ראשי » יהדות » העולם היהודי

איך הפכה גאורגיה ליעד מועדף על הישראלים?

בכל שנה פוקדים את גאורגיה עשרות אלפי תיירים ישראלים, וכנראה שהם יודעים למה: למדינה הקרובה, הזולה ומסבירת הפנים יש לא מעט מה להציע. עכשיו הגיע הזמן גם להכיר את עברה היהודי המפואר

בשנת 2015 ביקרו בגאורגיה כ-50 אלף ישראלים. בשנה שלאחריה כבר הוכפל המספר, והוא הולך וגדל כל הזמן. ישראל היא המדינה השישית בדירוג המדינות שמהן מגיעים תיירים לגאורגיה בשנים האחרונות, כשכמעט כל המקדימות אותה חולקות עמה גבול משותף המקל ומוזיל מאוד את ההגעה אליה. במילים אחרות: ישראל היא אחת מספקיות התיירים החשובות של גאורגיה בשנים האחרונות. בשביל הגאורגים, שלא משופעים בתעשיות היי-טק ופרנסתם נשענת על תעשייה מסורתית, תחום התיירות הוא אחד החשובים ביותר: למדינה מגיעים מדי שנה למעלה משישה מיליון תיירים. לשם השוואה, לישראל הגיעו בשנת 2016 קצת פחות משלושה מיליון תיירים.

צריך לומר את האמת: מעטים מאוד מהתיירים הישראלים, שמציפים את גאורגיה מאז הסתיימה המלחמה עם רוסיה בקיץ 2008, מגיעים אליה בגלל עברה היהודי המפואר. רובם מחפשים – ומוצאים – את מה שרובנו יודעים על גאורגיה: ההרים הנישאים והמושלגים של הקווקז הגבוה, הנהרות והנחלים השוצפים תמיד, הירוק העמוק שמלווה אותך כמעט באשר תלך, הכנסת האורחים, וגם המחירים הזולים יחסית.

אבל סיפורה של יהדות גאורגיה הוא חלק אינטגרלי מהסיפור ההיסטורי של גאורגיה כולה, ולכן שווה להתעכב עליו. אולי לא לנסוע במיוחד בשבילו לגאורגיה – אף שגם את זה עושים לא מעט, בעיקר צאצאי גאורגים שעלו ארצה וכעת עושים טיולי שורשים – אבל ודאי להקדיש לו יום או יומיים אם כבר הגעתם לאחת המדינות היחידות בעולם שבה תוכלו להצהיר בריש גלי על היותכם יהודים וישראלים, ולקבל בתמורה שטיח אדום פרוש לרגליכם ולא מבטים עוינים או אדישים.

לסיפורה של יהדות גאורגיה ישנן כמה התחלות, וכל אחד יכול לבחור את הנקודה המדויקת שבה הוא מעוניין למקם את ראשוני היהודים שהתיישבו במדינה. חלק מהכר הנרחב הזה קשור להיסטוריה הארוכה של גאורגיה עצמה, כאשר העדויות הראשונה לממלכה גאורגית מופיעים כבר במאה ה-12 לפני הספירה, כלומר כ-200 שנה לפני הופעתו של דוד המלך על בימת ההיסטוריה היהודית. על פי ספר דברי הימים של האומה הגאורגית, היהודים הראשונים הגיעו לממלכה לאחר כיבוש ירושלים על ידי נבוכדנאר בשנת 586 לפני הספירה. דעה אחרת טוענת כי יהודים הגיעו לעיר מצחטה לאחר שהוגלו על ידי אספסיאנוס במאה הראשונה לספירה, והצטרפו ליהודים שכבר גרו במקום.
 
גאורגיה היא מדינה נוצרית דתית מאוד, והכנסייה הגאורגית האורתודוקסית הינה אחת העתיקות בעולם. החלק המזרחי של המדינה, ממלכת איבריה דאז, קיבלה על עצמה את הנצרות כבר בשנת 330, בין חמש הממלכות הראשונות בהיסטוריה. החלק המערבי של המדינה, שנשלט על ידי הקיסרות הרומית, השלים את ההתנצרות עד למאה השישית. גם בסיפור הזה קשורים יהודי גאורגיה. לפי האגדה המקובלת במדינה, יהודי בשם אליאס, סוחר גאורגי עשיר, עלה לרגל לירושלים והיה עד לצליבת ישו. הוא הצליח להשיג חתיכת בד מבגדיו והביא אותה לעירו.

הקשר הפיזי בין הנצרות לגאורגים נעשה אם כן על ידי בן העדה היהודית. וכאן מגיע הטוויסט שהופך את גאורגיה לייחודית: כמעט בכל מדינה אחרת, ודאי במערב, נוצר מתאם כמעט מושלם בין חוזק האמונה הדתית הנוצרית לשנאת יהודים ולרדיפתם. בגאורגיה זה לא קרה אף פעם. באופן שמזכיר את היחס הפרוטסטנטי-אוונגליסטי ליהודים – כמי שצריך לשמור עליהם עד שיזכו לגאולה בעצמם – הגאורגים מעריכים, כמעט מעריצים, את היהודים. אלא שבניגוד לתורה האוונגליסטית, שהייתה צריכה ליצור תורה שלמה שמתנגדת לנצרות הקתולית רודפת היהודים, בגאורגיה היחס כלפי היהודים הגיע והוטמע בחברה בצורה הרבה יותר טבעית וראשונית.

 
בשיאה, סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה ה-20, מנתה הקהילה היהודית בגאורגיה כמאה אלף איש. כמחצית ממנה חיה בעיר הבירה, 40 אלף איש. חלק ניכר מיהודים אלה אינם גאורגים שורשיים, אלא פליטים מאירופה שהגיעו לטבילסי מאימת הנאצים ומצאו שם את מבטחם. בכותאיסי, העיר השנייה בגודלה בגאורגיה, נשמרה הקהילה היהודית העתיקה, ומנתה אז כעשרים אלף נפש. כיום, מעטים מגיעים לכותאיסי. העיר די אפורה, והאטרקציה התיירותית היחידה סביבה היא מערת הנטיפים הגדולה והמרשימה פרומתאוס. מי שכבר מגיע לכאן כנראה עושה את דרכו מהבירה טביליסי לעיר הנופש בטומי שלחוף הים השחור. אבל אנחנו, קבוצת עיתונאים אורחי ממשלת גאורגיה, דווקא עוצרים בכותאיסי בכדי לבחון את עברה היהודי.

במתחם בתי הכנסת, שפארו ועברו ניכר גם היום, אנו פוגשים את אחד היהודים הבודדים שנותרו כאן בשביל לשמור על הגחלת. זהו גבאי בית הכנסת, משה בלוואשווילי. הוא מספר שכיום חיות בעיר כששים משפחות יהודיות. רב, מוהל ושוחט מגיעים לכאן מדי פעם מטביליסי בכדי לספק להן מזון כשר וצרכים יהודייים נוספים. תפילות מתקיימות כאן כיום בעיקר בשבתות וחגים. בלואשווילי מדדגיש כי העלייה בשנות ה-70 נעשתה מטעמים ציוניים גרידא, ולא מטעמי רדיפות או פרנסה. כשאנו מתעקשים לשאול על אנטישמיות, הוא מביט בנו בעיניים משתוממות: "אף פעם לא הייתה כאן אנטישמיות, היחסים עם הגיאורגים הם כמו בין אחים".
 
היחסים בין הגאורגים לשכניהם היהודים היו כאמור טובים, אך צריך לציין שהיו גם התפרצויות פחות נעימות, כששני המקרים הידועים ביותר הם עלילות דם שהתרחשו במחצית השנייה של המאה ה-19. אולם הגאורגים, וגם יהודי גאורגיה שנותרו, מדגישים כי מדובר ביוצאי דופן שאינם מעידים על הכלל.

מעבר להיסטוריה המעניינת של גאורגיה ושלל בתי הכנסת שבהם ניתן לבקר כיום – לא רק בבירה ובכותאיסי אלא בארבעה מקומות נוספים ברחבי המדינה – המטייל הדתי ימצא בגאורגיה מענה הולם לצרכיו הבסיסיים: בטביליסי פועלות כיום לא פחות משלוש מסעדות כשרות. האחת, "קינג דייויד", נמצאת צמוד לבית הכנסת הגדול המקומי, שהומה אדם בכל ימות השבוע, בעיקר בזכות התיירים הישראלים הרבים שפוקדים את המקום בשנים האחרונות. השנייה היא "ירושלים", שנמצאת ליד רחוב ירושלים שאליו מובילה כיכר ירושלים. השלישית פועלת בבית חב"ד, שמהווה מקום מפגש, אוכל ולימוד, ולמעשה הלב הפועם של הקהילה היהודית-דתית של גאורגיה כיום.
  
הכותב היה אורח ממשלת גאורגיה

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg