להיכן נעלמו האורתודוקסים בארה"ב?

הנעלם הגדול של הדיון האחרון במתווה הכותל והגיורים הוא הקהילה ה"הלכתית". אולי זה בגלל שהיא כבר לא רלוונטית?

בשדה התעופה בניו-יורק, בדרכי לארץ, קניתי סנדוויץ' כשר וארוז באחת המסעדות שבשדה. שמעתי את הקופאית מרלין ממלמלת משהו, ושאלתי אותה: "מה אמרת?" היא השיבה לי: "הרגליים שלי הורגות אותי". מתברר שבארה"ב אין חוק מסוג "זכות לעבודה בישיבה", ובכל החנויות העמוסות, עם התורים האינסופיים, הקופאיות עומדות על הרגליים במשך שעות ארוכות. סיפרתי למרלין שאצלנו בארץ המצב השתנה, והצעתי לה להתארגן ביחד עם קופאיות אחרות, למחות ולא לשתוק. היא הודתה לי מאוד.

במשך השבוע האחרון התארחתי בחדר שמצאתי באתר 'אייר בי-אנד-בי'. אפריל, שמתגוררת בדירה, משכירה את החדר לנשים בלבד. היא בת 29, וכבר שבע שנים מתגוררת בניו-יורק. במקור היא ממשפחה נוצרית אדוקה מדרום-קוריאה, שבה הוריה לומדים ומלמדים תלמוד. אפריל סיפרה לי - בקוריאנית כמובן - על חיי הרווקות והבדידות בעיר הגדולה, ואני מיהרתי לומר לה את דעתי.

אז השאתי עצות למרלין וגם לאפריל, אבל לא הענקתי מעצותיי לרוב האנשים היהודים שפגשתי השבוע, כי השיחות שלי לא התגלגלו למקום כזה. למעשה, מצאתי את עצמי דווקא במקום המקשיב.

''אני לא חושב שהקפאת מתווה הכותל היא כזה 'ביג דיל''' צילום: מירי צחי

פגשתי במסע הזה מספר לא מבוטל של אנשים מקהילה האורתודוקסית, ועכשיו בדרך הביתה מחלחלת בי ההבנה הגדולה: מזמן לא שמעתי קולות של יהודים אורתודוקסים החיים בארה"ב. אחרי השבוע שבו הוקפא מתווה הכותל וגם התחיל תהליך שיעניק לרבנות מונופול על הגיורים, שמענו בישראל בעיקר את הקולות של הקהילות הליברליות. אותן קהילות כועסות ופגועות, מדברות על נתק בין ישראל לבין יהדות ארה"ב ועל אפשרות להפסיק את התרומות לארץ, וקולן נשמע ברמה - אבל את האורתודוקסים לא שומעים.

לכן בפני האורתודוקסים שפגשתי השבוע - רובם ככולם דמויות משמעותיות בעולם היהודי של ניו-יורק, אם בשל היותם אמידים או בגלל היותם מנהיגים רוחניים ודתיים – הצגתי שאלה אחת: איפה אתם בסיפור?

אז רב אחד אמר לי: "אני לא חושב שהקפאת מתווה הכותל היא כזה 'ביג דיל', אבל אני שותק כי יש לי קולגות מהקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות, ואני לא רוצה לייצר מחלוקת מולם". גבירה אחרת הסבירה לי: "תגידי לכולם שאני מתנגדת למתווה הכותל, ושמחה שהוא הוקפא. חשוב שתדעו שיש פה עד קולות, ולא כולם ליברליים". מנהיג נוסף ציין בפניי: "האמת? לא ממש אכפת לי ממתווה הכותל. אני לא אגיד את זה בקול, אבל זו המציאות".

וכך, אחרי שנים ארוכות שבהן האמנו בכל מאודנו שיהדות ארה"ב נעלמת, הרי שהבנתי שאנחנו מתכוונים בעיקר להתבוללות ולקהילות הקונסרבטיבית והרפורמית. הסוד הגדול והשמור יותר מכול הוא שהנעלם הגדול הוא הקהילה האורתודוקסית בארה"ב, בין השאר גם בגלל שהמיינסטרים נגוז וישנה נטייה להתכנס לשוליים – מצד אחד של הסקאלה יש אורתודוקסים מודרניים שקרובים מאוד לקונסרבטיבים, ומצד שני חרדים שחיים בבועות סגורות. בנוסף, האורתודוקסים נמצאים במגמת ירידה מתמדת, ואחרי שב-2013 הם היוו 10 אחוזים מכלל היהודים בארה"ב, שיעורם בקהילה האמריקנית הצטמצם מאז.

האורתודוקסים שעמם שוחחתי הם מדגם מייצג. ככלל, היחס למתווה הכותל בקהילה זו נחלק לשלוש – מתנגדים, תומכים ואדישים. כל מי שמחזיק בדעות אלה אומר אותן בשקט, בסוג של אלם. ואותו אלם הוא גם היעלמות.

מלבד מתווה הכותל שאלתי את חבריי האורתודוקסים גם על גיורים והתבוללות, ושמעתי בליל של תשובות שנעו בין הצורך לקבל את העובדה שיש כיום יהודים "חברתית", המשתייכים לקהילה וחברים בבתי כנסת גם אם "הלכתית" הם אינם יהודים, ובין ההצעה להקל בגיורים כדי שאנשים רבים יותר יוכלו להצטרף לעם ישראל.

אחרי ההקשבה לנציגי "אותה קהילה" לכאורה, שמשמיעים דעות כה שונות וגם לוחשים אותן כדי שלא ישמעו אותם, אני נוטה להאמין שפסילת הגיורים האורתודוקסיים אולי לא נעשתה על קרקע בתולית. אני סבורה כי ייתכן שהיא לא נבעה מטעמים הלכתיים, ומקורה בסיבות פוליטיות וכוחניות: מישהו שם לב לכך שהקהילה האורתודוקסית נחלשת והופכת לא רלוונטית, ומצא דרך לנצל את החולשה הזאת.

הרי יכול להיות שאם אין לך מה להשמיע את דעתך, או שאין לך כוח לצעוק ולומר את מה שיש לך על הלב, שאתה מתבייש ולא נעים לך, שאתה נעלם מספרית – אז אתה גם לא יכול לגייר, וגם לא להגיב על מתווה הכותל. אתה פשוט לא רלוונטי.