ראשי » יהדות » דעות

הרב לוינשטיין צודק – כשמדובר בחיים אין מקום לנימוסים

במציאות של הסתרה והשתקה, חריפות היא הדרך היחידה להעלות את הנושא לסדר היום. הרב יגאל הוא שליח נאמן לעמו, שלא מפחד לצעוק "המלך הוא עירום". מאחורי כל הדיבורים על מגדר ושוויון מסתתרת הפיכה ליברלית קיצונית בצבא על חשבון הביטחון שלנו

כל מי שהיה יותר משתי דקות בצבא, או שקרא קצת חומר בנושא, מבין מה גורר איתו שילוב בנות ביחידות לוחמות. עוד כשאני שירתי בחטיבת גבעתי, לפני למעלה מעשר שנים, "זכיתי" לראות את מעמד "בוחן המסלול" של גדוד "קרקל" המעורב, את הספסל שעמד צמוד לקיר הטיפוס, את השעון שפתאום אפשר ללוחמות לסיים את המסלול חמש דקות אחרי הזמן שבו הלוחמים מסיימים.
 
סגנית ראש אכ"א מצהירה בלי להתבייש שאנחנו, בניגוד לאמריקאים, מתאימים את הרף המבצעי לבנות ולא את הבנות לרף המבצעי. המשותף לכל ה"חוקרות" בצוות ההיגוי של היועל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים) הוא שטובת צה"ל וביטחון המדינה אינה מעניינן. רובן חברות בתנועות פמיניסטיות רדיקליות שמעודדות בגלוי השתמטות מצה"ל.

למה כולם שותקים? איך הגענו למצב שאף אחד לא מעז לומר מילה בנושא? רוב הציבור שקוע בתרדמה עמוקה מכיוון שאלו שהאחריות על כתפיהם מפחדים לספר להם מה מתחולל בצבא – מהעלייה הדרמטית במספר ההטרדות המיניות, דרך הבעיות הבריאותיות שנגרמות לבנות המתגייסות להיות לוחמות (וחותמות על טופס שבו הן מצהירות שלא יתבעו את הצבא על כך!) ועד להורדת רף הכשירות המבצעי.  

התקשורת כבר הצליחה ב"פיילוט" אחד בעבר. בתהליך של פחות משלושים שנים היא הפכה את ציבור בעלי הנטיות ההפוכות ממוקצים מחמת מיאוס לפאר החברה והדרה. היום, באותם כלים של דמגוגיה ושטיפות מוח אינסופיות, היא יצרה תרבות שלמה שלא מאפשרת לאף אחד להתבטא נגד כל מה שקורה בפן של שילוב בנות בצבא וגורמת לכל אחד שדיבר שיצטער על כך מהר מאוד. ישנם אנשים שזו ממש המומחיות שלהם, ואם ניתן להם מספיק זמן הם גם ישכנעו אותנו שקניבליזם הוא ראוי וטוב. רבותיי, אנחנו משחקים על כל הקופה – על רמת הכשירות של הצבא ועל המוכנות שלו לנצח במלחמה.

אנחנו בעד סובלנות. ודאי שכך. מי לא סבור שנכון יותר לומר דברים שקולים ומדודים, מנומסים ויפים, מלדבר בשצף קצף, בזעם ולגלוג. שפה נעימה לאוזן, סגנון דיבור שמבטא יכולת להכיל גם דעות שונות, ניסוחים מדויקים וענייניים, כל אלו תורמים להתפתחות דיונים אמתיים ומועילים. אבל האם יש זמן שבו מותר בכל זאת לדבר בחריפות? האם יש זמן שבו ניסוחים אקדמיים מעודנים ומתפתלים צריכים לפנות את מקומם לאמירת האמת כפי שהיא בצורה חריפה וכואבת?
  
הסבלנות חשובה, אבל מי שילדו רץ לכביש, עוד רגע ונפגע ממכונית נוסעת, הוא לא מתחיל להסביר לו בצורה קרירה ושקולה את הבעייתיות במעשיו, הוא שואג. כשדברים נוגעים לעצם החיים, שם אין מקום לניסוחים מורכבים ודיבור נקי. ודאי שסבלנות היא דבר נפלא, אבל מי שרואה מהצד איך בריון קל דעת מתקרב לחצר ביתו עם ג'ריקן של בנזין ועוד רגע קט מצית אותו, הוא לא פותח בשורה של הסברי עומק על חשיבות ביתו של אדם ועל מה זה בית בישראל, אלא הוא ממש 'מתלהם' ופועל בכל כוחו כדי לעצור את הבריון. כשבית עומד להישרף על כל יושביו, אין מקום לנימוסים.

כך ויותר מזה בעניינינו. מי שרואה איך בצבא מתחוללת הפיכה ליברלית קיצונית שמחלישה אותו ועוד חלילה תיתן את רישומה ברמת הכשירות שלו, קשה לו לדבר בנימוס. מי שמבין לאן נושבות הרוחות מעיון ב"פקודת השירות המשותף" החדשה, שכוללת בקרבה ויתור על ניצחון בקרב עבור ערך השוויון בין נשים לגברים, לא מסוגל לדבר בניסוחים אקדמיים עדינים.

מי שקולט שהצבא עסוק בחינוך מחדש של הנוער הדתי לאומי המתגייס לשורותיו, באמצעות ימי תרבות והתנדבות במוסדות של קהילת בעלי הנטיות ההפוכות ודרך שבועות חינוך לקצינים בכירים שמועברים על ידי זוגות של אנשים כאלו, מה שנותר לו לעשות זה לשאוג. 

"תדבר בנימוס ולעניין", אמרו לרב, "תדבר בצורה רגועה". ברור, מי שמחזיק בהגה ומנווט את כל המערכות לא אכפת לו לאפשר לכולם לדבר, רק רגוע, בלי לעשות יותר מדי רעש. הבעיה מספר אחת בכל הנושאים הללו היא ההשתקה וההסתרה. גם ההשמצות והגינויים כנגד הרב יגאל אחרי דבריו, לכולם מטרה אחת – הסחת הדעת של הציבור מהטיעון העקרוני וטיוח של המציאות. "רק שלא ישימו לב למה שבאמת קורה", רק שמישהו לא ישאל לאיפה מוליכים אותנו.

הרב לוינשטיין על גיוס בנות דתיות לצה"ל. צילום: מכינת עצם 

במצב כזה, כשיש מי שמנסה להסתיר ולהשתיק, חריפות היא לא רק צורת ביטוי נורמלית של מי שמבין מה באמת מתרחש, היא גם הדרך היחידה להעלות את הדברים לכותרות, שיהפכו להיות חלק מסדר היום.

מי שהיה משקיע מעט בניתוח המהפך בדרכו של הרב יגאל בשנתיים האחרונות היה מבין שיש כאן איש אמת שצועק בקול גדול לטובת כולנו. אדם שוודאי לא ירוויח לעצמו כלום מהעימות שהוא נושא על כתפיו וכנראה איבד הרבה חברים בגלל המערכה הזו. אבל ככה זה, מי שהוא שליח נאמן לעם ישראל, הוא לא מפחד, הוא מדבר, הוא צורח ושואג – "שימו לב! המלך הוא עירום! מאחורי כל ההתנסחויות המתפלספות על 'מגדר' ו'שוויון' מסתתרת הפיכה ליברלית קיצונית בתוך הצבא על חשבון הביטחון שלנו".

אז נכון, אחרי שהתרגלנו כבר להיות קונצנזוס, פתאום חושבים עלינו דברים לא יפים, מבזים ומשפילים אותנו. באמת לא קל להיות אאוט סיידר. אז מה? אי אפשר לעסוק בהתחשבנויות של פופולריות בזמנים כאלה, צריך אומץ לומר את האמת, ושרק היא תהיה נר לרגלנו.

בזכות החריפות הצלחנו לעבור את משוכת ההשתקה, ועכשיו אסור לעצור, אסור שהנושא ירד מסדר היום. מגיע לנו, לאנשים הפשוטים, לדעת מה מתחולל בצבא שהצליח לזעזע כל כך הרבה אנשים ערכיים בתקופה האחרונה, לאן הצבא מובל ומי לוקח אחריות על כל מה שקורה. הרב יגאל, במקום לקבל צל"ש על אומץ ליבו ומסירות נפשו לעמוד מול כולם ולומר את האמת, קיבל משפט שדה תקשורתי מאורגן היטב, ומכל מקום אין שום ספק שפעולתו עוד תביא ברכה. 

דודי וכטל הוא תושב עלי ועוסק בחינוך.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg