ראשי » יהדות » מגזין

הרבנית ימימה: רוצה שנשים יגידו 'וואו' על התורה

התופעה הסוחפת בעולם הלימוד הנשי, הרבנית ימימה מזרחי, לא מנסה לחקות את בית המדרש הגברי וגם לא נלחמת בו. לשיעורים שלה יש מטרה אחת: להעצים נשים. בריאיון היא מסבירה מדוע היא חולקת על הפמיניזם הדתי ולמה לא ניתן לשייך אותה לאף מגזר

הרבנית ימימה מזרחי היא ככל הנראה התופעה הסוחפת והמצליחה ביותר בעולם הלימוד הנשי היום. היא מוזמנת להרצאות בכל רחבי הארץ, ממלאת אולמות עד אפס מקום בהודעת ווטסאפ, ושיעוריה המוקלטים או המתומללים נמכרים לעשרות אלפי מנויות. אכן, הרבנית מזרחי היא דמות קסומה וממגנטת.

החיישנים החדים שלה קולטים כל שביב מידע והופכים אותו ל"תורה"; ההבעה שלה מתפרצת ונטולת מניירות. לא לחינם, הכניסה שלה אל בית הקפה בגבול רחביה־שערי חסד, שבו נערך הריאיון, נדמית כתנועה של ספר תורה שיוצא מארון הקודש. כל מטר מישהי עוצרת אותה כדי לחבק, לגעת, להגיד משהו.

אני מבהיר לה כבר בתחילה שאינני הולך לשאול אותה על הג'אגלינג בין הקריירה לגידול תשעה ילדים או על סוגיות בזוגיות, אלא לדבר על נושא אחד בלבד – לימוד תורה נשי. היא לא מסתירה את ההתלהבות שלה. "אתה לא מאמין כמה שנים אני מחכה לריאיון כזה. נמאס לי כבר מההתעסקות ב'היא מזרחית', 'היא אישה', 'היא אמא', 'איך את עושה את זה?'. אני כל כך צמאה לשיחה על התוכן".

יש בכלל דבר כזה "לימוד תורה נשי" כצורת לימוד מובחנת, או שמדובר בנשים שלומדות את התורה באותו האופן שבו גברים לומדים אותה?
"לימוד התורה הנשי הוא מת מצווה. יש המון לימוד תורה של נשים, כמים לים מכסים, אבל לימוד תורה נשי כמעט איננו קיים. רוב הלימוד הנשי היום הוא לימוד בצורה גברית שמחקה את מה שעושים בישיבות, או לימוד אקדמי. אני בכלל לא שם. ילכו להם הגברים אצל נגעים ואוהלות בכיף ובאושר. העולם הנשי בתורה הוא כל כך ענק ומלא שאני לא מוכנה לבזבז אנרגיה על לימוד שהוא לא רלוונטי".

אז מהו לימוד נשי?
"התורה אומרת 'כה תאמר לבית יעקב ותגד לבית ישראל'. זו אותה מטֶריה, אותו חומר, אבל צורת ההיגד חייבת להיות אחרת. ההבנה שלי היא שמהנסירה (בין הזכר לנקבה בסיפור הבריאה; י"י) מתחייב שוני עמוק בתהליך המסירה של התורה. לא יכול להיות אחרת. ללימוד הנשי טעם אחר, יש לו מוזיקה אחרת, פואטיקה אחרת. אני תמיד חוזרת ל'אש קודש' של הרבי מפיאסצנה. הוא מביא את הגמרא שמספרת שכאשר יאשיהו המלך היה במצוקה הוא פנה לחולדה הנביאה. המלך יכול היה לפנות גם לנביא ירמיהו אבל בחר בחולדה – 'מפני שהנשים רחמניות הן. היינו מפני שגם בגופן רחמניות יותר מן האנשים ולכן תמשיך יותר מהרה את הישועה'.

"איזה דיבור מדהים זה. חולדה היא נביאה כמו ירמיהו, אין לה שום בחירה ב'טקסט' שהיא מקבלת. הבחירה שלה היא באינטונציה. יאשיהו יודע שכשהוא יקבל את הדברים דרכה הוא יוכל לשאת את הגזרה הקשה, מפני שהטון שלה יהיה מרחם, מנחם, מזין, מבשר לידה. ה'אש קודש' הוא הראשון שהתייחס לאינטונציה הנשית שאני חפצה בה כל כך. התוכן יהיה אותו תוכן, אני לא אדיר את עצמי משום סוג של לימוד, לא מגמרא ולא מזוהר, אבל האינטונציה שלי תהיה נשית מפני שאני אישה, מפני שאני לא מוכנה שהנשיות תודר מלימוד התורה הנשי. זהו המת־מצווה שעליו דיברתי.

"יש הפרשות חלה, יש פעילות חברתית תורנית לנשים, יש נשים שלומדות בסגנון גברי. אבל אני מחפשת את המסר שיכול להיבלע. אני תמיד אומרת שהדיבר הראשון הוא 'אנכי ה' א־לוהיך' כי הוא מתכתב עם פסוק אחר – 'אנכי אנכי הוא מנחמכם'. למי ניתנה התורה? לאנשים שבורים, לניצולי שואה, לנכים. מה הם צריכים אם לא ליטוף אחד גדול?"

אבל זוהי בדיוק הביקורת של הפמיניסטיות הדתיות נגדך: שאת משרתת את הסדר הישן, שאת מאפשרת את המשך המבנה הפטריארכלי שלדעתן מדיר נשים באופן מובנה ורק מחפשת דרך להמתיק עבורן את הגלולה המרה. שבשורה התחתונה את נמנעת מלחולל מהפכה.
"באשר לטענה שאני לא מחוללת מהפכות, אני רוצה לשמוע כמה נשים מאלו שמלמדות תורה שנים ארוכות פוגשות תלמידות שאומרות להן - הפכת לי את החיים. אני יכולה להצביע על מספר לא מבוטל של נשים שאומרות לי את זה". הרבנית מזרחי משתהה רגע ואז אומרת: "איזה שוויצרית אני נשמעת, אה? אבל זה לא אני, זו התורה שהיא משיבת נפש, משיבה את נפש האדם. אני מאמינה שמהפכה לא חייבת להיות בצעקה, היא יכולה לבוא ברחמנות. הנשים הללו שלא מרשות לעצמן לקרוא את הטקסט באופן נשי לא מבינות עד כמה הן נעולות בקונספט גברי".

אז את לא פמיניסטית?
"הקריאה שלי במקורות לא באה ממקום לעומתי. אני לא פמיניסטית אבל בהחלט פמינינית. מבקשת להיות מי שאני במלוא המרחב, מבלי שאצטרך להעמיד את עצמי כל הזמן למבחן מול מרחבי קיום אחרים. למה לי לבזבז אנרגיה על זה? המדרש מספר שכשניתנו הדיברות כל דיבר ודיבר מילא את העולם בבשמים. כשאני נמצאת בדיבר אחד אני מודעת לכך שיש עוד דיברות, אבל כשהדיבר הזה נוכח הוא ממלא את כל העולם, הוא וואו, באותו רגע אין שום דבר אחר. כזו תורה אני רוצה, שיתעלפו לי בשיעור, שיהיה וואו כמו במעמד הר סיני".

בשיעור על פרשת תרומה התייחסה מזרחי לטקסט פמיניסטי שמתח ביקורת על סיפור המגילה, וטען שהאדרת דמותה של אסתר משדרת מסר פטריארכלי לא שוויוני: "כל הדיבורים האלה וכל השיעורים המודרניים בנוסח 'אסתר הקרבן המסכנה' הם השוביניזם בגרסתו הגרועה ביותר, והמון נשים מבלי משים משתפות איתו פעולה.

"מדברים על פמיניזם ולמעשה מצמידים לך שוב את תווית המוחלשת, המוטרדת, זו שסוחרים בה. זו שזקוקה להגנה של מוסדות פטרנליסטיים של המשפט, החוק והסדר כי אחרת איך תסתדר בעולם, ומאידך גיסא זו שפוחדים ממנה מפני שעל כל שטות היא עלולה להגיש תלונה. האישה ההיסטרית שצריך להיזהר מהטירוף שלה. 'היום כבר אי אפשר להגיד שלום לבחורה', את שומעת אותם אומרים.

"זו אצטלה של פמיניזם ושל הגנה. אבל מי זקוק להגנה הזו? החלש. ואנחנו לא חלשות. אסתר לא מסכנה. היא עוברת טרגדיה איומה אבל לא את זה היא רוצה שיזכרו לה. היא רוצה שיזכרו את האור המעלף שהיא בראה מעצמה. את האופן שבו היא הייתה דיירקט־אור במצב החשוך. מה עשיתם ממנה מסכנה? היא מהממת. נמאס לי, אומרת אסתר המלכה, שאתם מספרים לי או על נשים בחושך או על דירקטוריות. אני רוצה לספר את הסיפור שלי ושלךְ, ושלךְ, על אישה שעברה חושך – ואין אישה שלא ידעה חושך – ואיך היא הופכת אותו לדיירקט־אור. על הדירקטוריות האלה אני רוצה לדבר היום".

המחלוקת שלך עם הפמיניזם הרדיקלי הרבה יותר עמוקה. התורה שלך מבוססת כולה על תפיסה מהותנית, על הבחנה והבדלה יסודית בין מהות גברית למהות נשית, והן טוענות שהמהותנות היא אם כל חטאת שכן לא ייתכן "שונה אבל שווה".
"ברור. הן מתעלמות מכך שתחילת ההדרה היא שא־לוהים ברא לנו גוף אחר, גוף שונה. ה'אש קודש' שציטטתי קודם, מנסה לפענח את הסוד. הוא נכנס לתודעה של יאשיהו ושואל את עצמו: עומדת מולי אישה שהיא בדיוק כמו האיש, חולדה וירמיהו משמשים באותו תפקיד, מה ההבדל בינה לבינו, מדוע שאלך אליה ולא אליו? וההבדל היחיד שהוא מזהה הוא ההבדל שבגוף. הגוף שלה נברא שונה.

"מה זה אומר, שנשלח אותה להמרה? המסקנה היחידה האפשרית היא שיש קשר בין הגוף לנפש. אני מזהה קשר בין גברים שוביניסטים לנשים שוביניסטיות במסווה פמיניסטי. שניהם חושבים שההבדל הגופני מעיד על יתרון של אחד המגדרים רק שהפמיניסטיות נלחמות בזה. זהו בזבוז אנרגיה עצום, לא חבל? אתה יודע כמה תורה נשית הוחמצה בעולם בגלל הלעומתיות הזו שלא נותנת מקום לתורה הנשית להתפתח?".

הרבנית מזרחי איננה מתעלמת מביטויים מורכבים בנוגע לנשים במקורות אלא שהיא הופכת אותם על פניהם. כך, למשל, את הביטוי "נשים דעתן קלה" שנאמר על ידי רשב"י לאלעזר בנו כנימוק להחלטה לעזוב את בית הכנסת ולהסתתר במערה מהחשש שאשתו תעונה על ידי הרומאים ותגלה את מקום המחבוא, היא דורשת לשבח: דעתן של הנשים גמישה ומסתגלת ואיננה מקובעת. פירוש אחר שלה על הסיפור: לנשים יש נטייה מובהקת לגלות את הסוד. הן לא מסתפקות ברמת הפשט בעולם שיש בו סוד ולכן חותרות לחשוף אותו.

בקטע תלמודי אחר מסופר על אישה שהגיעה לביתה משיעור של ר' מאיר. בעלה הקנאי ביקש לפגוע בה ולא היה מוכן להכניסה הביתה עד שתלך ותירק בפרצופו של התנא. היא חזרה לשיעור, ור' מאיר שהיה רגיש לענייני שלום בית קלט את הסיטואציה וביקש ממנה שתירק בעיניו כדי לרפא אותו ממחלת עיניים.

שם דורשת הרבנית מזרחי: "זו שאלה שאני תמיד שואלת: מה, זה שלום בית? איך אתה מגבה בעל אלים? ואני ממציאה, ונראה לי שזו האמת, שכשהיא יורקת לו בעין הוא קורץ לה קריצה ענקית: 'יאללה, עזבי'. זו חכמה נשית אבודה. בעבר היה לנשים שׂכל לומר 'אז מה, אז הוא אמר'. הן לא לקחו ללב, הן לא האשימו מיד את עצמן בכול".

הקריאה שלך בטקסטים הללו היא קריאה חתרנית. הפמיניסטיות יגידו לך שאת מתעלמת מהצורה שבה חז"ל תפסו את הנשים.
"מה אתה חושב, שאני לא מודעת לפשט? אני לא רואה שר' מאיר משלים עם אלימות במשפחה? אבל כן, אני בוחרת לקרוא את הסיפור בקריצה ולהציע לו משמעויות חדשות. בשביל זה נבראו נשים בעולם, כדי להציע קריאה חדשה ויצירתית של הטקסטים. אגב, כשאני עושה את זה אני אציע גם את הפשט ואתן לתלמידות לבחור. יש לחז"ל אמירה לא פשוטה, 'יישרפו דברי תורה ואל יינתנו לנשים', ואני אומרת שאת הגווילים אפשר לשרוף אבל את האותיות אי אפשר לשרוף, ולכן אי אפשר למנוע תורה מנשים. דברי תורה ניתנו לנשים ואף ניתנו להן ראשונות, 'כה תאמר לבית יעקב'".

את מדברת על לימוד נשי ועל העצמת נשים אבל לא נותנת בשיעורים שלך כלים ללימוד אישי. יש בהם התייחסויות מפורטות לסיטואציות שמעסיקות נשים בחיים אבל אין דפי מקורות, אין לימוד מסודר של טקסטים ואין מתודולוגיה שהלומדת יכולה לרכוש ולהמשיך בעצמה בבית.
"נכון. כשאתה קורא 'פרשה ואישה' אתה מחזיק תמלול כתוב של שיעור פרונטלי. בשיעור המקורי את חייבת להיות אש ולפידים, את מעמד הר סיני. שיעור הוא התגלות, כך הוא אמור להתנהל והאמת העמוקה היא שאי אפשר לסכם ממנו שום דבר. אני כן אשאיר זיזים שבהם תוכל מי שרוצה להחזיק ולצלול אחר כך, אבל אסור באיסור חמור ששיעור ישעמם. לשיעור אינטימי במדרשה אביא דף מקורות, אבל בשיעור לקהל גדול אני מרצה טוטליטארית: עוף לא צייץ ופרה לא שלחה ווטסאפ".

למה, את פוחדת שיברחו לך?
"כן, אבל זה יותר עמוק: תורה שלא ערבה על שומעיה ככלה שערבה על בעלה מוטב לה שלא תיאמר. זה מדרש מפורש. אני לא אלמד תורה משעממת כדי לצאת אינטלקטואלית, ואני משלמת על זה מחיר כבד. זה חשוב לי בגלל שאני רוצה שנשים יפגשו את התורה ויגידו 'וואו', את זה חיפשנו. לפעמים נשים יוצאות מתוסכלות מהשיעור. רגע רגע, היא אומרת, ומה איתי, איזה כלים היא השאירה לי? את זה אני רוצה, את התסכול, את הפה הפעור. מה נראה לך, שאחלק דף מקורות? אני רואה דף מקורות ונובלת למוות. אני רוצה לשמוע את הכלי שהמקור עובר דרכו. מקורות יש בשפע. אני רוצה להיות דף מקורות בעצמי, אני בעצמי מקור. למה אישה לא יכולה להיות מקור, למה היא חייבת להסתתר מאחורי דפים?".

הרבנית ימימה מזרחי חוגגת בימים אלו 50. היא נולדה בקזבלנקה שבמרוקו בסמיכות למלחמת ששת הימים ונקראה על שם המלחמה ("אם הייתי נולדת אחרי יום כיפור היו קוראים לי כפרה"). בהמשך למדה באולפנת חורב ושירתה בשירות לאומי כמטפלת בקשישים. לאחר מכן הוסמכה כמשפטנית באוניברסיטה העברית ובהמשך גם כטוענת רבנית ("הייתי רק שלוש שנים עורכת דין והייתי גרועה בזה, אין לי תובנות בנושא").

היא נשואה לרב חיים, עורך דין בעברו, מקובל בישיבת "לשם" בירושלים מיסודו של רבי ציון ברכה. מעבר לגידול תשעת ילדיהם בני הזוג מזרחי מחזיקים בתנאים פיזיים מאתגרים את "אבני קדש" – ישיבה לנערים בסיכון במושב עמינדב. בשבוע שעבר החלה הרבנית מזרחי לשדר תוכנית אישית בימי ראשון בערב ברשת ב' של תאגיד השידור כאן.

ההבדל הבולט בינה לבין רבניות פופולריות אחרות הממלאות אולמות הוא רוחב היריעה התורני שלה. עולם התורה הנשי העמיד לא מעט דמויות בעלות התמחות צרה: אלו יכולות להיות מורות טובות לתנ"ך או לחסידות, למדרש או להלכה. ייחודה של הרבנית מזרחי הוא בשליטתה בקשת רחבה ועשירה מאוד של מקורות מוקדמים ומאוחרים: מהתנ"ך ופרשניו הקלאסיים, דרך סוגיות תלמודיות, מדרשים מתקופות שונות, מחשבת ימי הביניים, הזוהר, כתבי בעלי מוסר ומורי החסידות, ועד החזון איש והרב שלמה וולבה, הרב שג"ר והרב מנחם פרומן.

הכול מעניין אותה, ואת הכול היא תופרת במלאכת מחשבת אל מהלך השיעור השבועי הארוך והעשיר, יחד עם הערות על נושאים שבאקטואליה. מאפיין בולט נוסף שלה הוא השליטה המרשימה בשפה ומשחקי הלשון המרובים שבהם היא עושה שימוש בתהליך הפרשני.

בשיעור על פרשת אמור את מזכירה את מאמר חז"ל שמזכיר את הביטוי "דם נעכר ונעשה חלב" ונראה שמוסוות שם כוונות האר"י על ספירת העומר. את לומדת קבלה?
מזרחי נדרכת לרגע, ואז אומרת, "אתה רואה? זה אחד המחירים הקשים שאני נאלצת לשלם. אני חייבת להשטיח את הדיבורים הללו, ללעוס אותם ולרדד אותם. אני חייבת להיניק ושזה יצא דליל. אני נשמעת שוויצרית, זה נשמע מתנשא כי זה באמת מתנשא. כל הכיף שלהם זה לטפש אותי, לעשות אותי מזרחית, דוסית, אם לתשעה ילדים".

ממי את מתוסכלת, מהרבנים הגברים שלא מכירים בתורה שלך או מהנשים שמגיעות לשיעור?
"גם וגם. כשאישה זוכרת משיעור שלם רק קצה של בדיחה זה מתסכל, אבל אני אומרת לעצמי ימימה, זה מה שהיא היתה צריכה לקבל ברגע הזה".

השיעור עצמו לא בנוי כמהלך אחד עם התחלה אמצע וסוף אלא כאוסף של אייטמים על הפרשה והזמן, אך כשמעמיקים מגלים תמיד סיפור מסגרת חוזר. כנגד ארבע בנות דיברה ימימה: הרווקה המתוסכלת, העקרה המתוסכלת, הרעיה המתוסכלת והאמא המתוסכלת.

התחושה היא שמשהו לא עובד אצל הנמענות של השיעור שלך, שהחיים שלהן דפוקים. החיים באמת כל כך דפוקים?
"למי אתה חושב שהקב"ה נתן את התורה, למי שמחפש רק העשרה אינטלקטואלית או לדפוקים? מה הוא ראה במעמד הר סיני? אנשים דפוקים. הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. אני לא באה להשביע שבעים. אני באה לסייע לנשים עם התמודדויות לא פשוטות להישאר עם הראש מעל המים, לעזור להן לקום בבוקר עם חיוך, לחזק להן את האמונה. 'רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך', אומר הפסוק. התורה היא רטייה קרה לנפש, שיעור לשבורים. אבל לא למי שמתכוונת להתבוסס במקום השבור אלא למי שמוכנה להגיע לגבוהה שבברכות, ל'ואולך אתכם קוממיות', בקומה זקופה".

האדמו"ר מקומרנא סיפר פעם שאנשים מאוכזבים ממנו, הם מגיעים אליו כ"בבא" והוא עונה כפסיכולוג, במקום פתרונות מיסטיים הוא שולח אותם לעבודה. את לא מתנזרת מכובע ה"בבא". נשים עומדות בתור ארוך כדי לקבל ברכה.
"אני לא יודעת אם אני ראויה לברך, אבל האישה שבאה לקבל ברכה בוודאי ראויה להתברך, ואם היא מבקשת מדוע שאמנע זאת ממנה?"

הורתך ולידתך במוסדות הציונות הדתית אבל ילדייך לומדים במוסדות חרדיים. בין תלמידותייך יש חרדיות ליטאיות, ספרדיות, חסידיות, סרוגות וחילוניות. איפה למקם אותך בסקרים של הלמ"ס?
"המגזר שלי הוא המגדר. 'נשים עם בפני עצמם', אומר עולא, ואני שייכת למגזר הנשים באשר הן. בסוף כולנו מתעניינות באותם דברים, החילונית מרמת השרון והדוסית עם 12 ילדים מקריית ספר. כשהגעתי לטכניון אמרו לי: תיזהרי, הסטודנטיות אינטלקטואליות ואת צריכה להתאים את השיעור. השיעור היה בסוף בדיוק אותו הדבר. השליחות שלי היא לגלות לנשים שהן מהממות".

באחד משיעוריה אמרה: "אנחנו דור שעשה אלילות מהמין הגברי. בימי השופטים הייתה עבודה זרה שקראו לה 'הבעל', ואנחנו נתקענו באותו מקום. הם צעקו 'הבעל עננו', ואנחנו צועקות 'הבעל עננו'. הבעל לא יציל אותך. קחי אחריות על החיים שלך. אל תטילי הכול על בן הזוג. אני משתגעת כשאני רואה נשים נמוכות רוח. זה לקוח מהעולם הנוצרי, והרבה מזה באשמת הפמיניזם הלוחמני שאמר 'אל תיתני להם להשפיל אותך' ופעל מתוך משנה של נחיתות. אישה יהודייה היא דבר מלכותי, מורם מעם, מי יכול להשפיל אותה. הנשים העצובות הן המחלה של הדור שלנו, ומשם נובעות הרבה בעיות".

יש סיכוי שנראה אותך בעתיד מעבירה שיעורים גם לגברים?
"אני מאמינה שהפרדה מלאה היא יתרון. ראה את החברה החרדית, האישה שם היא מלכות, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה. יש שם מרחב של מאה אחוזי ביטוי לנשים, בניגוד לחברה מעורבת שבה הביטוי הנשי הוא בחצי כוח. יש חלום של ר' נחמן שבו הוא רואה נשים רוקדות בתוך ישיבה. הוא מביט במרחב הקיום הזה בסמי־קנאה מבחוץ. אני מאוד אוהבת את הציור הזה כדימוי למרחב הנשי".

מעניין אותך להשפיע על תלמידי חכמים גברים, ליצור איתם שיח?
"אין לי עניין להשפיע על גברים, התורה הנשית מונחת בקרן זווית וכל הרוצה ליטול יתעשר, ואם לא רוצה שילך. רבנים מעתיקים את השיעורים שלי בלי בושה ודורשים אותם בבית הכנסת מבלי לתת קרדיט. הם לא יעזו להגיד שהם דורשים תורה ש'פרנקית' כתבה. אני דמות שיוצרת תסכול כי אני לא צדקנית. הקנאה מניעה. אני מחפשת את השומעת שתגיד לעצמה עליי, מה היא חושבת את עצמה? אני מעוניינת בתסכול הזה. המטרה שלי היא להעצים את הלימוד הנשי, שנשים יאהבו את התורה, שלא יפסיקו ללמוד בה, לסלסל בה, שאישה תסתובב בעולם בעיניים של לומדת.

את מאוד מחוברת לאקטואליה, ממאמרי מערכת פרובוקטיביים ב"הארץ" ועד ללהיט החדש של סטטיק ובן אל תבורי.
"לגמרי, אני מתה על זה. בנוגע ל'הארץ', אם כבר מדברים על לשון הרע, אז אני שמחה שעושים את זה טוב, עם עברית משובחת וניסוחים קולעים ומדויקים. השמאל הרדיקלי סובל מהדרה, הם מודרים לגמרי מהשיח היהודי, מזלזלים ברוחניות שלהם, ומצד שני הם גם פוגשים הרבה דתיים נטולי כל זיקה לרוחניות, ולכן הביקורת שלהם צודקת. על הפסוק 'וכי ימוך אחיך' אומר אור החיים הקדוש שכאשר יהודי מתנמך ברוחניות גם הקב"ה נהיה 'מך'. זה מדהים, כשאנחנו מנמיכים אותם גם ה' נהיה נמוך. החילונים רוצים שיכירו ברוחניות שלהם, מבקשים לגיטימציה לחלק שלהם בתורת משה. לכן אני מאמינה להם ומציעה להם לא להמשיך לשבת בחוץ".

איך את מכינה את השיעור?
"אני דוגרת את עצמי לדעת. זה מתחיל בערב שבת, וביום השבת לאחר הסעודה. בבקרים אין לי טלפון ואין מיילים ואין פגישות. כל בוקר אני מתפללת לרוח הקודש, שהחונן לאדם דעת יגלה לי את מסתוריו. אני יורדת לספרייה וקודם כול רואה פנים של אישה, אישה ספציפית שכל השיעור מכוון אליה. כל שיעור אני מכינה לאישה אחת, ואז אני שולפת ספר אקראי ומתחילה את המסע. התוצאה לפעמים מדהימה"

"זה התחיל מהבית. סבא שלי, הצדיק העצום ר' חיים שושנה, היה דיין בבית הדין הגדול במרקש ובבאר שבע, בלשן ופייטן שכתב את 'אעירה שחר'. המילים האחרונות שאמר לי היו בערבית מרוקאית – תלמדי, רק תלמדי. במשך כל השנה הוא היה מלמד אותנו תורה, מושיב אותנו ללמוד בשבתות נביאים וכתובים וגמרא עד שהיינו בוכים, ובחופשים מלמד אותנו שפות: גרמנית וערבית ולטינית וצרפתית. אמא הייתה קוראת לנו את מגילת אסתר ממגילה כשרה".

זה מזכיר לי את הרב פרומן, שאמר פעם שאת רוח הקודש הוא רואה בלימוד.
"בדיוק ככה. פתאום משהו מאיר, רעיון שחשבתי עליו מתחבר. כאישה שלומדת בשפה נשית יש לי פריבילגיה אדירה. אני לא כבולה לכלום. אתם למדתם שנים גמרא ושו"ע וגם אם אתם רוצים לעוף בלימוד יש לכם שלשלאות על הרגליים. הישיבות קיבעו אתכם ואתם פוחדים מלגשת אל המקורות בגישה יצירתית. אנחנו באנו לעולם כדי לפתוח מחדש את המרחב היצירתי הזה. ליצור, ליצור וליצור".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg