ראשי » יהדות » חדשות

תפילת נעילה: הצעירים מת"א שמתגייסים להצלת בתי הכנסת של העיר

רבים מבתי הכנסת של העיר העברית הראשונה עומדים בשיממונם או מוחלפים במגדלי מגורים. עכשיו מבקשים צעירים תל-אביבים להפוך את המבנים האלה למקדשי-מעט של תרבות יהודית, פיוס והכלה

עשרה צעדים בלבד מפרידים בין בית הכנסת הגדול של תל-אביב, השוכן ברחוב אלנבי, לבין "פורט סעיד", הפאב האופנתי ממול. עשרה צעדים, אבל הפער עצום. בשעה שבע בערב הפאב שוקק חיים, מלא צעירים תל-אביבים שרק מעטים מהם, כך נראה, מודעים לקיומו של המבנה העצום שמעבר לכביש. בשעה הזו שער הכניסה הראשי של בית הכנסת כבר ננעל; בקומה התחתונה שלו מתפללים מנחה אחרונה לפני שקיעה.

בית הכנסת הגדול הוא נוכח-נפקד בחיים התל-אביביים הסואנים. מוסד תרבותי בן תשעים שנים שנאבק על קיומו ועובר בשנים האחרונות תהליך של התחדשות, כשמכל עבר הוא מוקף בהמולה של רחוב אלנבי. סיפורו הוא חלק מסיפור רחב יותר על העבר המפואר של בתי הכנסת בעיר העברית הראשונה, ויותר מכך - על ההווה העגום שלהם. מאות מקדשי-מעט שימי הזוהר שלהם מאחוריהם, וכיום חלקם נטושים, חלקם משנים את ייעודם לצורכי חול, ואחרים נאבקים יום-יום על קיום מניין ומנסים להחזיק מעמד במבנים מתפוררים ונושנים.

ביום חמישי הקרוב, במסגרת פסטיבל "בתים מבפנים", שיתקיים בתאריכים 81-02 במאי בשיתוף עיריית תל אביב, וכולל עשרות סיורים ובתים פתוחים, ידריכו ברית יעקובי (27) ולִבִּי כהן (30) סיורים בעקבות בתי הכנסת של מרכז העיר. השתיים, תל-אביביות מלידה, מתחקות בשנים האחרונות אחר בתי הכנסת הנשכחים ומבקשות לספר את סיפורם לקהל הרחב, להחזיר אותם לתודעה העירונית, ובעתיד גם ליצור איתם שיתופי פעולה.

השאיפה שלהן היא לפתוח את בתי הכנסת לציבור ולקיים בהם אירועי תרבות יהודית, שישיבו אותם ללבה הפועם של העיר. "תל-אביב היא עיר שאנחנו לא רגילים להסתכל עליה בהקשר היהודי, וחבל", אומרת יעקובי. "עיר שהיא מובילה בתרבות, ראוי שתוביל גם בתחום התרבות היהודית. זה יכול לקרות דווקא מתוך תחושת הריק של בתי הכנסת. זו עיר פחות כבדה, פחות טעונה מבחינה דתית – ובמקום שיש ריק, יכולה להיווצר תרבות חדשה".

"בית הכנסת הגדול ממלא תפקיד מעניין בתהליך הייסוד של העיר", אומרת כהן. "תל-אביב קמה כעיר העברית הראשונה – עיר חילונית, חדשה. ב-1909, כשנוסדה שכונת אחוזת-בית שממנה צמחה העיר, תושביה הראשונים התפללו בנווה-צדק ובנווה-שלום. בהמשך עברו להתפלל בגימנסיה הרצליה, ומאוחר יותר בצריף ברחוב יהודה הלוי. הגימנסיה, המבנה המרכזי של אחוזת-בית, כללה אלמנטים אדריכליים שמחקים את בית המקדש, כדי לסמל את תפקידה כמעין מקדש חילוני של השכלה ועבריות. אבל מייסדי תל-אביב החליטו להציב בעיר מקדש נוסף, דתי – ובנו את בית הכנסת הגדול".

למה בעצם?
"אני חושבת שזה קשור למאבק מול ירושלים. תל-אביב נבנתה כעיר ללא היסטוריה, ללא שכבות, ותמיד ניסתה להמציא את ההיסטוריה שלה ולהציג אלטרנטיבה לירושלים העתיקה והקדושה. אני חושבת שזה מה שגרם לראשוני העיר להקים את בית הכנסת הזה – מבנה גדול, יומרני, סוג של בית מקדש שמשלב יהדות וציונות. אגב, חיים נחמן ביאליק, ששמו מונצח היום על קירות בית הכנסת, התנגד לבנייתו. ברחוב בלפור, לא רחוק מכאן, הוא הקים את 'אוהל שם' המתחרה, שהנהיג קבלות שבת ברוחו".

בית הכנסת הגדול של תל-אביב נבנה ב-1925, ועד היום הוא מן המפוארים שבבתי הכנסת בישראל. הוא תוכנן על ידי יהודה מגידוביץ', מהנדס העיר הראשון ומי שתכנן בתים רבים בעיר הלבנה. בתקרת אולם התפילה עצום הממדים, מתחת לכיפה העגולה והגדולה, קבועים חלונות ויטראז' שמציגים קהילות יהודיות ברחבי העולם – אמסטרדם, ורשה, פראג וארצות הברית. האדריכל אריה אלחנני, שנקרא בשנות השישים לחדש את בית הכנסת ולהתאים אותו לסגנון האדריכלי המקובל באותו הזמן, הוסיף למבנה מסגרת חיצונית.

עם הזדקנות המתפללים ומותו של דור המייסדים, ירד בית הכנסת מגדולתו. במשך כ-15 שנה הוא היה סגור במשך רוב הזמן. ב-2014 החליטה העמותה המפעילה אותו לבצע מהלך של התחדשות, ומינתה את שלמה פיבקו, אז רק בן 32, לנשיא בית הכנסת. כיום יש לבית הכנסת הגדול בתל-אביב דף פייסבוק פעיל ואתר אינטרנט, ונערכים בו שיעורי תורה המוניים. המרכזי שבהם הוא שיעורו של הרב זמיר כהן, שמתקיים מדי יום חמישי ומושך אליו כ-500 מאזינים.

פיבקו מנווט את הספינה הזו בסביבה תל-אביבית שמשתנה כל העת, באמצע רחוב תעשייתי וסואן, ובסמיכות לבתי קפה ולפאבים. אל מול המציאות המורכבת הזו הוא מבקש לפתוח את שורות בית הכנסת, ולהפוך אותו למוקד התכנסות לכל המגזרים. "כשאני מדבר בערוצי הרדיו החרדיים, אני תמיד אומר: זה בית הכנסת הגדול של תל-אביב, לא של בני-ברק. הוא שייך קודם כול לתושבי תל-אביב, החילונים והדתיים. הוא הוקם, בין היתר, על ידי פרנסי העיר הלא-דתיים. זה מקום של גשר ופיוס והכלה".

 
איך היחסים עם הפאבים שממול?
"אין ספק שזה לא שגרתי, אבל אנחנו שומרים על קשר טוב איתם. הם מכבים את המוזיקה שלהם בשעות התפילה בשבת, משתדלים לא לפגוע ברגשות שלנו, ואם אנחנו צריכים משהו הם מושיטים לנו יד – וכך גם להפך. יש כאן דו-קיום, וזו דוגמה מצוינת לפסיפס האנושי של תל-אביב".

בימים אלו מנהל בית הכנסת משא ומתן עם עיריית תל-אביב על שיפוץ כולל בעלות של 30 מיליון שקלים. מבחינת פיבקו, המהלך הזה, אם אכן ייצא לפועל, הוא תיקון של הזנחה ארוכת שנים. "אני תמה איך עירייה שתומכת בתיאטראות, בבתי קולנוע ובמצעד הגאווה, לא משקיעה במוסד עירוני ותרבותי ותיק כמו בית הכנסת הגדול. באים לכאן מאות בני נוער מאזור דרום תל-אביב, עולים חדשים שקונים כאן דירות, חיילים שמגיעים במסגרת סיורים, תיירים מרחבי העולם. יש כאן החזרת עטרה ליושנה. צריך להשקיע במקום הזה, שמהווה פיסת היסטוריה ומרכז תרבותי חשוב של העיר".

עשר דקות הליכה מבית הכנסת הגדול, ברחוב לילינבלום, עומד בית הכנסת "קול יהודה" של קהילת יוצאי עדן שבתימן. הקרקע שעליה הוא ניצב, בקו התפר בין תל-אביב לבין שכונת נווה-צדק היפואית, נרכשה ב-1925 על ידי יהודה מנחם משה, נשיא הקהילה. כוונתו של משה הייתה להקים בית תפילה שישמר את מנהגי יהודי עדן, וישמש את העולים מתימן שהתיישבו בתל-אביב בתחילת שנות העשרים. בהמשך נעשו ניסיונות להחליף את נוסח התפילה לזה המקובל בקרב עדות המזרח, אך בסופו של דבר נשמר הנוסח העדני עד היום.

גם את הבניין הזה תכנן האדריכל מגידוביץ'. בשנה הבאה ימלאו למבנה שמונים, והוא זקוק לשימור. מולו, אגב, נמצא קולנוע עדן, מוסד תל-אביבי מיתולוגי שעומד נטוש כבר עשרות שנים, וגם לו זווית דתית מעניינת: בתחילת שנות השלושים התקיימו בו אירועי סליחות, למגנת לבם של רבני תל-אביב, שמחו על השילוב בין תפילות לבית קולנוע.

לאורך השנים הלך בית הכנסת קול יהודה ונבלע בין מגדלי המגורים ובתי הקפה. בימי הזוהר של המקום, בשנות הארבעים והחמישים, מילאו בו את השורות מאות מתפללים. הסידורים הפזורים באולם המרכזי שבקומה השנייה של המבנה מעידים על היותו פעיל גם היום, אך דני גולדשמיד, מנהל העמותה של בית הכנסת, מצנן את ההתלהבות: לדבריו, רק כמה מניינים בודדים מתקיימים כאן, בעיקר של סוחרים מהאזור.

גולדשמיד, החימש (בן הנין) של אחד ממייסדי בית הכנסת, מנסה להלך על חבל דק שבין שימור צביונו המקורי של המבנה לבין התאמתו לרוח הזמן והמקום. בקומה התחתונה פועל היום מוזיאון קטן שמגולל את סיפורה של קהילת עדן שבתימן ואת סיפורו של בית הכנסת. בצדו האחר של המבנה ישנו מחסן שהעמותה משכירה, וכך מממנת את אחזקת בית הכנסת והמוזיאון. "בתל-אביב יש כ-700 בתי כנסת, ורובם ריקים היום", אומר גולדשמיד.

"צריך לפתוח אותם לקהל הרחב, להפוך אותם למוקדים של ביקורים. כשאנחנו חוזרים מחו"ל אנחנו מספרים על בתי הכנסת שביקרנו בהם, ואילו כאן, בארץ, אנחנו מתעלמים מבתי כנסת שנמצאים מתחת לאף שלנו. זה קורה משום שלא פותחים אותם לקהל, לא מנגישים אותם. זה דורש מוטיבציה ועזרה של העירייה והמועצה הדתית, אבל אותן זה לא מעניין. מבחינתן, שהמקומות האלה יישארו סגורים".

גולדשמיד מונה כמה מבתי הכנסת של תל-אביב שנעולים כיום מאחורי סורג ובריח: "בית כנסת הגר"א ברחוב הירקון - סגור. 'מושב זקנים' ברחוב אלנבי, מול בית הכנסת הגדול - נטוש וחרב. בית כנסת 'אוהל מועד' של הקהילה הספרדית משמש בעיקר לחופות. אלה בתי כנסת יפים עם סיפורים מרתקים, אבל אף אחד לא מכיר אותם".
 
אתה מדבר על פתיחת השערים של בתי הכנסת למבקרים לאורך כל שעות היום, אבל אולי צריך להפוך אותם למעין מרכזי תרבות, וכך הם ימשכו קהל?
"אני לא חושב שצריך להרחיק לכת עד כדי כך. בית כנסת הוא מקום קדוש, ויש מספיק מקומות אחרים שאפשר לעשות בהם אירועי תרבות. אני כן חושב שאפשר לקיים מלבד שיעורי תורה גם ערבי זיכרון, וכך אנחנו עושים כאן, אבל לא בצורה מוגזמת. בעיניי, מספיק שבתי הכנסת יהיו פתוחים לקהל שרוצה להתפלל או לבקר בהם; שיידעו על בתי הכנסת, שלא יחלפו על פניהם סתם. זה כשלעצמו דבר משמעותי".

אל מול קריאתו של גולדשמיד לפתוח את השערים לקהל הרחב, ישנם בתל-אביב מוסדות דתיים שדוגלים בגישה הפוכה לגמרי. כזה הוא "היכל התלמוד", התחנה הבאה בסיור שלנו, מרחק מאה מטרים מבית הכנסת העדני.

סיפורה של ישיבת היכל התלמוד התחיל בשנות העשרים, כאשר הרב נתן צבי פינקל, "הסבא מסלובודקה", עלה ארצה והקים בחברון שלוחה של ישיבת סלובודקה. בשל מצבו הבריאותי הלקוי נהג הרב פינקל לנסוע לחוף הים בתל-אביב, וכך גילה שבעיר החילונית אין כוללים וישיבות. הוא עודד את תלמידיו להקים שם ישיבה, אך נפטר לפני שחזונו התממש.

ב-1930, שלוש שנים לאחר מותו, ייסדו תלמידיו את היכל התלמוד בעזרתם ובעידודם של גדולי רבני ארץ ישראל דאז, בהם הרב יוסף חיים זוננפלד והרב אברהם יצחק הכהן קוק. בתחילה פעלה הישיבה בתוך בית הכנסת הגדול, עד שבשנת 1934 עברה למבנה הנוכחי שלה ברחוב יהודה הלוי, עוד אחד מרחובותיה ההיסטוריים של אחוזת-בית. בחנוכת המבנה נכחו ראש העיר המתולוגי מאיר דיזנגוף והרב הראשי לתל-אביב שלמה אהרונסון.

מראשית דרכה הייתה היכל התלמוד כולל לאברכים: תלמידים מצטיינים מישיבות הדגל של העולם החרדי הגיעו ללמוד בה בשנים שאחרי נישואיהם, ומכאן יצאו לכהן ברבנות במקומות שונים בארץ. עם בוגריה הבולטים של הישיבה נמנים הרב צבי יהודה מלצר ששימש כרב של רחובות, הרב ישראל טאוב המוכר כאדמו"ר ממודזיץ, והרב ברוך דב פוברסקי, כיום ראש ישיבת פוניבז' בבני-ברק.

 
עם השנים, בעקבות התפתחותה של החברה החרדית, התבססות מוסדות תורניים מתחרים והשינויים בנוף העירוני של תל-אביב, איבדה ישיבת היכל התלמוד מכוחה. כיום לומדים בה כמה עשרות אברכים, שמגיעים מבני-ברק מדי יום בהסעה וחוזרים לעירם בערב. המבנה בן שלוש הקומות שבו שוכן הכולל הוא המוזנח ביותר מבין האתרים שסיירנו בהם. על אחד מקירותיו החיצוניים מצוירות כתובות גרפיטי, וגם פנים המבנה מוזנח. בקומה הראשונה מקבל את פנינו אב הבית, שיושב במבואה חשוכה. מעבר לדלת נמצא אולם בית הכנסת ההיסטורי של הישיבה, שכעת ריק מאדם. מבית המדרש שבקומה השנייה נשמע קולם של האברכים הלומדים, ומימין לו שוכן משרדו של הרב דוד ליסיצין, ראש הכולל והאחראי על המקום.

הרב ליסיצין, איש כבן שבעים, ירש את התפקיד מאביו - הרב טוביה ליסיצין, שהיה ממייסדי הישיבה. במשרד הקטן והמאובק אני מוצא תמונות מחזור מצהיבות של תלמידי הישיבה משנות החמישים, וערמות של קלסרים, ניירות, חשבונות חשמל ומעטפות. הרב ליסיצין, שהקדים והצהיר שהוא "לא קורא עיתונים כבר 45 שנה", מסתייג בתחילה מהרעיון של פרסום כתבה על בתי הכנסת בעיר. לבסוף הוא מסכים לשבת לשיחה של כמה דקות על הישיבה ועל מצבה הנוכחי.

"בחנוכה ציינו 82 שנה לחנוכת הבית של הישיבה, ואנחנו מחפשים תרומות לבית הכנסת, לשיפוצים", הוא אומר. "הבניין הזה נחנך הרבה לפני פרוץ המדינה, ולפני שחשבו אפילו לקבל כמה שקלים מהמדינה. הקימו מקום תורה, בית כנסת מפורסם, שהיה אחד החשובים בתל-אביב. כל מועמד שרצה להיבחר לתפקיד הרב הראשי, העביר כאן שיעור".

הרב ליסיצין מחזיק במסמך משנת ייסודה של הישיבה, שעליו חתומים מצד אחד אביו ומצד שני דיזנגוף. "פעם, כשעוד הייתי מסתובב כאן ברחובות, הייתי רואה את המשפט 'עיר ללא הפסקה'. אצלנו בישיבה זה 'תורה ללא הפסקה'. לומדים ולומדים ולומדים. בית הכנסת בקומה הראשונה פעיל, אמנם לא באופן מלא לצערי, אבל אנחנו לא מתייאשים. קדושת בית כנסת ממשיכה להתקיים, גם אם בית הכנסת עצמו לא מתפקד.

"לצערי, המצב לא טוב. אחד מראשי העיר הקודמים אמר שהוא רוצה לטאטא את הדתיים מתל-אביב. הרבה אנשים יראי שמיים כבר עזבו את האזור, כולם עברו לבני-ברק. ועדיין, גם היום לומדים כאן תלמידי חכמים מובהקים. גדולי הדור אמרו לי שהכולל הזה הוא מהטובים בעולם. העולם היום גדול ומושחת, ואם רק עלינו היה מוטל להציל את העולם, זה היה קשה. התפקיד שלנו הוא להגן על תל-אביב. גדולי הדור אמרו לי: אתה מציל את תל-אביב".

אבל האברכים שלומדים כאן מגיעים מבני-ברק, הם לא תושבי העיר.
"מה זה שייך? אם אנחנו מחליטים שצריך שבתל-אביב תהיה תורה, אז אנחנו מביאים אנשים שילמדו תורה. השחיתות והפריצות בעיר הזו מסכנות את העולם כמו סדום, ויכול להיות אפילו שסדום הייתה צדיקה יותר מתל-אביב. אז אם זו חזית, ואין לנו כאן חיילים – אנחנו מביאים אותם ממקום אחר.

"לפני כמה שנים הגיע לכאן מישהו מהעירייה לעשות לנו ביקורת פתע. גם הוא תהה: 'אתם בכלל לא תושבי תל-אביב, למה החלטתם לבוא ללמוד דווקא כאן, ולקבל תקציב מהעיר הזו?'. עניתי לו שמה שאנחנו מקבלים כאן לשנה, שחקן אחד בתיאטרון הבימה מקבל בחודש. אז הוא אמר לי: 'מה אתה רוצה, זה התיאטרון הלאומי שלנו, ההצגות הלאומיות שלנו' - גם כן, תיאטרון שמשמיצים בו את היהדות והיהודים. שאלתי אותו: 'והשחקנים כולם תל-אביבים? והצופים גרים כאן או בכפר-שמריהו?'. למה התיאטרון יכול להעסיק שחקנים שלא גרים בתל-אביב, ואילו בני התורה חייבים לגור בתל-אביב? על אפם ועל חמתם, יהיה כאן מקום תורה. יש חוזה שדיזנגוף חתם עליו. גדולי ראשי הישיבות ובכירי הדיינים צמחו פה. אבל היום העירייה עושה צרות, למה לא. ככה זה בעיר העברית הראשונה".
 
מה לגבי אפשרות של התחדשות בית הכנסת הקיים במבנה ופתיחתו לקהל?
"אני שמח שאנחנו לא מרכז תרבות. זה רק יביא לפריצות ולביטול תורה".

אם שואלים את ברית יעקובי ולבי כהן, היכל התלמוד הוא החריג בנוף. אל מול הגישה המסתגרת של הרב ליסיצין, שמנצח לבדו על הפעילות בבניין המתפורר ואינו מעוניין באינטראקציה עם הסביבה, רוב בתי הכנסת, הן אומרות, משתפים פעולה עם הסקרנים ואף שמחים על העניין שמגלה הדור הצעיר באולמות התפילה הנטושים.

יעקובי, שמגדירה את עצמה מסורתית, היא דור שלישי בעיר. בשנתיים האחרונות היא מפעילה יוזמה בשם "חלל פנוי", שמבקשת ליצור אירועי תרבות יהודית בבתי כנסת נטושים וזנוחים. "יוזמה כזו יכולה לצמוח רק בתל-אביב", מסבירה יעקובי, "משום שכאן, בשונה מערים אחרות, בתי הכנסת ריקים. מעבר לכך, בתל-אביב הקודש והחול שזורים זה בזה באופן טבעי, בלי הרבה אידיאליזציה. שמתי לב שכשאני מסבירה לאנשים איפה נמצא בית כנסת מסוים, נקודות הציון שלי הן פאבים ובתי קפה. הכול כאן משתלב בצורה לגמרי מובנת מאליה.

"אין ספק שבית כנסת הוא בראש ובראשונה בית תפילה, אבל אחת המטרות שלנו היא להחזיר לתל-אביב גם את הקהילתיות. אנחנו מאוד מנסים למצוא קהילתיות בעיר, ובית כנסת הוא מקום של קהילה, בין אם אתה שומר מצוות ובין אם לא. נכון שהתפקיד של מרכז קהילתי, שהיה הפונקציה העיקרית של בית הכנסת בגולה, קצת הלך לאיבוד בישראל, אבל אם יש גולה בישראל - זו תל-אביב. מעבר לכך אני חושבת שהסיפורים של בתי הכנסת חשובים ומעניינים. הם חלק מההיסטוריה של העיר. בעוד עשר שנים תל-אביב לא תיראה כפי שהיא נראית היום, וצריך להכיר את הסיפורים האלה ולהעביר אותם הלאה".

 
שותפתה של יעקובי ליוזמה, לִבִּי כהן, היא אמנית ומורת דרך. "כאישה חילונית שנכנסה לבית כנסת בשלב מאוחר בחיים שלה, כשאני נמצאת במקום כזה או נחשפת לתוכן יהודי, יש לי תחושה שאני לא יודעת להסביר אותה. משהו בי מזדעזע. הפעילות שלי סביב בתי הכנסת היא חלק מתהליך של חיפוש, של רצון לראות מה כל זה יעשה לי. אני עוסקת בתל-אביב כבר הרבה שנים, מדריכה סיורים ומבקרת במוזיאונים, ופתאום אני מגלה נושא שבאמת מזיז בי משהו. אני מרגישה שככל שאני אנבור בו, כך אגלה גם דברים על עצמי".

כהן רואה בעיסוק בבתי הכנסת בתל-אביב הזדמנות לספר סיפור אלטרנטיבי על העיר. "כשתל-אביבים רואים בית כנסת יש להם סוג של מחסום", היא אומרת, "אבל כשנכנסים פנימה נחשף בפנינו עולם חדש לגמרי. בסיורים שלי תמיד סיפרתי על הגימנסיה הרצליה כבית המקדש החדש של הציונות, ופתאום יש לי נקודת מבט אחרת. בעבר לא ידעתי איפה תושבי אחוזת-בית התפללו - זה לא עניין אותי אז לא בדקתי.

"כשהתחלתי להיכנס לסיפור הזה, נוצרו לי נקודות חדשות בעיר, צוירה לי מפה של מסלול שלא הכרתי. מסלול אלטרנטיבי שאף אחד כמעט לא רוצה לדבר עליו, כי זה לא מגניב ולא נוצץ ולא חלק מהאג'נדה. אם כי בעולם הרחב, ההתעניינות ביהדות לובשת היום גוון היפסטרי. אפשר לראות את זה בפסטיבל היהדות בקרקוב, או בסיורים בעקבות בתי כנסת בלואר-איסט-סייד בניו-יורק. זה נישתי, זה אחר, ויש קהל שמתעניין. עכשיו זה מתחיל לקרות גם כאן".

מבין בתי הכנסת התל-אביביים שהתרוקנו ממתפללים, יש שעומדים בשיממונם ומושכים אליהם חסרי בית, ואחרים משכירים את החלל הנטוש לבתי עסק ולמסעדות. לעתים הם ממציאים את עצמם מחדש, כמו במקרה של "אוהל מועד", ברחוב שד"ל פינת רוטשילד. המבנה היפה של בית הכנסת הספרדי הגדול בתל-אביב, שבו ישבו בעבר הרב חיים דוד הלוי והרב עובדיה יוסף, מושכר כיום לעריכת חופות. מגמה אחרת היא אימוץ על ידי עולים חדשים, מצרפת בעיקר: תל-אביב הפכה עבורם למוקד משיכה, והם מתפללים בבתי כנסת ישנים ומעניקים להם אופי חדש.

"בנווה-שאנן היו פעם קהילות מבוססות, וכך גם במרכז העיר", אומרת יעקובי. "אני חושבת שמעבר לתהליכים הטבעיים של הזדקנות האוכלוסייה, יש כאן גם שינויים בצרכים של העיר. תל-אביב היא לא רק סמל, היא עיר שאנשים חיים בה, וכמו שפעם הם היו צריכים להתפלל ולערוך חתונות ולטבול במקווה, עכשיו הם צריכים מכון כושר ובתי קפה. יש בית כנסת אחד בעיר שהפך למכון כושר, ובמרכזו עדיין עומדת בימה, בין ההליכונים והמשקולות. בית כנסת אחר הפך לפאב שמשרת את הקהילה האתיופית בעיר. אפשר להצטער על כך, אבל אני רואה כאן תהליך טבעי: מקומות שונים מתאימים את עצמם לצרכים של העיר, והצרכים השתנו.

"יש בתי כנסת שנהרסים ובמקומם נבנים מגדלי מגורים או מרכזי קניות. זו לא מגמה ייחודית לבתי כנסת, אלא לכל מבנה ישן שנזנח. השווי של הקרקע מטורף, והיזמים יודעים את זה. בשבוע הבא, למשל, יהרסו את בית הכנסת 'רבי מאיר בעל הנס' שנמצא בנמל, ובמקומו יבנו קניון ומלון. בית הכנסת יקבל חדר בתוך הקומפלקס החדש, אבל זה כבר לא אותו דבר.

"רוב בתי הכנסת בתל-אביב הם בבעלות פרטית של עמותה", מוסיפה יעקובי. "היא למעשה זו שמחליטה אם להיות או לחדול: האם לנסות לשמור על הגחלת ולהיאבק על קיום מניין, האם למכור את הנכס ליזם שיהרוס אותו, האם להשכיר את המבנה, או אולי פשוט להשאיר אותו נעול. יש כאן מתיחות מסוימת, שנובעת מכך שבית הכנסת נע בין הפרטי לציבורי: מצד אחד העמותה יכולה לעשות בו ככל העולה על דעתה, אבל מצד שני גם לנו כציבור יש אמירה על איך הרחוב שלנו נראה. בחיים התל-אביביים, הרחוב הוא הסלון שלך ובית הקפה הוא המטבח שלך. יש בעיר הזו אינטראקציה תמידית בין הפנים לבין החוץ, ולכן אני מרגישה שכתושבת, יש לי קשר למבנים האלה".

 
אם כי אתן לא מציעות לחזור להתפלל בבתי הכנסת, אלא להשאיר אותם כמוזיאונים.
כהן: "גם וגם. אני הכי רחוקה בעולם מבית כנסת, אבל אני רוצה שהמקומות האלה יהיו פעילים, שאוכל לבקר בהם ולהרגיש את האווירה שלהם. אני יודעת שזה פרדוקס מסוים - להיאבק עבור מקומות שאני לא משתמשת בהם - וזה קצת אנוכי, אבל אני רוצה שהם ימשיכו להתקיים כמוזיאונים חיים, ויעוררו סקרנות של אנשים".

"המטרה שלנו בסיור הזה היא לנסות להדביק עוד אנשים בסקרנות שלנו, ולספק זווית קצת אחרת על העיר", אומרת יעקובי. "אני לא יודעת מה יקרה כאן בעוד חמש שנים, אבל כרגע חשוב לספר את הסיפורים. זה נכון לגבי כל מבנה היסטורי בתל-אביב שיעמוד בפני הריסה. אם מחר בבוקר יחליטו להרוס את בית העצמאות בשדרות רוטשילד ולבנות במקומו מגדל מגורים, אני אאבק כדי שזה לא יקרה. כך גם בתי הכנסת. יש כאן חללים גדולים שרק מחכים שאנשים יבקרו בהם, ויש בתל-אביב תרבות יהודית מתחדשת ומסקרנת - וכדאי ליצור את החיבור ביניהם".

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה: בניגוד לנטען, עיריית תל אביב-יפו מכירה בחשיבותם של מאות בתי הכנסת השונים הפועלים בעיר ותומכת בהם בהתאם לקריטריונים העירוניים.

בית הכנסת הגדול הינו בבעלות הקדש פרטי ותחזוקתו אינו באחריות העירייה. במשך שנים רבות היה לעירייה קושי להידבר עם ראשי ההקדש במקום שהזניחו אותו והפעילו בו עסקים, כאשר למרות זאת נעשו נסיונות למצוא דרך להגיע להסכמות על מנת לשפץ את המבנה. לאחרונה חלה התקדמות בנושא והעירייה בוחנת, בשיתוף נאמני בית הכנסת הגדול, היתכנות לחידוש ושיפוץ המבנה שמוגדר כמבנה לשימור ואף הביעה את נכונותה לסייע באיסוף כספי תורמים לקידום צורך זה. בנוסף, נבחן שיפור המרחב הציבורי באזור, לרווחת העסקים והתושבים. במסגרת ההסכמות ושיתוף הפעולה לשיפוץ באם תהיה פגיעה כלכלית בהכנסות או פעילות בית הכנסת, העירייה תיבחן את אפשרויות התמיכה על פי החוק.

באשר לכולל היכל התלמוד ברחוב יהודה הלוי, אשר פועל במבנה עירוני בניגוד להסכמים וללא הרשאה ולא מקיים פעילות לציבור הרחב - בניגוד לנטען, הרב ליסיצין אינו מוכר לגורמי העירייה, כך שלדברים המיוחסים לעירייה אין כל שחר. בכל מקרה - העירייה אישרה למוסד תמיכה לשנת 2017 בסכום של כ-10,000 שקלים וזאת בהתאם לקריטריונים העירוניים לתמיכה במוסדות שונים. נזכיר כי נושא בתי כנסת ותחזוקתם אינו באחריות העירייה, אלא באחריות ותקצוב של משרד הדתות, האמון על הנושא.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg