עדינה בר-שלום: 'לא אצביע ש"ס בבחירות הבאות'
בתו של הרב עובדיה מאוכזבת מהמפלגה: "בבחירות הקודמות חשבתי שנכון לתמוך בה בשביל שתשרוד. לא אחזור על הטעות הזו". היא גם מבכה את סגירת "המכללה החרדית ירושלים" - מפעל חייה שקרס - וכועסת על המערכת שלא מבינה את צורכי הציבור החרדי
בבחירות הבאות לכנסת, עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, לא מתכוונת להצביע ש"ס. "ש"ס שאבא הקים כאבה את כאבו של כל אדם ואדם, ועשתה ככל יכולתה להעצים את הציבור שאין לו פה", היא מסבירה. "היום זה לא כך".
תצטערי אם ש"ס תתרסק בבחירות?
"הפרק הזה בחיי הסתיים".
זה לא הפרק היחיד שמסתיים בחייה של בר-שלום. ביום שני שעבר היא הגיעה בפעם האחרונה למשרדי "המכללה החרדית ירושלים", ואספה משם את חפציה האישיים. אחרי 17 שנים שבהן העמידה תלמידים ובעיקר תלמידות הרבה, נאלצה בר-שלום לראות את הגולל נסתם על המכללה, שנסגרת עקב קשיים כלכליים וירידה במספר הנרשמים.
כשעמדה בפני כיתת הסטודנטיות המסיימות תואר ראשון בעבודה סוציאלית, גרונה של בר-שלום נחנק. "זה יום שהוא בדרך כלל חגיגי מאוד", היא מספרת לנו, "אבל הפעם כמעט בכיתי. זה היה נורא".
מה אמרת לתלמידות?
"דיברתי איתן על השליחות שלהן, על הערכים שהן צריכות להעביר הלאה. איחלתי להן שתמיד יישארו נאמנות לעצמן, ואמרתי שאני מקווה שהן לא יהיו הנשים החרדיות האחרונות שלומדות בירושלים עבודה סוציאלית".
רק לפני שלוש שנים זכתה בר-שלום לכבוד כפול - פרס ישראל על מפעל חיים בשל תרומה מיוחדת לחברה, והדלקת משואה ביום העצמאות. במשרדה צברה אינספור תעודות הוקרה והערכה. אבל משנקלעה המכללה לקשיים, היא מצאה את עצמה מתרוצצת לשווא בין משרדי הממשלה, בניסיון לגבש פתרון. ברגע האמת, גם בש"ס הפנו לה עורף. "ציפיתי שיעזרו לנו לגייס כספים כדי לסגור את החוב שלנו, שעמד על 5.5 מיליוני שקלים. ציפיתי שיילחמו איתי. התאכזבתי".
עבור בר-שלום, המכללה לא הייתה רק מקום עבודה, אלא מפעל חיים. הילדה החרדית שהוריה מנעו ממנה ללמוד בתיכון עיוני, מי שגנזה את חלומה על קריירה כפסיכולוגית, זכתה לעמוד בראש מכללה שבה למדו בין השאר גם פסיכולוגיה. האב שבעבר חסם את דרכה, הפעם עודד אותה להמשיך הלאה, למרות העלבונות והפשקווילים שספגה. "המכללה החרדית לא הייתה קמה בלי אבא שלי. אני הייתי רק הפועלת בשטח. בלי שהוא יגיד לי 'זה בסדר, לכי ותוציאי לנו אנשים אקדמאים שיישבו בדירקטוריונים, במוקדי ההשפעה, שיסייעו לחברה החרדית ולכלל החברה' - המקום הזה לא היה קיים. זה ברור לגמרי, ואני מרגישה שאכזבתי אותו".
מה אבא היה אומר לך, לו היה חי היום?
"להמשיך ולהילחם, לעולם לא להרים ידיים. וזה מה שאני מתכננת לעשות".
הרבנית עדינה בר-שלום (72), אם לשלושה וסבתא ל-15, מתגוררת בשכונת בית-הכרם בירושלים. כנערה היא רצתה ללמוד בתיכון עיוני, אלא ששם נדרש שכר לימוד מכובד שלמשפחת יוסף לא הייתה אפשרות לשלם, ואילו התיכון המקצועי היה חינמי. עדינה לא התייאשה: בפניה עדיין הייתה פתוחה האפשרות לעבור מבחני סקר ולקבל מילגה. "המנהלת הגיעה אלינו הביתה, והסבירה להורים שלי שהם יכולים להיות בטוחים שעדינה תזכה במילגה. אמא שלי אמרה לה 'מצוין, מתי המבחן?'"
להפתעתה של עדינה, כשהגיע יום הבחינה נעלו אותה הוריה בחדרה ולא נתנו לה לצאת. הם רצו שתלמד בתיכון המקצועי, תעבוד כתופרת ותוכל לפרנס את משפחתה. הבת בכתה, אך ללא הועיל. "כשהייתי בת 14 באמת כעסתי עליהם", נזכרת בר-שלום. "אבל אחרי חמש שנים כבר פרנסתי משפחה מתפירה, ואחר כך גידלתי את הילדים במקביל לעבודה כמעצבת. הרגשתי מלכת העולם, כל כך נהניתי".
בגיל 31 היא השלימה לימודי עיצוב אופנה בשנקר. אחיותיה הקטנות ממנה כבר נשלחו לתיכונים עיוניים. "אבא השתנה עם התקופה", היא אומרת. "הוא הבין שאפשר להתפרנס גם בלי ללמוד מקצוע כבר בתיכון. להקמת המכללה הוא דחף אותי מתוך הכרה בחשיבותה של ההשכלה".
בר-שלום עצמה הייתה אולי ממשיכה בקריירה שלה כמעצבת אופנה, אילולא בתה חני שמעוני. הבת, שעבדה כאחות, ראתה שאחיות ותיקות פחות ממנה אך בעלות תואר ראשון זוכות לקידום, בעוד היא נשארת מאחור. "הבנו את המחסום, והרשינו לה ללכת לאוניברסיטת תל-אביב ולהשלים תואר", מספרת בר-שלום. "הבנו כמה זה נחוץ גם כדי להתפרנס, וגם כדי לא להיות מנותקים. אז גם הבנתי שאם את רוצה להתקדם, קיימות רק שתי אפשרויות: או שאת משתלבת במקום שלא מתאים לך, ואז ההורים שלך מתים מפחד - או שאת מוותרת ונשארת למטה. לא הייתה בעצם אופציה אחרת. כמה שנים אחר כך הגעתי למסקנה שכולנו צריכים לעלות למעלה ושיהיה לנו שוויון הזדמנויות, בלי לבטל את הערכים שעליהם גדלנו".
היא פנתה לפרופ' נחמיה לבציון ז"ל, אז יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה. "אמרתי לו שאני רוצה להביא את החרדים לאקדמיה, וכך כל עם ישראל יצא נשכר". לעזרתה נחלצו גם פרופ' דניאל שפרבר, שהיה אז חבר במל"ג, וגורי זילכה, מנכ"ל המל"ג לשעבר. הרבנית מזל עמאר נבחרה לשמש כמנהלת הרוחנית של המוסד האקדמי המתרקם.
בשנים הראשונות היו הלימודים במכללה החרדית מיועדים לנשים בלבד, ועם הזמן הם הורחבו גם לגברים. המכללה הציעה בין השאר לימודי עבודה סוציאלית, קלינאות תקשורת, ייעוץ חינוכי, מדעי החברה, מדעי המחשב ואפילו פסיכולוגיה. לאחר שהסטודנטים ביקשו תוכניות לתואר שני, פתחה המכללה גם מסלולים כאלו.
ההתנגדות מצד הנהגת הציבור החרדי הייתה חריפה. פשקווילים בגנותה של בר-שלום נתלו ברחובות, אך היא, מגובה באביה, עמדה כנגדם בעוז. עם הזמן פחתה ההתנגדות, ובמגזר החרדי הלכו ונפתחו מוסדות רבים נוספים שהעניקו השכלה גבוהה. הצרות האמיתיות החלו בשנת 2011, כשפרופ' מנואל טרכטנברג, אז ראש הות"ת, גיבש תוכנית חדשה לשילוב חרדים באקדמיה. המסקנה המרכזית שלו הייתה כי יש להקים עבור החרדים מסלולים נפרדים בתוך המכללות והאוניברסיטאות הקיימות, במקום להפעיל מוסדות לימוד ייעודיים למגזר.
"פרופ' טרכטנברג רצה להגדיל את מספר החרדים באקדמיה", אומרת בר-שלום, "אבל במקום לכנס שולחן עגול, לשבת עם הציבור החרדי ולשמוע את דעתו, הוא ישב עם אנשי האקדמיה שמכירים את החרדים מרחוק. הם יצאו מנקודת הנחה שהחרדים כבר התרגלו לאקדמיה, ולכן קבעו שכדאי כבר לפתוח מרכזים חרדיים בתוך המוסדות הוותיקים, וכך הרמה של המסלולים האלה תעלה בזכות הסמיכות למוסד הלימוד העיקרי. הנחה נוספת שלהם הייתה שאם חרדים ירצו ללמוד מקצוע מסוים ולא תהיה להם הזדמנות לעשות זאת במסגרת מותאמת, הם יוותרו על העקרונות שלהם ופשוט ילכו לאוניברסיטה. זה מראה עד כמה הם לא מכירים את החרדים. עובדה שהיום, אחרי חמש שנים, מספר הגברים החרדים באקדמיה ירד משמעותית".
בעקבות ההחלטה של הות"ת הועבר כרבע מפעילות המכללה החרדית למכללת הדסה, ובר-שלום איבדה תלמידים רבים. שינוי נוסף שנבע מיישום תוכנית טרכטנברג היה צמצום מספר התלמידים מהמגזר החרדי-לאומי והדתי-לאומי שרשומים במוסדות המיועדים לציבור החרדי. העיקרון היה שרק סטודנטים חרדים ישבו בכיסאות שהוקצו למסלולים האלה, ומיהו חרדי? כל מי שלמד במוסד שאינו מוכר באופן רשמי.
עד לשנת 2012, כ-30 אחוזים מהסטודנטים והסטודנטיות במכללה החרדית היו כאלה שאינם שייכים למגזר החרדי. חלקם היו תלמידים מישיבות כמו מרכז הרב והר המור, שפנו לבר-שלום וביקשו ממנה לפתוח מסלול ללימודי עבודה סוציאלית לגברים. אחרים השתלבו במכללה בלימודי לוגיסטיקה, פסיכולוגיה ועוד. "למעשה בלי אותם תלמידים שהגיעו מהמגזר החרדי-לאומי, לא הייתי יכולה לפתוח כיתות. כמה חרדים כבר רוצים ללמוד עבודה סוציאלית?", אומרת בר-שלום.
גם בנות חרד"ליות שהעדיפו לימודים באווירה תורנית ונפרדת נרשמו בעבר למכללה שלה, וגם חב"דניקים. המוסדות העצמאיים של החסידות מוכרים על ידי המדינה, ולכן כשהוחלט שהלימודים במכללה מיועדים לחרדים בלבד, הודרו ממנה החב"דניקים. לדברי בר-שלום, בשנה אחת קיצצו לה תקציב לשמונים סטודנטיות, יותר ממיליון שקלים, רק כי הן היו מחב"ד.
"אמנם חלפו כמעט שני עשורים מאז שהחלה מהפכת ההשכלה הגבוהה במגזר החרדי", היא אומרת, "אבל זה עדיין לא בקונצנזוס. בא טרכטנברג ואומר 'אם לא תקבלי חרד"לים, יבואו אלייך יותר חרדים'. כאילו עצם הלימוד המשותף מפריע לחרדים. זה ממש לא נכון. זה לא שחרדים נמנעים מלבוא לאקדמיה כי לומדים שם גם חרד"לים. הם לא באים בגלל תפיסת עולם שמתנגדת ללימודים אקדמיים".
לדברי בר-שלום, השילוב בין שתי האוכלוסיות דווקא נתן ערך מוסף לכל אחת מהן. "הבנות החרד"ליות יודעות לשאול שאלות, הן לא עושות למרצים הנחות. לעומתן הבנות החרדיות באות עם תפיסה שמה שהמרצה אומר זה 'כזה ראה וקדש'. הן לא יעמידו אותו על טעות, ואם תהיה להן תלונה על מרצה הן לא יגידו את שמו, כדי שחלילה לא יפוטר וזה יהיה על מצפונן.
"לא כל המרצים אצלנו דתיים. חלקם רחוקים מתפיסת העולם הדתית, וגם מרצים שחובשים כיפה דיברו שטויות מדי פעם. מרצה דתי בקורס אנתרופולוגיה אמר שברית המילה זה טקס פגאני כמו מילת הנשים באפריקה. כשמרצה אומר דבר כזה, נערה חרד"לית נותנת לו בשיניים - איך הוא מסוגל לעשות את ההשוואה. נערה חרדית לא תענה לו, היא תצא החוצה ותספר זאת להנהלת המכללה".
ומה למדו הבנות החרד"ליות מהחרדיות?
"החרדיות תרמו לכיתה את התום ואת הכבוד לערכים. תום זה דבר שמאוד חסר היום. לא הייתי צריכה להעיר על משמעת ועל ערכים. השילוב הזה עבד טוב, וכולן כיבדו את כולן".
כשנקלעה לקשיים, ניסתה בר-שלום לפנות בבקשת סיוע גם לרבני הציונות הדתית. "כיתתי רגליים, הסברתי שזה חשוב לבנים ולבנות שלהם, וקיוויתי שזה יעזור. חלקם עשו השתדלות, חלקם ניסו להפעיל לחצים, אבל זה לא הלך".
גם אל הרב יצחק לוי, יו"ר המפד"ל לשעבר, היא הגיעה. "הוא אמר לי שבעיניו זה לא רעיון טוב, שסטודנטים מהציבור החרד"לי ילמדו אצלנו. סיפר שהוא למד באוניברסיטה, ומרגיש שזה בסדר גמור: 'אנחנו משתלבים, וצריכים להיות בכל מקום. אני לא רוצה לשלוח את הבנות החרד"ליות שיתחרדו לנו'. כנראה כך חושבים כולם, והוא היחיד שאמר את זה. אני מניחה שזה גם מה שנפתלי בנט חושב".
אין מכללה או אוניברסיטה שלא סובלת מגירעון, אומרת בר-שלום. "אני לא חושבת שהיה צריך לסגור מוסד אקדמי בגלל חוב כזה. חשבתי שאם אני אתעקש הות"ת יוותרו, אבל נוצר מצב שבו הייתי חייבת להביא את הכסף או לסגור. ולא היה לי מהיכן להביא את הכסף".
לדבריה, היא קיוותה והאמינה שפרס ישראל שבו זכתה יעניק לה מעין חסינות. "הרגשתי שאף אחד כבר לא יעז לפגוע בנו, כי הנה, יש לנו הכרה מהמדינה". מי שהעניק לה את הפרס היה שר החינוך דאז, הרב שי פירון. "אם הוא היה שר החינוך היום, המכללה לא הייתה נסגרת. הוא נלחם אבל טרכטנברג גבר עליו, לא משום שפירון היה חלש אלא משום שהוא היה זמן קצר בתפקיד. צר לי לומר את זה, מפני שמשתמעים מזה הרבה דברים בין השורות, והמבין יבין".
ניסית להיפגש עם בנט?
"פגשתי אותו רק אחרי שקיבלתי הודעה בכתב על סגירת המכללה. אפילו לא חשבו לקרוא לי לפגישה פנים אל פנים. בנט אמר לי שהוא מצטער, אבל הוא לא חושב שיש לו אפשרות לעזור. היה גם מי שהטעה אותו לחשוב שזה מה שאני רוצה, משום שאני לא מצליחה לשלם את החוב של המכללה".
בר-שלום הודפת בתוקף טענות שנשמעו השבוע מצד גורמים שונים בסביבת השרים בנט ודרעי, כאילו לא עשתה די להצלת המכללה. "חמש שנים טורטרתי, רצתי ממקום למקום כי קיוויתי והאמנתי שהמכללה תשרוד. איך אפשר לומר שלא עשיתי די".
נשמעו טענות שלפיהן המכללה לא התנהלה נכון מבחינה אקדמית, והרמה לא הייתה מספקת.
"הרמה אצלנו הייתה בין הגבוהות בארץ, ויעידו על כך הבוגרים שהשתלבו בשוק העבודה ואלה שהמשיכו באקדמיה. יותר מחמישים אחוז מבוגרי המכללה סיימו תואר שני. קרוב לארבעה אחוזים מהבוגרות כותבות דוקטורט. זה מספר זהה לאוכלוסייה הישראלית הכללית, ובתואר השני הנתון שלנו הוא אפילו יותר מהאוכלוסייה הכללית".
את מרגישה אשמה בכך שהמכללה נקלעה לגירעון גדול, ולא הצלחת לכסות אותו?
"אני בהחלט לוקחת על עצמי אשמה. הייתי צריכה להיות קצת יותר אסרטיבית בגיוס כספים. אילו ידעתי לעשות זאת בצורה טובה יותר, או אם הייתי מקימה מחלקה גדולה שתעסוק בכך, אולי לא היינו מגיעים לכזה חוב. אבל לא ידעתי לעשות את זה. ההידרדרות הייתה מהירה מאוד. נלחמתי כמו אריה במשך חמש שנים, וזהו".
מה לגבי ש"ס, המפלגה שהקים אביך? האם לדעתך אריה דרעי עשה כל שביכולתו כדי למנוע את סגירת המכללה?
"הייתי במשרדו של דרעי כשהוא הרים טלפון לבנט ואמר 'לי ולך אסור שהמכללה הזאת תיסגר בקדנציה שלנו. זאת המכללה שהקים הרב עובדיה יוסף, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הדבר הזה'. יותר מזה אני לא יודעת אם הוא עשה".
כאבה הגדול במיוחד הוא על סגירת החוגים לעבודה סוציאלית ופסיכולוגיה. בשנים האחרונות עקבה בר-שלום בגאווה גדולה אחרי בוגרי המכללה החרדית במקצועות הללו. "הבוגרים מרימים את קרננו ועושים עבודת קודש", היא אומרת.
חלק מבוגרי התואר הראשון בפסיכולוגיה מטעם המכללה המשיכו ללימודי תואר שני שהותאמו עבורם באוניברסיטת בן-גוריון. 30 בוגרים חרדים הם כבר פסיכולוגים, ובשנה הבאה יצטרפו אליהם שישה נוספים. "מבחינתי זו הצלחה אדירה, כי הם כולם יראי שמיים. יש מטופלים חרדים שמפחדים לדרוך אצל אדם לא דתי, וזה גורם להם ללכת למאחזי עיניים במקום לטיפול מקצועי. החלום שלי הוא שבעתיד יהיו גם פסיכיאטרים חרדים. זה יקרה, אני בטוחה. כל מי שהיה שותף לסגירת המכללה ותכנן את הדבר הנורא הזה, שהשם יסלח לו".
בינתיים גם תוכנית החומש לשילוב חרדים במוסדות להשכלה גבוהה, מעוררת סערה. ראשי ארגוני הסגל הבכיר ברוב האוניברסיטאות - העברית, תל-אביב, בן-גוריון, חיפה והטכניון - שלחו לאחרונה מכתב לשר החינוך בנט, ובו מחו על ההפרדה בין גברים לנשים במסגרת התוכנית לשילוב חרדים. הם הביעו התנגדות בעיקר לאפליה נגד נשים-מרצות, שאינן רשאיות ללמד גברים בתוכנית, בעוד גברים רשאים ללמד נשים. לטענתם, הדבר יפגע "בחופש העיסוק של כל חברי הסגל האקדמי". עוד הם מוחים נגד הכוונה לקיים פיילוט של לימודים בהפרדה בתוך הקמפוסים של האוניברסיטאות עצמן. בר-שלום דווקא תומכת בהפרדה הלא-סימטרית בין המרצים, כך שמרצים ממין זכר ילמדו גברים ונשים, ואילו המרצות ילמדו סטודנטיות בלבד. "מבין החרדים שלומדים היום באקדמיה, שבעים אחוז הן נשים, ורק שלושים אחוז הם גברים", היא מסבירה. "אז גברים יוכלו להרצות מול גברים ומול נשים, ולסטודנטיות יהיו יותר מרצות מאשר מרצים. איפה האפליה כאן? מה הבעיה בזה?
"התשובה שאני מקבלת היא שהאוניברסיטאות לא רוצות לחשוב לאיזה קהל הן מפנות את המרצים, אלא לשבץ אותם לפי הכישורים והמקצוע שלהם. ואני אומרת: אז תתאמצו, תחשבו. כדי לעשות שוויון הזדמנויות גם למרצות וגם לחרדים, נדרשת רק מחשבה, לא כסף. קצת תכנון. כשאנחנו נלחמים בשם הפמיניזם, בשם שוויון הזכויות המוחלט, אנחנו מאבדים כיוון לחלוטין. אנחנו שופכים את התינוק עם המים. אני רוצה שגם גברים חרדים ילמדו, ואני רוצה ללמד אותם לפי דרכם".
יש סיכוי שנראה בעתיד נשים מרצות בפני גברים חרדים?
"לפי ההלכה אין בעיה בכך שנשים ילמדו גברים. תנו לנו עוד כמה שנים בלי להתווכח, בלי לעלות על בריקדות, ואולי אנשים יגלו שהשד לא נורא כל כך. אבל לא אני אקבע בשבילם, ולא פרופסור מהאוניברסיטה העברית. אם יכפו כזה דבר, זה יפגע אנושות בשילוב החרדים באקדמיה. שאלתי חברות כנסת על עמדתן בנושא הזה, וכולן אמרו לי חד-משמעית שזה קיפוח זכויות. ומה עם הזכויות של הסטודנטים החרדים? למה צריך לעשות להם כפייה אנטי-דתית? למה לעשות דווקא?"
אף שכמה מפלגות חיזרו אחריה והציעו לה מקום בשורותיהן, לקראת הבחירות האחרונות התייצבה בר-שלום במסיבת עיתונאים משותפת עם יו"ר ש"ס, אריה דרעי. אל מול המצלמות הצהירה שהיא אינה עומדת לרוץ במפלגה כלשהי, אלא תישאר במסגרת ש"ס ותפעל מחוץ לכנסת במסגרת "מועצת נשים". גם יפה דרעי ונשים נוספות המזוהות עם המפלגה היו אמורות לקחת חלק במועצה הזו. "אני מצפה שכל מי שמפעל החיים של אבא זצוק"ל חשוב לו, יתעלה מעל כל שיקולים אישיים. המסר שלנו הוא אחדות של עם ישראל", אמרה בר-שלום במסיבת העיתונאים.
באופן לא מפתיע, מועצת הנשים של ש"ס התגלתה עד מהרה כגוף נטול שיניים, ולמעשה לא התכנסה אפילו פעם אחת. "האמנתי שש"ס חייבת לשרוד, מפני שזו הייתה המפלגה של אבא", אומרת היום בר-שלום. "ראיתי שקיימת סכנה גדולה שהיא לא תעבור את אחוז החסימה, וחשבתי שלא אסלח לעצמי אם אתן יד לזה. לכן דרכתי על כל הערכים שייחדו אותי, והלכתי לשם. יפה דרעי ואני לא רואות עין בעין. חששתי מראש שזו טעות, ובכל זאת הלכתי, כי חשבתי שהמפלגה הזו צריכה לשרוד. לא אעשה את זה שוב בבחירות הבאות, זה בטוח. ש"ס של היום היא לא המפלגה שאבי הקים".
תרוצי במסגרת אחרת?
"לא החלטתי עדיין אם אלך לפוליטיקה או לא. אם אני נחוצה בפוליטיקה, זה רק כדי שתהיה החלטת ממשלה על הקמת מכללה לחרדים".
כמי שתמכה במחאה החברתית בשנת 2011, את מרגישה שהתחולל שינוי בעקבותיה?
"השינוי קטן מאוד, הישגים דלים. יש שינוי בנושא הצהרונים, וקיבלנו שני חברי כנסת חדשים כתוצאה מהמחאה. זה לא הביא לתוצאות הרצויות".
מה את חושבת על ההשתתפות של דינה דיין, אישה חרדית ופעילה חברתית, במירוץ לראשות מפלגת העבודה?
"כל הכבוד לה. אני חושבת שאדם כמו דינה דיין במפלגת העבודה יכול לגרום לביטול האנטגוניזם שיש לציבור כנגד השמאל הישראלי".
את שייכת לשמאל?
"אני שייכת למרכז. יש הרבה שאלות שאני ימנית בהן, ויש הרבה שאלות שאני מתונה יותר. אני רוצה אותו שלום שרוצה ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני פועלת בדרכי להשגת השלום הזה, ולא אעשה דבר שיפגע בציפור נפשנו".
אנחנו נפגשות בימים סוערים לחברה הישראלית. על הפרק עומדים מתווה הכותל, חוק הגיור והטענות להדתה, ובר-שלום, שתמיד מחפשת את המכנה המשותף, כואבת את הקרעים ההולכים ומתרחבים. "אנחנו צריכים להוריד טיפה את החומות ולקבל כל יהודי בסבר פנים יפות. למצוא את הדרך לקרב ולא להרחיק", היא אומרת על סערת הכותל. "אני אישית יכולתי לראות בעבר מעזרת נשים את הנכד שלי עולה לתורה בבר-המצווה שלו. למה הגביהו את המחיצה בכותל? אין שום בעיה שיראו ראש של נשים. לא אמרתי שיעמדו יחד הנשים והגברים. שתהיה מחיצה, אבל תנו לאמהות לראות את הבן שלהן, לזרוק סוכריות ולהתרגש כשהוא עולה לתורה.
"אנשים שאינם חרדים מרגישים שהחרדיוּת משתלטת על כל העם. יש הקצנה. אנחנו רואים את זה בסיפור של המתגייסים, כשהקיצונים במגזר החרדי תוקפים את מי שבוחר להתגייס. אבל יש גם הקצנה מהצד השני, לכיוון החילוניות. אני לא יודעת אם ההקצנה החרדית גורמת למישהו לפתוח סופר בשבת, או שההקצנה החילונית גורמת לסגירוּת אצל החרדים. להקצנה יש תמיד הקצנה נגדית, וזה חבל. חייבים לשבת ולהידבר".
אם המטרה היא להיפתח ולהידבר, אולי דווקא כדאי לפתוח מרכזי לימוד לחרדים בתוך האוניברסיטאות והמכללות הפונות לקהל הכללי?
"בתוך האוניברסיטה הספרייה מעורבת, ואף אחד לא בדק את הספרים שם ואת התכנים, והמעבדה מעורבת, וכך גם שאר השירותים. כמו שיש מכללות נפרדות לציבור הערבי, צריכות להיות מכללות לחרדים. צריך לעגן בחקיקה שיהיו ארבע מכללות כאלו ברחבי הארץ - בצפון, בדרום, במרכז ובירושלים. אני רוצה לחנך את החרדים בדרכם".
ובכל זאת, מדובר באנשים בוגרים.
"יש הוכחות רבות לכך שהשכלה ולימודים במקומות לא מתאימים, יכולים להשחית את נפש האדם. משגע אותי שאומרים לי בזלזול 'אתם כל כך חלשים שכל דבר יפיל אתכם?'. זו שאלה פוגענית. אני לא מעבירה ביקורת על אף אחד שבוחר ללמוד במקום מעורב, כל אחד יבחר את דרכו, ותנו גם לי ללמוד בדרכי. מי שמכם להיות האפוטרופוס של כל עם ישראל? אם אני מכבדת אתכם, מגיע לי המינימום הזה".
גם אם המכללה שלך נסגרה, יש אולי אחרים שיעשו את זה.
"מיום שפתחתי את המכללה, בכל בוקר קמתי וביקשתי מהקב"ה שלא תצא תקלה תחת ידי. שלא אגרום למישהו להטיל ספק בערכים שלנו ולהתפקר. אני יודעת על מוסדות לימוד לחרדים שבאמת מחנכים בדרך הנכונה, ואני לא מטילה חלילה פגם במוסדות מסוימים, אבל אני מתפללת שלא תצא תקלה תחת ידם".
לאחר שהמל"ג הודיעה על סגירת המכללה, עשתה בר-שלום מאמצים למצוא מוסד אקדמי שיקלוט את הסטודנטים ויאפשר להם להשלים תואר שכבר התחילו ללמוד אליו. בין השאר פנתה למכללת אשקלון, לאוניברסיטת אריאל ולאוניברסיטה העברית וביקשה שייקחו תחת חסותן את פעילות המכללה החרדית. בסופו של דבר הוחלט כי הקריה האקדמית אונו תנהל את הפעילות.
בר-שלום, מצידה, לא אומרת נואש. היא מתכננת להקים בעתיד הקרוב מכללה חרדית עצמאית שלא תהיה תלויה במימון של המל"ג. "אני ממשיכה קדימה באופטימיות, ומקווה להקים גוף של אנשי אקדמיה, אנשי חברה, פוליטיקאים וגם בעלי עניין, שיעזרו לי להקים אקדמיה לחרדים. אני לא הולכת לנוח. זה יקרה בסוף, כי אנחנו צריכים את זה".
מהמועצה להשכלה גבוהה נמסר: "כידוע, לאורך השנים המכללה האקדמית החרדית בירושלים צברה חוב גדול, והייתה על סף סגירה. בהוראת השר בנט, פעלו בשנתיים האחרונות מל"ג וות"ת כדי לסייע למוסד לגבש תוכנית הבראה שתאפשר את המשך הפעלתו – אך לצערנו ללא הצלחה, וזאת על אף הכספים הרבים שהוזרמו למוסד. בחודש אוגוסט 2016 הודיע רואה חשבון חיצוני אשר מלווה את המכללה, כי היא אינה מצליחה לממש את תוכנית ההבראה. במקביל הודיע רשם העמותות כי החוב שצברה המכללה יקשה על המשך פעילותה, ולא יאפשר המשך העברות כספים מתקציב המדינה.
"בשל הקשיים הכלכליים שאליהם נקלעה המכללה, לרבות אי תשלום שכר לעובדים, הגב' עדינה בר-שלום פנתה לפני כחודשיים לבית המשפט בבקשה להיכנס להליך של פירוק. בית המשפט מינה מפרק אשר היה מוסכם על הנהלת המכללה, והוא אשר המליץ להתיר את המשך הפעלתה, אך בבעלות של מוסד אקדמי אחר. בית המשפט קיבל את ההמלצה. יודגש כי הסטודנטים הלומדים כיום במבנה המכללה לא ייפגעו. לבקשת מל"ג וות"ת, המוסדות אשר הפעילו את תוכניות הלימוד במכללה (אוניברסיטת בר-אילן, המכללה האקדמית הדסה ואוניברסיטת בן-גוריון) ימשיכו לעשות כן עד להשלמת הלימודים, תחת ניהול המוסד שנבחר.
"באשר לטענה בנושא אי-קליטתם של סטודנטים דתיים-לאומיים, החלטת מל"ג קובעת מפורשות כי במח"רים (מסגרות חרדיות) רשאים ללמוד מי שלמדו במוסד לימודים בפיקוח חרדי בכיתות ט'-י"ב, על פי כללי משרד החינוך".
ממשרד הפנים נמסר לנו: "שר הפנים אריה דרעי ושר החינוך נפתלי בנט פעלו במשך חודשים רבים כדי למנוע את סגירת המכללה. לצערנו ההסכמה עם המל"ג להמשך קיומה של המכללה, לא צלחה".
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם