ראשי » יהדות » תרבות

"הדור הצמא": הכירו את שליח חב"ד לציונות הדתית

הרב משה שילת, האיש שעומד מאחורי פסטיבל 'צמאה', לא שמח לראות את יונתן רזאל מכסה את עיניו במהלך ההופעה כדי לא להביט בנשים הרוקדות, אך מבקש לקחת את העניין ביחס הנכון. בריאיון הוא מספר כיצד הפך מנער שגדל בלב הציונות הדתית, בנם של הרב יצחק ויהודית שילת, לחסיד חב"ד נלהב ופעיל מרכזי בהפצת תורתה

יום ראשון בשבוע שעבר, בנייני האומה. אחרי חודשים של עבודה מאומצת, ישב הרב משה שילת מאחורי הקלעים של מופע 'צמאה' וצפה בטלוויזיה במעגל סגור במתרחש על הבמה. לוח הזמנים של האירוע התקיים כמתוכנן: ישי ריבו הקפיץ בשיריו את קהל הנשים, אריאל זילבר שר את "משל האופניים" שלו, ואז עלה לבמה יונתן רזאל.

חלק גדול מקהל הנשים החל לרקוד לצלילי שיריו. רזאל אלתר חתיכת סרט הדבקה והדביק אותה על עיניו, וניגן כך במשך כמה דקות. הסערה התקשורתית לא איחרה לבוא, ורזאל מצא עצמו מותקף בכל במה אפשרית.
"ראיתי את זה במסך מאחורי הקלעים, וזה צרם לי", מודה הרב שילת, מי שעומד מאחורי יריד החסידות הענק. "הסיטואציה צרמה לי וניסיתי להבין מה הקטע. הבנתי שהוא עשה את זה כסוג של גימיק שלא תוכנן מראש, ולכן הוא השתמש בדבק שמצא. הוא עשה את זה כדי לא לצאת החוצה כשהמון נשים התחילו לרקוד. זאת הייתה הדרך שלו להתמודד עם זה ולהמשיך לשיר".
 
מה חשבת על עצם המעשה? הוא צדק או שזה היה מעשה טיפשי?

"צריך להכניס את זה לפרופורציות. מדובר בכמה דקות מתוך עשרות שעות, אולי מאות, שיש לנו ב'צמאה'. מובן שהדקות הללו גררו את תשומת הלב התקשורתית, וזה בסדר כי ככה זה בתקשורת בארץ, אולי גם בעולם. זאת הייתה אינטואיציה שלו. אני לא חושב שהמעשה הזה צודק, אבל גם לא טיפשי. אני לא הייתי עושה את זה, וביקשנו ממנו באירועים הבאים לא לבחור בגימיקים מסוג זה, אף על פי שאצלו זה בא מתוך צורך פנימי ולא כגימיק".

חזית את גודל הסערה?

"ברגע שזה התחיל להתגלגל הבנו שזה יגיע לתקשורת ויהפוך לעניין. אבל מבחינתי העניין האמיתי כאן הוא שבאים 60 אלף איש לבנייני האומה. מבחינה דתית־חרדית מדובר באירוע הגדול ביותר למגזר, וגם מחוץ למגזר.

"כל הנושא של נשים והדרת נשים כביכול מעורר כיום סערות באופן מיידי. יש מימון לנושאים הללו מכל מיני קרנות, אבל אני חושב שבסך הכול אדם רגיל מכניס את הדברים לפרופורציות, אלא אם כן הוא לא רוצה לשמוע ולהבין את המכלול. אנחנו נותנים לנשים ביטוי מאוד משמעותי. בשנה שעברה עשינו ערב עם זמרות, וקיבלנו על כך תלונות. השנה החלטנו להשאיר את אותה תוכנית לנשים ולגברים, אבל הוספנו מופע מחול בפתיחת אירוע הנשים. מדובר באירועים של העצמה נשית, לא פחות.
 
"כל נושא ההדרה בכלל לא קיים אצלנו. מובן שאנחנו מקפידים על ההלכה ומתייעצים עם רבנים מה אפשר לעשות ומה לא. יונתן הרגיש שהוא נמצא בסיטואציה לא נוחה מבחינתו, אז באינסטינקט הוא עשה מעשה חמוד, בעייתי, מצחיק, פוגע - כל אחד יכול לפרש אותו איך שהוא רוצה. אבל צריך לחזור לפרופורציות ולהבין שמדובר כאן בכמה דקות".

ביום שני אחר הצהריים אני נכנסת בשערי בנייני האומה, ותוך דקה מוצאת עצמי טובעת בהמון נשי. מיעוטן חרדיות, מיעוט קטן עוד יותר מסורתיות, וחילוניות בודדות; רובן המכריע נשים דתיות־לאומיות המשתייכות לזרם החרד"לי.

בשבוע שעבר ציינו בעולם היהודי־חסידי את י"ט בכסלו המכונה 'חג הגאולה' וגם 'ראש השנה לחסידות' - היום שבו על פי מסורת חב"ד שוחרר רבי שניאור זלמן מלאדי, "בעל התניא", ממאסרו בכלא הרוסי. בעיני חסידי חב"ד, זהו גם היום שבו תורת החסידות שוחררה כביכול מכלאה ויצאה אל המרחב. התאריך, שהיה מוכר בעבר לחסידים בלבד, פרץ מזמן את גבולות הקהילה החב"דית.

ניסיון להשוות את 'צמאה' לפסטיבלי מוזיקה כמו אינדי נגב או פסטיבל התמר יעשה לו עוול. זו לא רק המוזיקה אלא גם שיעורי חסידות, פאנלים, התוועדויות המוניות וסדנאות דרמה וניגון חסידי בשיתוף מיזם 'זושא - מגלים את הסיפור החסידי'. בשני בערב עולים לבמה שוב ישי ריבו, אריאל זילבר, אברהם פריד ויונתן רזאל, הפעם נטול איזולירבנד. האווירה מחשמלת ונעה בין טיש חסידי לתפילות הימים הנוראים. רגע אחד הנשים שסביבי רוקדות עד כלות, וברגע הבא מתייפחות בבכי.
 

מאחורי הקלעים אני פוגשת את שילת. הוא נראה עייף, וזהו רק היום השני לפסטיבל שיימשך לאורך השבוע. אולי זו סערת רזאל, או סתם עומס בתום חודשים של עבודה. מקום המפגש שלנו מבטא אולי את מהותו של האיש, שחולש על לא מעט פרויקטים אבל כמעט תמיד מעדיף להישאר מאחורי הקלעים. ארגון 'קרוב ללב', 'הרמב"ם היומי', 'חב"ד בקמפוס' ומיזמים נוספים - בכולם תמצאו את טביעת ידו. אבל 'צמאה' הוא הבייבי שלו, והוא מסתובב נרגש בין ההרצאות להתוועדויות.

"כשהתחלנו את צמאה לפני יותר משבע שנים הגיעו 800 איש וחשבנו שזה שיא. השבוע אנחנו מצפים ליותר מ־50 אלף איש שיבואו להשתתף באירוע הזה ממקום פנימי ומתוך צימאון. אנחנו דור צמא, והחסידות מרווה את כולם. כשהגעתי לחב"ד הבנתי שזה התפקיד שלי, להעביר את חב"ד לאחרים, להעשיר להם את העולם בעזרת מה שנגלה לפניי. מצאתי בחב"ד רב־גוניות שהדהימה אותי, והייתי בטוח שתתאים לכולם. י"ט כסלו הוא ציון דרך בחסידות, ונראה לנו מתאים לחגוג את היום הזה שהפך לחג הגאולה של כלל עם ישראל".
 
כשהיה בן 15, בעודו תלמיד בישיבת ירושלים לצעירים, נסע שילת בפעם הראשונה למרכז חב"ד בניו־יורק. השנה הייתה 1990, הרבי עוד היה חי ופעיל, ושילת הצעיר ניסה בעשרת הימים ששהה שם להספיק לטעום ממנו כמה שיותר. הוא התעמק אז במאמר שפרסם הרבי על ההבדל בין תחיית המתים, גן עדן וימות המשיח, אבל מה שנצרב בזיכרונו היה דווקא סיטואציה אישית שחווה. באחד הימים, כשהלך ברחובות קראון הייטס, מעוז חב"ד בברוקלין, שמע שני נערים צעירים אומרים "הנה הרבי", והחליט להיצמד אליהם.

השלושה נתקלו במחזה לא שגרתי - מכוניתו של הרבי, שבדרך כלל נסעה בליווי משטרתי, נקלעה לרחוב צדדי ופקוק. נהגו של הרבי הבין כי אם יישאר במקום עלולה להיווצר התקהלות סביב הרכב, ובחר לבצע רוורס ארוך כדי להגיע בחזרה לרחוב הראשי. הרבי ישב במקומו ועיין בספר, אך לפתע הבחין בשלושת הנערים עוקבים אחרי הרכב בהתלהבות. "ואז הוא פשוט חייך ועשה לנו שלום כל זמן שהרכב נסע אחורה", מתאר שילת. "מאה מטרים של שלום כיפי עם הידיים, מאה מטרים של התייחסות לילדים קטנים. זה היה הרבי".

הוא חזר מקראון הייטס נער אחר, ושינה את מסלול החיים המצופה מבנם של הרב יצחק שילת, ממייסדי ישיבת ההסדר במעלה־אדומים, ויהודית שילת, אשת ציבור מוכרת במגזר הדתי־לאומי ולימים מייסדת פורום תקנה. הוא הפך לחב"דניק, ולא סתם חב"דניק אלא אחד שלקח את נושא השליחות קדימה ומפיץ את משנת החסידות בקרב בני הישיבות, במסגרת ארגון 'תורת חב"ד לבני הישיבות' שהוא עומד בראשו. הארגון פעיל בישיבות חרדיות אך בעיקר בישיבות דתיות־לאומיות. אם תרצו, ואף שהוא לא יחתום על ההגדרה הזו, שילת הוא מעין שליח חב"ד למגזר הדתי־לאומי.

בכל השנה עסוק שילת והארגון שהוא עומד בראשו בהפצת יסודות החסידות בישיבות. מדובר בישיבות מכל הסוגים, מ'מרכז הרב', דרך ישיבות מכל גוני הציבור הדתי־לאומי, ועד הישיבות הליטאיות פוניבז', בריסק, מיר ו'עטרת ישראל'. המפעל כולל מערך תוכניות לימוד לבני ישיבות ולבנות מכל המגזרים, ספרים, קורסים ודיסקים. יותר מעשרת אלפים תלמידים משתתפים בתוכניות השונות.
 

"התחלנו עם הציבור הדתי־לאומי ומהר מאוד הבנו שכלל החוגים התורניים מתעניינים בחב"ד, אבל עיקר העניין שלנו הוא דווקא בליטאים. יותר מחצי מהתלמידים בתוכניות הקבועות שלנו הם ליטאים". מתברר שבחברה הליטאית, שמנהיגה הרב שך נאבק בחריפות בגילויי המשיחיות סביב הרבי, מגלים בחסידות עניין.

"חב"ד היא חסידות לליטאים", מפתיע שילת. "בעל התניא עצמו הגיע מליטא, והיה מגדולי הגאונים בדור שלו. אם מקלפים מהם את קליפות המגזריות וכל ההתחייבויות שנוצרו במהלך השנים, מגלים שהתניא הוא לימוד קלאסי בשביל הליטאים. אם לפני 10־15 שנה היינו צריכים להציע את מרכולתנו, עברנו בין ראשי ישיבות והצגנו מה אנחנו רוצים, היום זה מגיע מהם. כמעט אין היום מוסד דתי־לאומי שאין לנו קשר איתו. הבחורים לומדים לעומק תניא ומאמרי חסידות יסודיים עם פירושים, נכנסים לעולם של חב"ד ושוחים בו. לפעמים אפילו בחורים מישיבות חב"ד, שגדלו על הלימוד הזה כל חייהם, מתפלאים מול הרמה הגבוהה".

בעידן שבו מדברים על הדתה, איך מקבלים אתכם בישיבות? ההורים לא מפחדים מ"החסדה"?

"יש הבדל בין תלמידים בישיבות הסדר לישיבות תיכוניות, ובכל מקרה הכול נעשה בתיאום עם המוסדות. אנחנו לא בעניין של להעביר תלמידים לחב"ד, אנחנו רק רוצים שיכירו את עומק החסידות ויראו בה קרש הצלה או קרש קפיצה לחיים הרוחניים שלהם. שנה אחרי שנה אנחנו מתמידים בקו הזה, וכך מאפשרים לנו לבוא ולומר מה שיש לנו לומר. התלמידים מחפשים אותנו, והמורים והמחנכים מבינים שאין לנו עניין להפוך אותם לחב"דניקים 

"הרצון לקרבה לחסידות נובע משני צדדים - מצד אחד זהו יובש גדול שהדור נמצא בו, יובש בעבודת השם, שנגדו יש בחסידות חיות. מצד שני ישנה ההתמודדות עם הסמארטפונים והגישה הפתוחה לכל הדברים הנוראיים. מול זה יש מעיין חי של הבעל שם־טוב, שתלמידיו לימדו אותנו את ההתלהבות והשמחה באהבת השם. האור של החסידות מאיר יותר על רקע הדור שאנחנו נמצאים בו".
  
לשילת חשוב לשנות את התדמית של חב"ד, מארגון שמזוהה עם "אחי, בוא תניח תפילין", לחסידות שיש מאחוריה עומק רוחני. "אנחנו מנסים להעביר את מעיינות העומק של חב"ד שלא היו חשופים לציבור. העומקים והתורות לא הוזנחו, אבל לא תמיד נראו בפני כולם. חב"ד שילמה מחיר מסוים על ההתעסקות שלה בנושאים 'חיצוניים' - השליחות בכל העולם, הנחת התפילין, אבל ברור שהמקור הוא התעסקות ברוחניות והתבוננות בגדלות השם".

את שלל הפרויקטים, בעלות של מיליונים, הוא מממן באמצעות תרומות. מקורבו המיליארדר יצחק מירילשווילי, שעומד גם מאחורי ערוץ 20, הוא תורם משמעותי. "תורת חב"ד היא אחד הדברים שהוא שותף להם. יש לו פרויקטים נוספים, אבל ב'צמאה' הוא מזהה את העצמת החיות החסידית בציבור הדתי. כשהוא מגיע לבנייני האומה ורואה את האנרגיות שזורמות שם, הוא מבין שזה חשוב ואם זה לא יקרה שם זה יקרה במקום אחר". מעבר לזה שילת מסרב להרחיב ולדבר על מירילשווילי. נראה שלא בכדי הוא זכה לכינוי איש סודו.

כאמור, שילת נולד בלב לבה של הציונית הדתית השמרנית, בקריית משה בירושלים. ההתקרבות לתנועת חב"ד החלה כשהיה בן 13. הוא השתתף אז בשיעור תניא ובפעילות של בית חב"ד במעלה־אדומים, לשם עברה המשפחה בעקבות עבודתו של האב בישיבת ההסדר ביישוב. השליח המקומי הרב אברהם שמלה הדביק אותו בהתלהבות החב"דית, ושילת החל לצאת ל"מבצעים" של הפצת יהדות – מסיבת חנוכה במחנה צבאי, נטילת לולב בסוכות וכו'. כפי שמקובל אצל החב"דניקים, הוא גם שלח לרבי הזמנה לבר המצווה שלו. "הרגשתי משהו מיוחד ב'ופרצת' הזה, הרגשה שאין הבדלה בין קודש לחול. עם הזמן התוודעתי לעומק הרעיוני שמאחורי המבצעים וההפצה, ונקשרתי לזה בכל נימי נפשי".

החסידות איננה זרה למשפחת שילת, ששורשיה נטועים אצל רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ורבי מנחם נחום מצ'רנוביל. "כשנסעתי לרבי בפעם הראשונה סבתא שלי ביקשה ממני להגיד לו שאני נכד של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב". את שנות התיכון העביר בישל"צ, וכשהגיע זמנו לעבור לישיבה גבוהה עבר לישיבת תומכי תמימים בקריית־גת, אחת הישיבות החשובות בחב"ד. כשהיה בשיעור ו' בישיבה עמד בהבטחתו לאביו והתגייס במסגרת ההסדר לחטיבה 7 בשריון. "אני מוכרח לומר שזה נתן לי המון. אני לא יודע אם זה המסלול שהייתי אומר לילד שלי לעשות, אבל נוספו לי דברים שעוזרים לי היום בחיים. כשאני מסתכל לאחור, הכול השגחה פרטית. כל חלק שהייתי בו הוא חלק מהבניין שלי".
 

כשהוא מדבר על אביו, הרב יצחק שילת, ניכרת הגאווה בעיניו. "אבא שלי הוא אחד מגדולי הדור, ולא רק בעיניי. אבל הוא לא מפורסם ולא מפרסם את עצמו , ולכן אני לא רוצה לעשות לו מה שהוא לא אוהב. אני גאה על ההתמדה שלו בתורה, וגאה להיות בנו".

איך אתה מרגיש עם העבודה של אמא שלך בפורום תקנה?

"אני לא יודע לענות על זה. היא עושה דבר קדוש, אז גם אם זה לא נוח לי אני לא יכול לערב את הרגשות שלי ולהפריע לה. להגיד לך שזה העיסוק שהייתי בוחר לעצמי, או שהייתי שמח שהילדים שלי יעשו? לא. אבל אני מאוד מכבד את הבחירה שלה, וזה בא בגלל דברים שהגיעו לפתחה. אין לי מושג איך הייתי מתמודד עם הדברים האלו אם היו מגיעים אליי".

איך הגיבו הוריך לעובדה שהפכת לחב"דניק?

"הם גידלו תשעה ילדים בצורה שאפשרה להם לבחור בדרך החיים הרוחנית שהם מעוניינים בה. וכשבחרתי בכיוון רוחני וטוב, הם קיבלו את זה. היו דברים שהפריעו להם והיו תנאי בל יעבור, כמו הנושא של ללכת לצבא, אבל הם לא הניאו אותי מחב"ד. היו בינינו ויכוחים, למשל על הנסיעות לרבי לניו־יורק. אני רציתי לנסוע יותר, והם פחות. אז נסעתי פחות, אבל זה היה באישורם". כיום הוא מתגורר בכפר־חב"ד עם רעייתו ושמונת ילדיהם.
 
שילת הוא יזם עם כוחות של בולדוזר, אבל גם תלמיד חכם שמתעל את האנרגיות שלו לכתיבה תורנית. הוא כתב את סדרת הספרים "שווה לכל נפש - חסידות בלשון עכשווית". לקראת היריד שהתקיים השבוע פרסם שילת את החלק השלישי בסדרה, העוסק בעבודת ה' בצורה מונגשת, והוא גאה בו כמו אב טרי. "סדרת הספרים הזו נועדה לדון בגובה העיניים בדברים עמוקים מאוד. אם בספרים הקודמים עסקתי בנושא החגים והתפילה, הספר החדש עוסק בקונפליקט שבין רוחניות וגשמיות, הקונפליקט שקיים אצל כל אחד מאיתנו בין הנפש הבהמית והנפש האלוקית שמלווה אותנו כל החיים. זו ליבת חסידות חב"ד, והיא נמצאת בספר הזה זה בגדול".

אנשים שהצטרפו למגזר החרדי לעולם לא ייחשבו "חרדים אורגינליים", תמיד יזכירו להם את מוצאם. איך זה בחב"ד?

"אני מרגיש בכפר־חב"ד כמו דג במים. חצי מכפר־חב"ד לא מגיעים משורשים חב"דיים, ואפשר לומר שאין שום הבדל. אתה נמדד לפי המעשים שלך. אני אישית לא רואה הבדל בין משפחות שהן ארבעה דורות בחסידות, למשפחות כמו שלי. ברגע שאתה מתחבר לעניין של הרבי אז אתה שם עד הסוף, ולא משנה מהיכן הגעת".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg