יהודי שעבר ניתוח לשינוי מין יכול להשלים מניין?
האם ייתכן שאדם יהודי הוא חלק מהקולקטיב האתני ואינו חלק מהקולקטיב הדתי? הצורך להחזיק את בתי הכנסת בקהילות יהודיות בעולם מעלה דילמות חדשות בנוגע למתפללים שניתן לצרפם למניין. הרחבת מעגלי המניין ההלכתי
אחד האתגרים הקיימים בקהילות יהודיות בתפוצות בכלל ובקהילות קטנות בפרט הוא להחזיק מניין מתפללים. ישנם בתי כנסת שבהם מניין יומי ומניין בשבתות ובימים טובים. בקהילות אחרות יש מניין רק בשני וחמישי ובשבת. בבתי כנסת אחרים משלימים מניין "לפי הצורך" כאשר יש יארצייט או אזכרה.
בחודש האחרון ביקרתי בקהילה קטנה באירופה. לאחר שנחַתּי בערב שאלתי את הרב האם מתקיים מניין בבית הכנסת לתפילת שחרית והוא השיב בחיוב. עם זאת, הוסיף הרב, לא בטוח שיהיה מניין, שכן מדובר בקהילה קטנה, המונה כ-300 יהודים בלבד, ואין דתיים רבים הפוקדים את בית הכנסת. בכל אופן הוא הזמין אותי להגיע מתוך תקווה שיהיה מניין.
בשעה שבע בבוקר הגעתי לבית הכנסת. להפתעתי היו כבר תשעה אנשים בבית הכנסת ומה רבה הייתה שמחתי על כך שזכיתי להיות עשירי. אולם מהר מאוד העמידני הרב המקומי על טעותי. הוא תיאר בפניי את מעמדו של כל אחד מהמשתתפים, ומדוע הוא מסופק האם יש בעשרת האנשים אשר הגיעו בבוקרו של יום לבית הכנסת דין של מניין כהלכתו.
ברוך הוא יהודי מסורתי שבא כל בוקר לבית הכנסת להגיד קדיש על אמו שנפטרה לפני מספר חודשים. משה הוא יהודי, בן לאם יהודייה, אבל הוא חילוני ומחלל שבת בפרהסיא. גם ארנסטו הוא בן לאם יהודייה, אבל הוא ערל ולא נימול. רק לאחרונה החל לחזור בתשובה. יעקב נמצא בתהליך גיור אורתודוקסי והוא כבר נימול אבל עדיין לא טבל. אברהם סיים את גיורו, אבל בתהליך קונסרבטיבי.
מריאנו גם הוא יהודי כהלכה. הוא כיום בעל זהות וחזות נשית אבל עד לפני כמה שנים הוא היה גבר ועשה ניתוח לשינוי מין, אבל כיוון שיש לו יארצייט על אביו החליט לבוא לומר קדיש. סטיב הוא ילד קטן שעדיין לא מלאו לו י"ג שנה וכעת החל ללמוד לקראת בר המצווה שלו. חוסה הוא יהודי מומר. הוא נולד לאם יהודייה ואב לא יהודי, והחליט להתנצר וללכת באמונת אביו. רק לאחרונה החל להתקרב ליהדות ולבית הכנסת ולשוב לאמונת אמו, אבל הוא עדיין פוסח על שתי הסעיפים ופוקד את בית הכנסת לכבוד אמו ואת הכנסייה לכבוד אביו.
בנוסף לשמונת האנשים האלו עמדנו בבית הכנסת הרב ואנוכי. האם יש מניין? האם ציבור ייחודי זה הוא גם ציבור יהודי שיכול להשלים מניין? האם ייתכן שאדם יהודי הוא חלק מהקולקטיב האתני ואינו חלק מהקולקטיב הדתי?
המציאות המיוחדת והמוזרה שמצאתי בבית כנסת זה משקפת במידה רבה את הקיום היהודי בעולם. אנשים אלו שהשכימו לבית הכנסת משקפים כיום את מעגלי העם היהודי השונים והמגוונים וצריך לתת את הדעת כיצד להתייחס אליהם ולמצוא דרך לכבדם ולשלבם. מעל הכול, יש לתת את הדעת לתופעה ההולכת ותופסת מקום של כבוד בעולם היהודי הפוסט מודרני - אותם אנשים שתיארתי, על אף הספק ההלכתי בנוגע למעמדם הדתי, פוקדים את שערי בית הכנסת, מבקשים להתפלל ולשמור על אמונה יהודית ועל אורח חיים יהודי.
שאלות הלכתיות מרכיבות את הדילמה הזו: האם כל יהודי כשר למניין? האם אדם שהוא עדיין לא יהודי – כמו גר שמל ולא טבל, יצא מטומאת העמים ועדיין לא נכנס לקדושת ישראל - יכול להיות חלק ממניין? האם יהודי ערל יכול להשלים מניין או שמא חסר דבר מה במעמדו האישי? מהו המעמד ההלכתי של גבר שעבר ניתוח לשינוי מין – האם מוטלות עליו חובות הלכתיות כגבר או כאישה? האם יהודי שהמיר את דתו לדת אחרת ואף מבקר בכנסייה יכול להצטרף למניין? שאלות אלו ואחרות הטרידו את מנוחתי באותו בוקר בבית הכנסת.
מפאת קוצר היריעה לא אוכל להתייחס לכלל השאלות הללו, והמבקש יוכל למצוא התייחסות רחבה בדברי הפוסקים שעסקו בכך. ברצוני להעלות נקודות למחשבה ולדיון במצבים מורכבים אלו ולעצב מבט כולל ביחס לחשיבות קיום המניין בקהילות ישראל.
למרות גישתם של חז"ל, שלפיה מחלל שבת בפרהסיא הוא מומר לכל התורה כולה ואף ענוש כרת, לאורך הדורות האחרונים נעשה מאמץ גדול על ידי הפוסקים להרחיב את מעגלי המניין ההלכתי ולנסות לשמור על גישה אינטגרטיבית כלפי כל יהודי המבקש להצטרף למניין.
מונחים שונים כגון "אנוס", "אוכל נבלות לתיאבון", "תינוק שנשבה" (רמב"ם הלכות ממרים ג, ב), "אין בדור הזה מי שיכול להוכיח ואין מי שיקבל תוכחה" (ספרא, ויקרא יט, אות מג) וביטול המושג "מחלל שבת בפרהסיא" באו לעזרת הפוסקים כדי לצרף יהודים ולמנוע את הרחקתם. וכדברי הרב ווזנר שכתב: "אבל הא ודאי שאם הם באמת תינוקות שנשבו שמצווה לדבר אליהם באהבה ולקרבם אולי יתעורר ניצוץ הישראלי בקרבם לבא אל תחת כנפי השכינה" (שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן סא).
לדעת פוסקים אחרים אין כיום דין מחלל שבת בפרהסיא, מפני שהפרהסיא השתנתה או מפני שמי שמחלל שבת אינו עושה זאת להכעיס, וכפי שכתב הרב חיים דוד הלוי:
מחלל שבת בפרהסיא שנפסל מלהצטרף למניין עשרה היינו דווקא בזמנים הראשונים שידעו והעריכו חומר האיסור וגם רוב העולם הקפידו על שמירת שבת כהלכתה, והפורץ גדר נפסל. מה שאין כן בזמנינו שעינינו רואות וכלות ריבוי חילולי שבת, ורוב רובה אינם יודעים ואינם מבינים חומרת האיסור. בוא וראה שבאים הם לבית הכנסת ומתפללים וקוראים בתורה, ולא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו לאחר מכן לחלל השבת. ואולי שעל כגון אלה שהם כתינוק שנשבה (עשה לך רב, ה, עמ' סט).
נוסף לכך קיימת ראייה אסטרטגית ביחס לקירוב יהודים שהתרחקו לבית הכנסת ולמניין. בדבריו לקהילות האנוסים שנאלצו להמיר את דתם כותב הרמב"ם בסוף איגרת השמד: "איננו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם, אלא מקרבם ומזרזם לעשיית המצוות... וכשיבוא לבית הכנסת להתפלל, מקבלים אותו ואין נוהגין בו מנהג בזיון".
הרב חיים דוד הלוי מוסיף שיקול הקשור לקיומם של בית הכנסת והמניין כסברה להיתר: "ואם לא יצרפם (את מחללי השבת) הרי שבית הכנסת ייסגר ושומרי השבת יפסידו תפילתם. חובה עלינו לחפש דרך להקל...". כלומר - יש גם ערך לקיום בית הכנסת, המניין והתפילות כסמל לחיזוק הקיום היהודי.
ערכו של המניין בקהילות בתפוצות ישראל, ולמעשה גם בארץ, איננו בקיום מצוות תפילה בציבור בלבד, שהיא נשמעת תמיד כדברי הרמב"ם: "תפילת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים" (הלכות תפילה פ"ח ה"א). המניין הפך להיות סמל לזיקה של הציבור היהודי למסורת והוא תורם לליכוד הקהילה והשותפות הקהילתית. במובן זה, דווקא מניין שאינו מורכב מאנשים שומרי מצוות תורם למטרות אלו יותר מאשר מניין של אנשים דתיים אשר באים לקיים מצוות תפילה בציבור בלבד.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם