ראשי » יהדות » מגזין

יהדות בסתר: מפגש ראשון עם יהודי פקיסטן

בעקבות היחס העוין מצד התושבים המוסלמים, נאלצים היהודים החיים כיום בפקיסטן להסתיר את זהותם ולהידמות לנוצרים. פגישה חשאית איתם מביאה לראשונה את סיפורים המרתק

בדואר אלקטרוני שקיבלתי לפני מספר חודשים, התבשרתי שעדיין יש יהודים בפקיסטן. מחשבותיי החלו לעבוד שעות נוספות ובדקתי את כל האפשרויות הקיימות כדי לנסוע ולהיפגש עם היהודים במדינה. התחלתי לבדוק מסלולים לנסיעה ואף בדקתי עם ידידים קרובים בבית הדין אפשרות של הפקדת "גט על תנאי", שמא אשתי שתחיה תישאר עגונה אם לא אצליח לשוב.

כאשר כתבתי לאיש הקשר שלי בפקיסטן על כוונת הביקור שלי, הוא כתב לי: "מאוד מרגש לדעת שיש מישהו שמוכן לבוא לבקר ולראות את המצב שבו גרות משפחות יהודיות בפקיסטן, אולם בהתחשב בסיכונים הביטחוניים הן לרב והן לקהילה המקומית, והעמדה האנטישמית של החברה הכללית והרשויות הממשלתיות, ביקור בפקיסטן אינו בטוח כלל, במיוחד ליהודים, בין אם אתה מבקר או שמבקרים אותך. בפקיסטן אם מגלים את יהדותו של אדם, זה אומר מוות".
 
בהתכתבות נוספת ניסיתי ללחוץ שוב על מארחיי, האם קיימת אפשרות מעשית להגיע לביקור במדינה עם דרכון זר, והם השיבו: "לא הכול תלוי בדרכון. תלוי איך אתה נראה ומה שמך, וכן הסיבה לביקור ואת מי מבקרים. לדוגמה, אם אתה נראה כמו רב, זה בוודאי לא יתקבל על ידי הרשויות הפקיסטניות והרוב המוסלמי. הרשויות הפקיסטניות כל הזמן מחפשות אנשים כאלה. כך שמאוד לא הייתי ממליץ על ביקור בפקיסטן, אלא אם כן אתה יליד פקיסטן ויכול להתערב בקלות בשפה, בתרבות וכו'".

בשלב הזה הבנתי שעם שם המשפחה בירנבוים, חזות יהודית ותואר רב, החלום לנסוע לפקיסטן כדי לחפש יהודים הולך ונעלם לנגד עיניי. לאחר בדיקה וחקירה עם גורמים נוספים הבנתי שאכן יש סכנה גדולה לנסוע לפקיסטן ועברנו לתוכנית האלטרנטיבית, פגישה במדינה שלישית.

הרעיון הראשון שעלה במוחי היה להיפגש במדינה השכנה הודו, אבל פקיסטן אינה ביחסי שלום עם שכנתה, שנחשבת אויבתה המושבעת. היהודים בפקיסטן מסרו לי שעבורם נסיעה להודו יכולה לגרום לכך שרשויות הביטחון בשני צדי הגבול יעקבו אחריהם במשך שאר חייהם, במיוחד אם יגלו שהם יהודים. בדקנו אפשרות של פגישה בדובאי ובמדינה ערבית נוספת. בסופו של דבר החלטנו להיפגש במדינה שלישית שלא אזכיר כאן את שמה. למעשה, כל המידע המופיע בכתבה זו נמסר לי על ידי האנשים שפגשתי, אשר את שמם וזהותם לא אוכל לגלות.

הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן גובלת באיראן, באפגניסטן, בסין ובהודו, וחיים בה כ־200 מיליון תושבים. היא נחשבת למדינה המוסלמית השנייה בגודלה אחרי אינדונזיה. לפני שפקיסטן הפכה למדינת אל־קאעידה, בתקופה שכל האזור היה חלק מהודו הבריטית, גרו אלפי יהודים במדינה. עוד לפני שפגשתי את ידידיי ידעתי שישנן שמועות שנותרו יהודים בפקיסטן אשר המירו את דתם ומציגים עצמם כבעלי דתות שונות. לאחר הפגישה נוכחתי לדעת שזו אמת לאמיתה. אולם הפגישה הבהירה לי גם שהקהילה היהודית בפקיסטן הינה כיום קהילה נחבאת ובלתי מוכרת, מבודדת ומנותקת מהקהילה היהודית העולמית.
 

הנוכחות היהודית בפקיסטן החלה בתקופה טרום אסלאמית וטרום נוצרית. עד להופעת האסלאם במאה השביעית לספירה, יהודים גרו בפקיסטן והתנהלו באופן חופשי, התפללו בבתי הכנסת והקימו בתי ספר יהודיים. עם הגעת האסלאם במאה השביעית דברים החלו להשתנות באזורים שבהם היו ראג'ות או מלכים מוסלמים. מכיוון שתת היבשת חולקה למלכויות קטנות רבות, היהודים שחיו באזורים לא מוסלמיים עדיין נהנו מחירות יחסית.

מוצאם של יהודי פקיסטן מגוון, אך רובם צאצאים לעדת "בני ישראל" מהודו אשר עברו להתגורר באזור זה במאה ה־18, כשפקיסטן הייתה חלק מהודו המנדטורית. יהודים אחרים הגיעו מאיראן ומאפגניסטן. כשהודו ופקיסטן היו מדינה אחת, לפני החלוקה ב־1947, רוב האוכלוסייה המקומית התייחס ליהודים בסובלנות ושוויון.

במחצית הראשונה של המאה העשרים חיו כשלושת אלפים יהודים בפקיסטן בערים השונות: קראצ'י, פשוואר, קואטה ולהור. הקהילה היהודים הגדולה ביותר הייתה בקראצ'י, שם היה בית כנסת גדול. היו שני בתי כנסת בפשוואר, אולם תפילה קטן אחד בלהור השייך לקהילה היהודית האפגנית, ואולם תפילה אחד בקואטה. בית הכנסת המרכזי בקראצ'י, הידוע כבית כנסת "מגן שלמה", הוקם בשנת 1893 ונהרס בשנת 1988 על ידי ממשלת פקיסטן כדי לבנות במקומו אזור קניות. בקראצ'י הוא היה ידוע כ"ישראלי מסג'יד" או "יאהודי מסג'יד" (המסגד היהודי).
   
בעיר קראצ'י, העיר הגדולה בפקיסטן, היה בית קברות יהודי הידוע כ"בית הקברות בני ישראל" או "יהודי קברסטאן". בית הקברות קיים עד היום והוא אחד הסמלים היהודיים היחידים שנותרו במדינה המהווה עדות לחיים היהודיים שהתקיימו במקום.

ב־15 לאוגוסט 1947 חולקה הודו והחלה הריבונות של פקיסטן. החלוקה העידה על סוף האימפריה הבריטית. היהודים, שחששו לעתידם במדינה האסלאמית החדשה, החלו לברוח. הרוב עזבו את המדינה - רבים לישראל ואחרים להודו או לאנגליה. רבים מהנשארים החלו לחיות חיי סתר מתוך חשש לביטחונם, כשהם מציגים עצמם כנוצרים. לאחר מלחמת ששת הימים מצב היהודים בפקיסטן החמיר, הן בפן הכלכלי והן בגלל מדיניות מכוונת להשמדת היהודים. לאחר מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור יהודים נוספים עזבו את המדינה, אולם רבים נוספים נשארו והחלו לחיות לגמרי בסתר, אך נותרו נאמנים למסורת היהודית. חלקם נותרו כך עד היום.

בגלל סכנת ההשמדה המרחפת על היהודים והיהדות בפקיסטן, אין כיום בתי כנסת או מוסדות יהודיים במדינה. הקהילה חיה בסתר והרב האחרון היה הרב נייר אזאם, תלמידו של הרב קורשיד אלאם. הוא המשיך לשרת את הקהילה בפקיסטן בסתר כמיטב יכולתו עד לפטירתו.

הפגישה עם הקבוצה הקטנה של נציגי היהודים מפקיסטן הייתה מרתקת. ראש הקבוצה אמר לי: "אני מאמין שזו הפעם הראשונה שמידע מפורט כזה נמסר על ידינו לאדם מחוץ למדינה שלנו".

להלן סיכום טקסטואלי של תוכן שיחתנו:

איפה גרים היהודים בפקיסטן?
"היום היהודים חיים בקהילות מעורבות בערים הגדולות, בערים הקטנות ובכפרים ברחבי פקיסטן. קשה מאוד מאוד לחיות חיים יהודיים בפקיסטן היום. כמעט בלתי אפשרי. המעמד הכלכלי של הקהילה היהודית הוא מהמעמד הבינוני והנמוך".

האם התושבים הפקיסטנים מודעים לכך שיש בקרבם יהודים?
"לא. במקרים מסוימים רק קרובי משפחה ואנשי סוד מהקהילה המקומית ידעו על כך. רוב היהודים בפקיסטן מציגים עצמם כנוצרים. יש סובלנות אפסית לחיים יהודיים בפקיסטן".

באילו ערים הם חיים?
"היהודים פזורים בכל המדינה כדי לא למשוך תשומת לב מיותרת לנוכחותם. הם חיים באיסלמבד, רוולפינדי, פשוואר, גוג'רנוולה, להור, ראיווינד, קלרקבד, מולטן, קראצ'י ואזורים רבים אחרים".

כמה יהודים נסתרים אתם מעריכים שעדיין חיים בפקיסטן?
"מאחר שהיהודים חיים בסתר, קשה מאוד להגיע למספר. אולם כדי לתת לך כיוון, רק הצאצאים של סבי וארבעת אחיו הם מעל 2,000. לדעתי המספרים יכולים להגיע למעל עשרת אלפים. אולם לא כולם מוכנים לחשוף את עצמם, לחיות כיהודים או לעלות לארץ".

אחד ממארחיי סיפר לי את סיפורו היהודי המבטא את ההיסטוריה המיוחדת של יהודי פקיסטן בדורות האחרונים: "אני פקיסטני ויהודי. אני יודע שאני צאצא לעם היהודי גם אם אין לי תעודות רשמיות, רק מסורת משפחתית. הסבים שלי מצד אמי התבוללו על ידי הסתרת יהדותם בגלל האנטישמיות הגואה וההתקפות ההמוניות, במיוחד אחרי הקמת מדינת ישראל. הם ידעו שהם יהודים ושמרו על יהדותם בסתר וכלפי חוץ חיו כאנוסים. אמא שלי גדלה כיהודייה בסתר. היא התאהבה והתחתנה עם אבי, איש מוסלמי, חילוני במחשבה ובמעשה, שאהב והוקיר אותה למרות דתה.
 

"כך חונכתי על ידי המשפחה הפקיסטנית של אבי בעולם הערבי אבל גם עם זהות יהודית מצד אמי, כך שאני מוסלמי מנקודת המבט האסלאמית ויהודי מנקודת המבט היהודית. אני בחרתי ביהדות. כך הנשמה היהודית שלי התעטפה בזהות מוסלמית פקיסטנית.

"רוב הקהילה היהודית בפקיסטן, ובה גם המשפחה שלנו, החלה להשתמש בשם האב כשם המשפחה אחרי 1947, בכל המסמכים הרשמיים, במקום שם המשפחה הרגיל מחשש לזיהוי כיהודים. חלק מהיהודים אף אימצו שמות משפחה מוכרים מקומיים כשהחששות לביטחון גברו עם הזמן. למרות הכאב והרדיפה, משפחתנו המשיכה להעביר הלאה את המסורת היהודית ואת המידע על שם משפחתנו המקורי מדור לדור, למרות שכבר אי אפשר היה לחיות בגלוי כיהודים באזורנו. אחי וחלק גדול ממשפחתי המורחבת וכן נוספים מבני הקהילה ממשיכים לחיות בפקיסטן תוך הסתרת זהותם היהודית. באופן גלוי רוב יהודי פקיסטן מציגים עצמם כנוצרים – קהילה שיותר מקובלת במדינה האסלאמית, והם אפילו משתייכים לכנסיות או מוסדות נוצריים כדי להישאר מתחת לרדאר".

לעתים אנו חושבים שהיו אנוסים רק בספרד ובפורטוגל או שאין כלל אנוסים בעולם המודרני. ההיסטוריה היהודית בתפוצות שזורה בהיסטוריה של עמים ותרבויות וכך נוצרים מקומות וזמנים בקיום היהודי שבהם יהודים צריכים להסתיר את יהדותם אבל ממשיכים לשמור על הגחלת היהודית בבית ובלב. זהו כוחו וסודו של העם היהודי.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg