת נשים, לאחר מכן תתקיים הפסקה, והחלק השני יהיה לפי ההלכה – כך שמי שירצה יוכל להגיע רק אליו“.
לך נוח עם זה?
“אני לא יכול להגיד בתור רב שאני מסכים למשהו שהוא לא לפי ההלכה, אבל מאידך אני מבין שמה שחשוב הוא העניין של אחדות. שלא תהיה מחלוקת סביב זיכרון השואה. כמנהיגים אנחנו צריכים למצוא פתרונות“.
פולמוס אחר הסעיר את קהילתו לפני כשנה, כשהגיע לדרום אפריקה ראש ישיבת “שובו בנים“, הרב אליעזר ברלנד, בהימלטותו ממשטרת ישראל שהאשימה אותו בפגיעות מיניות. ברגע שברלנד דרך על אדמת דרום אפריקה, גולדשטיין הורה לקהילתו להתרחק ממנו ומחסידיו. “התנגדתי למגע איתו מהרגע הראשון“, הוא מספר. “אמרתי לקהילה: ‘אל תתמכו בו, אל תארחו אותם‘. הוא פושע שנמלט מישראל ועליו לחזור לשם ולעמוד לדין. אסור לנו להיות בקשר עם פושע.
"זה לא היה פשוט. הוא והתומכים שלו הוציאו נגדי ‘דין רודף‘, אמרו שאני עובד עם משטרת דרום אפריקה כדי לתפוס אותם. היו הרבה אנשים בקהילה שאמרו לי: ‘איך אתה אומר את זה, אלה אנשים מסכנים, למה אי אפשר לעזור להם?‘. הסברתי שהחסידים שלו החליטו לִגְלות עם פושע נמלט, ולכן אני לא מוכן לסייע להם. קיבלתי הרבה ביקורת מהקהילה על כך“.
מכיוון שצצו אז איומים על חייו, הקהילה הצמידה לרב גולדשטיין אבטחה כפולה מהרגיל. “יש לי אבטחה בדרום אפריקה גם כי אני תומך ישראל. אני מדבר על זה כל הזמן בתקשורת, כך שאני מזוהה מאוד“.
פעילותו של גולדשטיין בענייני ישראל מורכבת וקשה, במדינה שסבלה עד לפני כעשרים שנה מאפרטהייד חמור ברחובות. היהודים היו אז חלק מהמעמד הלבן השליט. “כאדם שגדל בתוך חברה כזאת, אני מבין מה היא גזענות אמיתית, מה היא שנאה, ולמה אסור לשפוט אדם בגלל צבע עורו. מאידך, מי כמונו מבינים מהו אפרטהייד, ולכן אנחנו נלחמים נגד הדבקת המושג הזה לישראל.
"זה נוגע גם לעניין ה-BDS. כשאומרים ש‘ישראל היא אפרטהייד‘, אלה שטויות. כתבתי מאמרים בנושא לעיתונות, והסברתי שאני יודע טוב מאוד מה זה אפרטהייד, אני יודע טוב מאוד מה זה ישראל, וישראל היא לא מדינת אפרטהייד. אמירה כזאת מבזה את הנפגעים של האפרטהייד האמיתי.
“לפני כמה שנים, סגן שר החוץ קרא לדרום-אפריקאים לא לבקר בישראל. כתבתי מאמר נגדו וביקשתי שיתפטר כי הוא מביא את האג‘נדה שלו לתוך תפקידו. במקרה הוא גם מוסלמי. האם הוא מפחד שאנשים יבקרו בישראל ויראו את האמת? כתבתי המון נגד הממשלה בעניין.
"ה-BDS הוא סכנה לישראל, אם באמת יצליחו להחרים אותה. גדלתי בדרום אפריקה בזמן החרם עליה. לחיות במדינה שיש חרם נגדה זה נוראי. זה מוציא את כל המורל והכוח. לכן יש לי תשוקה להגן על ישראל מתי שרק אוכל“.
עד כמה ה-BDS מושרש בדרום אפריקה?
“מה שמעניין הוא שה-BDS השקיע בדרום אפריקה הרבה מאוד כסף, כי מבינים את הערך הסמלי של המדינה, שעברה בעצמה אפרטהייד. הם אמנם הצליחו להשפיע על פוליטיקאים רבים ובכירים בתקשורת, אבל הדרום-אפריקאי הממוצע תומך בישראל. תבין, זו מדינה דתית מאוד, רובם נוצרים, ולכן יש להם אהבה גדולה לישראל. הממשל הנוכחי בעייתי, אבל אני חושב שהם לא מסונכרנים עם העם שלהם“.
מההיכרות שלך, האם אנחנו מפריזים בערך של ה-BDS?
“אני לא מסכים עם מי שחושבים שנותנים לתנועת החרם תשומת לב גדולה מדי. חשוב להילחם בה. צריך להילחם ברעיון של תנועת החרם, גם אם לא משתמשים בשם שלה כדי לא לתת לה עוד פרסום והכרה. צריך כמה הצלחות דיפלומטיות כדי לעצור את ההתפשטות שלה אצלנו ובעולם. חשוב להשקיע זמן בהסברה ודיפלומטיה ישראלית“.
גולדשטיין מאמין שיחסי הציבור של ישראל הם שיכולים לשנות את מצבה בעולם. “ישראל הצליחה לפתח מוצר ביטחוני מדהים, ‘כיפת ברזל‘. צריך להשקיע מאמצים לעשות את אותו הדבר ביחסי הציבור הישראליים“.
איך אתה רואה את ההסברה הישראלית?
“היא חלשה מאוד, וחבל. היא יכולה להיות הרבה יותר טובה, הרי יש לנו סיפור מצוין לספר לעולם. אם ישראל תשקיע אפילו שליש מתקציב הביטחון במשרד החוץ ובהסברה, העולם ייראה אחרת. ברור שיש אנטישמים, אבל רוב העולם לא אנטישמי, ולמרות זאת אנשים שומעים רק צד אחד של הסיפור“.
גולדשטיין מברך את ראש הממשלה נתניהו על שהשכיל להקים את “המשרד לעניינים אסטרטגיים“, תחת אחריותו של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. “הקמת משרד כזה היא צעד חיובי, אבל צריך שינוי פרדיגמה, צריך להתרחק מהגישה של בן-גוריון שהיה אומר – ‘עתידנו אינו תלוי במה שיאמרו הגויים, אלא במה שיעשו היהודים‘. גישה כזו לא עובדת היום. אנחנו בעולם גלובלי, וחשוב מאוד מה חושבים בעולם על ישראל“.
לאחרונה משקיע גולדשטיין יותר ויותר מאמץ בקשר עם מובילי דעת קהל בישראל. “יש לי הרבה מאוד חברים חדשים שפגשתי במשלחות של 'קומיוניטי'“, הוא מספר. הוא מרגיש ש“יש הזדמנויות גדולות" לאחות את הקרעים בישראל, בין דתיים לחילונים.
ישראלים רבים לא חשים בנוח כשרב שגר בדרום אפריקה אומר להם מיהו יהודי.
“אני לא נוגע בעניין של מיהו יהודי. אני מדבר על כך שהיהדות היא חלק מהמסורת של כולנו. בחברה הישראלית אני מוצא אנשים שצמאים למסורת ולערכים של יהדות. אם רק נוריד את הפוליטיקה נוכל לגרום לזה לקרות“.
אבל בישראל אין הפרדה בין דת למדינה. זו הבעיה שלנו?
“צריך ליצור כאן שיח חדש שילמד להפריד בין הפוליטיקה לערכים. הערכים האלו יכולים לתרום למוטיבציה של הציבור כאן. מה החזון של המדינה הזאת? החזון נובע מהערכים היהודיים שלנו. אני חושב שאפשר לעשות פה משהו גדול בארץ. אני רוצה לתרום לישראל במה שאוכל“.
אחד מחברי המשלחת השנייה של “קומיוניטי“ לדרום אפריקה היה חגי סגל, עורכו הראשי של מקור ראשון. בטורו כתב סגל על גולדשטיין ש“הוא אכן דובר משכנע מאוד. אילו עלה ארצה היה יכול להעפיל בקלות לעמדת הנהגה לאומית אצלנו“.
גולדשטיין מבהיר שוב ושוב שהחברה הישראלית מעניינת אותו. מה יעשה לאחר שיסיים את תפקידו כרב הראשי של דרום אפריקה? לדבריו, המינוי לרב הראשי שם הוא לכל החיים.
אז אתה שם עד ימיך האחרונים?
“או עד שכבר לא תהיה לי התשוקה לכך, שיש לי היום“.
מה יבוא קודם?
“אני מאמין שבחיים צריך לעשות מה שאתה אוהב, ואני כיום עושה את מה שאני אוהב. אם לא תהיה לי תשוקה למה שאני עושה, אמצא משהו אחר שיש לי תשוקה אליו“.
אז מה הצעד הבא אחרי כהונתך כרב ראשי?
“אני לא יודע“, אומר גולדשטיין, ולראשונה בשיחתנו הוא נראה לרגע מעט נבוך. “נצטרך לראות לאן החיים מובילים“.
מה החלום שלך? הרי אתה אדם חולם.
“זה נכון, אני אדם עם חלומות גדולים. אני חושב שיש דברים מדהימים לעשות כאן בישראל. אני רואה את ההזדמנויות המדהימות. זה המרכז של העולם היהודי, החברה כאן נאבקת בכל כך הרבה דברים, ויש כל כך הרבה טוב כאן, מעבר למחלוקות. יש כאן הזדמנות היסטורית, אפשר לעשות כאן דברים גדולים, לבנות חברה ולאחד את היהדות, שתהיה בסבר פנים יפות ובדרך ארץ“.
מה אתה אוהב במנטליות הישראלית?
“החוצפה“, הוא אומר עוד בטרם סיימתי לשאול את השאלה. “אין שום דבר שהוא בלתי אפשרי בישראל. זו גם חברה שלא עוצרת לרגע, עם אנרגיה גבוהה. אני מת על האנרגיה בישראל“.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם